תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן יד
לאהו' ידידי הרב המאוה"ג המפורסם מוה' אישר יהודה מ"ץ דפה ק"ק נ"י:
נידון מה שהקשה על דעת הנוב"י. נראה לפע"ד ליישב קצת. דהנה מלבד מה שחקרו הפוסקים בענין מכירת חמץ הנהוג מדין הערמה. עוד יש לעיין כי הלא יש איסור דרוצה בקיומו של חמץ דניהי אם יפסיד החמץ יצטרך האינו יהודי לשלם מביתו כיון שמכר לו במכירה גמורה מ"מ וודאי רוצה בקיומו. ואינו רוצה ליקום עמו בדו"ד. והש"ס מחשבים זאת כמה פעמים להפסד גמור כדקאמר הש"ס בפ' חזקת הבתים עביד איניש דזבין דינא. עוד הא הנהיג למכור הרבה חמץ לא"י עני שאם יפסיד אין לו אפילו א' מאלף מה לשלם. א"כ בוודאי רוצה בקיומו של חמץ. ונלפע"ד בזה דאיסור רוצה בקיומו בש"ס אינו אלא מדרבנן כמ"ש הפר"ח בא"ח סי' ת"ן. והארכתי בזה בספרי מקמ"ח דבשארי איסורים איסור דרוצה בקיומו אינו אלא מדרבנן. ולפ"ז י"ל דוקא כשבא זמן האיסור כמו בפסח גופי' אז אסרו חז"ל איסור דרוצה בקיומו אבל כשעושה פעולה בזמן היתר אף שמהפעולה ההיא כשיבוא פסח ניכר דרוצה בקיומו לא אסרו חז"ל כיון שעושה הפעולה ההיא בזמן היתר ועדיין לא הגיע זמן האיסור וכן מוכח בהדיא מדעת הש"ע א"ח סי' ת"ן אסור להשכיר כלי' לא"י בפסח כדי שיבשל בהם חמץ. והטעם האיסור משום דרוצה בקיומו של חמץ. ולמה דקדק הש"ע בפסח ולא נקט האיסור קודם פסח להשכיר לא"י מקודם שיבשל בהם בפסח. אלא כיון דזמן התירא הוא לא אסרו חז"ל אף כשיבא פסח כיון דמשכיר לו בזמן היתירא לא אסרו חז"ל. ובזה נ"ל מה שהקשה בס' מק"ח על דעת ר"ת דסובר דמותר לקבל אחריות חמצו של א"י בביתו של א"י. והא איכא איסור דרוצה בקיומו שאין לך רוצה בקיומו יותר מזה שאם יפסיד החמץ יהי' חייב לשלם. ולפמ"ש נכון ששם מיירי קודם הפסח וכתבו זאת על הך דינא ייחד לו בית אינו זקוק לבער ומיירי קודם הפסח קודם זמן ביעור וע"ז פי' ר"ת ייחד לו בית מיירי שקיבל עליו הישראל אחריות חמצו של א"י בביתו של א"י וכיון דבביתו של א"י הוא אינו זקוק לבער דלא קרינין בי' לא ימצא ואיסור דרוצה בקיומו ליכא כיון דבזמן התירא הוא אף כשיבוא פסח יהי' רוצה בקיומו לא איכפת לן כיון דבפסח אינו עושה פעולה רק נצמח מהפעולה שעשה בזמן ההיתר ובזה נכון המנהג שלנו אף בוודאי רוצה בקיומו בפסח. מ"מ כיון דהמכירה בזמן היתר הוא אין כאן איסור דרוצה בקיומו. ולכן א"ש דעת הנוב"י שאוסר למכור לאחר שש שכבר אסור בהנאה דהיינו באופן זה שימכור החדר לבד שמונח בו חמץ וימשוך הא"י החמץ או אם עומד הא"י כבר בחדר שמונח בו החמץ יקנה ממילא החמץ. ולאו מצד המקנה אלא ממילא כיון דהחמץ הוא הפקר דחצירו של אדם קונה שלא מדעתו. ובפרט היכא דעומד בצד שדהו דמידו אתרבי. והאריך מכ"ת שלא ידע מה איסור הנאה יש כאן כיון דמוכר לו החדר והחמץ יקנה לו ממילא ולמ"ש נ"ל דעת הנוב"י בזה דאיכא איסור דרוצה בקיומו דאנן סהדי דמוכר לו החדר כדי שיזכה הא"י בחמץ ויתקיים לאחר הפסח אף דבחדר לא שייך איסור חמץ. כמו שאסרו להשכיר לא"י תנור בפסח שיבשל בו חמץ מפני שרוצה בקיומו וזה נ"ל דעת הנוב"י הכ"ד ידידו: