אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן מא

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן מא

סימן מ

בע"ה יום ג' אדר"ח כסלו תרנ"ב לפ"ק. למעלת כבוד מו"ר הרב הגאון המפורסם בעולם כו' מהור"ר אלכסנדר משח אבן לפידות, הגאבד"ק ראסין יצ"ו

בספר כנסת הגדולה ח"ב כתב הדר"ג בתשובתו לטיב גיטין בזה"ל נשאלתי מי שהמירה אשתו ברצון ונשאת לנכרי כו' דל"ש זכוי גט במומרת דמאי זכות הוא לה הרי אכתי קיימא באיסור חתנות עכד"ק והנה לפי מה שכתב הריטב"א ז"ל בקידושין דכתב דכי אמרי' דאין איסור חל על איסור היינו דוקא לחייב ב' משום אלמנה ומשום אחותו אבל אם התרו בו משום אלמנה ולא משום אחותו, או שהיה שוגג באחותו ומזיד באלמנה פשיטא דחייב דמשום שהיא אחותו לא גרע מאלמנה דעלמא עכ"ל א"כ ה"נ זכות גדול הוא לה דהא אי מתרין בה מחויבת מיתה, ואף דבטלו מיתת בית דין, דין מיתת ב"ד לא בטל, כדאמרינן בסוטה (דף ח' ע"ב). אלא שכבר הניחו האחרונים דברי הריטב"א ז"ל בהא בצ"ע:

אכן לא זכיתי להבין דהא אנן ק"ל דאיסור חל על איסור, והכא הוה חמור דמחויבת מיתה, ואף דבטלו מיתת ב"ד הא אמרי' בסוטה וכמה דוכתי דדין מיתת ב"ד לא בטל וכמש"ל, ואף דר"ת כתב בכתובות (דף ג' ע"ב) תוד"ה ולדרוש דאין מחויבת מיתה בביאת כותי מיהו הר"י חולק עליו שם וגם הרא"ש דמסיק כר"ת מ"מ משמע דבהא לא ס"ל כר"ת, ואל ישיבני הדר"ג דהר"י לא ס"ל כר"ת בהא דמתירה לבועל כותי אבל איסור מיתה אף להר"י ליכא, א"א לומר כן, חדא דאי להר"י ביאת כותי מחשב ביאה אמאי לא תחייב מיתה, ועוד מהא ביומא (דף פ"ד) תוד"ה אלא משמע מפו' דמחוייבת מיתה. ובנמוקי יוסף בסנהדרין פרק בן סורר כתב להדיא דמחויבת מיתה ויל"ע בטור אהע"ז סימן קנ"ח ובדרכי משה שם:

ובעיקר הדבר עלה על דעתי לומר דלהרמב"ם דס"ל דבשאר גוים איכא חתנות כתב בפרק י"ב הל' א' מהל' איסורי ביאה דרק דרך אישות אסור משום חתנות ומזה משמע דרק היכי דגבי ישראל תופסין קידושין אסור משום חתנות. אבל גבי אשת איש דגם לגבי ישראל אין תופסין בה קידושין, ליכא גבי נכרי משום חתנות רק משום איסור אשת איש, וכן מודה קצת לשון רש"י ז"ל בקידושין (דף ס"ח ע"ב) דז"ל לא תתחתן בם, לא יהא לך בהם תורת חיתון עכ"ל והיינו דהיכן דיש תורת חיתון היינו בפנויה אסור משום לא תתחתן בם, אבל בא"א לא שייך למימר לא יהא לך בם ת"ח דהא גם בישראל ליכא גבה תורת חיתון, דאין קידושין תופסין בה. ואלה"ק ע"ז מדברי הרמב"ן במלחמות פרק בן סורר דכתב וז"ל וא"ת והא אסתר חתנות הואי. וא"כ יקשה לפ"ז איך שייך לומר חתנות גבי אסתר הא הואי א"א. די"ל דלפי מה שכ' הבית יוסף ביור"ד סימן קנ"ז דלהרמב"ן לית ליה האי דרש דלבת לבית דמינה ידעינן דהיא היתה אשתו של מרדכי, וכן מבואר ג"כ שם במלחמות בפרק בן סורר וא"כ לא היתה אסתר א"א ושפיר מקשה לשיטתו דהא איכא חתנות, ויל"ע בהר"ן גיטין (פרק ט' דף קפ"ח ע"א) ד"ה גרסינן תו בגמרא נענה ר' עקיבא כו'. אכן אין הדבר הזה מבורר אצלי:

ומ"ש מר דאסורה לבועל, דל שכלי מהבין מ"ט נייד מר מדברי הרא"ש שם בפרק קמא דכתובות דמסיק כר"ת דאין אסורה לבועל, ואף דמחויבת מיתה ע"י ביאת כותי, מ"מ אפשר דמותרת לו אחר שיתגייר, וכמש"כ התוספות ישנים ביומא (דף פ"ב) דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין זה הבועל כו' עכ"ל. ואהא דכתב ר"ת ז"ל דאינה מחויבת מיתה בביאת כותי ולכן אין בכלל תהרוג ולא תעבור ילה"ק מהא דגיטין (דף נ"ז ע"ב) דילדים וילדות שנשבו לקלון ויל"ע בתוס' שם ד"ה קפץ ובע"ז (דף י"ח ע"א) תוד"ה ואל יחבל, וקצרתי בזה. ונ"ל דהתוס' לא ס"ל כהרמב"ם שכתב בפרק א' הל' ד' מהל' יסודי התורה כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרוג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו, אך התוס' ס"ל דרשאי להחמיר על עצמו אף במקום שנאמר בו יעבור ואל יהרוג, וכ"כ מפורש בע"ז (דף כ"ו ע"ב) ד"ה יכול כו' דהמחמיר על עצמו רשאי:

ומש"כ הדר"ג ולמאן דס"ל איסור חל ע"א בכולל וחמור נמי מ"ל חד איסורא מ"ל תרי איסורא (נזיר מ"ח) עכ"ל מר. לא זכיתי להבין דשם אמרינן הכי משום דשניהם לאוין דאוסרין לטמאות, וכיון דהתורה התירה טומאה לגבי חד לאו אמרינן שפיר מ"ל חד לאו מ"ל תרי לאוין כיון דהתורה התירה, אבל דכל דוכתי לא אמרינן הכי, ואטו הכא גבה דהאי אשה שרה לגבה איסור חתנות דנימא מה לי חד איסור מה לי תרי איסורא, הא באיסור עברה עליה, וביומא (דף פ"ג ע"א) אמרי' נמי מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו הקל הקל תחילה ולא אמרינן מה לי חד איסור מה לי תרי איסורי. ואם נאמר להקשות הא קנאין פוגעין בה ואיכא כרת גם כשהיא פנויה וא"כ מאי זכות הוא לה וכדאמרינן בסנהדרין (דף פ"ב ע"א), הא ליכא למימר משום דבאשה ליכא כרת ואין קנאין פוגעין בה, והדבר מפורש בספר המלחמות להרמב"ן ז"ל בפרק בן סורר ויעי' מש"כ א"ז הגאון ז"ל בנודע ביהודה תנינא חלק אהע"ז סימן ק"ן:

והנה בעיקר הדבר הא דזכין לה גט כתבו הפוסקים היכא דנאסרה על בעלה זכות הוא לה כיון דסוף סוף אינה יכולה לדור עמו. וכן כתב מפורש בהגה' אשרי' בגיטין פרק א' סימן י"ג. א"כ הכא נמי הא נאסרה על בעלה. ואי משום דתתגנה על הנכרי וכמו שכתב רש"י ז"ל בגיטין (דף פ"ט ע"ב) ד"ה לא חיישינן ליה ואינה צריכה הימנו גט שלא תתגנה על בעלה עכ"ל. לא דמי דהתם ודאי תתגנה על זה משום דקבלה קידושין מאחר וגם הצריכוה גט דהקידושין תפסו בה. אבל לגבי נכרי אטו הוא לא ידע דהיתה יהודית. ועוד הא אפשר דאדרבא דחפצה היא בגט זה כדי שלא ירדוף אתריה בעלה אם אכתי יהיה אגיד בה, וסמך לזה מעובדא דבנתי' דר"נ בגיטין (דף מ"ה ע"א) לימא להו לשבוייהו דלירחקינהו מהכא כו' יע"ש:

וראיתי בספר שו"ת עונג יומ"ט חלק אהע"ז סימן קנ"ט שכתב וז"ל שוב ראיתי לדקדק בדעת רמ"א שבסימן ז' הביא דעת המקילין דמומרת אינה נאסרת על בעלה, ובסימן ק"מ כתב דמומרת מזכין לה גט, ולכאורה הו"ל לכתוב די"א דמומרת לא נאסרה על בעלה ולהכי אין זכות לה גט. דהוי חוב, ע"כ נ"ל בדעת רמ"א ז"ל דאפילו לדעת האומרים ג"כ שמומרת אינה נאסרת מ"מ מזכין לה גט. וטעמא דמלתא דהא דכל אשה דעלמא אמרי' בירושלמי ר"פ התקבל הרי שהיתה צווחת להתגרש, ומשני שמא חזרה בה. ולהכי כתב הרב"י בסימן ק"מ דאם כונו השעה שנמסר הגט לשליח ובאותה שעה צווחה להתגרש שפיר מהני קבלת השליח. ולהכי במומרת כיון דפקרה כולי האי ועבדה עובדא להפרד מבעלה בפרידה קיימת שקיבלה עליה המרת הדת אין לך צווחה להתגרש יותר מזו עד דלא חיישינן כלל שמא חזרה בה וא"כ לפי סברה זו ה"ה באשה זאת כיון שצוותה בפה מלא שאין רצונה בדת יהודית ולא בבעלה ועושית מעשה נכרית לעין כל, לא חיישינן שמא תחזור בה ושפיר יכולה להתגרש ע"י זכיית האחר עכ"ל. ונ"ל להביא ראי' לדבריו מיבמות (סוף פרק האשה שלום) דקבעי המזכה גט לאשתו במקום יבם מאי. וקאמר זמנין דמרחמא לי' כו' ותו בעי התם המזכה גט לאשתו במקום קטטה מאי וקאמר דטב למיתה טן דו, הרי דאי לאו הני טעמא הוה אמרינן דזכתה בהגט וא"כ כ"ש גילוי דעת כזה דודאי חפצה, בודאי דזכתה בהגט:

ולכאורה יש להקשות על דברי הבית יוסף דקאמר הכי דידעינן שבודאי צווחה בעת קבלת הגט הויה גט, מהא דאיתא בירושלמי שהביאו התוס' בקידושין (דף י' ע"א) ד"ה ומקבל את גטה, האשה שהיתה אוכלת בתרומה ובאו ואמרו לה מת בעליך או גירשך פריך בירושלמי ניחא מת בעלך גרשך מי לא ידעה ומוקי למשנה ראשונה שארוסה אוכלת בתרומה ואביה קבל את גטה, ורבנן אמר אפי' תימא למשנה אחרונה כגון שהיתה לו להביאו בי' ימים ומצא סוס רץ והביא בה' ימים, ולפי דברי הב"י מצי לאוקמי כגון שצותה להתגרש וקבל אחר הגט בלתי ידיעתה וזיכה לה ע"י אחר, ואפשר לומר דזה נכלל נמי בהך דשליח קבלה דמוקי בירושלמי. והנה באמת יש לתרץ קושי' זו, דאף דמקשו התוס' עלה דנימא דאב מקבל גט לבתו קטנה משנשאת הו"ל לאוקמי אף למשנה אחרונה בנשואה קטנה שאביה מקבל את גטה יע"ש בתוס'. ולכאורה מאי בעי לאוכוחי, חדא הא קטנה איך תתחייב קרן וחומש, ואף אם נדחוק דס"ל להתוס' כשיטת הגה' אשרי' בסוף פרק כיצד הרגל ובפרק החובל דקטן שהזיק חייב לשלם כשהגדיל, דמ"מ תקשה חומש אמאי תחייב. ועוד דלכאורה יש לעיין דלמשנה אחרונה דאמרו אין ארוסה אוכלת בתרומה כלל אפילו בהגיע זמן משום סמפון ומאי טעמא לא ניחוש בקטנה נשואה נמי משום סמפון דלמא תמצא איילנית, דהא גם בשאר נשים מומין לא שכיחא וכמ"ש התוס' בקידושין (דף י"א):

וברמב"ם הלכות תרומות פרק ו' הל' ג' כתב ישראלית שנשאת לכהן אפילו קטנה בת ג' שנים ויום אחד תאכל בתרומה וחזה ושוק, ודין תורה שתאכל משנתארסה שהרי היא קנינו, אבל אסרו חכמים שתאכל עד שתכנס לחופה גזרה שמא תאכיל תרומה לאביה ולאחיה כשהיא ארוסה בבית אביה עכ"ל. מזה משמע דקטנה נשואה אוכלת בתרומה אף מדרבנן. ובאמת על הרמב"ם לא קשה, דהנה לכאורה איך נקיט הרמב"ם טעמא דאסרו חכמים שתאכל עד שתכנס לחופה גזרה שמא תאכיל תרומה לאביה כו' והא למשנה אחרונה אפילו לעולא הוא טעמא משום סמפון ויע"ש בכתובות (דף נ"ח.) אלא דבאמת יעיין בחידושי פני יהושע בכתובות (דף מ"ח) דכתב דהרמב"ם ס"ל כרש"י דאף למשנה אחרונה הוה טעמא משום שמא תאכיל תרומה לאביה כו' ולא משום סמפון ולדידהו לא קשה, דהנה לכאורה איך נקיט הרמב"ם טעמא דאסרו דלא ס"ל הך דדוכתא מיחד לה בהגיע זמן. אבל לפי שיטת התוספות דלמשנה אחרונה לכ"ע הוה טעמא משום סמפון תקשה אמא לא ניחוש בקטנה. ועוד קשה לי עלה דפריך בקידושין (דף י"א ע"א) מאי בינייהו, בין טעמא דשמא תשקה ובין טעמא דסמפון ומשני קבל מסר והלך איכא בינייהו, הול"ל קטנה נשואה איכא בינייהו, דלטעמא דשמא תשקה אף זו אוכלת כיון דכבר נשואה היא ולטעמא דסמפון אף זו לא תאכל דלמא איילונית היא:

והנראה דלא קשה ולא מידי ואמינא חדא מתרי טעמי. חדא דבקטנה לא שייך למגזר משום סמפון דתינח בגדולה דלמא אכלה דבר האסור לה וקעברה עבירה, לכך גזרו חכמים אף דמומין הוה מיעוטא ועיין בתוס' קידושין (דף י"א) והר"מ מנרבוני תי' כו'. אבל קטנה אף דנימא דגם עלה רמיא איסורא דלא תיכל מילתא דאיסורא מ"מ קליש לגבה איסורא טובא ולא שייך למיגזר דלא תאכל משום סמפון. ועוד אפשר לומר, דמיירי דאביה קבל גיטה בעודה קטנה והיא לא ידעה עד שגדלה ואז כשגדלה אכלה. ואם כן ניחא נמי דמחויבת קרן וחומש כיון דעכשיו גדולה היא וכ"כ בחי' עצמות יוסף שם בקידושין ובחי' פ"י שם דלאחר שקבל אביה הגט נתגדלה ואכלה תרומה ובהא מתוקמא:

וראיתי בירושלמי תרומות (פרק ח' הל' א') במראה הפנים בד"ה תיפתר שאמרה הבא לי גיטי כו' והתוס' בקדושין כו' הביאו להא דהכא להכריח כו' והבאתי לדבריהם בחבורי על סדר נזיקין בפרק החובל הל' ה' ד"ה אבל משלמין לאחר זמן שכתבתי שם דיעות החולקין אם הקטן חייב לשלם כשיגדיל למאי שעשה בקטנותו והוכחתי מזה דדעת התוספות כדעת הסוברים דחייב לשלם כשיגדיל, דאלת"ה מאי מביאין ראי' לדבריהם מכאן הא מתני' לענין קרן וחומש מתני כדפליגי ר"א ור"י וא"כ לא מצית לאוקמי כשהיא קטנה עשו דאז אביה מקבל גטה וכסברת התוס' דהרי אין כאן תשלומים כלל ואפילו לאחר שתגדול. ובעברי בק' פראג הקשה לי הרב הגאון המפורסם כמו"ה יחזקאל סג"ל אבדק"ק אלמה לא משכחת לה שאכלה לאתר שנתגדלה ואביה קבל גטה בעודה קטנה. וזאת אשר השבתי לו דאכתי לא ניחא למאי דאיפליגי בבלי פרק יוצא דופן (דף מ"ו) בסימנין אם תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן ואפסקא הלכתא כלפני זמן. אבל בהאי תלמודא גרסי' להאי פלוגתא גופא בפרק האשה רבה ולא אפסקא הלכתא כמאן, והשתא קשיא אהוכחת התוס' אהאי דהכא דילמא האי סוג' אזלא כמ"ד תוך הזמן כלאחר זמן וא"כ לא מני אביה לקבל גטה בלא דעתה דבהכי איירי לפי סברת התוס' עכ"ל. והנה לפי הוכחתו דהתוספות ס"ל דקטן שהזיק חייב לשלם כשיגדול ולכן אפשר לאוקמי בקטנה שאביה מקבל גטה ומחויבת לשלם על מה שאכלה התרומה כשתגדול, ולדבריו תינח קרן משלמת כשתגדיל אבל חומש אמאי תשלם, והא קתני דמשלמת קרן וחומש, והך סברא דאפשר דכונת התוס' דאביה קבל בעודה קטנה ואח"כ כשנתגדלה אכלה תרומה שהביא בשם אא"ז הנו"ב, איננו יחיד בדבר זה. שהרי כבר הבאתי דברי העצמות יוסף והפני יהושע דקיימי ג"כ בהאי שיטתא והא דהביא להקשות ע"ז מנדה (דף מ"ו), בודאי הנך שלשה גאונים לא טעו בהא. דבאמת לק"מ דהא אפשר לאוקמי כשידעינן בודאי שלא הביאה סימנין ואז קבל אביה גטה בלא ידיעתה דבזה לא שייך למימר, תוך זמן כלאחר זמן כיון שיודעים בודאי שלא הביאה, ואח"כ כשנתגדלה אכלה תרומה והרי היא השתא גדולה. או אפשר דקיבל אביה הגט קודם הך תוך הזמן, וא"כ לא קשה ג"כ קושית בעל מראה הפנים ז"ל:

שוב ראיתי בירושלמי בב"ק (פרק ח' הל' ה') בגליון הש"ס ז"ל עי' מאה"פ ובמכ"ת אין ראייתו מדברי התוס' קדושין ראי' כלל דהרי ר"א אומר דמחויב קרן וחומש ופשיטא דקטנה פטורה מן החומש. וע"כ מיירי כשאכלה גדולה היתה. ורק דהתוספות שם כתבו דיכול לאוקמי כשקיבל אביה גטה בעודנה קטנה והיא לא ידעה ואכלה כשגדלה ושפיר חייבת קרן וחומש וזה פשוט וברור עכ"ל. הרי דכתב ג"כ כמו שכתבתי לעיל וחידוש שלא זכר הך דתרומות מה שכתב שם במראה הפנים:

עוד כתב שם בגליון הש"ס להשיג על המראה הפנים ות"ל גם ראיתו מדברי הרמב"ם פרק א' דגניבה דקטן פטור מלשלם מדפטור מן הכפל, תמוה וכי ס"ד לחייב כפל שהוא קנס על מעשה קטן ומה ענין זה לחיוב ממון עכ"ל. ולענ"ד נראה דבהא הדין עם בעל מראה הפנים דז"ל שם בב"ק (פרק ח' הל' ה') ד"ה אבל. ודעת הרמב"ם ז"ל מבואר הוא שפטור אפילו לאחר שהגדיל כדכתב בהדיא פ"ד דחובל ה"כ שבשעה שחבלו בהן לא היו בני דעת. וכן כ' בפ"א מהלכות גניבה הח' קטן שגנב פטור מן הכופל כו' ואפילו לאחר שהגדיל עכ"ל. והנה הגאון בעל גליון הש"ס הבין דהך ואפי' לאחר שהגדיל קאי אכפל. אבל אינו כן ברמב"ם וז"ל הרמב"ם שם קטן שגנב פטור מן הכפל ומחזירין לו דבר הגנוב ממנו ואם אבדו אינו חייב לשלם אף הקרן ואפילו לאחר שהגדיל עכ"ל ומזה מבואר מפורש כדעת המראה הפנים הנ"ל:

והנה בתי' עצמות יוסף שם בקידושין (דף י') כתב וז"ל עוד יש לדקדק שהירושלמי היה יכול לאוקמי גם למשנה אחרונה וכגון דקביל עליה הבעל דאפילו אית בה מומין תהא אוכלת. אלא דהירושלמי חדא מינייהו נקט. וכיון שכן אין הכרח לתוס' למה שהוכיחו מדלא מוקי כו' עכ"ל. ומעתה גם על הבית יוסף לא תקשה דהירושלמי חדא מינייהו נקט:

אכן יש להקשות לדברי העונג יו"ט מהא ירושלמי שהביאו התוספות בגיטין (דף י"א ע"ב) ד"ה בגיטי כו' הגע עצמך היה עבדו של קצין הרי חובה הוא לעבד הרי שהיתה אשתו של מוכי שחין הרי זכות הוא לה לית לך אלא כהדא אילו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור אילו המגרש אשתו שלא מדעתה שמא מגורשת היא עכ"ל הירושלמי. הרי גם במוכה שחין דמסתמא שונאת אותו מ"מ אינה מגורשת. וכן הקשו רבים הני תרי ירושלמות אהדדי, הך דהכא אהך דהיתה צווחת להתגרש, ואולי אפשר לומר דרק היכא דעושה מעשה הרחקה אז אומדין דעתה שחפצה בגט, אבל במוכה שחין הא אינה עושית שום מעשה הרחקה, אברא דעוד קשה לי בהאי ירושלמי דמאי קאמר אילו המגרש אשה שלא מדעתה שמא מגורשת היא הא במוכה שחין תלינן דהיא רוצית א"כ הוה כמדעתה. ונראה לענ"ד דהכי פירושן של דברים אלה, דהנה בכל מקום גבי זכין שלא בפניו אזלינן בתר דעתי' דהזוכה ואם אנן קחזינן שזכות הוא לו רק דהוא אומר דאינו רוצה לזכות אינו זוכה משום דאין מזכין לו בע"כ. ולכן בעי בירושלמי או גם גבי עבד אזלינן בתר דעתי' דידי' או לא משום דבעבדו של קצין אנו יודעים שזכות הוא לו כשיוצא לחירות מפני שמתחייב במצות ומותר בב"ח אבל לפי דעתו איכא גם חובה מפני שהוא עבדו של קצין וטוב לו להיות עבד מהיות משוחרר, וכך בעי גבי אשה כשבעלה מוכה שחין אנו יודעים שזכות הוא לה לצאת מתחתיו, אלא כשהיא יושבת תחתיו הא קחזינן דאינה חפצה בגט משום דטב למיתב טן דו. ועכ"פ לא גרע מקטטה. וקפשיט דגבי עבד אף עבדו של קצין יוצא לחירות, משום דאזלינן בתר דעתא דידן ולא בתר דעתא דידי', משום דהיכא דאזלינן בתר דעתי' דהזוכה, היכא דמיאונו מלזכות מעכב הקנין. אבל גבי עבד אילו המוכר עבדו שלא מדעתו שמא אינו מכור, א"כ אין מיאונו מעכב כלום, לכן לא אזלינן בתר דעתי' דידי'. אבל גבי אשה הא מיאונה מעכב מלזכות ולכן אזלינן בתר דעתה דידה, ולפי דעתה, הא חזינן כיון דיושבת תחתיו ודאי נתרצית לו. אבל צווחה הא חזינן דנתרנצית לגט. וקיימתי כל דברים אלה מסברא דנפשאי, ואח"ז מצאתי און לי במיעוט מדברים אלה בספר תפארת יעקב חידושי מסכת גיטין (דף י"א):

והנה לענ"ד לאחר העיון איכא למידק על אלה הדברים דכיון דאנן אזלינן בתר דעתא דידן, א"כ אף כשהעבד עומד וצוח יהא משוחרר, ויל"ע בקידושין (דף כ"ג ע"ב) ובתוד"ה מהו ובחידושי הרשב"א ז"ל שם, והנה אף דלא נימא כהרשב"א ז"ל נ"ל לומר באופן אחר, דבעבדו של קצין איכא זכות לעבד כיון שיחייב במצות, ועוד שעד עתה הוא משועבד לאחרים וכמש"כ התוס' בגיטין (דף י"ג) ד"ה בהפקרה. ואיכא נמי חובה כיון שהוא עבדו של קצין. והנה כל מקום גבי זכין שלא בפניו אם איכא זכות וחובה אין זכין וכדאמרינן בקידושין (דף מ"ב ע"ב). וא"כ גבי עבד ג"כ כיון דהוי זכות וחובה אפשר דאין זכין לו, לכך קאמר בירושלמי דאין דעתו של עבד עיקר. וא"כ כיון דחובה היא רק לפי דעתו ולפי דעתא דידו ליכא רק זכות גרידא. ובהזכות גם העבד יודע, ולכן זכין לו. אבל גבי אשה כיון דאיכא זכות וחובה, אף דלדעתא דידן ליכא חובה, רק לדעתה לחוד הוא דאיכא חובה, מ"מ כיון דדעתה עיקר אין זכין לה. אבל היכא דהעבד עומד וצוח לא גרע מכל זכות דהיכא דאין הזוכה רוצה בו אינה זוכה:

והנני מבקש מאת מורי הרה"ג להאיר עיני מאור תורתו ידידו מברכו כי ינוב בשיבה טובה לתפארת ישרון חיים פישל עפשטיין

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה