תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן יז
בתקנות עגונות להרב המאו"הג החו"ב המפורסם מ' אלחנן נ"י רב דק"ק באדיסוב יצ"ו וזה תוכן השאלה עם הג"ע הבא לכאן מהרב הנ"ל וז"ל
עובדא הוי פ"ק איש מפה בשמו מרדכי מעראטצניק הלך לבקש טרפו לק"ק ראקוב ששם קרוביו. והי' שם משך. ואחר פורים דשנת תר"א הלך על חג הפסח לביתו לפה ועבר סאמאלעוויטץ ועבר כפר פאלישע שהוא אחרי העיר סאמאלעוויטץ הנ"ל לצד באריסוב. ובדרך הלוכו מכפר לא הגיע לכפר של אחריו עד שנהרג שמה. אשתו לא ידעה מזה כלל. סברה שהוא בראקוב עדיין. קרוביו בראקוב דימו שהוא אצל אשתו. אחר פסח שלחו קרוביו דראקוב אליו מכתב שיבוא לראקוב. ואז הגיע המכתב לאשתו לפה. השיבה להם שלא בא כלל על חג הפסח לפה. אח"כ התחילו לחפש ונמצא הנהרג בחדש סיון ביער שאחר כפר פאלישע לצד באריסוב. והוגבה אז אותן הד' ג"ע מהרב ומורי הוראו' המועתקים בזה"ל והן הנה.
א' ביום א' בבוקר מצאנו אותו היינו הנהרג מרדכי. אני והישיש ר' איסר ור' צבי ב"ר יודה ומצאנו את ההרוג מרדכי בן משה. ולא היו לו ניכר לא פ"פ וחוטמו. כי נשרף עליו ע"י שהבעירו המקום לנקות לזריעה. בשר החוט' והפנים וגם בטנו נשרף ונכלה כבר בשריפה ובתולעים. גם לבו נשרף והריאה והחזה וכל האברים הפנימים והעצמות והבשר המכסים את הלב והחזה הכל נשרפו נאר דאש איז בוודאי ער נאך דיא האר נאך באי איהם איז גיוועזין געלע האר בזקנו ובשער ראשו וכל גופו כן הי' וכן נמצא גם האב איך איהם דער קענט נאך זיין דמות נאך וויא ער איז גויעזין אקליינר אין גאר זיין דמות. אין מען בדארף דרינען גאר ניט ריידן אז דאש איז ער. בזה"ל העיד לפנינו ר' נתן נטע ב"ר ישכר בער כד"ת. אח"ז בא ר' צבי ב"ר יודא והעיד ג"כ כנ"ל בזה"ל נאך זיין גידול נאך דיא אברים דיא גרייס אין דיא גרעב איז ער באי מיר איז אוודאי ער פיל מענטצין האבין גיזאגט דאש איז ער כל הנ"ל העידו לפנינו מורי הוראו' ז"ל כדת היום יום ד' ח"י תמוז תר"א נאו' יהושיע נא' חיים ונאו' דוד:
ב. ביום הנ"ל בא לפנינו ר' משה ב"ר יצחק. ואמר איך בין ביום א' הנ"ל בשעה שמצאו ההרוג ביער לצד ימין הדרך כשנוסעים ממלון זאדין לפאלישע ששה ווערסטיג גיפיילט אין הייבט זיך אן דער זיבעטר. וגם החצר יעלאוויטץ שהוא לשמאל הדרך הנ"ל פונקט אנט קייגין. אין איך האב איהם דער קענט נאך דעם גידול פון זיין פיאות און פון דיא האר און נאך מיין דעה איז גוויש ער. און נאך איינער איז גיוועזין ר' אליעזר האט יענר אויך גיזאט אז עס איז גמיש ער זוארום ער האט איהם גיקענט גם הגיד לפנינו ר"מ הנ"ל אז נאך דעס אז מען האט גיפונען הנהרג הנ"ל האט איהם דער ציילט ר' יהושע בר' יעקב איינבינדער וואש זוגתו של ר' יהושע הנ"ל איז שני בשני עם האשה הנ"ל. אז ער האט גידאווענט תפלת שחרית ביום ה' עשרה ימים לחדש ניסן במלון פאלישע שהוא קרעצעם הראשונה שמק"ק סמאלעוויטץ לבאריסאוב. ובאמצע התפילה ראה דרך חלון דהקרעצם הנ"ל את ר' מרדכי בעל האשה הנ"ל כשהוא הולך לצד באריסאוו ולא רצה להפסיק באמצע תפילתו ורמז לו דרך החלון שיבוא להקרעצעם. און ער יהאס גיטראגין על הפלייצע דעם זופעצע און דעם פלאשץ. אחר זה בין איך גיפארין מיט ר' יהושוע הנ"ל סמוך למקום הנהרג האט זיך ר' יהושוע הנ"ל דערמאנט אז בעת ער איז גיפארין אחר תפילתו הנ"ל ממלון פאלישע הנ"ל למלון זאדין האט איהם גידוכט סמוך למקום הנ"ל גלייך וויא איינער שרייט אין רופט זיין נאמען יהושוע האט ער זיך ארום גיקוקט ואין איש איו ער ווייטער אוותק גיפארין לדרכו כל הנ"ל הגיד לפנינו ב"ס כדת יום הנ"ל נאו' יהושוע נאו' חיים משה נאו' דוד:
ג' במותב תלתא כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מוה' יהושע במוה' יעקב והעיד לפנינו בתו"ע באליונ"ע בזה"ל. איך האב גיד אווענט תפלת שחרית ביום ה' שקודם שבת הגדול העבר במלון פאלישע ובאמצע התפילה האב איך גיעפונט דיא טירזעהן אוף דיא פורין האב איך גיזעהן את ש"ב המנוח מהו' מרדכי במוה' משה איז גיגאנגען פאר באיי הקרעצעם דמלון הנ"ל לצד באריסאוב ומחמת איך בין גיועוין באמצע תפילה לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. ואחר משך זמן, שנמצא נהרג הנ"ל נזכרתי אז בעת איך בין גיפארין ומפאלישע למלון זאדין נדמה לי כמו קול קורא אלי בשמי ולא שמתי אז אל הדבר. ואיני יודע אפשר הי' קרוב למקום שנמצא הנהרג הנ"ל. כל הנ"ל העיד לפנינו בי תלתא הח"מ ר' יהושוע הנ"ל בתו"ע כדת ולראי' באנו עה"ח יום ב' ך"ב מנחם אב תר"א לפ"ק נאו' יהושוע נאו' חיים משה ונאו' דוד:
ד' עוד הוגבה עדות לפני ב"ת דק"ק ראקוב בזה"ל בא לפנינו מוה' שמעון ממחנינו ואמר לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל ר' מרדכי מיראצניק האט באי מיר גיקופט פלאציינקע על מכנסיי' און דיא חתי' קטנה איז גיויש פון דיא זעלביקע פלאציינקע וואש ער האט באי מיר גיקופס על המכנסיים. והחייט שתפר אותם אינו פה וכעת והעיד לפנינו בת"ע חייט אחר בזה"ל איך האב גיזעהן בעת ער האט גיטראגין דיא מכנסיים איז ממש בלי שום שינוי כלל פון דיא חתי' קטנה גם הבני בית של החייט הנ"ל שתפר אותם אמרו שבוודאי החתיכה קטנה מן המכנסיים שתפר בביתו. גם העיד לפנינו איש כשר ונאמן שבעת שהלך ר' מרדכי לביתו היינו לבאריסאוב נסע הוא לק"ק מינסק ופגע את ר' מרדכי בדרך ולקח אותו על עגלה שלו וראה מלובש במכנסיים מראה ראבע כמו החתי' קטנה ממש כ"ז הגיד לפנינו בת"ע כד"ת:
שוב אחרי דנא אמרתי אני עם לבי אגבה אני בעצמי העדות ע"ז קראתי להעד ר' צבי בר' ארי' המוזכר בגב"ע סי' א'. אמרתי לו בזה"ל העדות שלך שהעדת בשנת תר"א יש לפקפק בה מחמת שאמרת שהכרת אותו ע"י שערותיו וגידול שלו ועדות כזה אינו מועיל. אולי תוכל להעיד שהכרת אותו הטיב בט"ע התבונן בעצמך וקח ענין הזה על אבדת בינתך אם תוכל להעיד על זה אמור ואם לא אל תעיד. רק דברים ברורים. השיב לנו בזה"ל אז איך האב גינומען דעם הרוג בשנת תר"א העבר האב איך איהם דער קענט בט"ע אז דאשיאיז מרדכי בן משה ואשתו היא הינדע שדר בכפר סמוך לפה נאר ווייל מען האט מיר אז בשנת תר"א ניט גיפרעגט על ט"ע מפני זה לא הגדתי אז מן ט"ע רק הגדתי שהכרתי אז ע"י שערותיו. אבל עכשיו אני אומר בוודאי שבט"ע אני מכירו שזהו מרדכי הנ"ל שהיתי רגיל עמו תמיד. גם דיא סימנים מן השערות שהגדתי אז הי' כדי לחזק הכרתי שהכרתיו כ"ז העיד לפנינו בי תלתא ביום ג' ך"ד טבת תר"ג. שאלנוהו עוד עכ"פ איך הכרת אותו בט"ע ובמה הכרת אותו אז. השיב שמתחלה כשמצאוהו מושכב על צידו הלחי שהי' על האויר והגלוי הי' נשרף וכלה אז לא הכרתיו ואך כשהפכתי ומצאתי הלחי שהי' מושכב עלי' היא היתה שלימה רק הבשר הי' משונה וע"ז הכרתיו שהוא הוא. מצורף לזה ג"כ הפיאה הי' בשלימות עכ"ז קען איך שווערין בנק"ח:
שוב העיד לפנינו ב"ת יום הנ"ל כדת בן אחותו של ההרוג הנ"ל ר' בער בר' חיים שהוא מצאו הראשון ואמר בזה"ל איך האב איהם דער קענט בטב"ע שהוא הוא דודי ר' מרדכי בן משה שאלנוהו ג"כ איך ובמה הכרתו. השיב ג"כ כנ"ל און איך וועל שווערין בנק"ח אז דאש איז גוויש ר' מרדכי הנ"ל:
שוב העיד לפנינו בי תלתא ר' נטע בר' ישכר בער המוזכר בג"ע דסי' א' איך שהוא ישבע בנק"ח שזה ההרוג הנמצא אז הוא מרדכי ואשתו הינדא והכירו אז בטב"ע אך לפי שאז לא שאלוהו ב"ת על טב"ע ע"כ לא הגיד אז מטב"ע אבל לפי הכרה שהי' מכיר הטיב מלפנים את מרדכי הנ"ל והי' רגיל עמו תמיד. הוא אומר בטח שהי' לו בו אז טב"ע על ההרוג הלזה שהוא מרדכי מכפר סמוך לפה שאשתו נקראת הינדא כ"ז העיד לפנינו בי תלתא ר"נ כנ"ל יום ב' א' שבט תר"ג לפ"ק באריסאוב יצ"ו ע"כ גוף השאלה עם הג"ע:
וזה התשובה שהשבתי
הנה עפ"י העדות הנ"ל יש כמה גימגומין וכמה עיקולי ופישורי. אך נעיין אם אשה זו יצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא ושוב נוכל לסמוך ולהתיר ולגבב קולות להתירה לכתחילה ולא אאריך בפלפול כי ידוע בענינים אלו אם באנו לכתוב אין מספיקים ובפרט שכבר הארכתי ת"ל בענינים אלו בספרי ח"ב בסי' א' בדיני עגונות וכמה טרדות רבו למאוד ואין דעתי צלולה רק ללקט אורות מדברי הפוסקים המפורסמים אשר ב"י נשען עליהם הנה בק"ע בקיצור תשובת מבי"ט מביא אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר. ואח"כ. באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזה הוא שנאבד. דאם איתא שהנאבד ניצול. היו נודע מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא. יותר מן הנטבע במים שאל"ס דהתם איכא למימר שהים פלטו לאי רחוק. וא"כ מאמר שיצאנו מסכנת איסור דאורייתא. דאזלינן בתר רובא דאורייתא וכו'. ולכאור' צ"ע אדרב' אמאי לא ניזיל בתר רובא דעלמ' דכה"ג פריך הש"ס בפרק לא יחפור למאן דאמר רוב וקרוב הולכין אחרי הרוב אמאי מביאין עגלה ערופה עיר הקרובה וליזול בתר רובא דעלמא ומשני ביושב' בין ההרים. אמנם במקום מעבר לרבים נראה לכאורה דאדרבה רובא דעלמא מסייע דנימא דלא זה האיש ההרוג וצ"ל דסברת המבי"ט דשאני הכא כיון דהנאבד נודע מקומו מאיזה מקום הוא וכעת אינו בנמצא כלל. ועל אחרים לא נמצא לפנינו ספק שמא נאבד יותר תלינן דבוודאי זה ההרוג הוא האיש אשר נאבד מאתנו ולא נמצא במקומו כלל מאחר שעל אחרים אין אנו דנין ואינו בספק אם נאבד אחר. ולא דמי כלל לההיא דפרק לא יחפור דשם הספק הוא שקול אם זה האיש אשר ממקום קרוב הרגו או איש אחר מרובא דעלמא וע"ז פריך הש"ס כיון דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ניזול בתר רובא דעלמא. וכעין זה נראה סברת הרמב"ן ביבמות בפרק האשה שלום בסוגי' דתרי יצחק. וכתב הרמב"ן במלחמות והנמ"י שם לפרש דעובדא הכי הוא שיצחק ריש גלותא אחד הי' דר בקורטבא והוא בר אחתי' דרב ביבי וכששלחו משם יצחק ריש גלותא הוה קא אזיל מקורטבא לאספמי' וודאי העידו שאותו יוצא מקורטבא מת לפניהם. וכשמת בא מעשה לפני חכמים אמר אביי כיון שהשיירות מצויות בקורטבא חוששין שמא אותו שמת ממקו' אחר שממנין בו ריש גלותא בא לקורטבא וזה בר אחתי' דרב ביבי וזה שם הי' בן עיר הלך למקום אחר כשם שחוששין בגט במקום שהשיירות מצויות. ורבא אמר כיון שהעדים מעידים שיצא מקרטובא וכאן הי' אדם אחד ששמו כן אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ולא חיישינן שמא פנה זה והלך לו למדה"י ואחר בא לכאן. ולא שנינו בגיטין אלא במביא גט ממדה"י ואבד ממנו שכיון שבא ממדה"י ושלא במקומו מצינו אותו אע"פ שכתבו בשוירי מתא חוששין לשתי שוירי וכשאתה אומר משוירי של זה בא לכאן. אני אומר לא בא אלא משווירי האחר. אבל הכא לא אמרינן האי אזיל לעלמא והאי אחרינא הוא וכו' עכ"ל. וכעין זה הוא סברת המבי"ט ז"ל. עכ"פ שיצאה אשה זו מחזקת איסורא דאורייתא כיון דנודע לנו בוודאי שזה האיש שנאבד עבר במקום ההוא ולא נמצא כעת אתנו אמרינן כאן נמצא וכאן הי'. דזה הוא האיש שנהרג הוא האיש שנאבד מאתנו. והרווחנו בזה הרבה דאין אנו צריכין לומר דהך דינא דהמבי"ט תלי' בפלוגת' דרבי ורשב"ג בפ"ק דפסחים בקבר שנמצא דרבי סובר דאמרינן הוא קבר שנאבד ורשב"ג סובר דתבדוק כל השדה. הן אמת דרוב ראשונים פסקו כרבי אמנם הטור א"ח סי' תל"ט נראה דעתו דפסק כרשב"ג כמו שבארו האחרונים ז"ל. ועיין בתשובת נב"י קמא סי' מ"ו בחלק א"ע. ולפמ"ש דין דהמבי"ט הוא אליבא דכ"ע דאפשר דרשב"ג ג"כ מודה לזה. דהכא יותר תלינין דזה הוא האיש שנאבד הוא ההרוג שנמצא דיש הוכחה. דאם איתא שהוא חי הי' בא לפנינו כיון דנודע מקומו ועכשיו נאבד ואם איתא דהי' חי הי' חוזר למקומו שדר שם ולכ"ע תלינין דזה הוא האיש שנהרג. וכיון דלדעת המבי"ט יצאה אשה זו מחזקת איסורא דאורייתא נצדד מה שיש לנו למצוא התירים עפ"י הג"ע שזכרנו למעלה. הנה בגב"ע נמצא הרבה טב"ע בבגדים שנמצא עליו. וידוע מחלוקת הפוסקים.. אי הלכתא דחוששין לשאלה או לא ואף שמע"ל הביא דרבינו אלי' ז"ל הכריע בש"ע א"ע סי' י"ז דאין חוששין לשאלה וגם הש"ך בח"מ סי' ס"ה הכריע כהפוסקים דלא חיישינן לשאלה. אעפ"כ הרי חזינין דגדולי האחרונים לא סמכו ע"ז. והנ"ב כתב בתשובת א"ע סי' ל"ז כי מעולם לא התרתי ע"פ כלים לחוד ולא עוד אף שנמצא בהבגדי' כלים דלא מושלי אינשי כמו ארבעה כנפות דכתבו קצת האחרונים הובא בש"ת בית אפרים דלא מושלי אינשי כמו כיס וארנקי דמבואר בש"ס דלא מושלי אינשי מ"מ חוששין האחרונים ז"ל לדעת הב"י בתשובה דאפילו בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה. וביאר הב"ש בא"ע סי' י"ז דעתו דהא דמבוא' בש"ס דלא חיישנין לשאלה בכלים אלו היינו דהש"ס אזיל אי סמנים דאורייתא ולא בענין סימן מובהק רק סימן אמצעי מועיל אז מועיל הך סברא דכיס וארנקי לא מושלי אינשי עכ"פ לעשותו סימן אמצעי. אבל למאי דקיימ"ל סימנים דרבנן ובעינין סימן מובהק ביותר אז בכלים אלו ליכא מיהת ס"מ ביותר כי אע"פ דלא שכיחא להשאיל כלים אלו מ"מ לפעמים משאיל אותם וליכא סימן מובהק ביותר:
אמנם כיון שיצאה אשה זו מחזקת איסור דאורייתא רק חששא דרבנן שוב שפיר סמכינן על הך סברא בכלים דלא מושלי אינשי אף לדעת הב"י בתשובה וכמו שביאר אא"ז ז"ל בתשובה שנדפס בסוף ספרי בקונטרס עץ אבות סי' ח'. וטעמא דידי' דהא עכ"פ בכלים דלא מושלי אינשי. מועיל לעשותו סימן אמצעי כדמוכח בש"ס בהדיא והרבה מהאחרונים פסקו נהי דקימ"ל סימן דרבנן ובעינין בהיתר א"א סימן מובהק היינו באיסורא דאורייתא אבל היכא דיצאה אשה מחזקת איסורא דאורייתא רק חששא דרבנן איכא עלה סמכינין על סימן אמצעי. וה"נ כיון דעכ"פ הוי סימן אמצעי מועיל היכא דאיכא עלה רק חששא דרבנן:
ומה שתמה מע"ל על ביאורי הגאון בא"ע סי' י"ז ס"ק פ"ג שנראה מלשונו שהבין כוונת התוס' ביבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה כליו דחיישינן לשאלה וכו' בסוף דבריהם שכתבו אבל קשה היכא מפקינין מקרא דמהדרי חמור בסמני אוכף וכו'. דנראה מדבריו שהבין כוונת התוס' דהתוס' נשארו בקשיא ולא כן כוונת התוס' דכוונת התוס'. אחר שחידשו דמה"ת הוא דחיישינן לשאלה אבל מדרבנן לא חיישינן לשאלה כתבו דזה קשיא לי' להגמרא חמור בסימני אוכף היכא מהדרינין היינו כיון דמה"ת חיישינן לשאלה ופשוט דזה כוונת התוס'. וכן אני רגיל לפרש תמיד כן כוונת התוס'. וכן מצאתי במהרש"ל דמפרש כן כוונת התוס'. נחזור לענינינו דיש לנו היתר אחד עפ"י סימני' וטב"ע הבגדים שהכירו אשתו וגם שארי אנשים בט"ע. וכמבואר בהג"ע שזכרנו למעל'. וגם יש בזה בגדים דלא מושלי אינשי כמו ארבע כנפות וגם מכנסיים נרא' מסברא דהוי מכלים דלא מושלי אינשי כמו שכתב בשו"ת בית אפרים בשם הגאון מבראד. אמת שיש לי לפקפק על סברת האחרונים ז"ל מה דכתבו בארבע כנפות ומכנסיים דלא מושלי. נהי דאין דרך ב"א לילך בלא ארבעה כנפות ובלא מכנסיים מ"מ אפשר שיש לו מכנסיים אחרים או ארבע' כנפות אחר בשלמא מה דקאמר הש"ס כיס וארנקי לא מושלי אינשי היינו מצד עצם הדבר משום דמנחשי וכדקאמר הש"ס או גבי אוכף קאמר הש"ס דמסקב לי' לחמרא א"כ עצם הדבר אין בשאלה. משא"כ אלו הכלים דאינו בשאל' כיון שהאדם צריך להם ואין דרך להיות בלא ד' כנפות ובלא מכנסיים. מ"מ אפשר שהי' לו אחרים ושאל אותם שהי' מכבר עליהם. אמנם נראה דבנידן דידן אין חששא בזה כלל כי ידוע שהי' איש עני לבקש טרפו וגם ראה אותו שנשא על כתפו דעם וופעצע און דעם פלאשץ כמבואר בג"ע אות ב'. הרי חזינין דלא הי' לו מכנסיים אחרים וד"כ אחר. א"כ שוב שפיר יש לסמוך על הסברא דכלים אלו לא מושלי אינשי:
ועתה נדבר מה שיש לנו התיר עוד מצד שהכיר בט"ע כל פרצופו וכמבואר בג"ע האחרון שהוגבה פני כבודו הרמה. כי הנה אף שלא הי' ניכר פרצוף פנים וחוטמו וגם כל גופו כמעט כלה. אעפ"כ העיד העד שהכירו בט"ע אחר שהפכו ומצא הלחי שמושכב עלי' היתה בשלימות רק הבשר הי' משונה והעיד שהכירו בט"ע ובזה יש ג"כ יסוד גדול להתיר הוא דעת ר"ת שהביאו התוס' בסוף יבמות וכל הראשונים ז"ל ומפני שדברי הר"ת כתבו עליו פירושים. ע"כ אעתיק מה שהבאתי בזה בספרי בשם בעל שב שמעתא. [הוא חיבור על הנ"י שחנני ד' ויזכיני להוציאו בקרב לאורה]. ועיין בס' שב שמעתא ז' פ' י"ד מה שכתב לפרש כוונת התוס' בזה היות כי לא נודע לאחרונים ז"ל מבוא שעריו דבתשובת מיימיני הביא דברי ר"ת ועלה כתב וכ"כ בה"ג ולא הביא מקומו של בה"ג אשר אליהם נשענים דברי ר"ת ולכן נלאו האחרוני' לעמוד בזה על כוונה אמיתות בדברי ר"ת והרב בעל ש"ש כתב דיגע ומצא בדברי בה"ג אשר עליהם דברי ר"ת נשענים והיינו דכתב בה"ג לגבי אשה אחמירו' רבנן עד דאמרי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנים שלו. ומדכתב בה"ג סימנים פדחתו וחוטמו ושאר סימנים שלו מוכח דמפרש משנתינו כולה דאין מעידין אלא על פרצוף וחוטם דלאו
בטב"ע מיירי אלא בסימנים פדחתו וחוטמו ומשום דכל שמצייר בסימנים כל פרצופו ופדחתו וחוטמו זה הוי כמו סימן מובהק. כיון שאומר כל סימני הפרצוף יחד וזה הכרת פניהם ענתה בם. ע"י סימנים. ומה דכתב בה"ג ושאר סימנים שלו אי ס"ל סימנים דאורייתא היינו סימן בינוני ואי סימנים לאו דאורייתא היינו סימן מובהק ממש והוא דרך ראשון שכתב מהרח"ש ז"ל אלא דהרא"ש ז"ל לא ניחא לי' בזה הפירוש. ובעל ש"ש כתב דזה הנכון ומאי דקשיא לי' למהרח"ש דארוך וגוץ לאו סימן היינו בשאר הגוף אבל בפרצופו הו"ל סימן מובהק ממש. וזה כוונת התו' ועוד דווקא בסימנים הוא דקאמרי הכי אבל ע"י טב"ע ניכר הטיב ומשום דדווקא סימני תמונה הוא דאשתני אבל טב"ע לא אשתני. וכיון דדברי ר"ת נשענים על דברי בה"ג ובדברי בה"ג מפורש בהדיא דמפרש סימני פרצופו וחוטמו ע"ש וע"ז אני אומר חכם עדיף מנביא כי כיון האמת בדברי ר"ת. וגם על לשון בה"ג שר"ת נשען עליו. כי בימינו זכינו שיצא לאור ס' הישר לר"ת ז"ל אשר הי' גנוז מכמה שנים שם הביא בביאור לשון בה"ג ז"ל אשר עליו יסודו אשר הביא בעל ש"ש והוא בדפוס דף פ"ה ע"ש ונראה מדבריו שם כוונתו כמו שביאר בעל ש"ש והוא דרך מהרח"ש ז"ל ומה שעלה על דעתו מתחלה ע"כ לשוני בספרי שם. ולפ"ז לשיטה זו כל שמכירין היטב בטב"ע אף שאין גופו שלם וגם הפרצוף והחוטם אינו שלם מ"מ יכולים להעיד שמכירו בטב"ע. הגם שר"ת לא התיר אלא היכא שכל גופו שלם היינו דר"ת אפשר דהשיב דמעשה שהי' כך הי' ובא עוד בסברא כיון שכל גופו שלם יכולים להכירו בטב"ע. אמנם להך סברא דחידש ר"ת דמשנה מיירי דווקא בסימני פדחתו וחוטמו אבל בטב"ע ע יכולים להכיר אפשר היתר ר"ת אפילו היכא דאין גופו שלם ואפילו בלא פדחתו וחוטמו היכא דאומר דמכיר היטב בטב"ע אמנם באמת היתר זה קשה מאוד מלבד שכתב בש"ע סי' י"ז דנדחה דברי ר"ת. אלא שאחרונים ז"ל כתבו דלא נדחה דעתו לגמרי ומצטרפים דעתו לשאר אומדנות והוכחות. אמנם עכ"פ כל הפוסקים שהביאו דברי ר"ת אין מביאים דעתו אלא היכא שכל הגוף שלם אז יכולים להכירו בטב"ע ולא היכא דאין גופו שלם וגם פדחתו וחוטמו אינו שלם. מ"מ נראה דיכולים גם בזה לעשות סניף לשאר היתירים כיון דמדברי בה"ג דדבריו דברי קבלה נוטין לזה דמפרש המשנה דווקא סימני פדחתו וחוטמו אבל בטב"ע יכולים להכיר אף שאין הפדחת והחוטם שלם וגם אין גופו שלם. אמנם יש עוד למצוא היתר בזה אפילו בלא טב"ע דזה בוודאי היכא דאיכא סימן מובהק בגופו או בפנים כ"ע יכולים להעיד עליו אפילו היכא דליכא פרצוף פנים וחוטם וגם הגוף אינו שלם וכדמוכח בש"ס בהדיא בסוף פ' בתרא דיבמו' דלמ"ד סימנין דאורייתא מוקי המשנה אע"פ שיש סימנין בגופו דארוך וגוץ ובכליו דחווירי וסומקי ולמ"ד סימנין לאו דאורייתא אפילו סימן אמצעי אינו מועיל אבל סימן מובהק בוודאי מועיל. והנה ראיתי בתשובת האחרונים בס' בגדי כהונה ובשו"ת פנים מאירות שכתבו כמו שכתבו הפוסקים היכא דאיכא תרי סימנין אמצעי' מועיל לעשותו סימן מובהק כמו"כ היכא דאיכא תרי סימנים גרועי' מועיל לעשותו סימן אמצעי אף שבחיבורי בדיני סימני' הקשתי עליהם מ"מ ראיתי שסמכו ע"ז לדינא. והנה לפי הג"ע אף שלא נחשב הטב"ע לכלום מ"מ עכ"פ העידו כמבואר בג"ע סי' א' אשר הכירו שערות שלו שהוא מראה געל בזקנו ושער ראשו וכל גופו וכן נמצא. גם מבואר איך האב איים אויך דער קענט נאך זיין דמות נאך וויא ער איז גיוועזין אקליינר אין גאר זיין דמות. ונהי דמראה געל אפשר דהוי סימן גרוע כמו חיורי וסומקי. וכן מה שהעידו על גידול שלו ער איז גיוועזין אקליינר הוי כמו ארוך וגוץ דהוי סימן גרוע. מ"מ בהצטרפם יחד נעשה סימן אמצעי. א"כ יש לנו היתר של מהר"ל מפראג מה שהביא הב"ש בסי' י"ז דאם נמצאו סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק ביותר בכליו דמועיל ממנ"פ אי סמנים דאורייתא ואז חיישנין לשאלה מועיל סימן אמצעי שבגופו. ואי סימנים לאו דאורייתא או שוב לא חיישינן לשאלה ומועיל סימן מובהק שבבגדים. כמו כאן דיש סימן אמצעי בגופו ע"י הצטרפות יחד סימנים גרועים ויש הרבה טב"ע בכליו מועיל ממנ"פ או מצד סימן אמצעי בגופו או מצד טב"ע בכליו. ואף דהב"ש כתב עליו דאין דבריו מוכרחין עכ"ז ראיתי בכמה תשובת בתשובת נוב"י ובשו"ת בגדי כהונה שסמכו ע"ז להקל. וגם אני בעניי פלפלתי בזה הרבה בסוגי' הש"ס במחלוקת של מהר"ל מפראג והב"ש וכמבואר בחיבורי. ועוד יש לנו היתר של תשובת חכ"צ ז"ל בסי' קל"ד דלשאלה דיחיד לא חיישינן והיינו כיון שנמצא סימן אמצעי בגופו שוב צריכין לומר שהשאיל כליו לאותו שיש סימן אמצעי כזה בגופו הוי שאלה דיחיד ולשאלה דיחיד לא חיישינן. וידעתי שעל כל אחד מהיתרים יש פקפוקים כי נפל ברבוותא. אמנם כן דרך גדולי חכמינו ז"ל שמגבבים קולות הרבה אף שעל כל אחד מההיתרים לא הי' סומכים כלל. מ"מ בצירוף יחד המה מתירים כמבואר בתשובות הגדולים ז"ל. ואף אנחנו יתמי דיתמי נלך בעקבותיהם מכל הלין טעמים דעתי נוטה בזה להקל אך חלילה לסמוך על דעתי. עד שנצרף אתנו עוד רב מובהק בהוראה ואז ישב מעכת"ה שלשה רבני' ויצא הדבר בהיתר וד' יצילנו משגיאות:
בנידון שם טוייבא אודיע לכת"ר שזה עובדא בא לפני והכרעתי לכתוב שם טוייבא כמבואר בטיב גיטין לכתוב שם טאבא בא' אחר הטית אף שאנחנו הערנו ג"כ במה שהעיר מע"ל דנראה דשם טאבא הוא משם יונה בלשון הקודש ובספרי תנ"ך על טייץ ראינו כי שם טויב בווא"ו ויו"ד אחר הט'. עכ"ז אין דורשין בשמות והכל הולך אחר שם הברה במדינתינו. ובמדינתינו הברת שם טאבא הוא בקמץ כמו שם גאלדא וידוע דקמץ הוא מושך א' אחריו. ובפרט שיש לנו אילן גדול לסמוך כי ידוע כי הגאון מוה' זלמן ז"ל הי' גאון מובהק בהוראה והוראותיו נתקבלו בכל תפוצות ישראל ובפרט בענין כתיבות השמות יגע מאוד ועשה חיבור מיוחד ודרש וחקר וצירוף הרבה לסמוך עליו למעשה לכן דעתי שבלתי יזוז ממנו בכתיבו' השמות. אך אעפ"כ אולי הברת מדינתו הברה בענין אחר שאינו ניכר במבטא שם הא' דהיינו שאין קורין טאבא בקמץ איני אומר בזה וכל אחד יכול להכריע לפי הברת מדינתו:
ובנידון כתיבות שם גנעסא זה השם אינו שכיח כ"כ וחקרתי אצל אנשים האיך הברת מדינה זו ואמרו שהברת מדינה זו הוא בשי"ן. לכן יש לכתוב בשין. הגם דנראה דשם גנעסא הוא מלשון גנוסיא ובפי' רש"י בחומש יום הולדת את פרעה יום גנוסיא הי' כמו שכתב בשו"ת בית אפרים סי' ק"ג. אמנם כבר כתבתי דאין דורשין בשמות וכמו שכתבו האחרונים ז"ל דהכל תלוי בשם המבטא ולענין אם יש לכתוב ביוד קודם הא' לבסוף תלוי במבטא המדינה וכמו שכתוב בשו"ת בית אפרים סי' ק"ג ועיין בשו"ת בית אפרים סי' צ"ד כיוצא בזה בכתיבת שם פעסיא חסיא וכפי הנראה הברת מדינה זו בלא יוד ואין מדחיקין השי"ן בחיריק לכן יש לכתוב שם גנעשא הכי. והיינו בלא יו"ד אחר השי"ן כנלע"ד. ידידו דו"ש יעקב מאיר פאדווא: