תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אבן העזר · סימן נ
בע"ה כ"א שבט תרנ"ד לפ"ק טאווראג תע"א. להמופלג ושנון מו"ה יצחק זיוו
מכתבך קבלתי ואשר כתבת אכתוב לכ' קושיא אחת על התוס' ב"ב (דף ע"ט ע"ב) ד"ה אימור לר"מ כשאמר לאשה את מקודשת לי לאחר שתשתחררי הא לא עבידו דאתו ותרצו דמיירי בחציה שפחה וחציה בת חורין. וקשה אמאי לרבנן אינה מקודשת הא כיון דחצי בת חורין מותר לקדש מיד אם כן הוה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם ופסק הרמב"ם דקנה לענין כל מילי, עכ"ל. ומדוע לא ציינת לגיטין (דף מ"ג ע"א) דשם פליגי אמוראי אי תופסין קידושין בחציה שפחה וחציה בת חורין. והנה מה שכתבת דהרמב"ם פסק בזה דקנה, איני יודע היכן פסק כן. ואדרבה ממה שכתב הרמב"ם בפרק י"ב מהל' מכירה הל' ח' וז"ל מי שנתן קרקע מתנה לחבירו ונתן לו על גבה ק' דינרין אם היו הדינרין מצויים ברשותו כיון שזכה בשדה זכה בדינרין ואם אין לו דינרים אין מחייבין את הנותן ליתן לו ק' דינרין עכ"ל. ומפו' כתב שם בהל' י"ב דקני את והחמור דקנה מחצה, ומזה מבואר להיפך. אלא שהדבר מבואר במרדכי ריש פרק מי שמת שהביא שם ג' דעות די"א דקנה מחצה וי"א דקנה הכל וי"א דלא קנה כלל. ואולי ראית באיזה ספר כתוב ר"מ וטעית וחשבת שהוא הרמב"ם, אך מי הגיד לך דריב"ן בתוס' (דף ע"ט) ס"ל כהאי י"א דקנה הכל דתקשה לך. דלמא ס"ל דלא קנה כלל ולא תקשה לך. ויותר מזה כתב בספר שער המלך פרק כ"ב הל' ה' מהל' מכירה דאף לדעת הי"א דקנה הכל, אינו אלא דוקא במקנה מעות ומטלטלין כיון דשייך בהגבהה או במשיכה, משו"ה אמרינן נמי דתל עליו הקנין בחליפין מטעם מיגו. מה שאין כן בדבר שלא בא לעולם דלא שייך בהו קנין כלל. וכ"כ הסמ"ע בחו"מ סימן ר"ג ס"ק י"ט:
והנה רבים מהאחרונים נקטו בזה לעיקר דאף אי מקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם גם כן קנה להאי י"א. ומה שהקשה ע"ז בספר שער המלך שם מהך דב"ב (דף קכ"ז), דקאמר לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' אמאי לא פריך לרבנן נמי דיהא נאמן לומר זה בני בכורי במיגו דאי בעי מקנה ליה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם:
והנה קושיתו אפשר לתרץ בפשיטות, דהא מקודם מקשה לרבנן למאי הלכתא למיתבא לו פי שנים לא יהא אלא אחר אילו בעי למיתבא ליה במתנה מי לא יהיב ליה, לא צריכא בנכסים שנפלו לו לאחר מכאן, והיינו באופן אם אין לו עכשיו נכסים א"כ הוה רק דבר שלא בא לעולם. ורבנן ס"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. וראיתי שבשער המלך עצמו זכר מזה. אך כתב שזה דוחק לומר דקרא איצטריך להיכא דאין לו נכסים כלל בעין, אלא נכסים שיפלו לאחר מכאן, ואפשר דכונתו היא כמו דאמרינן בבבא מציעא (דף מ"ו ע"א) ואכפל תנא לאשמועינן גברא ערטילאי וא"כ הוא דוחק במי שאין לו נכסים עכשיו כלל. ובאמת אין זה מובן דמי לא מצי למשכח גברא שאין לו נכסים עכשיו וחושב שאח"כ יהיו לו נכסים ועכשיו אינו יכול לתת מתנה ולזה איצטריך יכיר שיכול להכירו לבכור אף דאין לו מיגו דאי בעי למיתבא לי' במתנה עכשיו. והא דקאמר שם בב"מ ואיכפל תנא לאשמעינן גברא ערטלאי, אפשר לומר לכאורה, דגם בזה יש לדייק אטו לא צריך התנא להשמיענו איך יעשה גברא ערטילאי שאין לו נכסים ואין לו סודר. והנה על זה עמד בחידושי הריטב"א שם. וכתב דהא דקאמר דלית ליה סודר היינו לא לקונה ולא למקנה, דאי אית לי' סודר לחד מנייהו היה מקנהו לחברו כו' וה"נ אמרי' איכפל תנא לאשמעינן תרי גברי ערטלאי, דבר תימא הוא היאך אפשר שיהו עומדים בלא שום לבוש שיקנו עכ"ל. וגם בזה לפי הנראה שלא נחה דעתו שהניח בצ"ע, ולכאורה לפי מה שכתב רש"י דמיירי דנותן לו פירות של מעשר שני, משמע שכבר מעשר בגורן והא ערום אינו יכול להפריש כמבואר בפ"א דתרומות. וא"כ זה אינו מצוי שיהי' ערום לאחר הפרשה. ונראה דשיטת רש"י היא דהמשנה היא אליבא דמ"ד דמעשר ממון הדיוט הוא. וכן הוא בפי' המשניות להרמב"ם. אלא דלפי מה שכתב הרמב"ם בפרק ה' הל' י' מהל' מעשר שני דמיירי שהיו בטבלו והכסף משנה בפרק ג' הל' י"ז שם הקשה עליו הא קיי"ל מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין, ואם כן אינו יכול למוכרן או לתת במתנה אף בטבלו, וצ"ל שדעת הרמב"ם שהם קודם מירוח, כמבואר בבכורות (דף י"א) ישראל שהיו לו טבלים ממורחין בתוך ביתו שנפלו לו מבית אבי אמו כהן כו' מעשרן והם שלו, משמע דאז דוקא אמרי' דמתנות שלא הורמו כהורמו דמיין, אבל קודם מירוח אינם כמו שהורמו, ועי' במעשר שני פ"ג מ"ו, וא"כ לפי זה אינו יכול עוד לעשר עד שימרח וא"כ אפשר שהוא ערום. אלא דבפשוטו ניחא, דהא מיירי דיש לו פירות ויש לו מעות בביתו, א"כ רחוק הוא שיהיה ערום. ולכן קאמר שם בב"מ ואכפל תנא לאשמועינן גברא ארטילאי בכה"ג. אבל הרי זה באפשרות שימצא אדם שאין לו עכשיו כלום ולאח"כ יהיו לו נכסים, ואין זה דוחק כלל דאיצטריך יכיר בכה"ג דאין לו עכשיו ויהיו לו נכסים שיפלו לו לאח"כ:
ועוד יש לתרץ מדאמרינן בב"מ (דף ט' ע"א) חד מיגו אמרי' תרי מיגו לא אמרינן, והכ"נ איכא תרי מיגו, מיגו דאי בעי למיתבא לי' במתנה ומיגו שיקנה הך דשלא בא לעולם אגב הני דבאו לעולם, דמשו"ה נימא דנאמן לומר זה בני בכורי ותרי מיגו לא אמרי', וע"כ איצטריך לרבנן יכיר לנכסים שיפלו לו לאחר מכאן. אלא דהקשה נמי מדף (קכ"ד שם), תניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם. רבי אומר בכור נוטל פי שנים בשבח כו' מע"ט דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטי לידי' כו' ופי' רשב"ם עד דמטה לידיה ונותן אינו יכול ליתן לאחרים, דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והשתא אם איתא דכל היכא דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קנה, א"כ הן לו יהא דמתנה קרייה רחמנה הא מתנה גופא כל כה"ג דבכור דמקנה לו דשב"ל עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע קנה וצ"ע עכ"ל:
ונראה לפיענ"ד לתרץ עפ"י מה שכתב אא"ז בס' נודע ביהודה מהד"ק חלק חו"מ סימן כ"ו וז"ל דהרי טעמא דרב המנונא שאמר בב"ב (דף קמ"ב) דאם אמר קני את וחמור לא אמר כלום פי' רשב"ם כיון דבקנין אחד שיתף לשניהם לא היה בדעתו להקנות לזה בלא זה כו' דימה המרדכי כו' י"א דלא קנה כלום והיינו כרב המנונא כו' דהיינו שהקנה לו דבר שלא בא לעולם אבל עביד דאתי כגון פירות דקל לכך אנו אומרים גם כן אולי לא כיון להקנות גם מה שיש לו אם לא שיקנה גם הפירות דקל. אבל במקנה רכוש שיש לו והקנה לו כל מה שיהיה לו בשעת מותו אפילו מזכיר בפירוש שמקנה לו גם כל הרכוש אשר ירכוש עוד עד יום מותו בזה ודאי אף שלא קנה הנכסים אשר רכש אח"כ אבל הנכסים שהיו בשעת קנין קנה דכאן ל"ל שלא רצה להקנות הנכסים שיש לו עתה אם לא יקנה גם הנכסים שיבואו אח"כ דהרי אף אם היה מועיל הקנין לדבר שלא בא לעולם, מ"מ אטו ידע בודאי שיתוספו לו נכסים אח"כ אולי לא ירויח כלום או אולי ימות לשעתו א"כ אף לפי דעתו שיש לזה קנין, מ"מ אינו ודאי אצלו שיבואו וא"כ בודאי לא קפיד לתלות זה בזה ולכן בודאי קנה נכסים שהיו בעין עכ"ל. ומעתה אף אנן נאמר דלהי"א דקנה הכל נמי אינו אלא היכא דעבידי דאתי דע"כ יהיה בעולם וא"כ כי היכא דהקנה לו הדבר שבא לעולם גם כן הקנה לו הדבר שלא בא לעולם. אבל אם הדבר שלא בא לעולם אפשר דלא יבא כלל בזה לא נחית להקנות לו הדבר שלא בא לעולם כ"א הדבר שבא לעולם לחוד:
והנה אם כי יש לחלק דלא דמי לדברי אא"ז דהתם כיון דאם לא יבא לעולם כלל ע"כ הקנה לו הדבר שבא לעולם לחוד, ואם כן אמרינן נמי דהאינו בא לעולם אינו מעכב מקנינו מלקנות הדבר שבא לעולם, אבל הכא להי"א דקנה הכל נחית להקנות לו הכל ואם יבא לעולם יבא ויקנה, ואם לא יבא אז אין לו מה לקנות. אבל לפי ראית אא"ז גם הכא מוכרח לומר כן דז"ל והנה הבע"ת בשער מ"ג חלק ד' הביא תוספתא וז"ל הנותן מתנה לחבירו ממה שקנה וממה שיקנה לא זכה במה שיקנה כדאיתא בתוספתא כו' הרי שבזה שיקנה לא זכה. אבל במה שקנה זכה ואיך פסק המרדכי בשם הי"א שם שאם הקנה מטבע עם מטלטלין שלא זכה אף המטלטלין, אלא ודאי שאני בהקנה מה שקנה ומה שיקנה שגם להמקנה עצמו אינו ברור שבודאי יוסיף עוד רכוש ונכסים ולכך אי אפשר לומר שתלאן זה בזה בקפידא וכנ"ל עכ"ל. וא"כ תקשה נמי דהא קחזינן בתוספתא דקנה רק מה שקנה כבר אבל לא מה שיקנה ואיך פסק המרדכי בשם י"א דקנה הכל, א"ו דהתם אינו ברור שיקנה עוד ומשו"ה לא נחית להקנות לו אף הדבר שלא בא לעולם. אבל אי הוה עבידי דאתי נחית לקנינא ומקנה לו אף הדבר שלא בא לעולם. אבל אי הוי לא עביד דאתי לא נחית להקנות לו:
ומעתה סרו תלונות הגאון בעל שער המלך דהתם הא נמי מי יאמר דיקנה עוד נכסים ולכן אי אפשר להקנות לו אף עם הדבר שבא לעולם ביחד, ודברי הי"א דוקא בעבידי דאתו, והנה התוס' שם (דף קכ"ז ע"ב) בד"ה בנכסים ז"ל הכי נמי ה"מ לשנויי בנכסים דלא עבידי דאתו אלא חדא מתרי טעמא נקט עכ"ל. ולפי זה הא דקאמר בנכסים שנפלו לאתר מכאן ע"כ דהוו עבידי דאתו ובזה גם לרבנן מצי להקנות לו ביחד עם הדבר שבא לעולם. אלא מאן יימר לו דהי"א לא יסבור כהאי תירוצא בתוס' ב"ב (דף ע"ט) דהיכא דליכא אלא חד מי יימר חשיב עבידי דאתו, וא"כ בנכסים שיפלו לו לאחר מכאן לר"מ הוי עבידי דאתו ומ"מ אפשר דלא יבאו:
ועלה דהקשה שער המלך מהא דב"ב (דף קכ"ד) אין הבכור נוטל פי שנים בשבח כו' ופי' רשב"ם דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' הא מתנה גופא כל כה"ג דבכור דמקנה לו דבשל"ע עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע קנה עכ"ל. תמוה לי דהא התם מיירי בשבת ששבתו לאחר מיתה וא"כ לו יהא נמי דדבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם קנה, מ"מ לא עדיף מדבר שלא בא לעולם לר"מ דקנה ומ"מ לאחר מיתה ג"כ לא קנה, ומי נותן לו יפוי כח להקנות, כיון דזה לא נחשב שלו, וכמבואר ברש"י קידושין (דף ע"ח ע"ב), וברשב"ם ב"ב (דף קכ"ז ע"ב), וז"ל השיטה מקובצת ב"ב (דף קמ"א) מהא שמעינן דלר"מ מוכר פירות דקל ולא באו לעולם עד שמת לא קנה, ומסתברא ה"ה למזכה למי שלבל"ע, והא דתנן אם ילדה אשתו זכר נותן מנה ואתיא לאוקמי כר"מ ההיא בשילדה כבר קודם שמת האב עכ"ל, ועוד דאל"כ תקשה אמאי דקאמר שם בב"ב דתניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבת ששבחו נכסים לאתר מיתת אביהן רבי אומר, אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים כו' מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידי' אף חלק בכורה עד דמטיא לידי' ורבי אומר אמר קרא פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט, מה חלק פשוט אע"ג דלא מטיא לידיה אף חלק בכור אע"ג דלא מטיא לידיה, ומשמע דאי לאו דפי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט לרבי והוה גמרינן דמתנה קרייה רחמנא גם לרבי הוה אמרינן עד דמטי לידיה, ואמאי והא רבי ס"ל ביבמות (דף צ"ב) דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וא"כ אמאי צריך להך פי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט הא אף אי מתנה קרייה רחמנא הא לדידי' אף מתנה כל כה"ג לרבי אע"ג דלא מטיא לידיה, אלא ודאי דהכא שאני, דהכא כיון דמיירי לאחר מיתה ובהא אף למאן דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם, מ"מ בהך דאינו בא אלא לאחר מיתה לכ"ע אינו מקנה, ולכן צריך לי' לרבי למילף מהך דפי שנים דמקיש חלק בכור לחלק פשוט:
ואפילו אי יהיבנא לך כ"ז מ"מ ג"כ לא קשה, דהנה בטעמא דהאי מילתא דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו משום דלא סמכה דעתי' ומשו"ה אמרינן דגבי בנו כיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו מקנה לו אף דבר שלא בא לעולם, ובפירוש אמרינן (בב"מ דף ט"ז) התם לא סמכה דעתיה וא"כ כיון דמקנה דבר שבא לעולם ביחד עם דבר שלא בא לעולם, חזינן מדנחית לקנינא הקנה לו ג"כ הדבר שלא בא לעולם וסמכה דעתייהו דקונה ומקנה, אבל באשה כתב הר"ן בנדרים (דף ל' ע"א) ד"ה ואשה נמי כו' אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמר כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכנס עצמה לרשות הבעל, ומשו"ה אמרינן בפ"ק דקידושין דאי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש, אלא מכיון שהיא מסמכת לקדושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אבל הבעל כדבר של הפקר, והבעל מכניסה לרשותו הילכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל כו' עכ"ל, ומשו"ה נמי כתבו האחרונים בקידושין לא שייך דעת אחרת מקנה אותו, ומעתה לו יהא נמי דהקנתה לו דבר בא לעולם יחד עם הדבר שלא בא לעולם, מ"מ כיון דאין הסכמתה עיקר קנינה אינו קנין, והסכמתו לא הוי עיקר למקני, דאטו אם רוצה לקנות דבר של הפקר דבר שבא לעולם יחד עם דבר שלא בא לעולם מי נימא מיגו שקנה זה יקנה זה, זה ודאי אינו:
ועוד י"ל דאף דהמקדש חצי שפחה מקודשת, מ"מ א"א לומר דתיחול קידושין על החצי שפחה מיגו דחייל על החצי בת חורין דחצי שפחה גופה אם אחר מקדשה תופסין בה קידושין ועיין בספר אבני מלואים סימן מ"ד ס"ק ד' ועיין ברמב"ם פרק ד' מהל' אישות, ובעיקר הדבר נ"ל פי' דמתניתין דאף דהויה חצי' ב"ת מ"מ אין בדעתו לקדשה עתה חציה, אך בדעתו לקדשה קידושין גמורים דחייבין עליה מיתה, אבל השתא אין חייבין עליה רק אשם וא"כ כל האי מילתא תלה בדבר שלא בא לעולם, והרי את מקודשת לי כולך לאחר שתשתחררי כולך קאמר, ולא שייך האי דינא להך י"א ששם במרדכי:
ומלבד זה נראה דלא דמי כלל להך י"א שבמרדכי שס"ל שקנה הכל, דהתם אם מקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם, מצי חל עלי' הקנין מיגו דחל על דבר שבא לעולם, דהא דדבר שבל"ע לא קנה אין זה מפני דלא שייך בקנין כלל, רק הא דדבר שלא בא לעולם לא קנה הוא דאין כאן סמיכות דעת כמו שכתבו המפרשים, וכיון דהקנין הוא גם על מה שבא לעולם מהני הקנין אף על שלא בא לעולם, אבל כאן איך שייך לומר מיגו דחלין קדושין על חצי ב"ח שיחולו גם על חצי שפחה, והרי בחצי שפחה אין שום שייכות לקדושין דקרא כתיב שבו לכם עם החמור עם הדומה לחמור בקידושין (דף ס"ד ע"א), ואטו מאן דמקדש אשה וחמורה נימא נמי דמיגו דחלין קדושין על האשה חלין נמי על הבהמה, דבר זה מביא לידי גיחוך:
חיים פישל עפשטיין