אור ברסלב
תשובות מהרים סימנים › סימן טז

תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימנים · סימן טז

סימן טו

א' י"א אדר תקצ"ט קארלין ליד"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי בחדרי תורה ירא אלקים המפורסם מוה' אברהם נ"י רב דק"ק חארצאן בעהמ"ח ספר בית אברהם נ"י יהל נרו עד ביאת הכהן לאו"ת

מכתבו הנעים קבלתי ונקראתי ספר לדין ולהורות בדין תקנות ר"ג מאור הגולה זצללה"ה באחד שנסעה. אשתו למרחקים ועזבה את בעלה שמונה שנים והאיש הלז באבו ובקו הבריאה וגם חיישינן להרהורא אם יש בזה איסור דרגמ"ה ואם יש מקום להתיר ע"י מאה רבנים והאריך כת"ר בפילפול עצום ואסף בזה דברי האחרונים המדברים מזה ומסקנתו להתירא ע"י ק' רבני' להתיר לו אשה אחרת אהו' ידידי בגוף הענין אינו רוצה להגיד כלל דעתי הלכה למעשה בדבר שהוא רחוק מגבולי וגם מיראי הוראה אנכי והדבר אפשר להתקיים ע"י אחרים ובפרט גם כת"ר כחו גדול וכל מורה וגדול בעירו כאשר יבחין הדבר שהוא צורך שעה אזי הרשות בידו לעשות כדעתו בצירוף אליו עוד גדולי מדינתינו אמנם להיות ראיתי כי חפצו ורצונו להשעשע אתי בתורת ד' אמרתי לעשות רצון צדיק ולכתוב לו מה שעלה בדעתי בעברי בקונטרסו הנחמד. רק בתנאי ובאופן שישיג מתחלה היתר ורשיון ע"פ משפט המדינה יר"ה:

בגוף תקנות מאוה"ג ז"ל לא נדע טעם ברור מזה עד שנחלקו בזה האחרונים ז"ל יש מי שאומרים שמשו' דררא דאיסורא דאורייתא תיקון פן ירבה לו נשים מה דאי אפשר למיקם בסיפוקייהו וזה איסור לדינא דש"ס עיין יבמות ס"ה ויש מי שאומרים דלאו מחמת דררא דאיסורא דאורייתא תיקנו אלא מחמת קטטה בעלמא כי אחר שתיקן שלא לגרש בע"כ הי' ירא אם יתיר לו לישא אשה על אשתו יהי' ממילא מתקוטט עמה ותהי' מוכרחת לקבל גיטה בע"כ ולכן תיקן שלא לישא אשה על אשתו ועל זה הטעם קשה קצת דהא רוב הפוסקים כתבו דתקנות רבינו ז"ל לא היתה רק עד כלות אלף החמישי. שלא לישא אשה על אשתו עד שהוקבע כן בש"ע אה"ע סי' א' להלכה ותקנות ר"ג שלא לגרש בע"כ היתה עולמית כדמשמע מדברי כל הפוסקים וכן כתב בהדיא בתשובת נ"ב קמא בחלק אה"ע סי' א' א"כ קשה לטעם זה דהא בהא תלי' ושני התקנות מקושרים זה בזה והנה בעל נ"ב ז"ל במ"ת חלק א"ע סי' וא"ו כתב עוד סברא אף לדעת הסוברים דרגמ"ה תיקן אפילו במקום מצוה היינו כגון שיש לו אש' רק שהה עשר שנים ולא ילדה דעכ"פ ניצול מהירהור עבירה רק שלא קיים מצוות פו"ר אבל היכא דלית לי' אשה כלל כגון בנידן זה שישב בלא אשה כמה שנים ומי שהוא בלא אשה נכשל פעמים בהירהורי עבירה ולאו כ"ע כרב ספרא דהוי רווק הדר בכרך ובזה לא תיקן ונלענ"ד דיסוד ברור לסברא זו מסוגי' דסוטה דף ח' דקאמר ר"י אם הי' לבה נאה לא הי' מגלהו ואם הי' שערה נאה לא הי' סותר וקאמר הש"ס הטעם דר"י חייש להירהורא וכתבו התוס' ד"ה אם הי' לבה נאה אע"ג דגזירות הכתוב הוא שב ואל תעשה לאו מעקר הוא כדאיתא פרק האשה רבה הרי אף דהוא גזרת הכתוב ופרע את ראש האשה מ"מ במקום דאיכא למיחוש לעבירה להרהר מבטלינין גזירות הכתוב ואם נימא דרגמ"ה גזר אפילו במקום מצוה היינו משום דהוא כעין גזירת חכמי הש"ס שהי' בידם כח לבטל מ"ע מה"ת במקום שב ואל תעשה אבל לא במקום דאיכא למיחש לעבירה ח"ו דהא חזינין דמה"ט עקריני' גזרת הכתוב מכח דאיכא למיחוש להירהורא אך לכאורה זו הסברא לר"י אבל למאי דקימ"ל כרבנן דלא חיישינן להירהורא לכאורה אין מקום לראי' ואדרבא משמע להיפוך דרבנן לא רצו לעקו' גזרת הכתו' מכח דאיכ' למיחו' להרהור עבירה אך כשנעמיק היטב בהסוגיא מוכרחת סברא זאת גם לרבנן והוא דאם נימא דטעמא דרבנן דלא רצו לעקור גזרת הכתוב מכח דאיכא למיחוש להרהורא קשה טובא בסוגי' דשם דפריך שם אמר רבא דר"י אדר"י קשה דרבנן אדרבנן לא, קשיא וכתבו התוס' ד"ה האיש נסקל ערום וכו' תימא מאי קשיא דרבנן אדרבנן והא מפרש טעמ' בפר' נגמר הדין משום דכתי' אותו ולא כסותו ואין אותה בלא כסותה א"כ למה הי' לנו לנוולה מאחר שהכתוב אומר שלא לנוולה ותירצו דבין לר"י ובין לרבנן דאותו לא בא למעט אלא על הכסות שלו הלכך לרבנן לא שמעינין מן התורה מה דינא והרשות ביד סנהדרין לעשות כמו שירצו ובגמרא מפרש מאי פליגי להכי קשיא דרבנן אדרבנן כיון דלא חייש להרהור, הי' לנו לנוולה משום יווסר וקשה טובא מאי פריך כיון דהרשות ביד סנהדרין לעשות כמו שירצו חיישי להרהורא בשלמא גבי סוטה לא רצה לבטל גזה"כ מכח הרהורא משא"כ גבי סקילה דליכא גזירת הכתוב חיישי להרהורא. א"ו צ"ל דה"פ דהש"ס פשיט להו דבוודאי גם רבנן לא יפלגו בסברא זו על ר"י דבוודאי במקום דאיכא למיחוש לעבירה ח"ו בוודאי היינו מבטלים גזה"כ דהכח ביד חכמים לבטל מ"ע במקום דאיכא למיחוש לעבירה אלא וודאי צ"ל דרבנן סברי דלא חיישינן להרהר עבירה כלל א"כ גבי סקילה הי' לסקלה ערום משום יווסר א"כ מוכרח סברא זו גם לרבנן במקום דאיכא למיחוש להירהור עבירה הי' חכמים מבטלים גזרת הכתוב רק דסברי בזה דלא שייך הירהור והטעם צ"ל דרבנן סברי דלפי שעה לא חיישינן להרהורא עבירה. ולכאורה הי' מקום לומר דפליגי ר"י ורבנן אי חיישינן להרהור עבירה אזלא בפלוגתא דאבא שאול ורבנן בקדושין דף פ' ע"ב דאבא שאול סובר דיכול לקבור איש אחד ושתי נשים דבשעת אנינות תבר יצרו ורבנן סברי אפילו בשעת אנינות של אדם יצרו מתגבר עליו ולפ"ז י"ל דר"י סובר כרבנן דאפילו בשעת אנינות מתגבר יצרו. ורבנן סברי כאבא שאול דבשעת אנינות תברי' יצרי' והכא הוי אנינות הן לענין סקילה והן לענין סוטה אף דאפשר דתצא זכאי מ"מ מקלקלת הוא ואמרינן הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין. אך זה אינו דהא קיימ"ל בקדושין שם כרבנן דאבא שאול. וכאן קיי"ל כרבנן דר"י א"ו צ"ל הטעם דרבנן דלא חיישי להרהורא לפי שעה וכעין זו כתבו התוס' בסוטה דף י"ט ע"א ד"ה וכהן וכו' לענין תנופה דאין יצה"ר מצוי לפ"ש ע"ש אבל בנידון זה לישב כל הימים בלא אשה בוודאי איכא הירהורא עבירה ח"ו בוודאי מבטלינין תקנת רגמ"ה עבור זה ולא תיקון כלל דהא כבר הוכחנו בבירור הן לר"י הן לרבנן הי' מבטלין גזרת הכתוב מכח דאיכא למיחוש להרהור עבירה. ומדי עברו בענין הנ"ל לא אמנע מלהודיעו מה דקשיא לי טובא על דברי התוס' ד"ה ויתגרו בה פרחי כהונה והקשה שם התוס' כיון דלאו חובה הוא לאנשים לראותה יטלו סדין של בוץ בינה ובין האנשים ויסתור שערה כדאמר קרא. ואי משום כהן המשקה אותה יהפוך פניו לצד אחר והכי תניא בספרי בהדיא ופרע את ראש האשה סדין של בוץ פורס בינו לבין העם כהן פונה לאחוריו ופורעה כדי לקיים מצות פריעה ולר"י נמי נעשה כן. וי"ל לר"י אם הי' פורסין סדין בינה לבין האנשים לא הי' ניוול כ"כ בפני הנשים כמו באנשים שאין בושה מפני חברתה ולא יווסרו עכ"ל וקשה טובא דמשמע מלשונם דר"י לא סבר ההוא דספרי אבל רבנן סברי באמת ההוא דספרי א"כ מאי פריך הש"ס דרבנן אדרבנן לא קשיא דהא י"ל טעמא דרבנן דסברי דחיישי להירהורא רק גבי סוטה איכא תקנתא דספרי דלא שייך כן גבי סקילה. א"ו צ"ל דהש"ס פליג על הך דספרי דלא עבדינין הך תקנתא כלל ולהכי פריך הש"ס שפיר דרבנן אדרבנן. וזה נ"ל ברור כוונת הרמב"ם בפ"ג מה' סוטה הי"א וז"ל ואח"כ כהן אחד בא אלי' מכהני העזרה ואוחז בבגדים מכנגד פניו וקורעם עד שהוא מגלה את לבה ומגלה שערה וסותר מחלפת ראשה כדי לנוולה וכו' והנה דברי הרמב"ם הם מבוארים במשנה כמו שכתב הכ"מ שם רק מה דדייק הרמב"ם מכנגד פניו לא הוזכר במשנה רק הרמב"ם הוסיף זאת מדעתו הרחבה ולא ראיתי כעת מי שהעיר בזה. ונראה בדור דכוונת הרמבם להשמיענו דלא כספרי דקתני שם כהן פונה לאחוריו ופורעה אלא דמצות פריעה הוא כנגד פניו. והי' לו להרמב"ם הכרח ברור מש"ס דילן דפליג על הספרי. דאי לא"ה לא הוי מקשה הש"ס מידי דרבנן אדרבנן. זה נראה לי ברור בלשון הרמב"ם ויצא לנו מזה מה שיש לצדד בענין זה. חדא דגזירת רגמ"ה להרבה פוסקים כבר כלה וגם שיטת הרבה פוסקים דבמקום מצות פ"ו לא גזר. וגם במקום דאיכא למיחוש לקלקול עבירה לא גזר רגמ"ה וביותר לפי מה שכתב כת"ר דמן הנמנע דהאשה תבוא אליו בחזרה וגם הוא אלי' כחוק נימוסי אדונינו הקיר"ה א"כ בוודאי לאו בת גירושין היא ובפרט ע"י היתר ק' רבנים. רק כבר כתבתי שאין רצוני לצרף דעתי בזה רק למען כבודו פניתי מעט לעיין בזה הגם דטרידנא טובא והנני מזהיר לבל יתחיל בבקשת ההיתר בטרם ישיג רשיון על זה מהממשלה יר"ה וד' יאריך ימיו בטוב כאוות נפשו ונפש ידידו דוש"ת יעקב מאיר בהרב מוה' חיים ז"ל פאדווא:

תוכן העניינים

תשובות מהרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה