אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק חושן משפט › סימן ט

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק חושן משפט · סימן ט

סימן ח

בע"ה יום א' לך תרנ"ג לפ"ק טאווראג יצ"ו

למע"כ הרב הגאון המפורסם בעולם כו' כקש"ת מהור"ר אלכסנדר משה (ז"ל) הגאבד"ק ראסיין יצ"ו

מה שכתב הדר"ג לנסותני ולחדודי הוא דקבעי להקשות על הא דכתב הרי"ף בשטר שאין גובין ממשועבדים יכול לומר פרעתי ואין המלוה יכול לומר שטרך בידי מה בעי. מהא דאמרי' בשבועות (דף מ"ה ע"ב) אמר ר"נ אמר שמואל לא שנו אלא ששכרו בעדים כו' אתמר נמי א"ר מנשיא ב"ז אמר רב כו' א"ל רבא כו א"כ שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה כו' דאפקיד לי' בשטרא. והא רב ושמואל ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא וא"כ מה"ת בכל שטר לא גבו ממשועבדים א"כ נאמן לומר פרעתי מהת' ואם כן שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה, וא"ל דהא נחשב מלוה הכתובה בתורה הא רב ושמואל ס"ל דשעבודא לאו דאורייתא אף במלוה הכתובה בתורה עיין בקידושין (דף י"ג ע"ב). וכתב הדר"ג לתרץ דמיירי ששעבדו בפירוש. ולענ"ד איני יודע אם שעבדו בפירוש גובה ממשועבדים מדאורייתא יעיין בחי' הרשב"א בקידושין (דף י"ג) על הא דאמרינן מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא תמוה לי והא מלוה הכתובה בשטר נמי למ"ד שעבודא לאו דאו' לאו מדינא גביא אלא משום נעילת דלת ואפשר לומר דאפי' למ"ד לאו דאו' אם שעבד נכסיו בפירוש בשטרא גביא ומדאורייתא וכן משמע מדברי רש"י לעיל ע"ש ותימא הוא דהא קיי"ל אחריות ט"ס א"כ כל מלוה בשטר לגבי מדאורייתא והדרא קושיא לדוכתא דבגט פשוט אמרינן דמלוה בשטר משום נעילת דלת, אלא דאיכא למימר דס"ל לרבינו דכששעבד נכסיו בפי' בשטר אלים כח השטר לשעבדן ד"ת וההיא דגט פשוט מיירי בשלא שעבדן בפי' ולא אלים אחריות ט"ס למגביה מדאורייתא כיון שלא נכתב בפי' בשטר וצ"ע עכ"ל משמע מזה שהרשב"א ז"ל מסופק בהא מלתא אי שעבדו בפי' מהני מדאורייתא. וכ"נ מדברי הריטב"א ז"ל שם בקידושין דכתב טעמא דמ"ד שעבודא לאו דאורייתא משום דקנין לחצאין הוא ולא חייל אנכסים דאתנהו בשעת הלואה וכ"ש אנכסים דקני אחר שלוה שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וברשותו, וכיון דסבר דאין הקנאה לחצאין מה מהני מה ששעבדו בפי', והתוס' כתבו מפו' בבא בתרא (דף קע"ה ע"ב) ד"ה דבר תורה כו' ואע"פ דכתב ליה אחריות בהדיא לאו דאורייתא הוי האי קנין כו' עכ"ל. אמנם לפי דברי התוס' רי"ד שם בקידושין דלרב ושמואל במלוה בשטר שעבודא דאורייתא א"ש:

אמנם יעיין בחו"מ סימן ס"ט בש"ך ס"ק י"ד שהביא שכבר הקשה קושיא זו הרשב"א על הרמב"ן אבל לא מטעם דרב ושמואל סברי שעבודא לאו דאורייתא, דהא גבי פקדון לא גבי ממשעבדי אף בשטר יע"ש ובאמת הרי"ף לא כתב דנאמן לומר פרעתי רק בכתב ידו בשטר שאין בו עדים משום שאינו חשוב שטר ואין גובין בו ממשועבדין משום דלית לי' קלא וא"כ מצי למימר שכחתי לקחתו, ובזה י"ל גם קושית התומים יע"ש. ויעי' ברי"ף וברא"ש סוף ב"ב וברא"ש בכתובות פ"ב סימן י"ז ובחו"מ סימן ס"ט בש"ך ס"ק ו' וס"ק י"ד:

ומה שכתב הדר"ג שהקשו לו אהך דבבא בתרא (דף קס"ט ע"א) אמר מר חוץ מאחריות שבו מאי טעמא כו' לא צריכא דקאתי מכח אבהתי' ושם ע"ב אמרי' אמר מר חוץ מן האחריות שבו הכי כתבינן כו' רב אשי אמר אחריות לאו טעות סופר הוא ומאי חוץ מאחריות שבו דלא כתיב ביה אחריות. והנה בבא מציעא (דף י"ד ע"א) כתבו התוס' בד"ה שעבוד כו' דאם נגזל טרפה חוזר על הגזלן אפילו בלא אחריות כו' דהוי מקח טעות הוה לי' שטר הלואה, דא"כ כיון דהתם בב"ב קאמר דקאתי מכח דאבתי' אם כן יחזור ויגבה אף אם אחריות לאו טעות סופר. והדר"ג תירץ עפ"י דברי הרי"ף הנ"ל דבשטר שאין גובין ממשועבדים יכול לומר פרעתי ואין המלוה יכול לומר שטרך בידי מה בעי. וא"כ התוספות לא קאמרי רק אליבא דשמואל דבהלואה ט"ס אבל שם רב אשי ס"ל דהברייתא אתיא אליבא דר"מ דס"ל דאף בהלואה לא טעות סופר אבל שם לרב אשי לכן מלקוחות לא גבי דהא ליכא אחריות רק מבני חורין מפני מקח טעות וכיון דלא מצי גבי ממשועבדים יכול לומר פרעתי, אך הא התו' בכתובות (דף כ"א ע"א) ד"ה הוציא כתבו דאין נראה לר"י דברי הרי"ף וא"כ לשיטתו ל"ל הכי. ומלבד זאת לפי מה שכתבתי לעיל בדברי הרי"ף ליכא לתרוצי הכי:

ואשר נראה לענ"ד לתרץ הקושיא ההיא, דהתוספות בבמ"צ לא קאמרי אלא אליבא דשמואל דס"ל דגבי מלוה אמרינן אחריות טעות סופר הוא משום דלא עביד אינש דשדי זוזי בכדי ולגבי מכר לא אמר דאחריות ט"ס משום דעביד אינש דזבין ארעא ליומא, וא"כ סברתו דבאמת הסופר פעמים טועה ופעמים אינו טועה, היינו אף דכתבו המפרשים דל"ד טעות סופר היינו דהלוה צוה לכתוב אחריות אלא שהסופר טעה, אלא דאף אם הלוה והמלוה שתקו ולא אמרו דבר ג"כ אמרינן מסתמא הוי באחריות אם כן לשמואל כיון דמספקי' לי' איך הוה הסתמא לכן אזיל בתר סברא אחרת לחזי אי טעות סופר אי לא וא"כ כיון דחזינן דאזיל בתר סברא דלא שדי זוזי בכדי למימר דאחריות טעות סופר אם כן הסברא נותנת לדידי' גם אם נמצאת גזולה ג"כ הוי מקח טעות דהא אם לא נכתב באחריות רק בסתמא לדידי' אזיל בתר סברא מן החוץ, אבל לרב אשי בב"ב דס"ל דאתיא כר"מ או דהוא עצמו ס"ל כן וקאמר שם דאחריות לאו טעות סופר א"כ הוא סובר דאם לא דברו המלוה והלוה מזה מסתמא הוי בלא אחריות ולא אזלינן בתר סברא מן החוץ. אם כן לדידי' אם לא נכתב אחריות הוה כמפורש בלא אחריות, דלדידי' בין גבי מלוה בין גבי מכר אמרינן לאו טעות סופר א"כ סתמא הוה בלא אחריות ואנן הא קיי"ל כרב זביד בבבא בתרא (דף מ"ד ע"ב), דא"ל להכי זבני לך בלא אחריות, אם כן לדידי' ודאי ניחא. והתוספות שחלקו בין סתם למפורש בלא אחריות הוה רק אליבא דשמואל דלדידי' בסתמא לא אמרינן אחריות ט"ס אלא אזלינן בתר סברא מן החוץ הוה נפקותא טובא, וברור. והנה התוספות קאמרי דהוה מלוה דאמרי' בה אחריות טעות סופר, ולרב אשי דגם לגבי מלוה לא אמרינן אחריות טעות סופר מאי מהני דהוה מלוה, סוף סוף לא אמרינן אחריות טעות סופר הוא:

אמנם בהגה' אשר"י פרק גט פשוט סימן כ"ו משמע דרק במו"מ ס"ל לרב אשי אחריות לאו ט"ס, ומכל מקום נלענ"ד דג"כ ניחא דהנה בב"ב (דף מ"ד ע"ב) פריך עלי' דשמואל מרב פפא דאמר נמצאת שאינו שלו חוזר עליו, ומאי קשה דלמא שמואל כרב זביד ס"ל ומשמע דלשמואל קפריך לא על רב פפא אמאי לא ס"ל להא דשמואל, א"ו דהתם הוי טעמא כמש"כ הרשב"ם שם בד"ה נמצאת כו' דבשלמא גבי ב"ח הויא מכירה דעביד אינש דזבין ארעא ליומי' בשביל פירות יום אחד כדאמרינן בב"מ ופירות שאכל שלו הן כדאמר שמואל בפרק שנים אוחזין בטלית (דף ט"ו) ב"ח גובה את השבח שבח אין פירי לא, אבל לוקח מגזלן אמר התם המוכר שדה לחברו ונמצאת שאינו שלו אמר שמואל מעות יש לו שבח אין לו ללוקח אלא הדרה ארעא והדרה פירי וכל השבח והלכך כיון דלא מרויח מידי לאו מכר הוא כלל כו' עכ"ל ובספר פני יהושע בבא מציעא (דף י"ד) ד"ה שעבוד צריך למלך כו' והו"ל שטר הלואה דאמרי' אחריות טעות סופר הוא ולא שייך הכא לומר דשאני הכא דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה דמידי הוא טעמא אלא שבתוך כך אוכל הפירות כדפירש רש"י והכא לענין אחריות גזולה לא שייך לומר כן שהרי צריך להחזיר ג"כ דמי פירות שאכל כמש"כ הרמב"ם בפ' ט' מהל' גזילה כו' עכ"ל בחינם דחק להביא מהרמב"ם דהא שמואל גופי' ס"ל הכי וראיתו מהרמב"ם יש לדחות. אבל רב אשי יסבור כהלכתא דפסקינן שם בב"מ דאף שבח יש לו אם כן לדידי' אפשר לומר אף בטרפה נגזל עביד אינש דזבין ליומיה ולא הוה מקח טעות, ואף דרב אשי מתרץ שם אליבא דשמואל מצינן למימר דאליבא דשמואל קאמר וליה לא ס"ל דהא גם רבא מתרץ אליבא דשמואל ומ"מ רבא גופיה פסק (בדף ט"ו ע"ב) הלכתא יש לו מעות ויש לו שבח:

עוד כתב הדר"ג בשם אחד הלומדים עלה דפסק הרי"ף ז"ל בהא דב"מ (דף ל"ד ע"ב) אמר איני משלם כו' ופסק הרי"ף דיחלוקו, והקשה בקונטרס הספקות בקצוה"ח איך יחלוקו הבעה"ב והשומר הא מספקא לן של מי הם אי של בעה"ב או של השומר הכפל והא הגנב מצי למדחי לכל חד וחד ולומר לא שלך היא ול"ל בבא בהרשאה דהא אקנס אין כותבין הרשאה יע"ש והקשה דהא מהרש"א בתוד"ה הריני משלם לקמן ע"ב כתב דהכא דהגנב לא יצטרך לשלם לא מקני הכפל. וא"כ הכנ"מ אם הגנב יאמר לכל חד וחד לא שלך הוא ולא יצטרך לשלם ע"כ לא הקנה לו הכפל. ולענ"ד נראה דלא דמי לדברי המהרש"א דהוא לא קאמר רק גבי אם הקנה קנס לבנים א"כ הקנאתו לבנים גורמת שתהיה ביד הגנב כיון דאין אדם מוריש קנס לבניו ואם לא הקנה צריך הגנב לשלם שפיר אמרינן דלא הקנה קנס לבנים כיון דאם הקנה בודאי תשאר ביד הגנב אבל הכא מאי אמרת ע"כ לא הקנה הכפל בכדי דלא להוי ספיקא ולא יהא של הגנב אדרבה אמינא לאידך גיסא דהקנה לו הכפל דיהא בודאי של השומר ושוב לא ישאר ביד הגנב. וא"כ שוב הוה ספיקא ושפיר הקשה בקונה"ס:

ואשר נראה בישוב קושית בעל קוה"ס דע"כ לא מצי הגנב לדחות להשומר דהא מבואר בחו"מ סימן רצ"ד סעיף ו' קדם ונשבע ואחר כך הוכר הגנב אם ש"ח הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב, ואם ש"ש הוא עושה עמו דין, ומכ"ש הכא דאמר הריני משלם ואינו נשבע דמחויב לעשות דין עם הגנב ואין הגנב יכול לדחותו, ואף שאח"כ אמר איני משלם הא אינו יכול לחזור בו כמש"כ הרא"ש שם. ועדיין לא נשבע מכ"ש שיעשה דין עם הגנב ואף שאח"כ יחלוק בכפל עם הבה"ב, דהא עושה דין עם הגנב אף כשכל הכפל של הבעה"ב:

אגב אציע לפני הדר"ג דבר אחד אשר העליתי במצודתי בחו"מ סימן ק"ג סעיף י' קרקע ששמו לב"ח ומכרו הב"ח או נתנה במתנה או ששמוה לבע"ח מדעתו או שמת והורישה אינה חוזרת וכתב רמ"א בהגה' וי"א דאם מת והורישה חוזרת עכ"ל ודבר זה הוא בטור משם הרא"ש, ולכאו' קשה דבב"מ (דף ל"ה ע"א) אמרינן דבעל בנכסי אשתו לוקח הוי לא מיהדר ולא מיהדרינן ליה וכתבו התוס' בד"ה לוקח אפילו אי הוי יורש לא מיהדר כו' ואע"ג דבפרק יש נוחלין מסיק דטבא ליה עבדי ליה כו' הא אמרינן התם בר היכא דאיכא פסידה לאחריני לא עבדי ליה טבא כו' ולא מיהדר ממה נפשך דאפילו יורש הוא לא מיהדר כו' עכ"ל ולפי שיטת הרא"ש דביורש חוזר תקשה מ"ט בעל הוה כלוקח ולא מהדר הא איכא פסידא ללוה דאי כיורש הוה מיהדר לפי שיטת הרא"ש, ואדרבה יעיין בש"כ ס"ק י"ט ובתוספות פרק י"נ דרבנן לא עשוהו אלא כלוקח אבל כיורש הוי מדאורייתא, א"כ מ"ט לא הניחוהו להיות כיורש משום פסידא דלוה ונ"ל דהרא"ש ס"ל כיון דמדינא אף מלוה גופיה לא בעי למיהדר אלא משום ועשית הישר והטוב א"כ לא מקרי פסידא, וכ"כ התוס' בפרק יש נוחלין (דף קל"ט ע"ב) ד"ה התם:

והנני הכו"ח ברגשי כבוד למעכ"ת והסר למשמעתו חיים פישל עפשטיין

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה