אור ברסלב
תשובות מהרים סימנים › סימן טו

תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה

סימנים · סימן טו

סימן יד

לידידי המופלג החריף שנון ומחודד מוה' ברוך צבי הירש נ"י:

קונטרסו עם חידושי תורה הגיע לידי וראיתי אך בקיצר להשיבו

במה שכתבתי בסי' קכ"ז באות י"ד לתרץ דברי הט"ז מה שהקשתי עליו. וכתבתי לחלק דווקא בנדה שהתורה האמינה בפירוש יש לה כח כמו עד כשר ולא בשאר דוכתא לא מבעיא אם נאמנות אשה דרבנן בוודאי ניחא. ואף אם נימא דנאמנות אשה הוא מה"ת מ"מ התורה לא גילתה בפירוש. ומע"ל האריך לתמוה ע"ז כיון דילפינין שאר איסורים מנד' אין לחלק בזה. הנה מע"ל שגה בכוונתי דעיקר יסודי לחלק מדברי הרמב"ם שפסק דעד כשר נאמן טפי בעדות מיתה מאשה וע"ז קאי חילוקי ומובן מאליו אף אם נימא דבעדות מיתה ע"א נאמן מה"ת וגם אשה נאמנת מה"ת היינו כמו שכתבו הפוסקים בדיני עיגונא דבעדות מיתה ראוי להאמין מה"ת כיון דהוי מילתא דעבידא לגלוי גדול כמ"ש בקונטרס עגונות שלי בח"ש וע"ז לית לן קרא דאדרבא בכל דוכתא אין דבר שבערוה פחות משנים. רק מצד הסברא האמינו ע"א מה"ת וגם מצד הך סברא דדייקא ומנסבא סמכו ע"ז להאמין מה"ת וכיון דעיקר נאמנות הוא רק מצד הסברא לכן עד כשר יכול להכחיש האשה משא"כ היכא דכתבה התורה נאמנות בפירוש יש לה כח עד כשר וגם מה שכתבתי בתחלת האות שם לדמות בחתיכה ספק חלב ספק שומן ואשה העידה שהוא שומן ובא עד כשר להכחישה וכתבתי לדמות זה לדין הרמב"ם כוונתי דנחית בשיטת רש"י דהא דע"א נאמן בדלא איתחזק איסורא היינו מכח סברא דאל"כ אין לך אדם אוכל בבית חבירו כמבואר ברש"י ר"פ הא"ר. ולא כשיטת התוס' דילפינין מספרה לה בדלא איתחזוק. ולא חשתי לבאר זה דהוא לשיטות רש"י דווקא דלשיטת התוס' אינו כן דלא הוי ברור בדעתי סברא זו לאמת דהיכא דהאמינה התורה בפירוש עדיף טפי. כי אף שישבתי שיטות הט"ז לא הי' ברור בעיני להלכ' לקבוע בה מסמרו' לכן כתבתי סתם הדבר וגם מ"ש לחלק כיון דנאמנות אשה הוא מדרבנן לכן עד כשר נאמן טפי לא הי' כוונתי כמו שהבין מעכת"ה בדברי דבעדות אשה אינו אלא מדרבנן דז"א דהא מבואר בה"ה בפי"ב מה' גירושין ה' כ"א דעיקר יסודו של הרמב"ם מהא דיבמות קי"ז בלישנא בתרא אמרינין דשתי נשים כע"א דמיין כיון שהורע כח הנשים לגבי ע"א כשר ה"נ הורע כח אשה אחת לגבי עד כשר וזה הדין הוא בסוטה ג"כ כמבואר ברמב"ם פ"א מה' סוטה ושם בוודאי נאמן ע"א מן התורה אלא כוונתי לספיקו של בעל נו"ב דאף אם נימא דע"א במיתה הוא נאמן מה"ת מ"מ אשה אינה נאמנת אלא מדרבנן וכ"מ שהאמינ' תורה ע"א באשה י"ל דאינ' נאמנות אלא מדרבנן וזה י"ל אף בסוטה דאשה אינה נאמנות אלא מדרבנן ודוק:

ומ"ש עוד מע"ל מדברי הר"ן בפרק י' יוחסין גבי נאמנות חי' לומר זה כהן וכו' ושקיל וטרי טובא בדבדי הר"ן ולבסוף העלה דברי הר"ן בקושיא וגם רוצה לסתור חילוקו הנ"ל. הנה אבאר פשט כוונת הר"ן. הנה הוקשה להר"ן ז"ל כיון דחי' כבר העידה שהוא כשר ואמאי אינו יכול להכחישה אח"כ דהא כ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי הוא כשנים וכ"כ הב"ש בסי' ד' לפרש כן כוונת הר"ן וע"ו תירץ הר"ן דשאני הכא שלא האמינה בפירוש אלא משום דעל הרוב א"א בלא"ה הילכך כל שבא ע"א ומכחישה אינה נאמנת ואין כוונת הר"ן לחלק בין היכא שנאמנת מה"ת או מדרבנן כמו שהבין מעכת"ה אלא עיקר כוונת הר"ן לחלק היכא שהאמינה לאשה הן מה"ת או דרבנן רצו להאמינה הרי היא כשנים ושוב אין יכול אחר להכחישה אבל הכא חז"ל לא רצו להאמינ' לגמרי אלא מצד דא"א בענין אחר וכל היכא שמכחישה אינ' נאמנת זה כוונת הר"ן בל"ס וסרה דברי מע"ל:

מה שהקשה מע"ל בענין ווסתות דאורייתא ואם עברה זמן הווסת ולא בדקה ה"ה טמאה רק כשבדקה בשעת הווסת ואמאי תהי' נאמנת לומר שלא ראתה בשעת הווסת הא זה נגד חזק' וע"א אינו נאמן נגד חזק' ולדעתי י"ל דכל סדר הווסתו' היא בעצמ' יודעת ולא זולת' א"כ יש לה מיגו דאי בעי אמרה דלא הגיע שעת הווסתות. ואם נודע לבעל מקודם שהגי' שעת הווסתו' אפשר דא"נ למ"ד ווסתות דאוריית' מה"ת לומר שבדקה בשעת הווסתות ומצאה טהורה:

ומה שהאריך במ"ש בסי' קכ"ז אות י"ז בביאור דברי הר"ן גבי נאמנות חי' לומר וכו'. והאריך מע"ל דפסול ממזרת לא הוי דבר שבערוה. הנה כל ראיות מע"ל יש לדחות' וכאשר הרגיש מע"ל בעצמו. אך ראה זה מצאתי כעת שנדפ' תשוב' מאור הגול' רבינו עקיב' ז"ל וראיתי בתשובותיו סי' קכ"ד קכ"ה והגאון בעל ח"ד ז"ל כתב דזה לא הוי דבר שבערוה. אמנם באמת לענין דברי הר"ן שעסקנו בזה אין אנו צריכין לזה אף אם נימא דפסול ממזרת לא הוי דבר שבערוה מ"מ הא וודאי לענין פסול יוחסין בעינן ב' עדים כמבואר בש"ס כתובות פרק הא"ש ובא"ע סי' ב' ויהי' הטעם מאיזהו שיהי' דמעלה עשו ביוחסין ועכ"פ א"ש דברי הר"ן בקדושין הנ"ל שוב ראיתי להפ"י בקדושין בסוגיא דחי' כתב כן אלא דהמעיין שם משמע להדיא דס"ל דפסול ממזרת הוי דבר שבערוה ובאמת פרט עמוק הוא וכעת אי אפשר לעיין בזה הטיב:

עתה אשיב לו על האיגרת הקודם במ"ש בסי' א' להוכיח דע"א נאמן נגד הרוב מה שנסתפק בעל פ"מ ז"ל מדברי התוס' בריש חולין ע"ב ד"ה דליתא קמן אע"ג דעזרה ר"ה מ"מ רוב פעמים אינו יכול ליזהר ואעפ"כ מועיל באומר ברי לי הרי דע"א נגד הרוב ומעלתו דותה די"ל דע"א ורוב שוים א"כ הכא נשאר ספק טומא' בר"ה משא"כ בהך דפ"מ נשאר ספק איסורא לחומרא ידידי כי הגם אמר דבר שכלי אין זה אמת דהיכא מצינו נאמנות לחצאין ואם נאמן נאמן בין להקל ובין להחמיר ואם לא לא:

ועמ"ש בח"ב סי' י"ט אות ג' בהמשך דברי רבא דקאמר ל"ת ר"י לא אזיל כלל בתר חזקת הגוף וכו' ומעלתו תמה ע"ז דהא דר"י לא אזיל בתר חזקת הגוף היינו היכא דאיכא חזקת פנוי' נגדו ובסיפא בלא"ה ליכא חזקת פנוי' דהא בלא"ה צריכה גט לק"מ דרבא לשיטתו בסוגי' דלעיל דף ע"ג ע"ב דמסיק רבא האי תנא ספוקי מספק'. לי' גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא א"כ הכא דנפקותא לענין ממונא י"ל דבאמת קפיד ומדינא א"צ גט כלל ושוב איכא חזקת פנוי' לסייע כאן נמצא וכ"ה שוב יש כח חזקת ממון לבדו לסייע הך חזקה דאין אדם מפייס במומין לגרע הך החזקה דאין אדם שותה. והי' זה שלום ידידו יעקב מאיר:

תוכן העניינים

תשובות מהרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה