אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן מד

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן מד

סימן מג

בע"ה יום א' ואתחנן תרפ"א, ליבוי. להרב הגאון חו"ב סע"ה מהור"ר דניאל זעליג זאַקס שליט"א, הרב דראדווילישאק

אשר כתב כת"ר להקשות על הר"ן סוף נדרים שלמשנה אחרונה שאמרו שאשה שאמרה טמאה אני לך אינה נאמנת מפני שעיניה נתנה באחר, והקשה הר"ן אם מהתורה נאמנת האיך תקנו חכמים לעקור דבר מן התורה ותירץ דמדאורייתא אינה נאמנת כי משועבדת היא לבעלה יעיי"ש והקשה כת"ר מהך דכתובות (דף ט') דהאומר פ"פ מצאתי דנאמן ופירש"י משום דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא, והא גם הוא משועבד לה, ותירץ כת"ר דעיקר האיסור הוא רק מה שהיא מוזהרת שלא להכשילו, כי הוא הקדוש והיא הפסולה ואיזה איסור יכול להיות עליה רק בשבילו אסורה, וא"כ כיון דלגבי דידי' אינה נאמנת והוא אינו מחויב להאמינה, א"כ לא שייכת כלל בחתיכה דאיסורא, דהאיך יכולה היא להיות אסורה אם הוא מותר בה, אך בכתובות הוא שוי אנפשי' חתיכה דאיסורא, ואיסור דידי' אינו תלוי בה, עכ"ד כת"ר. הנה סברא זאת כבר כתבו התוס' בנדרים שם בשם הרר"א וגם הרשב"א בחידושיו שם, ולפי מה שכתבו התוס' בכתובות (דף ס"ג ע"ב) ד"ה אבל, דרק אשת כהן שאמרה נאנסתי אינה נאמנת למשנה אחרונה, אבל אשת ישראל האומרת טא"ל ברצון כיון דמפסדה כתובתה נאמנת, א"כ מיירי מתני' רק באשת כהן, עוד יש מקום לסברא זאת דהיא מוזהרת רק בשבילו, ואף שהתוס' שם בנדרים כתבו להיפך, אפשר לומר לכאו' דהר"ן ס"ל כהר"ר אליעזר שהביאו התוס' שם, והא דאמרי' ביבמות (דף פ"ד ע"ב) כל היכא דאיתי מוזהר איהי מוזהרת, היינו דמוזהרת בשבילו:

אבל לפי מה שמשמע מדברי התוס' ביבמות (דף כ"ד ע"ב) ד"ה אמר רבי דאף באשת ישראל כשאומרת טמאה אני לך אינה נאסרת, וכ"כ הרמב"ם בפירוש בפרק כ"ד הל' י"ח מהל' אישות ובטוש"ע אהע"ז סימן קט"ו סעיף ו'. ונראה שכן הוא דעת הר"ן, מהא דכתב בנדרים (דף צ"א ע"א) ד"ה ההיא איתתא אשת כהן היתה דאי אשת ישראל כיון אפילו לפי דבריה סבורה היתה שהוא בעלה אין לך אונס גדול מזה ואונס בישראל משרא שרי ולמה לי' לרב נחמן למימר עיניה נתנה באחר עכ"ל, ואי נימא דס"ל דבאשת ישראל כיון דברצון מפסדת כתובתה היא נאמנת ולא שייך כלל למימר עיניה נתנה באחר. עדיפא הוה לי' למימר דבאשת ישראל בכל אופן לא שייך כלל לומר כן דעיניה נתנה באחר:

ולפי זה אם גם הר"ן ס"ל דגם אשת ישראל שאמרה טא"ל אינה נאמנת למשנה אחרונה, ומתני' מיירי אף באשת ישראל, הא באשת ישראל עלה דידה איכא איסורא, דהא ונטמאה כתיב, ול"ל דהאיסור עליה רק בשביל בעלה, וא"כ ליתא לתירוצו על דברי הר"ן, דהא באשת ישראל גם עלה דידה איכא איסורא, ומ"מ אמרי' מפני דמשעבדה לי' אינה נאמנת:

ומה שדימה נד"ד להך דריבית דמעות יתומים, וגם להא דכתבו התוס' בשבועות דאם הניקף הוא קטן או עכו"ם אין איסור להמקיף, לא דמי כלל. דהתם ליכא איסור כלל בכה"ג, אבל כאן לגבי דידה איכא איסורא, משום דשויה אנפשה חתיכה דאיסורא:

והנראה לענ"ד, דהנה כשהיא אומרת טמאה אני לך אי אפשר לו לדעת אי קושטא קאמרה, ולכן אפשר לומר משום דעיניה נתנה באחר משקרא, דטענתה גרוע, כמו שכתבו התוס' בב"ק (דף מ"ו ע"א) ד"ה דאפילו וב"מ (דף צ"ז ע"ב) ד"ה רב הונא דברי גרוע הוא היכי דבע"ד אינו יודע אם משקר, ולכן כיון דמשעבדא לי' אינה נאמנת, אבל אם הוא טוען פ"פ מצאתי טענתו חזקה, דהיא יודעת האמת, ובכה"ג ברי שלו טוב שיודע שהיא יכולה להכחישו, כמו שכתבו התוס' שם, משו"ה נאמן לאוסרה עליו:

עוד נראה דלא קשה כלל דאף שהוא משעבד לה, מ"מ הא יכול הוא להסתלק מהשיעבוד כשיתן לה גט בעל כרחה ובזה שהוא אומר פ"פ מצאתי ואוסרה עליו הרי בזה הוא חפץ לגרשה ולסלק השיעבוד מעליו, וזה הוא יכול מפני שיש בידו לגרשה בע"כ, והלא אם הוא אומר אני חפץ לגרשך בעל כרחך בלי שום טעם, יש היכולת בידו, ואטו אם הוא אומר פ"פ מצאתי ואסורה את עלי ומוכרח אני לגרשך מגרע גרע, אבל אם היא אומרת טמאה אני לך אינה נאמנת ואינה יכולה להסתלק מן השעבוד שהיא משועבדת לו, והרי היא אין ביכלתה להתגרש בעל כרחו ולהסתלק מן השיעבוד:

ואין זה ענין כלל דאמרי' בכמה מקומות שהבעל משועבד לה בנדרים דף ט"ו ע"ב ובכתובות דף ע' ובדף ס"א ברש"י, דהתם הרי היא אשתו ואינו חפץ לגרשה, רק שתשאר אשתו ומדירה מליהנות לו, ואם יותר משלשים יום כופין אותו להוציא, אף שהוא אינו חפץ להוציא, וכל זמן שהיא אשתו ודאי הוא משועבד לה:.

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה