אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק חושן משפט › סימן י

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק חושן משפט · סימן י

סימן ט

אדר תרע"ג סייני, יצ"ו.

לשארי הרב הגאון גביר בעמו כו' מהור"ר מרדכי עפשטיין בווילנא

הנה כת"ר הביא מה שהקשה הקצות החושן על הרמ"א בחו"מ סי' רס"ח סעי"ב שכ' שנים שבאו כאחד לתוך ד' אמות או שעומדים שניהם ונפלה המציאה תוך ד' אמותיהם קנו שניהם. והקשה בקצוה"ח וז"ל בפרק הזורק (דף ע"ת) ה"ד מחצה על מחצה אמר ר' שמואל ב"ר יצחק כגון שהיו שניהם עומדים בארבע אמות. ופריך וליחזי הי מינייהו קדים וכי תימא דאתו תרווייהו בהדי הדדי הא אי אפשר לצמצם כו' ואינו מדוקדק מה שכתב הרמ"א או שעומדים שניהם ונפלה המציאה תוך ארבע אמותיהם דקנו שניהם דממה נפשך אי קדים אחד כבר זכה בארבע אמותיו אע"ג דהמציאה נפלה אח"כ כמו גבי גט וקידושין, ואי עומדים שניהם, היינו שבאו בבת אחת הא אי אפשר לצמצם, ואי מספיקא היינו רישא, דמה לי אם המציאה היתה כבר מונחת או שנפלה המציאה אח"כ כיון דאין הספק אלא בארבע אמות הי מינייהו קדים עכ"ל. והביא ג"כ כת"ר מה שתירץ ע"ז הנתיבות, דמיירי כגון שבא אתר קודם לשניהם וזכה בהארבע אמות ואחר שבאו אותם שנים הלך האחד תכו שניהם בפעם אחת בהארבע אמות אף שבאו זה אחר זה. והקשה כת"ר עליו דא"כ בגיטין דפריך והא אי אפשר לצמצם, אמאי לא נוקים שם ג"כ דמיירי באופן כזה כגון שבא אחר קודם שבאו הבעל והאשה וזכה בהארבע אמות ואחר שבאו שניהם תוך הד"א הלך האחד וזכו שניהם בפעם אחת. והנה הגאון ר' דוד מקארלין תירץ ת"ל לדעתי אין דבריו אלא גבי מציאה שכולם שווין בה לכן בעת שהיו הארבע אמות קנוים לאחר אין הקדמת השנים שבאו אז להארבע אמות כלום, ואח"כ כשהלך הראשון קנו שניהם בבת אחת. אבל גבי גט וקדושין שזה ענין ששייך רק להם לבד אין זכות האחר בהארבע אמות מעכב את זכיות האיש והאשה לענין קדושין וגירושין עכ"ל. ולענ"ד נראה דאין הדבר ברור כ"כ. דהא כיון דאקנו לי' רבנן ד' אמות הרי הן כחצרו, ואיך נאמר דיש לו קנין לחצאין בזה דלגבי מציאה נחשב כחצרו ולגבי גט יחשב כחצר של חברו, ואף דלא שייך בזכית הגט, מכל מקום הוה כמו שנתן הגט בחצרו של האחר כיון דהארבע אמות הן שלו, לשיטת החולקים על הרמב"ם דס"ל דבחצר שאינו של שניהם אין קנין הד"א מועיל לענין גט, א"כ הוה חצר שאינו של שניהם. והא לשיטת הראשונים שס"ל דגם גבי מכירה ומתנה תקנו קנין ד"א אטו נאמר דאם אחד עומד וקנה הארבע אמות כיון דלדידי' אין נפקותא לענין המתנה רק שזה ענין להנותן ולהמקבל, הכי נאמר דיקנה המתנה בתוך ד"א של חבירו, הא כיון דהד"א הן שלו לענין קניאת מציאה שיש לו ענין בזה, אין קנינו בהד"א קנין לחצאין למימר דלענין גט וקידושין או לענין מתנה יקנה בהן אחר:

וראיתי בהגה' מלא הרועים בגיטין (דף ע"ח) שכתב ג"כ כעין סברא זאת שכתב הרב הגאון ר' דוד מקארלין שז"ל שם ול"נ דבגט קונה ד"א דלפי מה שכתב רש"י בבא מציעא (דף י') הטעם דברה"ר לא קנה ארבע אמות שהרבה חברים עומדים בתוכן, לפ"ז זהו דוקא במציאה דכולם חברים אצלו ושייכים לזכות בה, אבל בגט אין שום שייכות זכות בה, אלא לבעל ולאשה כו' דמה בצע דהעמדתן שאין להם שום שייכות זכות בזה עכ"ל והנה התם שייכת באמת סברא זאת דכיון דברה"ר אינם קונים הד"א לשום דבר אפשר לומר דכיון דאין להם שום שייכות בזכית הגט, אפשר דאינם מגרעים זכות הבעל והאשה לקנות בהד"א, אבל כשהאחר קונה הד"א לענין מציאה איך שייך לומר דאין לו שייכות בזכית הגט, הא סוף סוף יש לו קנין בהד"א ואיך יקנה האחר לזכות הגט, דזה הוא קנין לחצאין וכה"ג לא אשכחנן:

ובאמת כדברי הגאון ר' דוד מקארלין כתב בעל הנתיבות בספר תורת גיטין בחידושיו (דף ע"ח) ד"ה אי אפשר לצמצם, שכתב שם דלענין מתנה גם כן אם ראובן בא תחילה ואח"כ בא שמעון לתוך ד"א ובא לוי ונתן מתנה לשמעון זכה שמעון בארבע אמותיו דלענין מה שאין לראובן שייכות בגוה זוכה שמעון ג"כ בד"א יע"ש, אך מדברי הגאון בעל בית שמואל בסימן קל"ט ס"ק כ"ג נראה שלא ס"ל לחלק בהכי שכתב וז"ל דאיירי דאין לה ד"א כגון שבא אחר בתחילה והיא באה אח"ז אין לה ד"א עכ"ל. מזה נראה דס"ל כמו שכתבתי, דאם קונה הארבע אמות לענין מציאה, אמרינן דאין קנין לחצאין ואי אפשר שוב דלענין גט תהיינה נחשבות הארבע אמות כחצר דידה לענין שתקנה היא את הגט:

ועוד דא"כ אם ראובן בא מקודם וקנה הארבע אמות לענין מציאה ואח"כ בא שמעון ועמד אצלו ונתן לוי מתנה לשמעון והניחה בהארבע אמות ובאותה שעה נפלה מציאה בהארבע אמות ולפ"ז הרי יקנה ראובן המציאה בהד"א דהוא קדים ושמעון יקנה המתנה באותן ד"א ממש דהא אין לראובן שייכות בהמתנה, ואיך אפשר שאותו מקום הוא חצר של זה לענין לקנות מציאה ושל חברו לענין לקנות מתנה או לענין גט דהוי כסתרי אהדדי:

שוב ראיתי בשו"ת רבנו עקיבא איגר החדשות סימן צ"ו שכתב גם כן שלכאו' הדבר כסותר אהדדי, אלא שמסיק דמדת חכמים כך היא בתקנתם דנתנו לאדם ד"א שיהי' חצרו לענין פרטי דברים פעמים לדבר זה ולדבר זה לא אף ששניהם בב"א, וכתב שם ג"כ כדברי התורת גיטין, והניח ג"כ בצ"ע דברי הב"ש הנ"ל מסוגיא דגיטין הנ"ל, דאם כן הוה לי' לאוקמי שבתחילה עמד אחר וזכה בהד"א ואח"כ כשבאו הבעל והאשה הלך זה משם וזכו הם בהארבע אמות בבת אחת. ובכלל איך אפשר לומר שיהיה חצרו לענין פרטי דברים לדבר זה ולדבר אחר לא. הא אפשר דבאותו רגע יתן לו איש מתנה וגם להשני יתן איש מתנה, הכי נימא דבאופן זה הוא קנה וחברו לא קנה המתנה השניה, דאז נעשה רק חצרו גם לענין מתנה, ואם יזרוק גט לאשתו אז נעשה חצרו לענין גט ולזה שבא אחריו אינו נעשה חצרו לענין גט, הרי באופן זה נעשה חצרו רק בשעה שיש מה לקנות:

ומה שעלה על דעתי לומר בזה, דהנה רש"י ז"ל כתב בבבא מציעא (דף י' ע"א) אהא דבה"ר לא תיקנו רבנן ארבע אמות שהרי אין לאדם שם ארבע אמות מיוחדות שהרבה חברים יש לו שם שעומדים אצלו, עכ"ל, ולכאו' קשה דמאי האי שהרבה חברים יש לו שם שעומדים אצלו, כיון שהדין הוא שמי שבא ראשון הוא הקונה את הד"א וכמבו' בגיטין שם וליחזי הי מינייהו קדים, וא"כ ע"כ אחד בא ראשון והוא יקנה את הד"א והאחרים אינם יכולים לעכבו מלקנות המציאה שבתוך ד"א שלו, כיון שבאו אח"כ, וכמו שכ' באמת בשיטה מקובצת שם בב"מ לשי' אלה שאף ברשות הרבים תקינו רבנן ארבע אמות וז"ל כיון שקדם וישב זכה בד"א דתקינו לי' ושוב אין אחרים שותפין בו עכ"ל:

והנראה בדעת הטור והרמ"א שכתבו ואם באו שנים כאחד לתוך ארבע אמות, או שעומדים שניהם ונפלה מציאה בתוך ארבע אמותיהן קנו שניהם, דשני דברים אשמעינן, אחד אם המציאה מונחת כבר ואחד קדם בתוך ארבע אמות של המציאה קנה את המציאה. וחברו שבא אח"כ לא קנה כלל. רק אם שניהם כאחד באו לתוך ארבע אמות של המציאה אז קנו שניהם, אבל אם לא היתה מציאה מונחת ושניהם היו עומדים ואח"כ נפלה מציאה בתוך ארבע אמותיהם קנו שניהם, ובזה אין נפקותא אם אחד קדם, כיון שבשעה שבאו לא היתה שם מציאה לקנותה, ורק אח"כ כשעומדים שניהם אז נפלה המציאה ומשו"ה קנו שניהם אף שאחד קדם והשני בא אח"כ ובטעמא דמילתא נראה לענ"ד דר"ל קאמר בבבא מציעא (דף י' ע"א) ארבע אמות של אדם קונות לו בכל מקום, מדייק הוא שארבע קונות לו. אבל אין הארבע אמות קנויות לו, דהיינו דהוא אינו קונה הד"א, רק יש לו הזכות שאם יהי' אם דבר לקנות אז הוא קונה, וא"כ תקנת קנין הד"א מתחלת בעת שיש דבר לקנות ואז הד"א קונות לו הדבר שיש לקנות, וא"כ אף אם קדים חד בשעה שאין מה לקנות אז אין לו שום זכות בהד"א דאם יבא אחר אח"כ תוך הד"א שלא תהיה לו זכות הקנין בהד"א, דאף שהשני בא אח"כ אם נפלה אז המציאה קנו שניהם, כיון שבשעת הקנין כבר שניהם עומדים תוך הארבע אמות. כן נראה לשיטת הטור והרמ"א, וזה מדויק בלשונם:

וכן יש לדייק מדברי הרשב"א והר"ן והריטב"א בחי' בגיטין (ע"ח ע"א) שכ' בד"ה ארבע אמות שלו, וא"ת לא הוה להו למימר אלא ד"א שלה זהו קרוב לה כלומר ומתגרשת, חוץ לד"א לא כו' ותי' בתוס' בחידושם אשמעינן דאי קדים איהו אע"ג דאיהי נכנסת בתוך ד"א דידי' לא חשבינן אותן ד"א שיהא לה בהן חלק כו' עכ"ל ולכאו' למה לן לאשמעינן הא מדפריך בגמרא בפשיטות וליחזי הי מינייהו קדים, א"כ פשוט הוא כיון דקדים הוא בהד"א ואף שהיא נכנסת אח"כ בתוך ד"א דידי' אין לה בהן חלק, אלא מפני דבמציאה אם נפלה המציאה אח"כ כשעומדים שניהם אף שאחד קדים קנו שניהם איצטריך לאשמעינן דבגט אינו כן, כדבעינן למימר לקמן:

ובזה יהיו מובנים דברי הרמב"ם בפרק ה' הל' ט"ו מהל' גירושין עמדה היא תחלה ובא הוא כנגדה וזרקו לה אעפ"י שהוא מחצה על מחצה הואיל והוא לתוך ד"א שלה הרי זה גט פסול עד שיגיע הגט לידה, ועיין בכסף משנה שכתב וז"ל ואתא שמואל וחדית בה דאם באה היא תחלה ועמדה אף על פי שזכתה בד' אמותיה אם בא הבעל כנגדה ונכנס בתוך אותם ד"א שלה וזרקו לה אם נפל הגט בתוך כדי שתשוח ותטלנו הויא מגורשת אף על פי שהגט בתוך ד' אמות שלו נמי, אבל למעבד בה עובדא לא עבדי הואיל והבעל בתוך ד' אמות שלה, עד שיגיע גט לידה, אבל אם בא הבעל ועמד זכה בד' אמותיו ואף על פי שבאה היא בתוך אותם ד' אמות כו' דזהו קרוב לו דכיון דקדים הוא אין לה באותם ד' אמות ולא כלום כו' עכ"ל, דלכאו' הדברים צריכים הבנה, כיון דפשוטו אמרינן וליחזי הי מינייהו קדים, אם כן האי דקדים זוכה בהד"א, ומאי שנא דאם הוא קדים קאמר דאין היא זוכה כלום בהד"א כשהיא נכנסת אח"כ לתוכן, ואם היא קדמה והבעל בא כנגדה ונכנס לתוך ד"א שלה, למיעבד בה עובדא לא עבדי, הואיל והבעל בתוך ד"א שלה, ולפי מה דכתיבנא זה ניחא, דהיכא דהיא קדמה בתוך ד"א והוא נכנס אח"כ, אם כן הוא יש לו גם כן זכות הקנין בהד"א כשתפול שם מציאה, אבל כשהיא נכנסת לתוך ד' אמות שלו, אין לה זכות לקנות בתוך ד' אמות שלו, חדא דמציאת אשה לבעלה, ועוד מה שקנתה אשה קנה בעלה:

ולפי זה נראה לענ"ד לשיטה זו דאין ברה"ר קנין ד"א, דבאמת במציאה אם אחד בא וזכה בהד"א, כל עוד שלא זכה במציאה, משבא השני גם הוא זוכה בהד"א להיות קונה יחד בשותפות עם הראשון, כיון דאפשר שיקנו בשותפות, ולכן ברשות הרבים דדחקי רבים והרבה חברים יש לו שעומדים אצלו, ואם כולם יקנו בהד"א ויהיו כולם שותפים בהמציאה שתפול שמה אח"כ יבואו לאנצויי, ולכן לא תקנו כלל קנין הד"א ברה"ר, אבל בסמטא במקום דלא דחקי רבים תקנו קנין הד"א, ומעתה אם אחד עומד בסמטא וקונה הד"א לקנות בהן מציאה, אם יבא אח"כ שני ויעמוד ג"כ שם יהי' גם לו חלק בהד"א לקנות בשותפות המציאה שתפול אח"כ כמש"כ הטור והרמ"א ז"ל:

ולא תקשה קושית הקצות החושן מהך דגיטין דהתם אי אפשר לקנות בשותפות, דהא בקנין הגט שייך רק שיהי' או של הבעל לחוד או של האשה לחוד ובשותפות אי אפשר בזה.. ולכן קנין הד' אמות אפשר רק לאחד מהם שיקנה בהד"א ולכן פריך שפיר וליחזי הי מינייהו קדים, שהראשון יש לו זכיה בהד"א לקנות הגט והשני שוב אין לו שום זכות קנין בהן, דא"א לקנות בשותפות, ומדברי הרמב"ם והכ"מ שכתבתי לעיל לא תקשה דהתם מצד חומרא קאמר דאת לא תעביד עובדא כמבואר בגיטין (דף ע"ח ע"ב):

והנה לכאו' גם לפי מה שכתבתי אפשר נמי להקשות דהוה קנין לחצאין, דהא הד"א שהיא עמדה שם מקודם זכתה גם לענין קנין הגט והבעל כשנכנס לתוך הד"א שלה אח"כ יש לו ג"כ הזכות לענין קנין של מציאה ולענין הגט אין הד"א מועילות לו, ולפ"ז היה צריך להיות הד"א כדין חצר של שניהם, ומ"ט קאמר וליחזי הי מינייהו קדים ופירש"י דאם קדם הוא לבא זכה בכל ד"א ואם קדמה היא לבא זכתה בכל ד"א הסמוכות לה ושוב לא נכנסה זכותו לתוכו עכ"ל. ואם כן אם קדמה היא נשארו הד"א שלה לענין זכית הגט ולו אין זכיה לענין זה, וכשתפול מציאה יש גם לו זכות הקנין, דלא קשה כלל, דהנה קנין ד"א הוא תקנת חכמים במציאה משום דלא ליתי לאנצויי ובגיטין משום תקנת עגונות והנה בשלמא במציאה אפשר דגם השני יש לו זכיה בהד"א ואינו מגרע זכות הקנין שיש לו להראשון מכל וכל. דהא גם הוא יקנה המציאה כשתפול שמה ויקנו שניהם דהכי תקינו רבנן דהא אפשר לקנות בשותפות, אבל בגיטין אי נימא דגם הוא זוכה בהד"א כשנכנס אח"כ לתוך הד"א א"כ זכיה שלו מגרעה ומבטלה לזכיה שלה לגמרי לענין גיטין, דהא אם יזכה הוא בהד"א לענין גיטין הא עי"ז א"א שוב שתזכה היא בהגט, ולכן בגיטין אין הבעל זוכה בהד"א עם האשה כיון דא"א לזכות בשותפות:

והא דאמרינן מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ואוקמא ר' שמואל ב"ר יצחק שהיו שניהם עומדים בד' אמות כו' וכי תימא דאתו תרווייהו בהדי הדדי והא אי אפשר לצמצם, משמע דאי הוה אפשר לצמצם הוה ניחא, ואמאי הא שניהם קנו הארבע אמות ואמאי תהיה אף ספק מגורשת, דכיון דא"א שיקנו שניהם איך תקנה היא את הגט ומכש"כ שלא יבא הגט מרשות הבעל, די"ל דכיון דאתו בהדי הדדי ע"כ יש גם לה זכות הקנין בהד"א, ואף שגם להבעל יש לו גם כן זכות הקנין באותן ד"א, כבר כתבו הראשונים דאמרינן דמסתמא בעל משאיל לה מקום, כיון דאינו מיוחד לו עי' בהר"ן, וא"כ משו"ה הוה ספק מגורשת דלמא משאיל לה מקום, אבל אי לאו הכי לא היה אף ספק גירושין:

והנה הא שכתב הר"ן דבסתמא משאיל לה מקום יש לעיין בזה, דאי נימא דאי אתו תרווייהו בהדי הדדי שניהם קונים ורק אי משאיל לה חלקו אז יש לספק דלמא מגורשת, הא צריכה קנין לקנות חלקו, כמבואר בחו"מ סימן ר' סעיף ב' בהגה' ועיין מש"כ התוספות בב"ב (דף פ"ה ע"ב) ד"ה כגון ובשיטה מקובצת שם, והנראה בכונתו, דהנה בנפל על המציאה אמרינן בב"מ (דף י') מדנפל גלי דעתי' דלא ניחא לי' דלקני בד"א, והכא נמי כשהיא עומדת בתוך ארבע אמות והבעל נכנס לתוך ד' אמותיה וזרק לה הגט וגלי דעתי' דרוצה שתקנה הגט ותתגרש בו, א"כ אפשר לומר דגלי דעתי' דלא ניחא לי' לקנות הד"א, וא"כ אין לו קנין כלל בהד"א אף לענין מציאה ומכיון דק"ל דגילוי דעתא בגיטין לאו מלתא היא, לכן לא הוה ודאי מגורשת כ"א ספק מגורשת, דהא יש פוסקים דבאומדנא דמוכח מהני גילוי דעת, ומה גם די"ל דהא דגילוי דעתא בגיטין לאו מלתא היא היינו בביטול הגט, אבל לא לקיום הגט:

וזכורני שראיתי מדייקים מ"ט לא קתני במתניתין מעבירים אותו כמו דקתני במתניתן דפיאה נפל לו עליה פרס טליתו עליה מעבירין אותו הימנה, ולא קשה כלל, דהתם בפיאה דהעניים יש להם זכות בהפיאה, א"כ כיון שנפל ומונע את העניים לזכות מעבירין אותו הימנה כדי שיזכו העניים. ועוד דהתם צריך לזכות בהפיאה כדין דהא אפילו תשעים ותשע אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעים שאומר כהלכה. וא"כ כשנפל על הפיאה ורוצה לזכות שלא כדין מעבירין אותו והעניים זוכין כדין. אבל במציאה שאין למי זכות בה, למה יעבירו אותו הימנה כל זמן שלא זכה אחר בה, ואם בא אחר וקנה המציאה זכה בה ואין הנופל יכול לעכב:

והנה מדברי המפרשים לא משמע כן לכאורה. אך לענ"ד נראה שמדברי הטור והרמ"א מוכרח כן כמו שכתבתי מדכתבו שנים שבאו כאחד כו' שעומדים שניהם כו' ואי נימא דגם כשעומדים שניהם היינו גם שבאו כאחד היה להם למימר שנים שבאו כאחד לתוך ד"א של המציאה או שנפלה אח"כ המציאה תוך ד' אמותיהם קנו שניהם, ולא היה לכתוב כלל או שעומדים שניהם דזה מיותר לגמרי, כיון דהעיקר הוא שצריכין שיבואו ביחד. וע"כ מיירי שבאו ביחד ועומדים שם כשנפלה המציאה א"ו דהך או שעומדים שניהם מיירי גם באופן שלא באו בבת אחת, וגם מסתימת הפוסקים שלא זכרו כלל הא דמאן דקדים שזוכה בהארבע אמות דמזה משמע דלענין מציאה אין בזה נפקותא, ורק לענין גיטין יש נפקותא כמו שכתבתי לעיל:

וגם מדברי הרמב"ם בפרק ב' הל' ח' מה' גזילה ואבדה יש לדייק כן. וז"ל וכן ארבע אמות של אדם שהוא עומד בצדו הרי אלו קונים לו ואם הגיע המציאה לתוך ד"א שלו זכה בה. וכן הוא לשון הטור והמחבר בסימן רס"ח. ולכאורה למה כפלו הדברים שאם הגיע המציאה לתוך ד"א שלו זכה בה, הא כבר כתבו שד"א של אדם קונות לו, א"ו דכונתם היא דהתחלת הקנין היא בשעה שיש מה לקנות, וא"כ בתחילה כתבו שד"א קונות לו, היינו כשבא לד"א שהמציאה מונחת שם שאז קונות לו תיכף כשבא, ואם נפלה המציאה אח"כ אז הקנין הוא בשעת נפילת המציאה, ואה"נ אם הם שנים שעומדים שם בשעת נפילת המציאה שניהם זוכים:

ובחידושי רעק"א ז"ל בבא מציעא (דף י') כתב וז"ל לכאו' יש להקשות אמאי קתני במתניתין ובא אחר והחזיק ואמאי לא קתני ובא אחר לתוך ד"א וכיון דראשון לא ניחא לי' דליקני ליה ד"א ואין לו זכות בהם ממילא הן קנויות לשני שבא לשם. ותירץ וז"ל ואולי אף דגלי דעתי' דלא ניחא ליה בקנין ד"א, מ"מ דלענין זה ניחא לי' דלא למקני אחר עכ"ל ותירוצו אינו מובן דעיקר ד"א תקנו חכמים דלא ליתי לאנצויי, ואם לא ניחא ליה דליקני ליה ד"א אמאי יתקנו דלא למקני אחר, ומכ"ש לפי שכבר הוכחתי דעיקר קנין ד"א הוא אם יש מה לקנות, אבל אם אינו קונה החפץ אין כאן כלל קנין ד"א ואיך נאמר דהוה קנין לחצאין שקונה דלא למקני אחר, ואינו קונה לקנות בעצמו:

והנראה לענ"ד בזה, דהנה יש לדקדק במתניתן דקתני ובא אחר והחזיק בה, זה שהחזיק בה זכה בה, למה לו להאריך בלישנא, דהיה לו לומר ובא אחר והחזיק בה זכה בה, וכמו שכתב באמת הטור בסימן רס"ח ואם קדם אחר והגביה קנאה. אלא דנראה בזה דממשנה יתירא אשמעי' דדוקא מי שהחזיק בה זכה בה. אבל אחר שבא בתוך ד"א לא זכה בה. מפני שאין ברור שיכול לקנות עתה בתוך הד"א, מפני שהראשון שנפל יכול לטעון שגם הוא חפץ לקנות בהד"א, ומה שנפל עליה זה הוא מפני שחפץ שלא יקחו המציאה ממנו, או אמתלא אחרת שהיה מוכרח לנפול עליה. אבל לא מפני שלא חפץ לקנות בהד' אמות, וכיון שאין שניהם מוחזקים, אי אפשר לומר שהשני קנה בהד' אמות, וגם להשני אין הדבר ברור שקנה בהד' אמות, כמבואר בתשו' הריב"ש סימן שמ"ה, שכתב דאין ארבע אמות קונות לו שלא מדעתו. ואפשר שגם הוא לא היה בדעתו לקנות בהד"א כ"א בנפילה וכיון שהראשון כבר נפל על המציאה הוא איננו יכול לנפול עוד. ולא ידעינן אם חפץ בבירור לקנות בהד"א ולכן מדייק במתניתן זה שהחזיק בה זכה בה דהוה קנין מבורר והוא המוחזק לכן זכה בה:

וראיתי במחנה אפרים הלכות קנין חצר סימן ט"ז שכתב דמדברי הר"ן בנדרים (ל"ד ע"ב) נראה דד"א קונות לאדם אפי' שלא מדעתו שכתב בהא דלא קני לי' ד' אמותיו היינו משום דגלי דעתי' בפירוש דלא ניחא לי' דליקני ד' אמותיו אלא להקדש דגילוי דעתא דלא ניחא ליה מהני, משמע דבסתמא ד"א קונין לו אעפ"י שלא נתכוין לקנות עכ"ל ואין זו הוכחה דאפשר לומר דבסתמא אמרינן דנתכוין לקנות. אבל אי ידעינן דלא נתכוין לקנות אפשר דגם להר"ן לא קנה. וגם מדברי התוס' בב"מ (דף י"א ע"א) ד"ה זכתה שהביא במחנה אפרים, ג"כ אין ראי' דד"א קונות לו שלא מדעתו, דעיקר ראיתם היא דאינו צריך לומר בפירוש דחפץ לקנות ומדר' יוסי ב"ר חנינא שהביאו שחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, זה הוא מפני דהוי חצרו מקודם. אבל ד"א שצריך עתה לקנות אפשר דשלא מדעתו אם אינו מתכוין לקנות לא קנה. ועיין בפני יהושע שם בב"מ מש"כ על דברי התוספות בזה

ובזה יש לתרץ גם מה שהקשה הגאון בעל שאגת אריה בספרו גבורות ארי ביומא (דף כ"ב) על רש"י שכתב בהא אומר להם הצביעו שפי' דמעתה מטילין הגורל על כולם. והקשה הגאון הנ"ל ז"ל ואיני יודע מנ"ל לרש"י דמטיל גורל בין כולם דלמא אינו מטיל אלא בין אלו השנים שהיו שוין לבד, אבל כולם כבר אבדו זכותם בשעה שקדמו אלו בד"א עכ"ל. והנה על רש"י ז"ל לא היה לו להקשות דמפני שאומר במתניתין ואם היו שניהם שוין הממונה אומר להם הצביעו. ועל שנים בלבד אי אפשר לעשות פייס באצבעות, כמש"כ בתוס' יו"ט שם. ומזה מוכח דהפייס הוא על כולם, אלא במתניתן יש להבין מאי טעמא הגורל הוא על כולם ולא רק על השנים השוין:

ולפי מה שכתבתי פשוט הוא דא"א לומר דהגורל הוא על השנים ששוין בהד"א משום דשניהם לא קנו בזכות הגורל, דהא א"א לעשות העבודה בשני כהנים וע"כ האחד יקנה. ומעתה כיון ששניהם א"א שיקנו ביחד גם אחד מהם אינו קונה, דהא כל קנין צריך שיהי' מבורר בשעת חלות הקנין וכאן כל אחד מבטל קנינו של חברו, כיון דא"א לקנות ביחד ומדשניהם לא קנו אף אחד נמי לא קנה. וכמבואר בקדושין (דף נ' ע"ב) ובכמה דוכתי, דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. ובזה מבואר דאין דברי רש"י אלה סותרים דברי הטור והרמ"א בחו"מ סי' רס"ח כמו שכתב כת"ר, דסברת הטור והרמ"א דקנו שניהם היינו בגונא דאפשר לקנות בשותפות, אבל ביומא (דף כ"ב ע"א) התם אי אפשר לקנות בשותפות משו"ה הגורל על כולם:

ובזה צדקו דבר המגן אברהם בסימן קל"ב מה שכתב שם בשם הגאון מהר"ם ז"ל דהיכי שהטילו גורל על ד' או ה' אבלים ויש בהם ב' שיש להם אותיות שוות אז בטל הגורל וצריכין להטיל מחדש על כולם, והביא ראי' ממתני' דיומא רפ"ב הנ"ל גבי תרומת הדשן שכתוב שם ובזמן שהן שוין הממונה אומר להם הצביעו והיו מטילים כולם גורל יע"ש. ובשו"ת מעיל צדקה סי' י' והביאו ג"כ בהמחצית השקל שם שחולק על המג"א וכתב וז"ל דשאני התם ביומא דגם השנים שזכו ע"י מרוצתם לא זכו זכי' גמורה משא"כ כאן לענין קדיש דהשנים זכו זכי' גמורה והאחרים הפסידו, והשנים לבדם יטילו גורל בין שניהם יעו"ש. והנה מה שכתב דהא שרצו אין זה מצד הדין שיהיה כל דאלים גבר וקל ברגליו לרוץ שיזכה הוא יותר מחבריו כו' עכ"ל. הנה מדברי רש"י ז"ל משמע שהקודם זכה זכי' גמורה, שז"ל בד"ה וכל הקודם בהם ליכנס בתוך ד' אמות עליונות של כבש הסמוכות לראש המזבח זכה לתרום וזהו גורלם עכ"ל. משמע שהיה ההסכם והתקנה כך שכל הקודם זכה זכי' גמורה, וגם בדינו של המג"א נמי כיון שאין הקנין מבורר ואין שנים יכולים לזכות ביחד, רק אחד יכול לזכות וכיון דאין מבורר מי משניהם זכה, כל אחד מבטל קנינו של חברו משו"ה גם שניהם לא זכו, ומשו"ה צריכין גורל מחדש על כולם, והנה בספר אלי' רבה דחה ג"כ ראי' זאת של המג"א, משום דעל שנים א"א לומר הצביעו כמו שכתב התויו"ט, וכן הביא בשו"ת שבות יעקב חלק ג' או"ח סימן כ"ד בשם ספר הלכה ברורה, והא אם זכו השנים זכי' גמורה הא אפשר להטיל גורל בין שניהם באופן אחר שלא באצבעות:

והנה שם בשבות יעקב כתב עוד וז"ל ובלא"ה נ"ל משם כיון דמתחילה נעשה הדבר ע"י המרוצה, מי שרץ תחילה, ולא עלתה בידם לכך חזרו להטיל גורל בין כולם, כי בעבודה אחת לא ידחו קצתם ע"י המרוצה וקצתם ע"י גורל האצבע, וכיון שבאו לידי גורל הצביע עושה כן לכולם עכ"ל. וזה אינו מובן דאי נימא דשניהם זכו כבר אמאי ידחו ויטילו גורל על כולם, והא קודם התקנה נמי בלתרום את המזבח זכה ע"י המרוצה ובשאר עבודות עשו פייס על ידי האצבעות:

גם מה שהקשה שם על המג"א שכתב בסימן שכ"ג שמותר להטיל גורל בשבת מיא יאמר קדיש או מי יעלה לס"ת מהא דביוה"כ עשו פייסות. וכתב וז"ל אבל באמת תמה אני על המ"א דלמה הוצרך לזה דהרי בלא"ה עשו גורלות ביוה"כ, דהיינו גורל שני העשירים ואף אי נימא דאין ללמוד משם דגזרת הכתוב הוא כמו שעושים שאר עבודות ביום הכפורים, וא"כ גם משאר הפסות אין ראי' כו' עכ"ל. וגם בזה אינו מובן דהא היו פייסות מן התקנה כמבואר שם. ומזה יש להביא ראי' שאין זה מגזרת הכתוב:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה