אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן לא

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן לא

סימן ל

ב' כ"ד אייר תרס"ח, סייני יצ"ו. לחרב הגאון הגדול הנודע לשם וכו' מהור"ר חיים הלוי הרב דיאנאווא

בדבר מה שאירע באיש אחד שהתערב עם שונים ולא רצתה אשתו לדור עמו יחד, והתרצה לפוטרה בגט, רק בתנאי שאם יתפס ויאסרוהו בבית האסורים יהי' גט ואם לא יתפס לא יהי' גט. ואח"כ נתגלגל הדבר שהציר לאביו במעשיו הרעים עד שאביו בעצמו מסרו והתפיסו לבית הסוהר, אם זה הוא אונס דלא סליק אדעתיה שאב ימסור את בנו, מפני שמסתמא רחמי אב מרובים על הבן. ובאונסא דלא סליק אדעתי' אף בגיטין אמרינן יש אונס. עי' בכתובות (דף ב' ע"ב) ובגיטין (דף ע"ג ע"א) ובתוס' שם:

וכתב כת"ר לפשוט עפ"י מה שכתב בשו"ת מהרי"ט ח"ב חלק אהע"ז סימן י"ב, דדוקא אם האונס לא שכיח אז אמרינן דיש אונס בגיטין. אבל אם סבת האונס בא ע"י מה דלא סליק אדעתי' כיון שאביו הושיב אותו בתפיסה, מ"מ האונס גופא שכיח דסוף בעלי זרוע לפול. ואף שקרהו אסון ע"י אביו, הדבר קרוב להיות והוה לי' לאתנויי, אם יהי' בתפיסה ע"י אביו לא יהי' גט. וא"כ לפי"ז מכ"ש אם התנה שאם יהי' בתפיסה שיהא גט שאין סבתו מבטלת התנאי שנתקיים לבסוף עכ"ל כת"ר. והנה ספר שו"ת מהרי"ט איננו ת"י כעת, אך מה שכתב כת"ר בשמו אינני מבין דאף אם סבת האונס לא שכיח אם גוף הדבר הוא אונס דשכיח אין התנאי בטל הא בגיטין (דף ע"ג ע"א) איתא ת"ר זה גיטך מהיום אם מתי מחולי זה ונפל הבית עליו או הכישו נחש אינו גט. אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או או הכישו נחש הרי זה גט. מאי שנא רישא מאי שנא סיפא שלחו מתם אכלו ארי אין לנו. ולפירש"י והרא"ש דשלחו מתם אכלו ארי אין לנו דאונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה, והא לא שכיח הוא רק סבת האונס, אבל המיתה עצמה הא מסיק אדעתי' דעליה הא קא מתני:

ואפילו לפי שיטת הרמב"ן ועוד מהראשונים דברישא כונתו בהדיא מתוך חולי זה, רק הקושיא היא אליבא דסיפא ושלחו מתם דאכלו ארי אין לנו, דמשמעות אם לא יעמוד מחולי זה מחמת אותו חולי משמע והרי לא מת מאותו חולי, ולא מיבעיא כי מת באונסא דלא שכיחא דלא הוי גיטא, אלא אפילו מת נמי באונסא דשכיחא, כיון שלא מת מאותו חולי ממש אינו גט עכ"ל הרמב"ן והובא בהר"ן. וא"כ אפשר אם אמר בסתם אם מתי, אז אפילו אם הסבה היתה אונסא דלא שכיחא הוי גט, הא מדאיתיבי' רבינא לרבא אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הרי זה גט, א"כ היה לו לרבא להשיב דשאני התם דרק סבת האונס הוא לא שכיחא, אבל כאן עיקר האונס לא שכיח, א"ו דלא שנא

אלא דמהירושלמי שהבאו התוס' שם משמע כמו שכתב כת"ר. דז"ל התוס' בירושלמי מפרש טעמא רבה איכא דברישא הרי לא מת מחולי זה. אבל בסיפא אם לא יעמוד קאמר והרי לא עמד, דלא עמד משמע בין ע"י החולי בין ע"י דבר אחר עכ"ל והא אף אם כונתו סתם לא יעמוד דמשמע בכל גונא, מ"מ הא הסיבה מה שלא עמד היא אונסא דלא שכיחא. ולפ"ז משמע דסיבת האונס לא אכפת לן אי שכיח אי לא שכיח, רק דאם עיקר הדבר שכיח הוא, אז אין כאן טענת אונס. והנה אף אם נאמר דדברי הירושלמי הם כפשוטן. מ"מ הא הרא"ש בגיטין פ"ו סימן ד' כתב דסוגיא דתלמודא דידן פליג על הירושלמי:

ולכאורה דברי הירושלמי צריכין הבנה. דאמאי לא קאמר דנ"מ בין אם מתי מחולי זה דכונתו דוקא אם מת מחמת החולי ובין אם מתי סתמא דאז אף אם נפל עליו עליו הבית או אכלו ארי מגורשת, ואמאי תלי' באם לא עמדתי מחולי זה. ודוחק לומר דרבותא קאמר אף שהזכיר מחולי, מ"מ כל שלא אמר אם מתי רק אם לא עמדתי מ"מ כונתו בכל אופן שלא עמד. ועוד דבאמת טעמא בעיא, כיון שהזכיר מחולי זה אמאי נימא דכונתו אם לא עמד בין ע"י החולי בין ע"י דבר אחר:

ולכאורה נראה בכונת הירושלמי עפ"י מה שכתב הריב"ש בתשובה שהביאו במשנה למלך פרק י"א הל' א' מהלכות מכירה דבאומר הרי זה גיטך אם באתי ואנסוהו עכו"ם ולא הניחוהו לבא והוא היה רוצה לבא ולקיים הגט דנמצא דהגט נתבטל באונס דאף אם נאמר דיש טענת אונס בגיטין, הכא לא שייך לומר טענת אונס, ולומר דכיון דנתבטל משום אונס לא חשיב ביטול משום דטענת אונס לא שייך אלא בקיום התנאי אז שייך לומר דאף שנתקיים התנאי לא חשיב קיום כיון שבאונס נתקיים. אך בביטול התנאי אף שנתבטל באונס לא שייך לומר דלא יחשוב ביטול כיון שהיה באונס. דהא כיון שנתבטל אף שהיה באונס אין כאן גט עכ"ל. וכונתו פשוטה דכיון דהתנאי בקיום מעשה, א"כ כיון דסו"ס לא נתקיים בפועל, א"כ אין כאן קיום התנאי. וכ"כ ג"כ בשטה מקובצת כתובות פ"ק שאם אמר אם באתי תהא מקודשת ונאנס ולא בא, בזו דברי הכל אין אונס כו' שכיון שנתבטל אף על פי שנתבטל מתוך אונס ליכא למימר דחשבינן לי' כאלו לא נתבטל דמכל מקום הרי לא נתקיים ע"ש ומינה נמי ידעינן דאם תלה ביטול הדבר בתנאי במעשה, למשל אם אמר אם אבא לא יהא גט ונאנס ולא בא ג"כ אין כאן קיום התנאי לביטול הגט, כיון דהוא תלא הביטול דוקא אם יבא ואף שנאנס כיון שסו"ס לא בא בפועל ממש אין כאן קיום התנאי לבטל את הגט. והנה לפי שיטת הראשונים שגם בתנאי דמעכשיו בעינן כל משפטי התנאים עיין בר"ן גיטין פרק ז' וברא"ש פרק מי שאחזו סימן ט', וא"כ בעינן נמי תנאי כפול והר"ן כתב שם בפרק מי שאחזו שמשום הכי בעינן בתנאי הן קודם ללאו משום דבגמר דבריו אדם מתפיס. א"כ עיקר הקיום צ"ל על הלאו, ולפ"ז דברי הירושלמי מתפרשין כך דבאומר אם מתי מחולי זה, ואף דלהוי מעכשיו מ"מ ע"כ כפלי' לתנאה. וקאמר אם מתי כו' יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט, וכיון שלא מת מאותו חולי א"כ אין זה גט. אך אם אמר אם לא עמדתי מחולי זה יהא גט ואם עמדתי לא יהא גט, ונפל עליו הבית ולא עמד, אף דנחשב זה לאונס, מ"מ ביטול הגט תלוי במעשה בפועל שיעמוד בפועל מחליו והוא לא עמד אף דהוה באונס, מ"מ סו"ס לא עמד:

אלא דבאמת אי אפשר לומר כן בכונת הירושלמי דהא אם נאמר דכל עצם ביטול הדבר תלוי בחלק הלאו שבתנאי משום דבגמר דבריו אדם מתפיס א"כ תקשה אהא דאיתא בירושלמי גיטין (פ"ז ה"ו) וקדושין (פ"ג ה"ב) מקדש אני לך על מנת מכניסיך ליום פלן ואי אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהיו לי כלום ואיתרמי לי' אונסא ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד וריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד ע"כ. והנה על כרחך דברי ר' יוחנן דאמר אונסא כמאן דלא עבד. א"א לומר דהוה כמאן דלא עבד ממש, והיכא דהתנאי תלוי בחסרון מעשה שיהיה זה נחשב לקיום התנאי בחסרון מעשה, זה א"א לומר. דהא חזינן דגם אם עושה מעשה בפועל באונס שאין זה נחשב למעשה, מכש"כ היכא דהוה חסרון מעשה באונס שאין זה נחשב לחסרון מעשה, כמבואר בכתובות (דף ב) דהאומר הרי זה גיטך אם לא באתי ונאנס ולא בא דמצד הדין לא היה כלא בא ונתבטל הגט. ועיין מה שכתב במשנה למלך פרק י"א הל' א' מהל' מכירה, וא"כ כונתו אונסא כמאן דלא עבד היינו כמו שלא עבד בפועל, כיון שסו"ס לא עבד. אבל אה"נ דגם לא עבד לא מקרי מצד גזה"כ דכיון דהוה באונס, וא"כ אף דלר' יוחנן אונסא כמאן דלא עבד בפועל ולא נתקיים חלק ההן שבתנאי דקאמר על מנת שאני מכניסיך ליום פלן, מ"מ גם לא עבד לא מקרי כיון דהוה באונס ולא נתקיים ג"כ חלק הלאו שבתנאי דקאמר דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום. והא כיון דהוה באונס גם לא כנסתיך אין זה. וא"כ לא בטל הלאו שבתנאי ועיקר הביטול תלוי בחלק הלאו שבתנאי כמו שכתבתי לעיל. וא"כ אין הקדושין בטלין:

ועוד דבכתובות (דף ב' ע"ב) איתא אם אמר אם לא אתינא מכאן ועד תלתין יומין להוי גיטא ופסקי' מברא אמרינן דמדינא הוי אונס ושמי' מתיא ואין זה גט, רק משום צנועות ומשום פרוצות הוי גיטא. וא"כ אף שלא בא מ"מ כיון שהוה באונס אין זה נקרא לא בא, והא התם מסתמא עשה כמשפטי התנאים וכפל לתנאי' וקאמר אם באתי לא יהא גיטא, ואי נימא דהכל אזלינן בתר הלאו המבטל הגט. והא קאמר אם באתי לא יהא גיטא וצריך הוא לבא בפועל ממש ואז לא הוי גיטא וכל זמן שלא בא בפועל ממש הרי לא נתקיים חלק הלאו שבתנאי שמבטל הגט והוי גיטא אף מדינא ואמאי קאמר דרק משום צנועות ומשום פרוצות לא הוי גיטא:

אשר על כן נראה בזה לומר על פי מה שכתב הרמב"ן בחי' לב"ב (דף קל"ו) שהקשה מ"ש דלא אמרינן תפוס לשון ראשון, ותירץ דאי תנאי הוה תרווייהו תפסינן לכ"ע עכ"ל. ולפ"ז נראה דקיום המעשה תלוי בשני חלקי התנאי ואם לא קיים אפי' אחד מהם הרי המעשה בטל. היינו אם מחלק ההן שבתנאי לא קיים, אז אף שאין עיכוב מחלק הלאו לזה, מ"מ אין כאן קיום התנאי, וכן אפכא, דהיינו אם התנה אם באתי זהו ההן, ואם לא באתי זהו הלאו צריך לקיים שניהם, היינו לבא בפועל ממש, אז קיים ההן שבתנאי ועבר על הלאו שבתנאי. אבל אם לא בא בפועל ממש אף שגם הלאו שבתנאי לא קיים, היינו כגון שלא בא באונס וא"א לומר ג"כ שלא בא כיון דהוה באונס, מ"מ כל שחסר לקיים ההן אין כאן קיום התנאי. וכן להפך אם התנה אם לא באתי יהא גט זהו ההן, ואם באתי לא יהא גט. זהו הלאו, ולא קיים הך לא באתי, אין כאן קיום התנאי אף שלא עבר על הלאו, היינו שלא בא בפועל ממש, מכל מקום אין כאן קיום ההן. ומעתה ניחא הך דירושלמי דאיפלגו ר"י ור"ל, דשפיר קאמר ר"י דאונסא כמאן דלא עבד. וא"כ אף שחלק הלאו שבתנאי לא עבר, כיון דהוה באונס, מ"מ חלק ההן שבתנאי לא קיים, שהתנה ע"מ שאני מכניסך ליום פלן, והוא לא הכניסה בפועל, דאונסא כמאן דלא עבד, ומהאי טעמא נמי אף דנימא דהוה תנאי כפול, וחלק התנאי המבטל את הגט לא קיים, מ"מ כיון שחלק התנאי המקיים את הגט לא קיים, לכן לא הוה גט:

ובזה מדוקדק לשון הרמב"ם בפרק י"א הלכה א' מהל' מכירה, המקנה בין קרקע ובין מטלטלין והתנה תנאים שאפשר לקיימם בין שהתנה המקנה בין שהתנה הקונה, אם נתקיימו התנאים נקנה הדבר שהוקנה, ואם לא נתקיים התנאי לא קנה עכ"ל. ומאי טעמא שינה בלשונו ואם לא נתקיים התנאי, דהול"ל ואם לא נתקיימו התנאים, אלא דכונתו, דאם נתקיימו התנאים, היינו דצריכים לקיים שני חלקי התנאי. אבל באם לא נתקיים אין צריכים שלא יתקיימו שני חלקי התנאי, אלא כל שלא נתקיים אחד מחלקי התנאי הרי זה לא קיים תנאו, לכך שינה בלשונו וכתב ואם לא נתקיים התנאי:

ומן האמור יתורץ בפשיטות מה שהקשה בהגהות מיימונית על הרמב"ם בפרק ז' הל' י' מהל' סנהדרין שכתב מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלוני וישבע יהיה חברו נאמן בטענתו ויטול כל מה שטען בלא שבועה וכו' ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואבד את זכותו, ואם הביא ראי' שהיה אנוס באותו היום הרי זה פטור מקנין זה וכו' עכ"ל והקשה מהא דהירושלמי הנ"ל שר"י ס"ל אונסא כמאן דלא עבד, ור"ל ס"ל כמאן דעבד וקיימא לן כר"י. א"כ אף כשלא בא מחמת אונס הא הוא כדלא עבד. והיינו כלא בא, ואמאי לא יהיה חברו נאמן, ועיין בש"ך חו"מ סימן כ"א ס"ק ג' שכתב דדינא דהרמב"ם הוא גמרא מפורשת בנדרים (דף כ"ז) בההוא דאתפס זכותי', ואמרינן התם אונס רחמנא פטריה וא"כ נהי דהירושלמי חולק הא קיימא לן כתלמודא דידן. והעיקר מסיק הש"ך דלא פליגי דהא דס"ל לר"י דאונסא כמאן דלא עבד, היינו בקידש את האשה ע"מ וכו' דאי הוה אמרינן דהאונס מבטל התנאי היה חוב להאשה. דהא היא לא נתקדשה אלא ע"מ שיכניסנה בתוך ל' יום. וכיון דעבר הזמן ולא נשאה ממילא לא נתקדשה, ואע"ג דנאנס כיון דהוה חוב להאשה, אונס רחמנא לא חייבא. אבל בעובדא דנדרים הנ"ל ובדינא דהרמב"ם, התם שייך שפיר אונס רחמנא פטריה דלא לבטל זכותי' עכ"ל ולפי מה שכתבתי לעיל לא קשה בלא זה, דהא דאמר ר' יוחנן אונסא כמאן דלא עבד, אין כונתו דהוה כלא עבד, דהא כיון דהוא באונס א"כ ליכא למימר דחסרון המעשה יהיה נחשב בעת שאפילו אם עשה מעשה באונס לא היה נחשב למעשה. אלא כונתו דאונסא כמאן דלא עבד, היינו שלא נאמר דהוה כמאן דעבד. וא"כ ניחא דהתם בירושלמי כיון דהתנה על מנת שאני מכניסך ליום פלן. א"כ צריך להכניסה בפועל ממש. וא"כ אף דאניס, מ"מ הא לא הכניסה בפועל ממש. ולכן אונסא הוי כלא עבד. אבל הכא, דבהתנה אם לא אבא יבטלו זכותי' ונאנס, אין זה נחשב כלא בא, כיון דהוה באונס. ואף אם נאמר דכפליה לתנאי' והתנה אם אבא לא יבטלו זכותיה, והרי לא בא בפועל ממש, ומהאי טעמא כל זמן שלא בא בפועל יבטלו זכותיה דהא כבר כתבתי דאם צד אחד של התנאי לא נתקיים ממילא נתבטל הדבר. וכיון שבכאן לא נתקיים מה שהתנה אם לא אבא יהיה חברו נאמן. לכן אינו נאמן. ומכ"ש לפי מה שכתב הרמב"ם בפרק ו' מהל' אישות דמעכשיו לא בעי משפטי התנאים וקנו מיניה נמי כמעכשיו דמי ולא בעי לכפלי' לתנאי, ולכן לא היה צריך לומר שוב אם אבא לא יהיה נאמן:

ולפי זה שוב אי אפשר לפרש הך הירושלמי דאם לא עמדת מחולי זה ונפל עליו גל וכו' כמו שכתבתי לעיל, דנהי דהא דהתנה אם עמדתי לא יהא גט והא לא עמד בפועל מ"מ הך אם לא עמדתי יהא גט, והרי כשנאנס אין זה נחשב ללא עמדתי, ואמאי הוה גט:

ואשר על כן נראה לענ"ד דכאן לא דמי לתנאי דאם לא באתי. דהתם לא התנה דהוה גט כשימות מחוליו, רק כשלא יעמוד, היינו כשיהיה בחולי. וא"כ התנאי הוא כשלא יהיה שינוי אז הוה גיטא. אך כשיעמוד מחוליו, היינו כשיהיה שינוי לא יהיה גט. וא"כ כשהתנה אם לא יעמוד יהיה גט, ואף דהא דלא עמד הוי מחמת אונס, וא"כ אין זה נחשב ללא עמד. הא דל הך דלא עמד מהחולי. מ"מ הא נשאר במצבו בחליו ובאופן כזה הוה גיטא, דכונתו בתנאי היה רק אם יהיה שינוי במצבו אם יעמוד אז לא יהא גיטא. וזהו מה שמדוקדק בלשון הירושלמי, אם לא עמדתי מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש הרי זה גט שלא עמד מאותו החולי, היינו שכונתו היתה שרק שינוי מהמצב הוא המבטל את הגט, היינו שיעמוד בפועל מהחולי. אבל המצב בעצמו בלא שינוי אינו מבטל הגט, מה שאין כן באם לא באתי יהא גיטא, התם לא המצב הקודם מקיים הגט, רק חסרון הפעולה. ולכן לא הוה גיטא. ונידון דהירושלמי דמי לאם התנה אם אשב פה ולא אצא יהא גט. ואם אצא לא יהא גט. דפשיטא דאם נאנס ולא יצא דהוה גט. דאף דהא דלא יצא באונס אין זה נחשב ללא יצא. מ"מ דל הך דלא יצא מהכא. הא התנה אם אשב פה והרי יושב. ומעתה מובן כונת הירושלמי לחלק בין אם מתי מחולי זה לבין לא עמדתי מחולי זה, דהתם בודאי כונתו שהחולי היא סיבת המיתה אבל אם לא אעמוד מחולי זה אין החולי הסיבה של הא דלא יעמוד, רק דכונתו דמצב החולי גורם הגט, כל שלא יצא מהמצב הזה, ואם יעמוד מחליו אז לא הוה גיטא. אבל אם לא יעמוד כונתו כשישאר במצב זה של החולי ולא ישתנה המצב שיעמוד מחליו:

ועל פי זה יתורץ ג"כ מה שהקשה כת"ר בשם הרה"ג מהרא"ש ז"ל שהקשה על הא דאמרינן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו. ופירש"י שאם ימות במלחמה וכו' ולכן הוי גט כשמת אח"כ. והא הוי אונס דלא סליק אדעתיה דדרך המלך לשמור חילו ולא להעמידם נגד פני המלחמה. וא"כ הוה אונסא דלא סליק אדעתיה ולא הוה גט עכ"ל. והנה קושייתו היא רק לפי שיטת רש"י, דלפי שיטת ר"ת בתוס' שבת (דף נ"ו) ובגיטין (דף ע"ג) ובכתובות (דף ט') היה כותב גט גמור בלי שום תנאי. ולפי מה שכתבתי לעיל גם לשיטת רש"י ניחא. דהנה רש"י נקט בלשונו שאם ימות במלחמה יהא גט, והתוס' כתבו דאין זה מדוקדק דכונתו אם לא יחזור מן המלחמה. והנה לפ"ז למה נקט רש"י כי האי לישנא שאם ימות במלחמה, הוה לי' למימר שאם לא יחזור. אלא דכבר כתבו התוס' והרשב"א בכתובות ובגיטין דכונת הגט היה גם אם נשבה ולא יכול לשוב לביתו. ומעתה התנאי היה אם ישאר שם במקום המלחמה הוה גיטא, ואם ישוב משם לא הוה גיטא. והשתא אף אם נאנס במה שלא שב, וא"כ אין זה לא שב. מ"מ דל הא דלא שב מהכא, הא מ"מ נשאר שמה. ולכן כתב רש"י שאם ימות במלחמה יהא גט, להורות שההן שבתנאי אינו בחסרון מעשה וכנ"ל:

ועוד אפשר לומר בדעת רש"י, דהנה בספר מחנה אפרים הלכות צדקה סימן ט' כתב בדעת רש"י דס"ל כדעת הרמב"ם דבמעכשיו לא בעינן משפטי התנאים. וא"כ אפשר דנתן הגט מעכשיו על מנת שאם ישוב מהמלחמה לא יהא גט. רק דלא כפליה לתנאי' וא"כ אף שמה שלא שב הוא באונס דלא סליק אדעתי', מ"מ כיון שסוף סוף לא שב בפועל הוה גט. דכיון שזכר בתנאי רק אם ישוב יתבטל הגט, א"כ כל שלא שב בפועל ממש לא יתבטל הגט:

ובפשטות נ"ל דהא דדרך המלך לשמור חילו עושה הדבר רק כאונס דסליק אדעתי'. כמו שאמר דוד המלך ע"ה, כי כזה וכזה תאכל חרב:

ובזה יש לדחות מה שכתב בפני יהושע בכתובות (דף ב') ובקונטרס אחרון שם סימן ב' להקשות במה דמקשה הגמרא מת הוא דאינו גט הא חלה הר"ז גט וכונת המקשה היינו משום דאם לא כן ליתני חלה. והאיך אפשר לומר דבחלה אינו גט כלל, דהוה ליה כאילו בא תוך י"ב חודש. ומהיכי תיתי דלמא אף אם לא חלה נמי לא היה בדעתו לבא וכו' לכך כתב דהא דקאמר לעולם אימא לך חלה נמי אינו גט. לאו דוקא אינו גט אלא ספק גט עכ"ל. ולפי מה שכתבתי אין זה משום דהוי כבא בתוך י"ב חודש. ולא מטעמיה שכתב דלמא אף אם לא חלה נמי לא היה בדעתו לבא. דמה לן במה שהיה בדעתו, דאף שהיה בדעתו בודאי לבא, כיון שסוף סוף לא בא בפועל ממש עכשיו. א"א לומר דהוי כמו שבא. אלא דהתם מה שלא בא באונס אין זה לא בא. ולא נתקיים מה שאמר אם לא באתי. לכן אין כאן גט בודאי:

ולכאו' יש לעיין בהבנת דברים אלה, דכפי מה שהוכחנו גם אם סבת הדבר הוא באונס אף דעיקר הדבר אין בה אונס מ"מ אמרי' דנתבטל הגט, דלכאורה דבר זה צריך ביאור. דהא כיון דחזינן דעל עיקר הדבר הוא מתרצה שלא יתבטל הגט. א"כ מאי איכפת לן שסיבת הדבר היה באונס, דהא עיקר מה שאונס דלא שכיח כלל מבטל הגט הוא משום דלא סליק אדעתיה. והא אנן סהדי דאף אי הוה סליק אדעתיה היה מתרצה לגרשה גם באופן זה:

והנה על מדוכה זו כבר עמד הגאון בעל הנתיבות בספר תורת גיטין סימן קמ"ה סעיף ו' וז"ל ועוז דאין זו סברא שיתבטל מחמת דלא אסיק אדעתיה וכיון דאי היה אסיק אדעתיה מהאונס ג"כ היה ניחא ליה לגרשה דהא מפני פחד המיתה שלא תפול קמי יבום הוא מגרשה ומה הפרש אם מת מחמת אונס או לא עכ"ל:

אך זה היה קשה רק באופן אם מתנה תנאי בגיטין אמרינן דהגט הוא גט בכל אופן והתנאי מגרעו ומבטלו רק באופן המבורר שהוא מבטלו. אבל באופן שאין מבורר אמרינן שאין זה בכלל הביטול. אך אם נאמר לאידך גיסא דהגט אינו גט רק באופן המבורר שהוא גט והתנאי מגרעו ומבטלו בכל אופן עד שיהא מבורר שאין בזה כח לבטל הגט. אז לא קשה כלל דהא באופן זה אם התנה אם מתי מחולי זה הרי אמרינן דרק אז הוא גט רק כשיתקיים התנאי באופן מבורר, היינו שימות מחולי זה דוקא. אבל אין אנו הולכים אחר אומדן דעתינו לומר דגם אם מת באופן אחר באונס דלא שכיח ג"כ היתה כונתו שיהיה גט באופן זה. דכיון דצריכין אנו לדעת בבירור שנתקיים התנאי אין אנחנו הולכים בזה אחר אומדן הדעת, רק אחר לשון התנאי. ולשון התנאי מורה שרק אם מת מחולי זה אז כונתו שיהיה גט. ובאופן אחר לא. ודבר זה הוא לענ"ד מחלוקת בירושלמי בין ר' יוחנן ובין ריש לקיש. דהנה כבר הקשו האחרונים למה שכתב הש"ך בחו"מ סי' כ"א דלא אמרינן אונסא רחמנא חייבא. א"כ לר"ל דס"ל אונסא כמאן דעביד, כיון שהוא לא רצה לקדש רק על תנאי זה ודאי דאונסא רחמנא לא חייבא. ועיין בתורת גיטין בחידושיו (דף ע"ז) מה שדחק בזה:

ונלענ"ד דהנה שם בירושלמי מבואר דאם האשה מתנה ואומרת ואין אתא יום פלוני ולא כנסתה לי לא יהיו עליך כלום. גם ר"ל מודה דאם אירע לו אונס דאין זה כמאן דעבד ובטלין הקידושין אשר על כן נראה דסברת ר"ל היא דכשאדם עושה מעשה ומתנה תנאי שיבטל המעשה אזלינן בתר אומדן הדעת כל היכא שאומדן הדעת נוטה דבאופן כזה היתה כונתו שלא יבוטל המעשה אין המעשה בטל. וא"כ הכא דהתנה על מנת שאני מכניסיך ליום פלן הרי אומדן הדעת מורה שאם יאנס ולא יוכל להכניסה שאדעתא דהכא לא התנה. דבודאי באופן כזה חפץ שיהיו הקדושין קיימין, ואין הקדושין בטלין רק כשיעבור על התנאי שלא באונס ולא יכנסנה וכיון שרק הוא לטובתה והיא שתקה אזלינן בתר אומדן הדעת בזה שעל דעת אונס לא התנה. אבל אם היא התנה על מנת שתכניסני ליום פלן, א"כ ע"כ צריך למלאות אחר התנאי ולכונסה בפועל ממש. ואם נאנס הרי אונס רחמנא לא חייבא, כיון שהיא התנה בפירוש בודאי כונתה שיכניסנה בפועל ממש ליום פלוני. ור' יוחנן ס"ל דאין אנו הולכים אחר אומדן הדעת בתנאי אלא אדרבה בלשון המבורר, שכל מה שמורה שהוא נכלל בתנאו הרי הוא בכלל התנאי עד שיהא מבורר בודאי שקיים. ולכן לא אזלינן בתר אומדן הדעת שעל אונס לא לא התנה, וזהו מה שאמר ר' יוחנן אונסא כמאן דלא עבד והוא צריך לעבוד בפועל ממש, לכן הקידושין בטלין. ור"ל ס"ל אונסא כמאן דעבד. היינו באופן זה שכיון שנאנס ואנן אמדינן דעתיה שאדעתא דהכי לא התנה הרי הוא כמו דעבד וכמו שקיים תנאו. כן נראה לענ"ד בפי' פלוגתתם. ומעתה כיון דקיי"ל כר' יוחנן א"כ בתנאי צריך שיהא מבורר שקיים תנאו וכל מה דלא סליק אדעתיה לא אמדינן דעתיה דאדעתא דהכי לא התנה, וא"כ גם בנ"ד אם נתפס על ידי אביו שזה הוא מילתא דלא שכיחא טובא ובודאי לא סליק אדעתיה, בכה"ג אמרינן דיש אונס בגיטין:

שוב נ"ל דאפשר לומר דלא דמי נ"ד להך דאם מתי מחולי זה. דהתם כיון דרוב חולים לחיים, א"כ אפשר שבלי סיבת האונס לא היה מת כלל. וא"כ אין זה בכלל תנאו. אבל בנ"ד כיון שסוף בעלי זרוע לפול א"כ מסתמא גם בלא אביו היה נתפס. ולכן אין סבת האונס מגרע התנאי דמסתמא גם עלה התנה דכיון דגוף הדבר בודאי סליק אדעתיה וגוף הדבר בודאי אפשר לבוא ע"פ רוב. מסתמא לא איכפת לן בסבת הדבר אף שהוא באונס, כי דסו"ס היה נתפס אלא דא"כ אם כשהיה גוסס נתן גט על תנאי דאם לא מתי מחולי זה ונפל עליו הבית היה צריך הגט להיות קיים. דהא קיי"ל דרוב גוססין למיתה. וא"כ גם בלא האונס היה מת ומדלא חלקו הפוסקים ש"מ דאין לחלק בכך:

אחר זה בא לידי ספר שו"ת מהרי"ט, וראיתי שגם הוא בעצמו כבר העיר מהך דאכלו ארי. ותירץ וז"ל דשאני התם דמיתה עצמה ומיתה משונה תרי מילי נינהו, ואדעתא דמיתה נחית משום דסמך אמאי דאמרי אינשי שב שני הוה מיתנה ואינשי בלא זימניה לא מית, דמה"ט התפיסה עצמה מצויה אם לא תתגלה ע"י אוהביו תתגלה ע"י אויביו וכל האנשים הזרים דשכיחא טובא עכ"ל וכונתו נראה כמו שכתבתי לעיל דאם שהתנה אם מתי מחולי זה היתה דעתו שיקום מחליו ואפשר דאם לא נפל עליו הארי לא היה מת. אבל בנ"ד אף אם לא מסרו אביו סו"ס היה נופל בתפיסה. אלא דכבר כתבתי דא"כ היה להפוסקים להודיענו דאם היה גוסס והתנה תנאי זה דאם מתי כיון דרוב גוססין למיתה אז אפילו נפל עליו ארי הוה גט:

ואין לדחות דאף דאמרינן רוב גוססין למיתה, היינו דאנן אמרי' הכי, אבל הגוסס בעצמו אינו מתיאש דאפילו חרב חדה מונחת על צוארו אינו מתיאש מן הרחמים, מ"מ בגונא דגם לו ברור שימות מחולי זה ולב יודע מרת נפשו, אז אף אם נפל עליו ארי הוה גט, ובזה היה להפוסקים לבאר, ומדלא חלקו ש"מ דאין לחלק בזה:

עוד כתב שם מהרי"ט וז"ל ואעפ"י שהדבר הזה הסברא מחייבתו וכו' יש להביא ראי' וסעד דאמרינן בנדרים פרק פותחין בעובדא דר' ישמעאל בר' יוסי הוה לי נדרא למישרא אתא לקמייהו דרבנן אמרו ליה נדרת אדעתא דהכי א"ל אין, נדרת אדעתא דהכי א"ל אין כמה זימנין, כיון דחזא ההוא קצרה דמצטערי רבנן מחייה באוכלא דקצרי אמר אדעתא דמחי לי קצרא לא נדרי ושריה לנפשיה, א"ל רב אחא מדפתי לרבינא האי נולד הוא דלא מסיק אדעתיה דמחי לי' קצרא, ותנינא אין פותחין בנולד. א"ל האי לאו נולד הוא דשכיחי אפיקורי דמצערי רבנן. ומסתמא סבת ההכאה לא אסיק אדעתיה שיצטערו רבנן דיקום הכובס לחוש על כבודם של חכמים ויכנו הכה ופצוע, דאפיקורס במילתא דשייך שכיח דפקר ולא שכיח שיחוס על כבודם של חכמים אם היה מבזה אותם ואין שונא אוהב. אלא כיון שהכאה עצמה שכיחא דמצערי רבנן להנאתייהו. ואפשר היה שיצערנו על עסקי הנדר על סבה קלה הלכך לא הוי נולד אלא מצוי מקרי עכ"ל מהרי"ט ז"ל, והנה הך עובדא אינה בפרק פותחין כי אם בפרק ארבעה נדרים (דף כ"ג ע"א), אך לענ"ד איני מבין ראיה זאת. דבשלמא בתנאי שבגט שצריך לקיום תנאו, ואם לא קיים תנאו אז אין הגט קיים, דאם התנה ע"מ שאשב בתפיסה וכיון שמה שמסרו אביו לא עלתה על דעתו, אין זה נקרא קיום התנאי. אבל גבי נדרים אם פותחין פתח לחרטה, הא אף אם הדבר שמתחרט עבורה לא נתקיים עדיין ג"כ היה פתח לחרטה, ועיין בנזיר (דף ל"ב ע"ב) ובטור ויור"ד סי' רכ"ח סעיף י"ג, וכיון שכן הרי אין כאן ראיה. דהתם עיקר הפתח לחרטה היא ממה שאפשר שאפיקורי מצערי רבנן. ואף שעכשיו ממה שהכהו האי כובס וזהו מלתא דלא שכיחא, לא זו היא עיקר חרטתו, רק שבשביל זה שהכהו עלתה על דעתו דאפשר שיצערוהו גם מסבת נדר זה על סבה קלה. לכן התחרט על נדרו, וזה הוא מה שדקדק רבינו גרשם בפירושו שכתב שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן כי האי ולא דמי לנולד. והרא"ש בפי' שכתב שכיחי אפיקורי דמצערי רבנן מצערי ת"ח אחרים כי האי עובדא עכ"ל. דקדקו לכתוב כי האי, היינו דפתח לחרטתו לא היה בשביל מה שהכהו הכובס הזה שזהו מלתא דלא שכיחא, אלא בשביל מה שאפשר להיות שיצערוהו האפיקורי כמו שציערו זה, דזהו מלתא דשכיחא דמצערי האפיקורי לרבנן:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה