תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק חושן משפט · סימן כג
לידידי הרב המאוה"ג מוהר"ר נחמן יוסף קרופניא הרב דהראזאווא
אשר שאל שר' משה אהרן סגלוויץ קנה שדה ביחד עם ר' דוב פיקאווסקי וכאשר חלקו את השדה לקח ר' משה אהרן חלקו באופן שהוא יותר רחב לצד הרחוב וחלק של ר' דוב הוא קצר לצד הרחוב אך הוא יותר ארוך לצד השדות ועתה דורש ר' דוב שיחלקו מחדש באופן שיהיו שני החלקים שוים לצד הרחוב.
זה ברור שמתחילה היתה החלוקה צריכה להעשות באופן שיגיע לכל אחד ברוחב שוה לצד הרחוב, כמבואר בבבא בתרא (דף י"ג ע"א) חד גיסא ניגרא וחד גיסא נהרא פלגינן לה בקרנאזול, ופירשו הרמב"ם בפרק י"ב הל' ג' מהל' שכנים והמחבר בחו"מ סימן קע"ד סעיף ג' שנגרא הוא דרך וחולקים כדי שיגיע לכל אחד נהר ודרך ע"ש. ועיין מה שכתב הבית יוסף שם שהקרקע שקרוב לדרך חשוב משאינו קרוב. וכן פסק שם הרמב"ם והמחבר בסעיף א' שאם הוא קרוב לדרך הוא יותר משובח, ואף לפי פי' הדרישה בסימן קע"ד שמה שכתב הרמב"ם דרך היינו יאור, מ"מ מודה לענין דינא שהקרוב לדרך יש לו חשיבות יותר ממה שאינו קרוב, אך אם ר' משה אהרן אומר שבתחילת החלוקה הסכימו לחלק כן שהשדה של ר' דוד יהי' יותר ארוך ושלו יותר רחב ואף אם ר' דוד מכחישו, א"כ רמ"א הוא המוחזק כיון שכבר החזיקו כך בשדותיהם מזמן רב:
ואם ר' דוד טוען שנתאנה הא קיי"ל דאין אונאה לקרקעות, ואף אי הוה האונאה ביותר מפלגא ולדעת התוס' והרא"ש ביותר מפלגא הוי ביטול מקח אף בקרקעות, הא המחבר בסימן רכ"ז סעיף כ"ט פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם דאפילו מכר שוה אלף בדינר נמי אין ביטול מקח בקרקעות, ואף שהרמ"א הביא דעת התוס' והרא"ש, הא הב"י והש"ך ס"ק י"ז פסקו דנקטינן כדעת הרי"ף והרמב"ם, ובתשו' מהרשד"ם חלק חו"מ סימן שע"ו כתב וז"ל ועל הספק השני אני אומר אין בדורנו זה מי שלא יתירא להכניס ראשו בין ההרים הרמים שמא ירוצו את גולגלתו שהרי הרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ז"ל כולם הסכימו לדעת אחד שאין לקרקע דין הונאה אפילו שוה מנה באלף כו' אם היה בה מעשה לפני הייתי סומך על הכלל הגדול שמסר לנו מהר"ם והביאו הרא"ש בתשובותיו דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא עכ"ל. ואם כן כיון שר' משה אהרן מוחזק אמרי' כל היכא דקיימא ארעא תיקום, ומכ"ש שחלקו ביניהם זה שנים רבות, ובכגון דא מבואר בתשובות מהרי"ט ח"א סימן צ"ג וז"ל אם מטעמא דהונאה דהויא פלוגתא דרבוותא אי איכא הונאה בקרקעות ביותר על חציו, ועוד שאחר כמה שנים ודאי מסתמא ידע ומחיל עכ"ל. ומבואר בחו"מ סימן רכ"ז סעיף ל"ז דגם גבי שותפים שחלקו הדין כן:
ובענין הד"ת שבין ר' מרדכי קאפלאן ור' אהרן הכהן, שר' מרדכי טוען שקנה מר' אהרן ביתו זה שמונה שנים ונתן לו אז מאה רובל בערבון, ואח"כ התחרט ר' אהרן ונתבטלה המכירה, וטען ר' מרדכי שהתרצו אז שבאם ישאר הבית ביד ר' אהרן הכהן לגור בתוכו אז לא יעכב על זה, אך אם יחפוץ ר' אהרן למכור הבית לאתר אינו מוחל את הקנין. ועתה חפץ ר' אהרן למכור הבית לאחר ע"כ תובע ר' מרדכי שימכור הבית רק לו, ור' אהרן מכחיש לגמרי שהתרצה למכור לו:
הנה אם היה כאן קנין גמור לא היתה המחילה מועלת כלום מעיקרא כמבואר ברמ"א סימן קפ"ט דאין מחילה מבטלת הקנין, אלא דבנ"ד אין לר' מרדכי על ר' אהרן כלום, דאפילו אם נתן לו כל הכסף היה ר' אהרן יכול להתחרט ולבטל את המכירה, דהא באתרא דכותבין השטר אין כסף קונה כמבואר בקדושין (דף כ"ו) ואפסקא כן בחו"מ סימן ק"ץ סעיף ז' ואף דיש ראשונים שסוברים דצריך לקבל מי שפרע גם בקרקע עי' בב"י סימן ר"ד ובתשובות רעק"א סימן קל"ד הכריע דצריך לקבל מי שפרע גם בקרקע וכמש"כ התוס' בכתובות (דף צ"ג ע"א) ד"ה עד. מ"מ לעצם דין חזרה אין כאן עיכוב, דהא אף אם הוא במי שפרע, מ"מ אין עליו חיוב אף בדיני שמים לקיים המקח עי' בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ד סימן ק"י, וגם יש לדון אם באופן זה יש כלל דין מי שפרע כיון שמודה שמחל לו, ונהי דאם היה הקנין חל דלא מהני מחילה, אבל מכיון שאין כאן קנין וגם מחל לו נלענ"ד דאין כאן גם מי שפרע:
ומה שטוען ר' מרדכי שהתרצו שאם ימכור ר' אהרן הבית ימכור רק לו אף אם היה קנין ע"ז הא מבואר בחו"מ סימן ר"ו שאף אם קנה מידו ואמר לו שכשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו ומכרה ביותר ממה שנתן הראשון הרי היא מכורה להשני ע"ש. והנה אף אם ימכור ר' אהרן לאחר גם כן באותו סכום לא ביותר אין לר' מרדכי שום דו"ד עליו דהא לא קנה מידו שימכור לו מעכשיו, וכל שלא אמר מעכשיו לא מהני אף אם קנו מידו, עיין בתשו' מהרשד"ם חלק חו"מ סימן רע"ד דהוי קנין דברים ואף שבתשו' פרח מטה אהרן סימן י"ד דחה דברי מהרשד"ם בזה, היינו בענין דידי' שהיו שותפים כשקנו והשותפות עשו מתחילה ע"מ כן שלא יוכל אחד למכור לאחר, אלא שידרוש מחבירו אם רוצה לקנות בסך זה עצמו שקנו. אבל בנ"ד שאומר ר' מרדכי שאמר לו ר' אהרן שימכור רק לו אף אי הוה בקנין כ"ע מודים דהוא קנין דברים, ועיין ג"כ בנתיבות סימן ר"ו: