אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן לז

סימן לו

ב"ה

תשובה שנית

להגאון מ' יחזקאל רב דק"ק פראג

א)

על מה שהבאתי ראי' מדברי מור"ם שבמרדכי ריש ב"מ דקטן המקדש לאחר שיגדיל מקרי' דשלב"ל השיב הרב נ"י דאין ראי' מדברי מור"מ כו' ע"ש ואני אומר כי מלבד מלשון מור"ם שבמרדכי אינו סובל פירושו בשום פנים וגם אין דרך בעלי תשובה המשיבים לשואליהם להשיב בדרך רמז וחידה וליתן מקום לטעות בדבריהם גם מ"ש דהא דקאמר והגדילה היינו נערות ולא בגרות אין אלו אלא דברי נביאות אבל זולת זה אינו נכון כלל חדא דאיך אפשר לפרש שנתקדשה בנערותה מה צורך לומר שם שהי' מפתה אותה שלא להתקדש לזה ת"ל דהרי אין קידושי כלום דנערה שנתקדשה שלא לדעת אבי' אינו כלום וכ"ש במותה דאינו כלום ועוד לא ירדתי לסוף דעתו במ"ש דאלו בגרה בלא"ה אין התנאי כלום דאינו יכול להתנות על בתו בוגרת דאינ' ברשותו דא"כ קשה דאף על נערה אינו יכול להתנות לאחר מיתה דשניהם דבר שאינו ברשותו הם ועוד נלענ"ד דזה פשוט לדידן דחיישינן שמא נשרו א"כ כל שהוכר הוא בן י"ג שנה מקרי ראוי לקדש וכן לדעת כמה פוסקים דאין בקיאין בסימני בוגרת דאנו חוששין לכל הסימנים לחומרא א"כ כל שהוא בת י"ב שנים ו"ח הרי היא בוגרת ואם נתקדשה תופסין הקידושין וא"כ נראה דמעשה מוהר"ם הי' שהזכר יהי' י"ג שנים קודם שתהי' היא יב"ש ו"ח דאי לא"ה היאך התנה כשיהי' הבן ראוי לקדש שיקבל האב הקידושין הרי היא תהי' בוגרת ואף אם הוא ספק צריך דעת שניהם וא"כ איך מבואר בתנאי או שהוא יקבל קידושין או שהיא תקבל אם תהי' ראוי' לכך הרי בודאי יצטרך דעת שניהם אלא ודאי דמיירי שם שהוא יהי' י"ג שנים קודם שתהי' הוא י"ב שנים ו"ח ואין להקשות להיפך א"כ איך התנה שהיא תקבל הקידושין אם תהי' ראוי' לכך זה לק"מ די"ל דכונתו אולי מחמת איזה אונס יומשך הדבר עד שתהי' בוגרת בודאי וא"כ כיון שמיירי שהוא יהי' י"ג שנים קודם שתבגר וכבר כתבנו דכל שהוא בן י"ג שנים מקרי ראוי לקדש א"כ תו לא הוי מתנה על דבר שאינו ברשותו וידעתי כי זה יש לדחות קצת אבל מה שהקשיתי למעלה היא ברור:

ב)

השיב הרב נ"י על ראי' מתו' דנדרים ע"ש ואני תמה מה ענין ע"פ לכאן ומה ענין קידוש החודש מה שלא נזכר כלל בלשון התוס' ואין זה אלא דרך דרש כמדרשי פליאות וגם יש להביא קצת ראי' דקידוש החודש אינו ענין למחוסר מעשה ממה דפירש"י ביבמות דף ל"ד בקדשו ער"ה שיחולו בר"ה וא"כ תקשה אף אם נימא דהבאת שערות ביומא דמשלים י"ג אינו מחוסר מעשה כמ"ש המש"ל שם אכתי תקשה דאולי לא קדשו ב"ד את החודש והוי מחוסר מעשה ואף דיש לדחות ולומר דמיירי שעברוהו לאלול אכתי מי דחקו לרש"י לפרש כן אטו לא משכחת לה בשאר ימים ועל מה שהבאתי ראי' מדברי הריטב"א לא השיב כלום:

ג) ד)

השיב הרב דמ"ש דאיילונית לא, שכיחא כ"כ ולרווחא דמלתא כ"כ לדעת הרשב"א והרמב"ם ואינהו ס"ל דאיילונית לא הוי מקח טעות כמ"ש הרשב"א והרמב"ן ריש יבמות והנה באמת הרשב"א לא הכריע כלל וגם ברמב"ן אינו מוכרח דנראה דמה שסיים וכן הלכה הוא דברי ר"ת אבל מלבד זה אין התנצלות שלו מספיק דהריעותא דהאי מילתא הוא אליבא דרב וא"כ תקשה הא דאמרינן ריש יבמות מנינא למעוטי מאי למעוטא דרב ודרב אסי ולדרב ודרב אסי אי ס"ל דהדדי וכו' ולדידי' תקשה דא"א לומר דרב ס"ל לדרב אסי דהרי ס"ל קטנה שהגדילה אין צריך גט משני וכן ס"ל דגדלה בהדה אליבא דר"ג עכ"פ בנבעלה ועוד י"ל להקשות דרב קאמר זה אליבא דר"ג ות"ק ואחרים פליגי אליבא דר"ג דת"ק סבר דר"ג סבר דוקא בלא הכיר בה הוי מקח טעות ואפי' לאידך שינויא דפליגי ביש תנאי בביאה אכתי קשיא חדא דודאי רב לא מוקי שמעתי' כתנאי דס"ל אין תנאי בביאה ומכ"ש אליבא דר"א בעל האיבעיא בדף ק"ט דס"ל דבתנאי כ"ע מודו דבביאה אין תנאי ועוד דנראה מדברי התוס' בכתובות דף ע"ב ד"ה בההיא קאמר רב ובדף ע"ד בד"ה המקדש במלוה דלר"א מאן דס"ל יש תנאי בביאה כ"ש דס"ל דבקטנה ע"ד קידושין הראשונים הוא בעיל ואם כן אכתי תקשה אף להאי אוקימתא דיש תנאי בביאה אפ"ה תקשה לר"ג מאי טעמא דהא דתמתין עד שתגדיל ואף דלגירסת רש"י ביבמות אין ראי' במה שכתבו בד"ה בההיא קאמר ר"ג מ"מ בגוף הסברא נראה דודאי לא פליג רש"י וידעתי כי יש לדחות עוד דלמא לר"ג פליגי בכנס ולבסוף גירש וכל הנך אוקימתו' הם שלא אליבא דרב ודוחק:

עוד השיב על מ"ש מה בין זו לגוססת השיב דתוס' בכתובות דחו לההיא שינויא גם זה אינו נכון, דאף דקשי' להו ממעשה ידי', לא הדרי מההיא שינויא, ועוד דהרי הוא גמרא ערוכה בב"מ דף ט"ז דמקשה הגמרא רישא אסיפא דמה שאירש מאבא מכור לך לא אמר כלום ומה שאירש היום דבריו קיימים ומשני סיפא משום כבוד אביו ופירושו כגון שהי' אביו גוסס ופירשו הגאונים משום כבוד אביו תקנו חכמים שיהא דבריו קיימים הא לא"ה הוי דבר שלב"ל הרי מבואר דאף בגוסס הוי דבר שלב"ל וכן מבואר בשיטה מקובצת בשם הרשב"א גופי' ואף דיש עדיין לבעל דין לחלוק ולומר דכאן אף בגוסס לא הוי רובא דבודאי יבא לעולם דאולי ימכור אביו וכמו שכתב רש"י ז"ל אבל באמת אכתי לשיטת ר"ח שהביא הרא"ש בקידושין דגוסס אינו יכול למכור ואפ"ה נראה בשיטה מקובצת דס"ל דכאן דוקא משום כבוד אביו תיקנו חכמים ולקמן יתבאר דאף משיטת רש"י מוכח ג"כ דגוסס הוי דבר שלב"ל גם הדמיון שכתב דחצי עבד וחצי בן חורין הוי אין הגוף בעולם והביא ראי' מקידושין דף ס"ב לענ"ד אינו עולה יפה, ועוד הרי בב"מ מבואר בתוס' בשם מה"ר אליעזר יפלורא להיפך דהנך דמתני' הוי הגוף בעולם ולכך לא בעינן עביד דאתי והרי עכ"פ מבואר מדבריו דהנך מקרי הגוף בעולם עוד כתב הרב אבל הראי' שהביא המש"ל הוא ראי' שהרי בכתובות ובנדרים כשחלקו בין זה לאשה לא הזכירו רק החילוק שבאשה שמא לא תתגרש לעולם ודבר זה תמוה דהרי הוצרך בגמרא לחילוק זה משום דבאשה ג"כ גופא בידי' כמבואר שם למעלה בכתובות ובנדרים ועוד ראי' מלשון רש"י בכתובות שכתב על הא דמשכנתא לעשר שנים תקדוש פירש"י משום דשלו הוא ולכאורה הוא מיותר ומדוע לא פירש"י למעלה כן בשדה זו לכשאפדנה תקדוש אלא הדבר ברור דלזה כיון רש"י דהוי קשיא לי' אמאי אליבא דאמת קדשה דהוי דבר שלב"ל ולכך כתב רש"י דהגוף בידה אבל למעלה לא הוי דבר שלב"ל ועיין בתוס' שם ד"ה שכתבו דזה פשוט דיכולה למכור ולהקדיש נ"מ משום דהגוף שלה ואף דהתוס' כתבו לחלק בין הקדש לקונם מ"מ גם בקונם יש חילוק בין הגוף שלו כמבואר למעלה בגמרא שם ועוד דהתם לא מיירי כלל לענין דבר שלב"ל דהרי כבר תירצו דמיירי באומר יקדשו ידי לעושיהם, רק דמשני על מאי דמקשה מי איכא מידי דהשתא לא קדוש ומקמי' קדוש:

ה)

א"צ להשיב המעיין יבחר וכתב אין השגת הקיצור כהשגת הסתירה אני אומר יהי' איך שיהי' אין זה מספיק דעת רש"י, עוד כתב כי לא נזכר בשום מקום דרש"י ס"ל כן ואני תמה הרי הרשב"א הכריח כן מהגמרא דף ק"ט ואם יש מקום ליישב ולחלק לפרש בדף ק"ט בענין אחר הנה הוא מחלוקת בין הפוסקים ואין ראי' עוד לדבריו דכ"ע מודו בזה, ומ"ש איך נשים לב לדברים שנדחו הנה אומר אני אחרי שהרמב"ן והרשב"א הביאו דבריהם ודאי לאו קטלי קניא באגמא הוי ומלבד זה מדוע לא סתרו הרמב"ן והרשב"א דבריהם בזרוע. כתב עוד איני יודע מה המשיג סח דגם רש"י מפרש שמסרי' ליד האב ואפ"ה בעינן שגדלו בב"א הוא דבר פלא שנטה מדרך הפשוט בכונתי דודאי בעינן שיגדלו הזכרים בב"א אבל הנקיבות י"ל שגדלו אח"כ וגם בזא"ז דכיון שקיבל אבי' קדושין הרי הן קדושי תורה וכיון שגדלה אחת חל עלי' כל השמות בב"א וכן השני':

ח)

האריך לדחות מ"ש ליישב דעת רש"י ביבמות דף ל"ד וכתב שהוא גילי דחטתא, ואני אומר אחרי שלא מצא חסרון ביישוב הנ"ל רק מה שהקשה הנה הוא עמוד ברזל ברור ונכון בלי שום פקפוק, דמ"ש שרצה מתני' לאוקמא ככ"ע ועוד הקשה איך יסתום רבי סתם משניות שסתרי אהדדי, דבריו תמוהין מאד לא ירדתי לסוף דעתו דכבר כתבתי די"ל דרש"י ס"ל דרב מוקי כר"ש דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כקושית התוס' ר"פ נערה שנתפתתה וא"כ ודאי אתיא מתני' ככ"ע דמאן דאית לי' כולל כ"ש דאית לי' מוסיף וב"א דאף ר' יוסי דלית לי' כולל אית לי' מוסיף וא"כ משכחת' בשויא שליח ואי קשיא נדות הרי מוסיף הוא רק דאכתי הוי קשיא דלא אתיא כר"ש דלית לי' מוסיף ומשני דאתיא כר"ש ובב"א ור"ש ס"ל אדם מקנה כדכתיבנא, ומ"ש דהאיך יסתום רבי תרי סתמי דסתרי אהדדי לא ידענא מאי קאמר אטו מבואר במשנה או בברייתא בהיאך גוונא מיירי הט"ז חטאות הלא מתני' וברייתא סתמא קאמרי ומשכחת לי' לכל תנא כדאית לי' למר בכולל ולמר במוסיף ולמר בב"א וזה פשוט מאד ותמה אני איך נעלם זה מעיניו. ובמ"ש יש ליישב גם כן מה שדקדק שנראה מלשון רש"י בב"מ דבשלמא נשאר במסקנא דבאמת כן הוא דמאן דס"ל אין אדם מקנה. וס"ל מוסיף ולית לי' כולל תשאר האוקימתא דשוי' שליח אבל בלא"ה ית' דאין הכרח כלל מלשון רש"י ובלא"ה לק"מ דאיך יסתום רבי סתם משניות דסתרי אהדדי דהרי רבי לא סתים דאין אדם מקנה ואע"ג דרבים לגבי יחיד מקרי סתם מ"מ הרי בלא"ה מצינו שסתם רבי אדם מקנה בלשון רבים גבי פלוגתא דר"ש ורבנן בשבועות גם במכות גבי יש חורש תלם אחד נראה דסתם רבי כמאן דלית לי' כולל. גם לשיטת רש"י בחולין דף ק"א בלא"ה לא אתי כר"י הגלילי או כר"ע דלית לי' ב"א:

ט) י)

האריך להוכיח דאוקימתא דשליחות נשאר במסקנא ואת הכל ישא רוח וגם לא ידעתי על מה ולמה ולאיזו צורך נוקמא בשליחות וכבר כתבתי אף אם נימא דבשלמא נשאר במסקנא אין ראי' ומכ"ש דבאמת אינו מוכרח כלל דרש"י יסבור דבמסקנא נשאר הבשלמא דאף דס"ל בב"מ דרישא לחומרא ס"ל מסברא וראי' לדבר מר"ח דס"ל גם כן בב"מ דרישא לחומרא ואפ"ה בכאן פירש בהדיא דלמסקנא לא מוקמינן לה בשליחות וכבר נתבאר בשיטה מקובצת בב"מ טעמים וראי' דרישא לחומרא אף במסקנא:

ומה שכתב היאך מצינו השליח עדיף ממשלח (וכתב הרב שא"צ להשיב דלא מצינו שיהא השליח עדיף ממשלח הנה הדברים מבוארים בדברי הפר"ח סי' קכ"א דכן הוא דעת הרמב"ם וזה מוכרח דעת ר' יואל בהרא"ש סוף קדושין גבי גוסס והארכתי בספרי במקומו סי' קכ"א דכן מבואר בשם התוס' יעוי"ש דלא בעינן שפוי בשעת נתינה), כבר כתבתי דהי' יכולין לדחות אלא שכתבו טעם יותר כולל וגם לדבריו תקשה על רש"י בקדושין דכתב דאין שליחות לקטן לענין זכי' דבשליחות איש כתיב ותקשה לי' ת"ל דרש"י ס"ל דקטן אין לו זכי' אפי' בדעת אחרת מקנה אותו מדאורייתא וצ"ל דבאמת זה כוונת רש"י דבגירושין איש כתיב ושליחות מגירושין ילפינן ולכך זה שיכול לגרש יכול לעשות שליח וילפינן משם דמאן דליתא בדנפשי' אינו יכול לעשות שליח וא"כ גם כאן י"ל דזה בעצמו כונת הגט כיון דאין מעשיו לענין קדושין ה"ה דאינו יכול לעשות שליח ומ"ש הוא דקאי אתרומה מלבד שהוא תמוה כי תרומה מאן דכר שמי' אבל בלא"ה אינו נכון דשליחות דקדושין לא ילפינן מתרומה רק מויצאה והיתה כמבואר בקדושין:

יא)

מה שתמה עלי במה שכתבתי כיון דקטנה איכא עכ"פ קדושי דרבנן לא הוי דשלב"ל כבר ביארתי טעמי ונימוקי וא"צ לכפול הדברים, ומ"ש הוא טעם לדברי הרמב"ם אחר המחילה הראוי לכבוד תורתו הקדושה אין הדברים האלו ראוין למי שאמרן לחדש ענינים אחר סתימת התלמוד ולבדות מלבו עניני' כאלו אשר לא נמצא להם רמז בש"ס ופוסקים, ומה שהאריך לפלפל מדוע קטן אין יכול לקדש כבר עמדו עליו הראשונים והאחרונים אבל הדבר פשוט שאין דעת אחרת מקנה מהני לענין קדושין דבעינן כי יקח איש ולא כי תלקח דהיינו שהוא יקנה אותה אבל לא שהיא מקנה א"ע לו וזה דבר פשוט ומבואר בכמה מקומות ובר"ן בנדרים דף ל' ביאר יותר וז"ל כיון שהתורה אמר' כי יקח איש אשה ולא כי תלקח אשה לאיש לאו כל הימנה להכניס עצמה לרשות הבעל אלא מכיון שהיא מסכמת לקדושי האיש ההוא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה הפקר אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו עכ"ל, ודברים אלו ברורים והרי מבואר דאינו מועיל מה שהיא מקנה א"ע לו רק דוקא שהיא תהי' כהפקר והוא יקנה אותה ולכך קטן דאינו קונה מן ההפקר שוב אינו יכול לקדש וגם בלא"ה כי יקח איש כתיב ולא קטן כמ"ש הוא בעצמו וכן הוא ברש"י בכתובות ד' ע"ד אבל על כ"ז אין ראי' וענין למה שחידש הוא מדעתא דנפשי' ועיין ביבמות דף צ"ו ע"ב שכתב רש"י דקטן שקידש אין קדושיו קדושין דאין קנין קטן כלום, ומה שהאריך עוד בענין זה ראיתי שלא להשיב עליו:

יב)

עוד כתב הרב שהשמעתיו חדשות דיש חילוק לענין דבר שלב"ל בין סמכא דעתא או לא, וכתב הוא דלא זו הדרך ולא זו העיר כו'. והנה תחלה אני אומר החדשות בעיניו הנה הם ישינות וכבר המה מבוארים בדברי זקיני הגאון מוהרש"א והכריח כן מדברי התוס' וגם לא יחיד הוא בדבר זה שגם הגאון פרי תואר בספרו אור החיים פרשה תולדות כתב כן וכן נראה קצת מלשון הרי"ף בשיטה מקובצת שהוא ממש כלשון המהרש"א אף דיש לדחות בדוחק אבל באמת אני לא באתי למידה זו דאף לפירושו ע"כ צריך להודות דגם באשה יש לחלק בין סמכא דעתא או לא ובאמת פירושו פשוט וכן הסכימו רוב המפרשים עיין בשיטה מקובצת, ואף לשיטת רש"י יש מקום מרווח לחלק בדבר שלב"ל בין היכא דסמכא דעתא אם לאו מהא דאמר רבא מסתברא מלתא דרב בשדה סתם אבל לא בשדה זו ופירש"י בשדה סתם סמכא דעתא דלוקח וקונה אף בדבר שלב"ל אבל לא בשדה זו דלא סמכא דעתא וגם לא האמינו דנימא כשחזר ולקחה לקחה לצורך הלוקח כמו לעיל חזר וקנאה מן הנגזל וכאשר הארכתי בפי' סוגי' זו והדר קאמר דרב ודאי אמר אף ובשדה זו דאזל בשיטת ר"מ דס"ל אף באשה דמקודשת וכתב רש"י דיש באשה כשדה זו והקשה השיטה מקובצת בשם הריטב"א דלמא רב כרבנן ורבנן מודו בשדה סתם, ותירץ לכך דקדק רש"י דיש באשה כשדה זו אבל יש שהוא גם כן כשדה סתם ואפילו הני פליגי רבנן, וא"כ לפי זה י"ל אף דלרבנן אף בשדה סתם לא קנה משום דגם בשדה סתם לא סמכא דעתי' דשמא לא יקנה ועוד דקודם שבא לעולם יכול לחזור בו ולא שייך ליקום בהימנותא כל שלא האמינו בפירוש ואף דגם בהאמינו בפירוש כתב רש"י דלא קנה תחלה רק שקנאה מבעלים הראשונים הקנה לו היינו משום דאעפ"כ לא סמכא דעתי' דלוקח דשמא לא יתרצה למכרו רק דסמכא דעתי' על הימנותי' שיטריח לקנותו לכך אם קנאו קנאו לצרכו אבל דליקנה דבר שלא ב"ל א"א דלא סמכא דלוקח כיון שאפשר שלא יתרצה למכרו ודוק היטב, אבל היכא דסמכא דעתא דלוקח לגמרי שאין יכול לחזור בו כלל קודם שבא לעולם וגם בודאי יבא י"ל דאף רבנן מודו כקושיית השיטה מקובצת דאלם מקנה וכמו לשיטת מהרש"א בדעת התוס':

ולפי זה בקטנה שנתקדשה קידושי דרבנן כל שלא ידעינן דלא סמכא דעתא משום מיאון וכ"ש בנתקדשה קידושי ספק פשיטא דסמכא דעתי' לגמרי ואיכא למימר דאף רבנן מודו בזו דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ולפי ת"ש יש ליישב קושיית המש"ל שהקשה על לשון רש"י ביבמות שפירש שקידשה דוקא ביומא דמשלים י"ב או י"ג ומשום דכבר כתבתי דהיכא דסמכא דעתי' לא הוי דשלב"ל אמנם כאן הרי היא יכולה לחזור. אבל כבר כתב הפני יהושע בב"מ דף הנ"ל בסוגיא הנ"ל דבחד יומא לא חיישינן לחזרה וא"כ סמכא דעתי' ולא הוי דבר שלא ב"ל, ודוק היטב:

שוב מצאתי מבואר בהדיא בנ"י פרק איזהו נשך דדבר שלא ב"ל הטעם משום דלא סמכא דעתי', גם מצאתי בתשובת מה"ר יחיאל באסון להרב הנ"ל ולמוהר"א מונסין שכתבו כן בסימן י"ח וסימן י"ט בפשיטות ובמה שכתבתי מיושב מה שהקשה הפ"י בכתובות דף צ"ב על שיטת ר"ת דנראה דסובר כשיטת ר"מ בקדושין דבאשה לא שייך סמכא דעתא וניחא דליקום בהימנותי':

ומה שהקשה על רש"י כבר עמדו עליו התוס' והשטה מקובצת יעויין מה שתירצו ואף דבגדול במכירת שדה לא חיישינן לחזרה אף לכמה ימים מ"מ בקטנה לא סמכה דעתה כמבואר ביבמות אבל מ"מ ביום א' לא שייך חזרה:

ומ"ש הרב נ"י על מ"ש לחלק בין קטן לקטנה משום דאין עדות לקטן השיב דכונת הרמב"ם הוא דוקא בדבר שהוא חוב לקטן כו', והנה גם זה אינו נכון דא"כ מאי ענין זה לעדות דהול"ל דאין מעשה קטן לחוב לעצמו כלום וגם מדברי הה"מ שכתב דלדינא אין נ"מ בין טעם הרמב"ם לטעם הראב"ד מוכח דלא פירש כן ואינהו הוי בקיאין טפי מינן בדעת הרמב"ם:

טו)

ומ"ש שאינו מתקבל אצלו לחלק בין דידי' לדידה וגרע משתיקה דלאחר מתן מעות הוא תימה דמאי ענין זה לשתיקה דאחר מתן מעות ולטעמך דהרי הרשב"א באמת ס"ל דהוי כלאחר ל' יום וכן לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל אף דבודאי בשעת מעשה אינה מקודשת א"ו כיון דס"ל דאין זה דבר שלב"ל ממילא הוי כלאחר ל' יום דהני זוזי לא להלואה דמי ולא לפקדון דמי כיון דמשתעבדא בהן, ואיהי לא איכפת לה אם תהי' אשתו לעולם אבל בדידי' מה בכך הרי בעינן דעתו שיקנה אותה והוא אינו מכוין לכך אבל איהי לא בעינן רק שתהא כהפקר כמש"ל בשם הר"ן ובודאי איהי מפקרא נפשה:

ומה שכתב וכמו כן אני אומר שגם מעשה הקטן שהוא עושה כשהוא בן דעת כו' הוא סברא דנפשי' דלא חלקו בזה בשום מקום. כבר כתבתי ראי' מסבלונות דהוא. לאחר שהגדיל ואמרינן שאינו יודע בבירור. עוד כתב הרב על מה שכתבתי דהא בעינן שיאמר בפירוש לאחר שאתגייר, וע"ז כתב כיון שהוא מופלא סמוך לאיש ורואה שמתנין תנאים ומברכין ברכת אירוסין ונשואין. והנה גם זה הוא בגזירה חדשה לאחר סתימת התלמוד ולאו כל כמינה וגם הוא פלא דהא אף לאחר שתמות אחותך או בעלך ג"כ הדין כן וכלום חלקנו בין חכם לע"ה ובין אם בירך ברכות אם:

לאו וגם הר"ן כתב כן על מקדיש מעשה ידי'. גם מ"ש הרי באמת החלטתי יש כאן הודאה במקצת שהרי בתשובה הראשונה עשה ס"ס מזה:

ומה שכתב שהבעילה ראי'. לענ"ד אחרי שמוכרח להודות דסתם לא משמע מעכשיו ואם כן ממילא אפילו בעיל אחר כך לאו כלום הוא דכיון דמתחלה הי' משמעות לשונו בפשיטות בודאי מעכשיו ואין לפרשו בשם פנים בענין אחר א"כ אף אם בעיל לכשתגדיל ויש ראי' שכוונתו הי' שיחולו לכשיגדיל אפ"ה אין הקדושין חלין לכשיגדיל דהרי בשעת מעשה הי' דברים שבלב שהרי משמעות דיבורו הי' להיפך ואינן דברים ולא הי' שם קדושין כלל ומה בכך שאח"כ ע"י הבעילה הי' אומדנא דמוכח כיון דבשעת מעשה לא הי' אומדנא כלל וכבר הקידושין אינם כלום וזה פשוט לענ"ד גם בהמקדש על מנת שאני כהן ונמצא לוי והיא אמרה בלבי הי' להתקדש אף שבעיל אח"כ בלא עדים אין כאן קדושין:

טז)

חילק מדעתא דנפשי' דזה לא מקרי אתרע חזקה וכתב שלא קדמו אדם בזה. ואמת שלא קדמו אדם בזה וגם אינו נכון לענ"ד והדבר פשוט להיפך, והגם שלא הביא ראי' על דבריו אבל יש להביא ראי' לענ"ד להיפך דאכתי אתרע החזקה דלאחר שתגדיל אתרע למפרע החזקה שקיבלו קדושין לפ"ד, ולענ"ד יש להביא ראי' להיפך ומהא דאמרי' ביבמות דף ל"א דזרק קדושין לערוה ספק קרוב לו ספק קרוב לה צרתה חולצת ושם הטעם משום דאתרע חזקת. היתר לשוק בזריקת הקדושין לערוה אע"ג דבשעת זריקת הקידושין לא הי' חילוק בין קודם זריקה לאחר זריקה דגם אחר זריקה היתה עדיין אסורה לשוק ובשעת מיתת בעל הערוה והצרה לא נעשה שום מעשה אפילו הכי אמרינן דזריקת הקידושין שהי' תחלה. מרע השתא לחזקה קמייתא, ואף דיש לחלק בחילוקים דקים, על המחלק להביא ראי':

יז)

כתב שנית ליישב דברי הריב"ש דמיירי שהאם אמרה להמקדש תן לבתי ותתקדש לך דמקודשת מדין תן מנה לפלוני, ואלו דברים תמוהים הם, דלא הועיל בזה כלום דהרי בתן מנה לפלוני מקודשת מדין ערוב וצריך שיאמר הרי בתך מקודשת בהנאה זו שנתתי על פיך, ואף בעסוקין באותו ענין ודאי צריך לומר שעל מנת כן נתן ואם כן ממילא לא נשתעבדה הקטנה כלל במעות הללו והדרא קושיא לדוכתה דאף דכיוון לכשיגדיל לא מהני. ודברים אלו ברורים מאד, ומלבד זה המעיין בתשובה יראה שלא נזכר מזה רמז כלל, ואדרבא כל התשובה משמע שהאם בעצמה קבלה הקדושין, והמעיין בתשובה ימצא השגות הרבה ואין רצוני להאריך:

יח)

על מה שכתבתי בענין קדושין בלא עדים כתב שכבר השיב על זה לבנו, והנה עיינתי שם ולא מצאתי ישוב נכון תחלה מה שחזר לדבריו ראשונים כיון שהוא בר דעת אינו עושה דבר לבטלה כבר בארתי למעלה כל שאינו אומר בפירוש לאחר שיגדיל ודאי הכונה מעכשיו כמש"ל ועוד אני אומר אף אם היינו מקבלים תשובתו על זה עדיין לא השיב על קושיתי כלום דהרי אני הקשיתי על קטנה שהגדילה וכבר כתב הוא למעלה שאין חילוק בין דידי' לדידה והרי בקטנה איירי בכל גוונא אף שאין לה דעת שלימה, ומה שדימה ענין זה לע"ת ושיבח דברי בנו ותלה לי' כיפי, לענ"ד אין לו שבח דמאי ענין תנאי שהוא דבר נוסף על עצם הקידושין לקידושין עצמם וגם בתנאי יש מחלוקת בין הרמב"ם והראב"ד אם צריך עדים בקיום התנאי אם לאו ואפילו מאן דס"ל דצריך עדים היינו משום דס"ל דכל דבר שבערוה צריך עדים אבל עכ"פ על עצם הקדושין הי' עדים אבל הכא לא הי' עדים על גוף הקידושין, ומה שכתב שהבעילה ראי' כבר כתבתי דעתינו בזה וביותר אם עידי הקידושין אין יודעים מהבעילה עד היום ממילא אין כאן עידי קידושין ומה שדימה זה לספק קרוב לה ושמח בדברי בנו איני יודע שמתה מה זו עושה דהתם ראו גוף הקידושין אבל הכא אין יודעים בהקידושין כלל וגם הרשב"א מודה לזה וס"ל אפילו ידיעה בלא ראי' לא מהני כמ"ש בתשובתי הראשונה, וגם מה שחילק בין אם טעו העדים הם דברים שאין להם שחר וכבר השגתי עליו בזה במקום אתר בארוכה ואכ"מ כי בנ"ד אין נ"מ דאף לפי דבריו הרי כאן ג"כ ודאי טעו העדים תחלה וסברו דכונתו מעכשיו משמע וא"כ אף לדעתו הוי קידושין בלא עדים ומ"ש דמסתמא אינו עושה דבר לבטלה כבר כתבתי דאינו כן וגם כבר מבואר בתוס' דאף דר"מ ס"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה במקום שצריכין להוסיף על דבריו לא אמרינן כן:

יט)

לענ"ד לא הי' צורך להשיב כי המעיין ישפוט בצדק אבל אומר כי ר"א גופא דהוא הבעל איבעיא דהכא ס"ל בהדיא בנידה דמודה ר"י בבעיל ומה שכתב דנראה בעליל מלשון רש"י דסמכא דעתא קאי על אשה אני רואה להיפך והמעיין יבחר:

כא)

כתב ולטעמך מאי טעמא דר"י ובאמת כונתי פשוט דמשמע בתוספות ביבמות דף י"ב דטעמא דר"י דמחלפא בגדולה ונראה כונתם שיאמרו גדולה שנתקדשה יוצאת (וכן מבואר במשל"מ פרק ב' מהל' אישות עיי"ש באריכות) במיאון וא"כ בהא פליגי מר גזר לא נבעלה אטו נבעלה ומר לא גזור רק קטנה אטו גדולה אבל כל שאינה נראית גדולה לא גזור אבל לדידי' דס"ל דדוחק לומר הטעם משום גזירה א"כ מאי טעמא דר"י:

ומ"ש הוא מטעם כיון שלא מחתה איגלאי מלתא למפרע שנתקדשה לכשיגדיל א"כ הוי קידושי דאורייתא אף בלא בעיל וא"כ פליג ר"י עם ר"מ בתרתי ובלא בעיל ר"י לחומרא וזו לא מצאנו ועליו להביא ראי' לעשות פלוגתא בחנם:

כב)

עשה פלוגתא בין הפוסקים ולא ביאר טעם הרי"ף והרמב"ם בחזקה שחידש מדעתו ומנ"ל הא כיון שהסברא מסכמת לדעת הפוסקים לומר החזקה דסגי במיאון ובחנם דחק והוציא הדברים מפשטן והעיקר כמ"ש הראשונים והאחרונים ואין כאן מקום להתגדר בו בסברא כזו, ומ"ש שלא עיינתי במכתבו הראשון שהוצרך רש"י לפרש בעדים כדי לפרש טעם רב מה אעשה עיינתי פעם ושלש ואינו מוצא בהם דברים של טעם דאכתי תקשה למה לי' לפרש פלוגתא דרב ושמואל בבעיל בעדים וכן בכתובות פירש רש"י כן, ולשיטתו אדרבא מוכח דפלוגתייהו בבטיל בלא עדים כמו שכתבתי בתשובתי הראשונה וכן בנידה פירש"י כן וכן שם ע"ב וכן ביבמות דף ק"ט ע"א ועוד בכמה מקומות וכן פירשו כל המפרשים והפוסקים והתשובות כולם לא הזכירו רק שמא הי' הביאה לשם קידושין:

כג)

השיב הרב נ"י על מה שהקשיתי דמה מקשה ים הגמרא מאי טעמא דשמואל דלמא מואל לשיטתי' גבי פדיון בכור ע"ז השיב דאין הדבר דומה לפדיון דשם לא נתן המעות להוציאם כמבואר בתוס' בב"ק דף ע"א ד"ה המטלטלין. ואני אומר אף אם הי' מבואר כן בתוס' לא הי' החילוק נכון אבל אין צריך להשיב על החילוק אחרי שבאמת נוראות נפלאתי על גדול כמי"ב היות שגג שגיאה גדולה בכונת התוס' שבאמת מבואר שם להיפך דהרי אדרבא דהתוס' הוכיחו דהא דקאמר לעיל בבא בהרשאה מיירי בלא נתן. המעות להוציאם דאי בנתן להוציאן הרי ס"ל לשמואל דבנתאכלו המעות אין בנו פדוי אלא ודאי דלעיל מיירי בלא נתן להוציאן והמעות עדיין בעין וא"כ ע"כ מוכח דשמואל ס"ל אף בנתן להוציאן אין בנו פדוי דאל"ה תקשה אכתי דילמא מיירי בנתן להוציאן ושמואל מודה בזה אלא ודאי כמ"ש:

כד)

האריך לפלפל בכונתי מה שהבאתי ראי' מסי' ל"ז מקידשה אבי' בבוקר והנה באמת אני לא כונתי לדעתו במה שכתב דלא אתרע החזקה וכבר גיליתי דעתי בזה דזה מקרי אתרע החזקה אבל כונתי הי' לשיטת מהרי"ט שחילק גבי נתן הוא ואמרה היא שכתב שם דפשיטת ידה מרע לחזקה ואם אח"כ נולד ספק כבר אתרע החזקה ולזה כתבתי דכאן לא איתרע חזקתה בפשיטת ידה דהרי בלא"ה מקודשת למיאון ועל זה הבאתי שפיר ראי' מדברי הח"מ סק"ו דס"ל דבתוך ו' חודש ואפי' נתקדשה היא לבדה אפ"ה הוי ספק ולא אתרע לא חזקת נערה ולא חזקת פנוי' ואף דהב"ש נראה שחולק אכתי יש ראי' דנראה דמודה בקידשה אבי' והיא דהוי ספק קידושין אעג"ב דליכא חזקת פנוי' כמ"ש התוס' וחזקת נערה לא אתרע והרי בוגרת לפנינו לא מרע לחזקת נערה בתוך ו' חדשים כמבואר שם במהרי"ט וגם הב"ש אינו חולק רק מטעם דאיכא תרי חוקה והיינו חזקת פנוי' ג"כ הא לא"ה הוי מודה לחלקת מחוקק אף דלא אתרע החזקה:

כה)

השיב הרב על מה שהקשיתי דא"כ מצינו חמותו בממאנת והשיב ע"ז דבאיסורי לא קמיירי. מלבד כי יש להשיב ע"ז הרבה אבל א"ב לזה כי באמת אני הבנתי מלשונו שכתב כן אליבא דכולי עלמא אבל לפי מ"ש דכתב זה לדעת הרמב"ם א"כ ממילא בפשיטות יש להקשות דהרי הרמב"ם פסק בהל' אישות דקטנה יכולה להתעבר ולילד וקודם הלידה ממאנת רק אחר הלידה אינה יכולה למאן וא"כ משכחת חמותו ממאנת כגון שחזרה בין עיבור ללידה ומיאנה אחר הלידה לשיטת מר בדעת דגדולה ממאנת בחזרה בקטנותה ועוד יש לדקדק הרבה לפי הטעם שנתן בדעת הרמב"ם שאינו עולה יפה לפי דברי הרמב"ם הללו אבל קצרתי:

כו)

השיב על מה שהקשיתי מכתובות משום דאכתי הוי קשיא הניחא לר' יוחנן אבל לר"ש בן לקיש דס"ל לא אתי דיבור ומבטל מעשה מאי איכא למימר. ומלבד כי זה בעצמו קושי' מ"ט לא קאמר הניחא, וזולת זה הרואה יראה שם דעיקר הקושיא על רב דקאמר זו דברי ר"מ אמאי לא קאמר ר"מ ור"י, ומלבד כל הנ"ל אני תמה דודאי בקדושי קטנה אף ר"ש ב"ל מודה דאתי דיבור ומבטל מעשה דידה דאין מעשי' מעשה גמור דאל"ה אמאי מועיל מיאון בקטנותה דלמא קדשה לכשתגדיל אלא ודאי דלא הוי מעשה גמור וא"כ מאי בין מיאון לחזרה וידעתי כי לשיטתו יש לדחות ולחלק משום דבמיאון מוקמינן לה אחזקה משא"כ בחזרה אבל כבר כתבתי דאינו כלום, גם יש להביא ראי' מיבמות ר"פ חרש דמוכיח דקטנה יש לה כתובה מהא דממאנת אין לה כתובה ויוצאת בגט יש לה כתובה ודוק:

כז)

ומה שכ' על מה שכתבתי דמיאון צריכה דוקא לשון שמשמעותו לעקור קדושין הראשונים דצל"ע וכתב מי ימחה בידו:

כוונתי שלא מצינו חילוק זה לא לראשונים ולא לאחרונים שיאמרו כן אדרבא משמע לשון הגמ' להיפך דאפי' א"א בפלוני בעלי מהני או נתקדשה לאחר או ליהוי גברא דידכו ואף דאמת המיאון עוקר קדושין הראשונים מ"מ א"ב שתאמר כן:

כח) כט) נפלאתי איך תלה בי דבר שא"א בשום פנים לפרש כן כוונתי דא"כ איך תליתי קושיא בדידי' בלא"ה הי' לי להקשות כן אבל כוונתי פשוט דבשלמא דרב סבר דמקדשה עכשיו שייך שפיר לומר דשמואל סובר ע"ד קדושין הראשונים הוא בועל ולאפוקי מדרב אבל אי אמרינן דרב ג"כ סובר שנתקדשה בקדושין הראשונים רק דס"ל דהכוונה הי' שיחולו לאחר שתגדיל אין לשון זה דקאמר ע"ד קדושין הראשונים מפיק מטעמא דרב ועיקר טעם שמואל חסר מן הספר והכי הוי לי' למימר דשמואל סובר דלא גדלה בהדה שלא הי' כוונתו לכך ואפ"ה בועל על קדושי קטנות:

ל)

השיב דלכל הפירושים לק"מ דכוונת הרמב"ם דאין צריך לחזור ולקדשה אחר הבעילה ועשה א"ע כלא ידע את יוסף בכסף משנה יע"ש:

לב)

כתב שכבר החליט שכל שגדלה תחתיו ודאי בעיל וכבר הארכתי בתשובתי דאינו כן:

לג)

עשה עצמו כלא ידע שהשגתי עליו:

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה