תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אבן העזר · סימן מו
בע"ה ה' וישב, תרצ"ו לפ"ק למעלת כבוד ידידי הרב הגאון מוהר"ר יהושע משה טערעמינסקי שליט"א רב בק"ק מאנט ווערנאן, נ. י. יצ"ו
אשר שאל באיש אחד שאשתו עזבה אותו וקבלה פטורין מהערכאות ונשאת לנכרי וגרים יחד בעיר משכנו ובעלה רוצה לפוטרה בגט, אך היא אינה חפצה לקבל את הגט:
הנה אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אהע"ז סימן ע' כתב דאף לפי מה שמבואר ברמ"א אהע"ז סימן א' סעיף י' דמומרת מזכין לה גט, אך בזנתה אין מזכין לה, וכן נשנה בדבריו בסי' צ"ב. אך בנ"ד נלענ"ד דאף לפי דבריו י"ל דמזכין לה גט, דהוא כתב הטעם דבזנות אינה דומה למומרת, דאף שזנתה פעם או שתים י"ל דאינה מוחזקת להיות מזנה עוד ומה זכות הוא לה להתגרש ואם לענין שתוכל להנשא מאן יימר שרצונה להנשא, אבל בנ"ד שנשאת לאיש והיא מזנה תמיד בודאי זכות הוא לה ואף לפי דבריו יכולים לזכות לה גט:
אלא היכא דאמרה שאינה חפצה לקבל גט, א"כ אין יכולים לזכות לה כמבואר ברמב"ם פרק ד' הל' ב' מהל' זכיה ומתנה, ועיין בהרב המגיד שם שכ"כ בשם הרמב"ן וכן משמע מדברי הרמב"ן בחי' בקדושין (דף כ"ג) וכ"כ הר"ן בחידושיו לחולין (דף ל"ט) וז"ל מהא שמעינן דכי אמרו זכין לאדם שלא בפניו ה"מ היכא דלכי שמע ניחא ליה, אבל היכא דצוח לא קנה, דהא אמרי' דאפילו לרבנן לא קנה אלא משום דמשמע להו דכיון דשתק בשעת שמועה ניחא לי' ע"ש וכן משמע מדברי התוס' בגיטין (דף י' ע"א ד"ה בשליחות), וכן כתב בשו"ת שבות יעקב ת"א סימן ק"ך, וכ"כ אא"ז בנו"ב קמא אהע"ז סימן ע' ובנו"ב תנינא אהע"ז סימן קנ"א:
ולענ"ד נראה בזה לכאורה דהנה בירושלמי גיטין (פרק ו' הל' א'), איתא בכל אתר את אמר התקבל כזכה הכא את אמר התקבל כהולך שנייה היא שזכין לאדם שלא בפניו, התיב ר' שמי הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש, אני אומר שמא חזרה בה, ולכאורה יש לדייק מאיזה טעם נימא שמא חזרה בה, והא מדצווחה להתגרש הרי חפצה היא בגירושין אמאי לא מוקמינן לה אחזקה קמייתא ומאיזה טעם נימא שחזרה בה, אלא די"ל דבכל מקום אמרי' דחזקה על כל אדם שהוא איננו יוצא מכלל דעת כל אדם, וכל מקום דהוא חוב לכל אדם, אף שרואים אנחנו שזה צוח שרוצה הוא בחובתו אמרינן שרק מחמת כעסו ברגע זה אומר כן ומסתמא דעתו ג"כ כדעת כל אדם וא"כ אף שצוחת להתגרש, כיון דעיקר הוא לה חוב אמרי' דחזרה בה ואינה יוצאת מכלל כל אדם שמחזיקים זה לחוב, וא"כ להפך נמי היכא דהוה זכות, אף דשמעינן דאינה חפצה בזכות הזאת ויצאה מכלל כל אדם שחפצים בזכות הזאת, מסתברא דצריכים אנחנו ג"כ לומר דמסתמא חזרה בה אח"כ כיון דידוע שזכות גמור הוא לה, וזה אפשר לומר אף להחולקים על הרשב"א בחידושיו לקדושין (דף כ"ג) דסובר שבזכות גמור זכין לו אף בעל כרחו, דנהי דלשיטתם כשידעינן שברגע זה הוא בע"כ אין יכולים לזכות לו, אך אח"כ אם אינו לפנינו ואין אנחנו יודעים אם עודנו עומד במרדו ואינו חפץ שיזכו בעבורו, מסתמא אמרי' שחזר בו כיון שהוא זכות גמור לו, ע"כ יכולים לזכות לו:
וכעין ראי' לזה נלענ"ד מהך דגיטין (דף מ' ע"ב) האומר עשיתי פלוני עבדי בן חורין והוא אומר לא עשאני חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר, ועי' בתוס' ד"ה חיישינן דבודאי הוא כך, והא מדברי העבד משמע שאינו חפץ לצאת לחירות וא"כ אף אם זיכה לו ע"י אחר ג"כ אינו יכול לזכות לו בע"כ לשיטת הראשונים דבע"כ אינו יכול לזכות לו, אלא דאמרי' כיון דזכות גמור הוא לו מסתמא אז היה ניחא לו בשעה שזיכה לו ע"י אחר ולכך יצא ב"ח
ולפי"ז בנידון דידן דהוה זכות גמור דתתגרש ולא תהיה א"א וכל ימיה בעבירה הוה לה זכות גמור, יכולים לזכות לה גט ע"י אחר, אף כשאמרה שאינה חפצה בגט, ואף שסו"ס תהיה כל ימיה בעבירה, מ"מ לכה"פ לא תעבור מעתה על איסור א"א דהוא במיתה:
אלא דמדברי הרמב"ן בחידושיו קדושין (דף כ"ג) שכתב אליבא דהרי"ף לא משמע כן. דז"ל ולהאי סברא בע"כ לא, אלא דוקא שלא מדעתו ושיאמר העבד כששמע רוצה אני, אבל צוח לא יצא לחירות, דכי אמרינן זכין לאדם שלא בפניו, ה"מ באומר באותה שעה ששמע רוצה אני, אבל לא בצוח, וכדאיתא בבבא בתרא בפרק יש נוחלין (דף קל"א ע"א) עכ"ל, ומהך דגיטין (דף מ'), דמשמע דאף דאין העבד חפץ בשחרורו, מ"מ יכול לזכות לו ע"י אחר לא תקשה להרמב"ן, די"ל דהא דאמר העבד לא עשאני בן תורין אינו מורה דאין העבד חפץ בשחרורו, רק כיון דאינו יודע מהשחרור, על כן חושב הוא דעדיין הוא עבד ואסור בב"ח, ולכן אומר לא עשאני ב"ח כדי שישחררו כדין ויהיה בן חורין ודאי:
אלא דיש להבין בדברי הרמב"ן ז"ל דהא אם שתק מעיקרא מ"ט לא נימא דאז היה מתרצה אף דלא ידע אז כיון דזכות גמור הוא לו, ומב"ב אפשר לומר דאין ראי' דהתם בכותב נכסיו והיו מהם עבדים איכא נמי צד חובה דשונא מתנות יחיה, וגם שאינו רוצה לזון את העבדים, אבל היכא דהוה זכות גמור וליכא צד חוב, אפשר לומר דמדשתק מתחילה זכה:
וכבר דברו האחרונים בזה עפ"י דברי הרשב"א בחידושים קדושין (דף כ"ז) דבזכות גמור יכולים לזכות אף נגד רצונו, ובנ"ד שכ' כת"ר שאמרה בפירוש שאינה חפצה בגט, יש לדקדק בזה האיך אמרה, שאפשר שאין עדות ברורה שאמרה כן. ועל ע"א אין לסמוך בזה נגד מה שברור שבזכות גמור חזקה שחפצה לקבל גט. ועוד אף שנאמין שאמרה שלא אכפת לה כמו שנראה ממכתב כת"ר. ועי' במחנה אפרים הל' זכי' ומתנה סי' ו', אפשר מה שאמרה שלא אכפת לה לקבל הגט, מפני שאינה רוצה לקבל הגט בב"ד דהוה לה בזיון, כמפורש בבבא בתרא (דף קס"ה ע"א) ברשב"ם ד"ה פסול וברבינו גרשום שם. אבל אם יזכו לה הגט זה לא יהיה נגד רצונה, כיון שלא תתבזה בזה אם יזכו לה שלא בפניה, וראי' לזה מהך דגיטין (דף ל"ב ע"ב) וקדושין (דף נ"ט) דאם אמר לשליח גט שנתתי לך בטל הוא חוזר ומגרש בו, משום דאמרי' דמה שאמר בטל הוא תלינן דבטל רק להשליחות, אבל אם היה הגט ביד הבעל ואמר גט זה בטל הוא, אז להרמב"ם בפרק ו' הל' כ"א מהל' גירושין אינו מגרש בו לעולם, מזה חזינן דאמדינן דעתו דאם יש לקיים דבורו לגבי השליח אז תלינן דלא בטל הגט ורק השליחות מבטל והכא נמי אמדינן דעתה דכונתה היתה שלא להתבזות ולקבל הגט בעצמה, אבל לא שיהיה נגד רצונה להתגרש כלל אף לזכות לה הגט ע"י אחר שלא בפניה:
ובגוף דבר זה כבר כתבו האחרונים דבכה"ג אין חדר"ג כלל ומותר לישא אשה, כמבואר במהרי"ק שורש קמ"א ובשו"ת חמדת שלמה אהע"ז סימן ד' ובעונג יו"ט סימן קמ"ט ובשו"ת דברי חיים להגאון מצאנז אה"ע ח"א סימן ג', אך ס"ל דאין לזכות לה גט, שמא תחשוב שע"י גט זה מותרת להנשא והרבה אחרונים חוששים לדעת הרי"ף דאינה מגורשת עד שיגיע הגט לידה, אך הרבה גדולים מתירים בכה"ג עיין בשו"ת אבני נזר חלק אהע"ז סימן ד' ובשו"ת בית יצחק אהע"ז סימן כ"ד וסימן כ"ה, וגם מדברי החתם סופר אהע"ז סימן ג' משמע דכה"ג מזכין לה גט, שהוא כתב דרק בגרושה לכהן אין זכות לה לזכות לה גט, אבל בנדון כזה שעוברת תמיד על איסור א"א, משמע דמזכין לה גט, וכן משמע מדבריו שם בסימן צ"ט:
ובנד"ד שאמרה שאינה חפצה בגט כבר כתב בשו"ת עין יצחק חלק אה"ע לזכות לה אף בכה"ג, וא"כ יוכל כת"ר לסדר הגט ולזכות לה ע"י אחר, ואח"כ לסדר נתינת הגט ע"י שליח הולכה, כשתתרצה לקבלו יתן הגט לידה, כמבואר באחרונים:
ומה שנתקבלה העדות שלא בפניה, הנה לפי דעת אא"ז בנו"ב קמא אהע"ז סימן ע"ב שבעדות אשה יכולים לקבל העדות אף שלא בפניה, פשוט הוא שבנ"ד אין זה מעכב מה שנתקבלה העדות שלא בפניה, אלא אף להנך דס"ל דלאסור אשה לבעלה צריכים לקבל עדות בפניה, בכאן יודו שתועיל קבלת העדות שלא בפניה כמו שמבואר בהרבה תשובות מהאחרונים, דהעדות היא רק לפוטרו בחדר"ג, ומפורש כתב כן הרשב"א בתשובה הביאו בשו"ת דברי ריבות למהר"י אדרבי ז"ל סימן רכ"ו, על מי שהביא עדים שגירש את אשתו וקבלו ב"ד את העדות שלא בפני האשה ונשא האיש אשה ונשאל אם עבר על חרגמ"ה כיון שנתקבל העדות שלא בפני בעל דין והשיב הרשב"א ז"ל זה נראה בעיני פשוט שאין זה בכלל מה שאמרו אין מקבלים עדות שלא בפני בעלי דין שזה לא בא עכשיו לדון בינו לבינה, אלא להעיד על עצמו שהוא מותר לישא אשה כו' עכ"ל, והכ"נ דכותי':
והנה בספר בית יצחק הנ"ל בסימן כ"ד הביא ראי' דמהני זכיה אף לקטן בזכות גמור ת"ל דבזה יובנו דברי הברייתא יבמות (דף ס' ע"ב) תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה כו' ואיך משכחת גיורת פחותה מבת ג' הרי לא הוה גיורת רק מדרבנן כו' ולפ"ז קשיא על ר"ש דיליף מקרא דגיורת פחותה מבת ג' מותרת לכהונה ואיך משכחת גיורת מדאורייתא לתוס' וצ"ל דהיכי דהוה זכות גמור זכין לקטן מדאורייתא כו' עכ"ל, ולענ"ד נראה דהא דלרשב"י גיורת פחותה מבת ג' שנים ויום אחד כשרה לכהונה, היינו לכשגדלה ולא מיחתה וכשטבלה לנדתה הויא גיורת מדאורייתא עיין יבמות (דף מ"ה) ובירושלמי קדושין פ"ד הל' א'), לא היה בה דעת לטבול כו' מכיון שהיא חוזרת וטובלת לשם קדושת ישראל כל אחת גיורת היא, והנראה דבזה פליגי רשב"י ורבנו, רשב"י ס"ל דאף דנתגיירה פחות מג' שנים ויום אחד והויא גיורת רק מדרבנן, מ"מ שומרת עצמה שלא תבעל ולא הויא זונה, דכל עיקר דגיורת הויא זונה היא מדרבנן כמבואר בחידושי הרשב"א יבמות (דף ס') ואח"כ כשתגדל ותטבול לנדתה לשם קדושת ישראל הויא גיורת דאורייתא ומותרת לכהן, ורבנן סברי דבקטנותה כיון דלא הויא אז רק גיורת דרבנן אינה יודעת לשמור עצמה ולכן אסורה לכהן אף כשתגדיל: