תשובות מהרים· רבי יעקב מאיר פדואה
סימנים · סימן ו
ד' ח"י אלול תקצ"ו קארלין שלום לאהו' ידידי הרבני המופלג החריף השנון מוה' אלחנן יעקב נ"י:
קבלתי מכתבו הנעים וראיתי להשיבו מפני הכבוד הנה מ"ש בספרי בסי' ט"ו לתמוה על הט"ז שכתב הטעם דלענין קרבן אינו כשר אלא ביום השמיני משום דלילה פסול להקרבה ובש"ס דחולין ד' פ"א מבואר דדרשינן מקרא דיום להרצאה והוי עדיין מחוסר זמן והדגיש מעכת"ה דגם ברש"י בשבת קל"ו ד"ה הוי אכלינן שכתב שם הטעם דאורתא לאו בת הקרבה כדכתיב ביום צוותו אמת שגם ברש"י יש להרגיש בזה אמנם אינ' תמי' כ"כ דהא רש"י שם באותו דיבור הביא הך דזבחים י"ב דלילה לקדושה ויום להרצאה. רק דיש לדקדק דל"ל למיפסל מטעם דביום צוותו הא בלא"ה הוא מחוסר זמן ובאמת הוא דקדוק עצום כאשר הביא מע"ל שהרגיש בזה בגליון הש"ס שנדפס מחדש ממרן ר' עקיבא איגר נ"י אמנם על הט"ז התמי' קיימת דמבואר בדבריו להדיא דאין פסול אחר זולת הא דקרבן פסול בלילה כמו שאר קרבנות. ומה שהרגיש מע"ל על מה שכתבתי בספרי מדברי התוס' חולין פ"א דנ"מ לענין אם עלה לא ירד ודקדק מע"ל דהא אנן פסקינין כר"י דאם עלה ירד כדפסק הרמב"ם בפ"ג מ"ה פה"מ. ידידי לא ירדתי לדקדק בזה כי הילכתא למשיחא הוא רק תפסתי הנפקותא ראשונה. ובלא"ה יש נ"מ לתי' השני של התוס' לענין במת יחיד כמ"ש התוס' וכמ"ש גם מע"ל וגם לענין אם עלה לא ירד יש נפקותא למ"ש התוס' בזבחים י"ב דאף למאן דפוסל בבמה בלילה מודה ר"י בזה דאם עלה לא תרד. ועיקר תמיהתי היתה דהט"ז ז"ל תפס טעם מחודש מה דאינו מבואר בש"ס ומה שכתב מע"ל לתקן דברי הט"ז והוא דדעתו דלא קי"ל כאפטרוקי דהרמב"ם לא הביא כלל הך דר"א ודקדק מדבריו להיפוך דכתב בפ"ב מהא"מ ה"ח מ"ע להקריב כל הקרבנות מיום ח' ולהלאה שנא' והי' שבעת ימים תחת אמו ולר' אפטרוקי האי קרא לאו לעשה הוא דאתא רק להורות דלילה לקדושה ויום להרצאה כדאיתא שם בגמרא הרי בהדיא דלא ס"ל הא דר"א ומשמע שם ג"כ דלא ס"ל דבליל ח' הוי מחוסר זמן מדכתב קרא דשבעת ימים משמע דלאחר שבעת ימים לא הוי מחוסר זמן רק דבלילה פסול להקרבה מטעם דכל קרבן פסול להקרבה. והאריך למצוא טעם לדברי הרמב"ם דמדחה הא דר"א מהלכה הנה אף שיפה דיקדוק לכאורה אמנם לא כיון בזה אל האמת לענ"ד דבוודאי אי אפשר למדמה הא דר"א מהלכה דסתמא גמרא בחולין פ"א ובזבחים י"ב כוותי'. וגם התוס' בכמה מקומת הביאו הא דר"א להלכה וגם המשנה למלך שם בפ"ג מה' א"מ הביאו להלכה ומה דדיקדק מע"ל דהא לדר"א האי קרא לאו לעשה הוא דאתי והרמב"ם מביא הך קרא לעשה. הנה בש"ס שם פריך ומשלי כתיב קרא אחרינא וע"ש בהגהות מר"ן רבי ישעי' ז"ל שמגיה הפסוק כן תעשה לשורך לצאנך שבעת ימים יהי' עם אמו וביום השמיני תתנו לי. הרי יש לנו תרי קרא חד לעשה וחד לכדר"א. הגם דמלישנא דש"ס משמע דהך קרא מיום השמיני והלאה ירצה לכדר"א והך ביום השמיני תתנו לי לעשה לא נחית הרמב"ם לדקדק בזה ונקט העשה דיום השמיני והלאה ירצה ואפשר דהרמב"ם מפרש כן דלבתר דמשני כתיב קרא אחרינא דרשינן הא דר"א מהך דביום השמיני תתנו לי והך דמיום השמיני והלאה ירצה לעשה. ולהראות למע"ל שהאמת אתי בזה מוכרח אני להעתיק לשון הזהב של הרמב"ם ז"ל בספר המצות וז"ל מצוה ס' היא שציוה שיהי' כל קרבן שנקריב מן הבהמה בן שמונה ימים או יותר ולא פחות מהם וזה מחוסר ומן בגופו והוא אמרו והי' שבעת ימים תחת אמו וכבר נכפל זה הציווי בלשון אחר והוא אומרו יתברך שבעת ימים יהי' עם אמו ומצוה זו תכלול כל הקרבנות כולם. ומאמרו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לד' יש ראי' שקודם זה לא ירצה הנה כבר התאמתה אזהרה מהקרב מחוסר זמן אבל הוא לאו הבא מכלל עשה לפיכך אין לוקין עליו. ומה שהקריב מחוסר זמן אינו לוקה כמו שהתבאר בפרק אותו ואת בנו דף פ"א ושם נאמר הנח למחוסר זמן שהכתוב נתקו לעשה. וכבר התבארו משפטי מצוה זו בספרי ובסוף מס' זבחים עכ"ל הנה שם הביא בפי' הך דרשא דר"א דקאמר ומיום השמיני וכו' יש ראיה שקודם זה לא ירצה והיינו דר"א יום להרצאה ודקדק הרמב"ם בצחות לשונו וכבר נכפל זה הציווי הוא מרמז הגמרא דחולין פ"א הנ"ל דתרי קראי כתיבי חד לעשה וחד לדר"א. אמנם יש לדקדק קצת בלשונו הנ"ל שהתחיל העשה בהך קרא והי' שבעת ימים תחת אמו וכו' ומסיים ומיום השמיני והלאה ירצה וכו' הא קודם לא. והיינו לדר"א והא מהך קרא דרשינין לעשה כמו שהתחיל בהך קרא תחת אמו. אמנם האמת כש"כ לעיל דהרמב"ם לא נחית לדקדק בזה. דעכ"פ יש תרי קראי וחד לעשה וחד לכדר"א ומה שדקדק מלשון הרמב"ם בחיבור הנ"ל וכל שבעת ימים נקרא מחוסר זמן יש לומר דכוונתו לקדושה דאחר זה לא נקרא מחוסר זמן לקדושה. ומה שלא בא מבואר בדברי הרמב"ם הך דר"א. הוא משום דהרמב"ם השמיט לגמרי הך דינא דאסור להקדיש מחוסר זמן. וכבר עמד בזה המ"ל שם וצ"ל דלא ניחא להמש"ל לומר שסמך הרמב"ם על מה שכתב שם בהלכה י"א וכן המקדיש מחוסר זמן ה"ז כמקדיש בעל מום עובר ואינו לוקה. דמ"מ לא כתב בביאור דאסור להקדיש מחוסר זמן רק מדיוקא נשמע מדכתב אינו לוקה משמע דאיסורא איכא:
ומה שעמד מע"ל על הכ"מ בפ"י מ"ה בכורות דהקשה למה השמיט הרמב"ם הך דינא דליל ח' נכנס לדיר להתעשר. הגם שיפה העיר דהסוגיא דזבחים דף י"ב אזלה להדי' למאן דאמר לילה לאו מחוסר זמן. והרמב"ם פסק בהדיא בפ"ג מ"ה מחוסר כפרה דלילה מחוסר זמן אמנם דבריו אינו מתיישבין. כי הוא הולך בשיטתו דהרמב"ם ס"ל דלילה לאו מחוסר זמן הוא ולכך לא הוצרך להביא דמילתא דפשיטא וכבר כתבתי דדעת הרמב"ם ג"כ דלילה הוי מחוסר זמן לענין הקרבה. אלא דיש לומר להיפוך מדבריו כיון דמסוגי' דזבחים דף י"ב משמע דלכך נכנס לדיר להתעשר משום דלילה לאו מחוסר זמן והרמב"ם ז"ל דפוסק לילה מחוסר זמן באמת אינו נכנס לדיר להתעשר אך קשה דהא בלילה יכול להקדישו ואמאי אינו נכנס לדיר להתעשר ועיין בש"ס דבכורות כ"א דמשמע דבוודאי לא גרע מקדשים אמת מעיין עמוק הוא בכמה מקומת בש"ס וכעת אפס הפנאי בזה: