תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות
סימן לז · יא)
מה שתמה עלי במה שכתבתי כיון דקטנה איכא עכ"פ קדושי דרבנן לא הוי דשלב"ל כבר ביארתי טעמי ונימוקי וא"צ לכפול הדברים, ומ"ש הוא טעם לדברי הרמב"ם אחר המחילה הראוי לכבוד תורתו הקדושה אין הדברים האלו ראוין למי שאמרן לחדש ענינים אחר סתימת התלמוד ולבדות מלבו עניני' כאלו אשר לא נמצא להם רמז בש"ס ופוסקים, ומה שהאריך לפלפל מדוע קטן אין יכול לקדש כבר עמדו עליו הראשונים והאחרונים אבל הדבר פשוט שאין דעת אחרת מקנה מהני לענין קדושין דבעינן כי יקח איש ולא כי תלקח דהיינו שהוא יקנה אותה אבל לא שהיא מקנה א"ע לו וזה דבר פשוט ומבואר בכמה מקומות ובר"ן בנדרים דף ל' ביאר יותר וז"ל כיון שהתורה אמר' כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש לאו כל הימנה להכניס עצמה לרשות הבעל אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש ההוא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה הפקר אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו עכ"ל, ודברים אלו ברורים והרי מבואר דאינו מועיל מה שהיא מקנה א"ע לו רק דוקא שהיא תהי' כהפקר והוא יקנה אותה ולכך קטן דאינו קונה מן ההפקר שוב אינו יכול לקדש וגם בלא"ה כי יקח איש כתיב ולא קטן כמ"ש הוא בעצמו וכן הוא ברש"י בכתובות ד' ע"ד אבל על כ"ז אין ראי' וענין למה שחידש הוא מדעתא דנפשי' ועיין ביבמות דף צ"ו ע"ב שכתב רש"י דקטן שקידש אין קדושיו קדושין דאין קנין קטן כלום, ומה שהאריך עוד בענין זה ראיתי שלא להשיב עליו: