אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק חושן משפט › סימן כד

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק חושן משפט · סימן כד

סימן כג

בע"ה יום ה' ב' חנוכה, תרפ"ז.

לידידי הרב מהור"ר קלמן מגידאוו שליט"א מהראזאווא

מה שהקשה על התוס' בכתובות (דף נ"ו ע"א) ד"ה הרי זו מקודשת כו' ואומר ר"י דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן הו"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים, והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא כשאינו מתנה על מנת שכתוב בתורה, דומיא דבני גד ובני ראובן שלא התנו על מנת שכתוב בתורה עכ"ל התוס', והקשה כת"ר דדברי התוס' אינם מובנים, דהיכן אמרינן דלא אתי דיבור ומבטל מעשה רק היכא דהדיבור אתי לאחר שעשה המעשה לא יוכל הדבור לבטל המעשה. אבל הכא דהתנה קודם המעשה, כדין תנאי דצריך תנאי קודם למעשה על זה לא אשכחן דין זה. ואיזה סברא היא אדם שהתנה בשעת המעשה אם תקיים התנאי יתקיים המעשה ואם לאו יבטל המעשה ולבסוף אם לא מקיים התנאי האיך מצינו למימר דהמעשה יתקיים בלי רצון העושה, דיצטרך למילף דין זה דוקא מגזרת הכתוב, וכתב כת"ר לתרץ דהתוס' ס"ל כשיטת הראב"ד בפרק ג' הל' ח' מהלכות זכיה ומתנה דרק בגיטין וקידושין בעינן כפליה לתנאה, והתוס' ס"ל דגם בעיקר הדין דתנאים בגיטין וקידושין אינו אלא כמפליגה בדברים עכ"ד כת"ר:

והנה מלבד שמשמעות דברי התוס' משמע דבכל תנאי אמרי הכי ולא רק בגיטין וקידושין, וגם מדברי הרא"ש ביבמות פרק י"ב סימן ט"ו שכתב גם כן דמן הדין אין כח בשום תנאי לבטל המעשה ואפילו לא נתקיים התנאי ראוי המעשה להיות קיים אלא דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן משמע דבכל דבר אין בכח שום תנאי לבטל המעשה, ועוד הרי התוס' הקשו גם מנזיר ואיך נאמר דרק בגיטין וקדושין ס"ל הכי:

והנה עצם קושיתו כבר דברו מזה המפרשים, עיין בשיטה מקובצת ובחי' הרשב"א ובחי' הרמב"ן בבא בתרא (דף קכ"ו) ובהפלאה ובפני יהושע. והנה הרמב"ן והרשב"א והרא"ש כתבו דהוה כמפליגה בדברים, והרא"ש שהובא בשיטה מקובצת בכתובות (דף נ"ו) כתב בשם ר"ת דכל תנאי שאדם עושה להתנות על מה שכתוב בתורה אין דעתו שיהא התנאי קיים אלא כמפליגה בדברים בעלמא בדרך לצנות ודמיא להך דגיטין הרי זה גיטך על מנת שתרדי לתהום שתעלי לרקיע וכו' אינו אלא כמפליגה בדברים בעלמא כו' עכ"ל וכן הוא בתוס' ישנים. וכן הביא בשיטה מקובצת בשם הרשב"א שהביא מירושלמי פרק האומנין דלא נתכוין זה אלא להפליגה, והנה זה ניחא עלה דמתנה על מה שכתוב בתורה או על מנת שתעלה לרקיע שאין בידה לקיים או משום דהוא נגד התורה או בדברים שאי אפשר לקיים בשום אופן. אבל אם מתנה תנאי שאפשר לקיימו ואינו נגד התורה אמאי נימא דהוה כמפליגה בדברים. ומדברי התוס' משמע דעל כל תנאי קאמרי, דזה לשונם ואומר ר"י דאי לאו דלפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ה"א דשום תנאי אינו מבטל המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים עכ"ל, וכן מורה ג"כ לשון הרא"ש ביבמות שהבאתי לעיל:

והנה דברי הראשונים הנ"ל ניחא דלפי דיש להקשות אם התנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל, א"כ עיקר מה שתנאי מהני זה ידעינן מסברא לפי שיטתם, רק דהקושיא היא אמאי לא מהני גם אם מתנה על מה שכתוב בתורה. ותירצו דאם מתנה על מה שכתוב בתורה, כיון דיודע הוא דמצד הדין אי אפשר לקיים זה הרי הוא כמפליגה בדברים. אבל לפי תירוץ התוס' והרא"ש דאדרבה הא דתנאי מהני ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן, ולולי הך ילפותא הוה אמרינן דאין שום תנאי מהני והא דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הוא מפני דבאופן זה אין למילף מתנאי בני גד ובני ראובן ואוקמא אסברא דלא מהני תנאי, א"כ יש להבין מה זו סברא דלא מהני תנאי מצד הסברא וצריכים רק לילפותא דיהי' תנאי מהני

והנראה לענ"ד, דהנה זה ברור דבכל קנין צריך להיות הקנין מבורר בשעה שמקנה, וצריך הוא להקנות בכונה ברורה אך אם אינו מקנה בבירור בודאי שאין הקנין חל. וכ"נ גבי קדושין צריכין הקדושין שיהיו בכונה ברורה לשם קידושין. והנה כל תנאי מעכב הבירור בהקנין ובהקידושין, דאם מקנה או מקדש על פי תנאי אין הדבר ברור שהקנין או הקידושין כבר חלין, דהא אפשר דלא יתקיים התנאי ויתבטלו הקנין והקידושין. א"כ התנאי משוה הדבר לאינו ברור. והנה אם אחד מקנה חפץ לחבירו בבירור, ולמחר יתנה תנאי בודאי התנאי אינו כלום. ואפילו אם יתנה תנאי מקודם ואחרי כן מקנה לו בבירור ובהחלט ג"כ התנאי בטל. וא"כ אף אם התנה תנאים הא ברגע שעושה הקנין ע"כ עושה הקנין בבירור ובהחלט, שזולת זה לא יצוייר כל קנין, וכן נמי גבי קידושין כשמקדש ע"כ כונתו בהחלט, שבספק אי אפשר לקדש. וא"כ ממילא נתבטלו כל התנאים, דכיון שכבר חלין הקנינים או הקידושין, איך יבטלם התנאי, כיון דברגע אחד חלין בבירור שוב לא יתבטלו בשום אופן. וזה הוא מצד הסברא. ולפי סברא זאת כתבו התוס' והרא"ש דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן הו"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים, משום דקנין עושה בבירור. וא"כ ממילא נתבטלו התנאים, דאיך תאמר אם לא יתקיים התנאי בטל הקנין, הא עשה אותו מקודם, בהחלט לגמרי, ורק כיון דגזרת הכתוב דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן דאפשר להתנות תנאים ממילא חל קנין גם בכה"ג:

ואם תאמר אף שחלין הקנינים והקידושין, מ"מ כיון דמתנה הרי הוא מתחרט תוך כדי דיבור והוה חזרה, ומדוע לא יחול התנאי. התשובה בצדה, דבאמת חזרה היתה מועלת אם היה חוזר בו, אך בתנאי אינו חוזר בו מן הקנין דהא חפץ הוא שהקנין יתקיים, רק דהתנה שיתקיים באופן שהתנה, ואם כן כיון דבתחילה עשה קנין בבירור וחפץ הוא שיחול הקנין ואינו חוזר מעצם הקנין אינו יכול לגרוע הקנין ע"י התנאי לעשותו ספק קנין, דאם עתה אינו חל גם אח"כ אינו חל. והא אינו מתחרט מהקנין ע"כ חל תיכף, ואין זה כלל בגדר אין דיבור מבטל מעשה, דאינו חוזר בו מהמעשה, וכיון שעשה מעשה הקנין או הקידושין בבירור שוב אין כח בתנאי לגרעו ולבטלו:

וסעד לדברי מצאתי בחידושי הרמב"ן בבא בתרא (דף קכ"ו ע"ב) וא"כ בכל תנאי צריך ילפותא דליחול, וילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן דתנאי מהני וצריך לקיימו, ואם לאו המעשה בטל. אבל בתנאי שמתנה על מה שכתוב בתורה אמרי' דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן, ונשאר כמו שהיה מצד הסברא דאינו יכול לבטל המעשה כמו שכתבתי לעיל. כן נלענ"ד בכונת התוס' והרא"ש:

ובזה לא תקשי נמי מה שהקשה בפנ"י וז"ל אכתי האיך מתרצא ההיא דנזיר, דנהי דלענין קידושין איכא למימר כיון שמסר לה הקידושין הוי מעשה ולא אתי דבור דתנאי ומבטל המעשה, מה שאין כן לענין נזיר דדיבור ודיבור הוא, ואכתי הדרא קושיא לדוכתא אפילו אם תמצא לומר מתנה על מה שכתוב בתורה לא שייך למילף מתנאי בני גד ובני ראובן, אכתי מהסברא י"ל דלא להוי נזיר כיון דתוך כדי דיבור גמר דבריו ואמר שאינו רוצה להיות נזיר אם יאסר ביין. וק"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי לענין חזרה עכ"ל. ולפי מה שכתבתי לא קשה מהא דתוך כדי דיבור גמר דבריו ואמר שאינו רוצה להיות נזיר אם יאסר ביין, דאפילו אם מתחילה אמר התנאי ע"מ שישתה יין, דלפי סברתו ודאי דהיה מועיל כמו שכתב גם בספר הפלאה שם בכתובות. הא כשמקבל על עצמו נזירות מקבל בבירור כמו שכתבתי לעיל גבי קנין וכיון שקיבל בבירור אין התנאי יכול לגרעו ואף שהוא תוך כדי דיבור, דהא גם בהתנאי אינו חוזר מהנזירות וחפץ הוא שהנזירות תשאר, רק שעתה נתילד לו התנאי ועושה נזירותו ספק וספק אינו חזרה, דהא גם עתה אם שואלים לו אם הוא נזיר או לא, לא ישיב שאינו נזיר דהא חפץ הוא להיות נזיר וקבל עליו להיות נזיר בבירור ואף שמתנה שישתה יין הא כבר חלה עליו הנזירות בכל פרטיה, והתנאי אינו חזרה למימר דחוזר בו תוך כדי דיבור:

ובזה יש לתרץ מה שהקשו התוס' בבא מציעא (דף צ"ד) אימא סיפא כו הכא משמע דלא כפי' הקונטרס דפירש בסוף פרק מי שאחזו (דף ע"ה) דאפילו רבנן דר' מאיר מודו דבעינן תנאי קודם למעשה גבי הא דקאמר שלא אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי עכ"ל. די"ל דבכל תנאים אף לרבנן צריך להיות תנאי קודם למעשה, משום דבכל תנאי הרי הוא מגרע ומחסר את המעשה והתנאי צריך לקיומא קודם למעשה, כמו התם בגיטין (דף ע"ה) על מנת שתחזרי לי את הנייר מגורשת, לפי מה דסליק אדעתי' דעל מנת לאו מעכשיו הוא וכשפי' רש"י התם דהוי לכשתחזרי לי הנייר ליהוי גט, וא"כ המעשה הוא אחר קיום התנאי, ובזה כ"ע ס"ל דצריך שיהא תנאי קודם למעשה, דעיקר התנאי הוא קודם להמעשה, אבל בבא מציעא דמיירי רק בגונא דמתנה על מה שכתוב בתורה, ורק משום דבדבר שבממון תנאו קיים, והיינו כמו שכתוב בשיטה מקובצת בכתובות (דף נ"ו) דהתנאי אינו מגרע ומחסר המעשה, דהמעשה הוא בשלמות, היינו דמדין התורה אין אישות לחצאין וחלו עליו כל החיובים אף דבר שבממון, רק דהתנאי הוא דאח"כ התנה דתמחול לו. דאי אפשר לומר דתמחול לו קודם שיחול עליו החיוב, דהיינו שלא יחולו עליו כלל החיובים שבממון, דזה אי אפשר דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, וכיון שכן לרבנן אין צריך בכה"ג תנאי קודם למעשה, דהתם התנאי הוא לאחר המעשה היינו כשכבר חל עליו המעשה בכל החיובים, התנה דתמחול לו אחרי כן הדבר שבממון:

סוף הספר

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה