תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לז · יב)
עוד כתב הרב שהשמעתיו חדשות דיש חילוק לענין דבר שלב"ל בין סמכא דעתא או לא, וכתב הוא דלא זו הדרך ולא זו העיר כו'. והנה תחלה אני אומר החדשות בעיניו הנה הם ישינות וכבר המה מבוארים בדברי זקיני הגאון מוהרש"א והכריח כן מדברי התוס' וגם לא יחיד הוא בדבר זה שגם הגאון פרי תואר בספרו אור החיים פרשה תולדות כתב כן וכן נראה קצת מלשון הרי"ף בשיטה מקובצת שהוא ממש כלשון המהרש"א אף דיש לדחות בדוחק אבל באמת אני לא באתי למידה זו דאף לפירושו ע"כ צריך להודות דגם באשה יש לחלק בין סמכא דעתא או לא ובאמת פירושו פשוט וכן הסכימו רוב המפרשים עיין בשיטה מקובצת, ואף לשיטת רש"י יש מקום מרווח לחלק בדבר שלב"ל בין היכא דסמכא דעתא אם לאו מהא דאמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל לא בשדה זו ופירש"י בשדה סתם סמכא דעתא דלוקח וקונה אף בדבר שלב"ל אבל לא בשדה זו דלא סמכא דעתא וגם לא האמינו דנימא כשחזר ולקחה לקחה לצורך הלוקח כמו לעיל חזר וקנאה מן הנגזל וכאשר הארכתי בפי' סוגי' זו והדר קאמר דרב ודאי אמר אף ובשדה זו דאזל בשיטת ר"מ דס"ל אף באשה דמקודשת וכתב רש"י דיש באשה כשדה זו והקשה השיטה מקובצת בשם הריטב"א דלמא רב כרבנן ורבנן מודו בשדה סתם, ותירץ לכך דקדק רש"י דיש באשה כשדה זו אבל יש שהוא גם כן כשדה סתם ואפילו הני פליגי רבנן, וא"כ לפי זה י"ל אף דלרבנן אף בשדה סתם לא קנה משום דגם בשדה סתם לא סמכא דעתי' דשמא לא יקנה ועוד דקודם שבא לעולם יכול לחזור בו ולא שייך ליקום בהימנותא כל שלא האמינו בפירוש ואף דגם בהאמינו בפירוש כתב רש"י דלא קנה תחלה רק שקנאה מבעלים הראשונים הקנה לו היינו משום דאעפ"כ לא סמכא דעתי' דלוקח דשמא לא יתרצה למכרו רק דסמכא דעתי' על הימנותי' שיטריח לקנותו לכך אם קנאו קנאו לצרכו אבל דליקנה דבר שלא ב"ל א"א דלא סמכא דלוקח כיון שאפשר שלא יתרצה למכרו ודוק היטב, אבל היכא דסמכא דעתא דלוקח לגמרי שאין יכול לחזור בו כלל קודם שבא לעולם וגם בודאי יבא י"ל דאף רבנן מודו כקושיית השיטה מקובצת דאלם מקנה וכמו לשיטת מהרש"א בדעת התוס':
ולפי זה בקטנה שנתקדשה קידושי דרבנן כל שלא ידעינן דלא סמכא דעתא משום מיאון וכ"ש בנתקדשה קידושי ספק פשיטא דסמכא דעתי' לגמרי ואיכא למימר דאף רבנן מודו בזו דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ולפי ת"ש יש ליישב קושיית המש"ל שהקשה על לשון רש"י ביבמות שפירש שקידשה דוקא ביומא דמשלים י"ב או י"ג ומשום דכבר כתבתי דהיכא דסמכא דעתי' לא הוי דשלב"ל אמנם כאן הרי היא יכולה לחזור. אבל כבר כתב הפני יהושע בב"מ דף הנ"ל בסוגיא הנ"ל דבחד יומא לא חיישינן לחזרה וא"כ סמכא דעתי' ולא הוי דבר שלא ב"ל, ודוק היטב:
שוב מצאתי מבואר בהדיא בנ"י פרק איזהו נשך דדבר שלא ב"ל הטעם משום דלא סמכא דעתי', גם מצאתי בתשובת מה"ר יחיאל באסון להרב הנ"ל ולמוהר"א מונסין שכתבו כן בסימן י"ח וסימן י"ט בפשיטות ובמה שכתבתי מיושב מה שהקשה הפ"י בכתובות דף צ"ב על שיטת ר"ת דנראה דסובר כשיטת ר"מ בקדושין דבאשה לא שייך סמכא דעתא וניחא דליקום בהימנותי':
ומה שהקשה על רש"י כבר עמדו עליו התוס' והשטה מקובצת יעויין מה שתירצו ואף דבגדול במכירת שדה לא חיישינן לחזרה אף לכמה ימים מ"מ בקטנה לא סמכה דעתה כמבואר ביבמות אבל מ"מ ביום א' לא שייך חזרה:
ומ"ש הרב נ"י על מ"ש לחלק בין קטן לקטנה משום דאין עדות לקטן השיב דכונת הרמב"ם הוא דוקא בדבר שהוא חוב לקטן כו', והנה גם זה אינו נכון דא"כ מאי ענין זה לעדות דהול"ל דאין מעשה קטן לחוב לעצמו כלום וגם מדברי הה"מ שכתב דלדינא אין נ"מ בין טעם הרמב"ם לטעם הראב"ד מוכח דלא פירש כן ואינהו הוי בקיאין טפי מינן בדעת הרמב"ם: