אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן ל

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן ל

סימן כט

בע"ה יום ג' ויחי תרפ"ו לפ"ק. למעלת כבוד הרב הגאון מהור"ר מרדכי קלאצקא רב בבאסטאן

קבלתי את מכתבו, ואף שמסכים לגוף הדין שאין לפסול הגט, אך מתאמץ כת"ר להעמיד דבריו אף שאינם נוגעים בנידון שלפנינו, וע"ז הנני להשיבו מה שנראה בזה לענ"ד:

הנה כת"ר כתב דהרד"ך חולק על הר"ש מהא דיתבא אין הכונה ישיבה ממש, רק סיפוק המים נמי גורם ישוב העיר, הרי מוכח דבבתים הנמצאים בתוך התחום, שאין בהם טעם זה, אינם נכללים בכלל העיר עכ"ד כת"ר. ואמינא ליה לכת"ר דלפי סברתו, דכל עצם הטעם שכותבים שם הנהר שבתוך התחום מה שמסתפקין ממנו ואף שבתוך התחום אינו נחשב כהעיר, מכל מקום כיון דמסתפקין ממנו זה לבד גורם שיכתבו שם הנהר, אם כן מאי טעמא אין כותבים שם הנהר שמחוץ לתחום אם מסתפקין ממנו, והרי מבואר ברמ"א סימן קכ"ח סעיף ד' דנהר שהוא מחוץ לתחום אין לכותבו כלל אפילו מסתפקין ואפי' בדיעבד אם כתב, יש פוסלין, והרי לפי"ד כת"ר תוך התחום שוה לחוץ לתחום דשניהם אינם נחשבים מהעיר, אלא דזה אינו, דבאמת אף להרד"ך תוך התחום הוא נחשב כהעיר, ורק בנהרות שלא צריכים לכתוב מדינא רק ממנהגא שנהגו כך לכותבו, ונהגו לכתוב דיתבא שכונתו שמסתפקין ממנו, וזהו רק כשהוא בתוך התחום שנחשב כהעיר, אבל מחוץ לתחום כיון דאין זה נחשב כהעיר, אין מועיל מה שמסתפקין מן הנהר:

והרד"ך בעצמו בבית ד' חדר ג' כתב מפורש כן וז"ל ואפילו לפי הגהה אחת שמצאתי במרדכי וז"ל יש מפרשים שצריך לכתוב כל הנהרות שבתוך תחום העיר דכל תוך תחום העיר הוי בכלל העיר וראייתו מפרק כל הבשר דקאמר אכלינהו חוץ לתחום כו' ואין לומר דמדמייתי ראי' מפרק כל הבשר, אלמא דמדינא דגמרא קאמר שצריך, אלא שרצה להודיענו שלפי מנהג האחרונים שהצריכו לכתוב הנהרות לסימן העיר ראוי לכתוב כל תוך התחום הרי הוא כעיר עצמו עכ"ל. אלמא דגם לדידי' כל תוך התחום נחשב כהעיר עצמה:

ומה שכתב כת"ר דאם תוך התחום נחשב כעיר, א"כ הוה כמו באמצע העיר, ומאי דוחקא דהדר"ך לומר דיתבא אינה ישיבה ממש, כ"א שמסתפקין ממנו, דאף אי הוה יתיבה ממש הוה ניחא, דהא הוה כמו באמצע העיר עכ"ד כת"ר הנה הרד"ך הוצרך לכתוב כן, מפני שהשואל פקפק על הגט שכתב דיתבא על נהר, והנהר מקיף אותה, ע"כ כתב דאף דמקיף אותה, מ"מ אם כתב דיתבא שפיר דמי, מפני דיתבא משמע שמסתפקינן ממנו, ואפשר דאף אם יתבא הוה ישיבה ממש ג"כ היה ניחא אם הנהר הוא תוך התחום:

ובדברי מהר"ש כתב כת"ר שלא התיר מטעם שתוך התחום נחשב כהעיר, אלא מטעם הרחיים התיר, וזה אינו מובן, דהא ע"כ גם הרחיים היו תוך התחום לא בתוך העיר עצמה, והר"ש כתב כי אמרתי רחיים שעל הנהר נקראים על שם העיר, והיינו אף שהם תוך התחום נקראים על שם העיר וזהו כהבנת מהרי"ו והג"פ בדבריו, ואין לומר דמפני מה שטוחנין בני העיר ברחיים הוה תשמישי העיר. דא"כ מה זה שאומר שנקראים על שם העיר, דמשמע דרק מפני שבית הרחיים נקרא בית רחיים של עיר פלונית, ולא משום שמשתמשים בהם בני העיר. אך אפשר לומר דטעמו הוא כיון דהרחיים נקראים על שם העיר אם כן הם עצמם מהעיר, דהעיר נמשכת עד הרחיים, כיון דגם הם נקראים על שם העיר, אבל היכא דמקום שמתוך לחתום לא נקרא בפירוש על שם העיר, אין ראי' מזה שיהיה כהעיר:

והנה כת"ר כתב דהראי' מהיני ושילי היא חזקה בעיניו, ומה שכתבתי ששתיהן היו שוות, כתב כת"ר ע"ז שמא היתה אחת מהן גדולה מחברתה וכי נתת דבריך לשיעורין, במחילה מכת"ר שלא לכך נתכונתי, כי באמת לא יעלה על הדעת אם שתי עירות נפרדות לגמרי בשמן שאף אם הן סמוכות בתוך התחום שהעיר שהיא קטנה מחברתה, אם יכתבו בהגט יצטרכו לכתוב שם העיר הגדולה הסמוכה לה, דא"כ תקשה מהא דגיטין (דף ו' ע"ב) מעשה באדם אחד כו' מהיכן אתה אמר לו רבי מכפר סימאי אני וכו' ואפי' רבנן לא פליגי עלי' דר' מאיר אלא בעכו דמרחקא אבל כפר סימאי דמקרבא לא. והך עובדא איתא נמי בירושלמי גיטין (פרק א' הל' ב') ושם איתא מכפר סימיי שבתחום עכו, ומ"מ לא כתבו בהגט עכו לפי מה שסבר מתחילה שהוא מתחום עכו, ולפי מה שאמר ר' אילעאי שם, בירושלמי והלא כפר סימיי מארץ ישראל היא קרובה לציפורין יותר מעכו היה להם לכתוב ציפורין, הרי דאף שהוא תוך התחום כתבו כפר סימאי אף דהוה מסתמא קטן מעכו ומציפורין, כיון דלא היתה לעכו או לציפורין שום שייכות עם כפר סימאי, ולא נקרא כלל שם עכו או שם ציפורין על כפר סימאי, אלא דיש לומר דבתחום עכו, אינו משמע סמוך בתחום עכו, אלא משמעותו בגליל עכו ובגבולה, כמו תחומי ארץ ישראל בירושלמי שביעית (פרק ו' הל' א') וכמו עירות המותרות בתחום גיתו, ועירות האסורות בתחום צורא, רבי התיר כפר צמח תחום ארץ ישראל, בתוספתא שביעית פרק ד':

ועוד הא דאיתא בגיטין (דף ו' ע"א) רב חסדא מצריך מאקטיספון לבי ארדשיר, וא"כ כתבו בארדשיר רק ארדשיר ולא שם אקטיספון, אף דאקטיספון היתה גדולה מבי ארדשיר דבאקטיספון היה השוק ולא בבי ארדשיר וביומא (דף י' ע"א) מסתפק אם רסן שהיא אקטיספון היא העיר הגדולה ואף שהיתה בתוך תחומה של אקטיספון כמבואר בעירובין (דף נ"ז ע"ב) דבני אקטיספון משחינן להוא תחומא מהאי גיסא דארדשיר, כיון דארדשיר היתה עיר בפני עצמה ולא היתה לה כל שייכות לאקטיספון ושם אקטיספון לא נקרא עליה כלל. לכן צריכין לכתוב שם. ארדשיר לבד ועיין מה שכתבו התוספות בגיטין (דף ו' ע"א) ד"ה ומבי ארדשיר ובמהרש"א ומהר"ם לובלין שם:

אלא דאפשר לומר דכתבו התוס' בד"ה ומבי ארדשיר היא מבבל ואקטיספון לאו מבבל, א"כ היו משתי מדינות וע"כ אין לכתוב שם העיר הקרובה, ואף דיש לדייק דאין זה מעכב לקרות השם של העיר על החלק של העיר אף שהוא ממדינה אחרת, דהא למאן דס"ל ביומא (דף י"ב ע"א) ובעוד מקומות דירושלים נתחלקה לשבטים, וא"כ היו לשני שבטים ליהודה ולבנימין חלק בה, ואעפ"כ כולה נקראת בשם אחד ירושלים. ובגיטין (דף ד' ע"ב) עיר אחת היתה בארץ ישראל ועסיסות שמה והיו בה ב' הגמוניות ועפ"כ נקראת בשם אחד. ובגיטין (דף ב' ע"א) בתוס' ד"ה אשקלון דעכו היתה חציה בארץ ישראל וחציה בחו"ל וכן הוא בחי' הרמב"ן והרשב"א שם. ובירושלמי שביעית (פרק ו' הל' א') ר' אחא בר' יעקב בשם ר' אימי מן תרין עובדן דרבי אנן ילפינן עכו יש בה ארץ ישראל ויש בה חו"ל, וכן הוא בירושלמי גיטין (פרק א' הל' ב') אלא דסברא פשוטה היא דאין לכתוב שם העיר הקרובה, אם אין שמה נקרא על העיר האחרת כלל:

אבל אנא הכי קאמינא, אם פרור הסמוך לעיר ושם העיר בכללה נקרא גם על החלק הזה של העיר, אף שלהחלק הזה יש לו גם שם פרטי בפני עצמו. כיון שגם שם העיר בכללה נקרא על אותו חלק של העיר צריכין לכתוב שם העיר הכללי ולא תקשה כלל מהיני ושילי. דמה שכתיבנא ששתיהן שווות, אין כונתי כמש"כ כת"ר, שהיו שוות בגדלן, ולא זו גדולה מזו, דמנא לן הא, וגם אין זה שום נפקותא, רק כונתי היא שהיו שוות ביחסן, שהיו עירות נפרדות בלי שום שייכות זו לזו ולא שמה של אחת נקרא על חברתה. משו"ה פשוט הוא דבכל אחת צריכין לכתוב שמה לבד. מדאין שום שייכות לה עם שם חברתה:

ולא תקשה נמי מהך דכתב המרדכי בגיטין פרק המגרש סימן תמ"ו וז"ל כי אשר נהגו לכתוב לשון מגרש כו' ונראה שלכך נהגו לכתוב כך לפי שפעמים דרך הבתים שבולטים ויוצאים חוץ לעיר ובלשון בני אדם אין שם העיר עליהם ובלשונם שנכתב מגרש הכל בכלל עכ"ל ולכאו' משמע מזה שאין כותבין שם העיר על המגרש, אלא דלא קשה, דהתם מיירי דהבתים הבולטים יש להם שם אחר לעצמם ושם העיר לא נקרא עליהם כלל, כמו שכתב ובלשון בני אדם אין שם העיר עליהם, דאי בסתמא מיירי, מאי פסקת דבלשון בני אדם אין שם העיר עליהם. אלא ע"כ דמיירי היכא שאין שם העיר עליהם ואין להם שום שייכות להעיר. לכן כתבו מגרש והכלל בכלל, דהא אף אם יש להם שם בפני עצמם ושם העיר לא נקרא עליהם כלל, מ"מ הא במגרש העיר הם נמצאים, ושפיר כתבו עליהם מגרש:

ומה שכ' שנית בשם ספר שו"ת משיבת נפש, הנה הספר הזה לא ראיתיו. אבל מה שהביא כת"ר ממנו פשוט הוא דכונתו היא על חלקי העיר ולא על רחובות כמו שהבין כת"ר בדבריו. דמה שהביא כת"ר לשונו דודאי עיקר המקום נקרא על שם העיר ואין השם הפרטי רק לסימן בעלמא, לסימן המקום בעיר גדולה עכ"ל שהביא במכתבו. וזה הוא בחלקי העיר, שהשם של העיר הוא שם הכללי, ושם הפרטי של חלק העיר הוא לסימן המקום שבעיר, ומה שהביא כת"ר שכתב שם רחוב, הוא לא דוקא:

ומה שכתב כת"ר לחלק בין שם רחוב סתם או בין שם רחוב שנקרא על שם אדם פרטי שנקרא לכבודו ומקפיד אם ישנו השם. וכתב דוגמא לזה בזמן שהמלכים הקפידו על הזמן עכ"ל ולא דמי, דהתם אם הקפידו על הזמן, גם הם כתבו זה הזמן ולכן הקפידו גם על אחרים, אבל שם הרחוב שנקרא על שם אדם אף שראוי לכבדו, מ"מ הא הם בעצמם כשכותבים שטרות אין כותבים שם הרחוב, רק שם הכללי של העיר, וכמו שכתבו התוס' בגיטין (דף פ' ע"ב) ד"ה זו כו' ומה שאנו כותבים לבריאת עולם, משום דהשתא ליכא שלום מלכות בכך, שאפי' עכו"ם אינן מונין לשנות מלכים עכ"ל. הרי חזינן דמה שהם בעצמם אין כותבים, ליכא שום קפידא אם לא נכתוב ואיך נאמר שיקפידו על זה שאחרים יכתבו שם הרחוב ולומר שיש סברא לכתוב הרחוב בגיטין, דיצטרך לבאר דאין כותבים שם הרחוב:

ועתה נחזור להא שכתב מהר"ם בסדר גיטין בענין קראקא וקאזמר. הנה לא מלבי הוצאתי הדברים האלה. כי הם מפורשים בכל ספרי היסטוריא ובמאספים. לדוגמא בענציקלופדיא של בראקהויז בשפת אשכנז כרך אחד עשר, ובענציקלופדיא היהודית בשפת רוסיא כרך תשיעי, ובענציקלאפעדיא היהודית בשפת אנגליא כרך רביעי, ובאוצר ישראל חלק תשיעי בערך קראקא שקאזמר היתה עיר נפרדת לגמרי. והיהודים נתגרשו מקראקא וגרו בקאזמר מאות בשנים. וכן מורה לשונו של מהר"ם ת"ל מפני שהמקום פה נחלק לשני מקומות קראקא וקאזמר. דלאיזה כונה כתב זה, דלפי הבנת כת"ר דאינם שני מקומות רק דקראקא היא מעולם שם העיר הכללי וקאזמר הוא רק שם חלק העיר, לא יונח ע"ז לומר שהמקום נחלק לשני מקומות, וגם מה שאמר אנחנו אלה פה דרים במקום הנקרא בפרט קאזמר, דלמאי נ"מ כתב דדרים בקאזמר דלפי דברי כת"ר העיקר הוא במקום שכותבים הגט ולא במקום שדרים. וכן כתב בספר טיב גיטין בלקוטי שמות עירות ס"ק כ"ז וז"ל לפי שמקום דירת היהודים נקרא בפרטות קאזמר עכ"ל. דהא אין העיקר מקום דירת היהודים, כ"א המקום שכותבים בו הגט. א"ו דכונתם הוא כמו שכתבתי דקראקא וקאזמר היו שתי ערים נפרדות ומושב היהודים היה עיקר בקאזמר, ע"כ כתבו שם קאזמר ולא שינו גם אחרי כן אף שנתחברו לעיר אחת תחת שם הכולל קראקא, והא דהקשה כת"ר מהך דשבת (דף ל"ו) בורסיף בבל למאי נפקא מינא לגיטי נשים ופירש"י לענין שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה פסול וצריך לכתוב שם של עכשיו, וא"כ אפילו אם מתחילה היה נקרא אותו החלק בשם העיר הגדולה ואח"כ ע"י איזה סבה נשתנה שמו היו צריכים לכתוב דוקא השם החדש. מכש"כ כאן שזהו שמו מיום הוסדו עכ"ל. ולא קשה מידי דהתם נשתנה השם לגמרי ועכשיו אינה נקראת כלל בבל. אבל כאן דגם עכשיו נקרא חלק העיר קאזמיר, לא שינו להבא לכתוב שם קראקא, מכוין דמקודם היתה קאזמר עיר נפרדת וגם עיקר ישוב היהודים היה שם. ע"כ לא שינו לכתוב רק הניחו השם כמקדם:

ועוד הא התם גבי בבל ובורסיף אם על העיר הנקראת עתה בבל, יכתוב בורסיף. הרי יהיה שינוי השם לעיר אחרת שנקראת עתה בשם זה וזה הוא שינוי השם גמור וכמו שכתב בספר בית מאיר באע"ז סימן קכ"ח ס"ק א' דדוקא אם ישנה לשם שהוא שם של עיר אחרת, אבל אם שינה לשם שאינו שם של מקום אחר. הוה כאילו לא נכתב כלל. וא"כ ה"נ גבי שם קאזמר לא הוה שינוי לשם של מקום אחר ועוד הרי גם עתה נקראת בשם זה:

ואשר כתב שחכם אחד כתב לו דשאני קראקא וקאזמר שיש נהר מפסיק ביניהם ועל כן נחשבים לשתי עירות, בזה הצדק עם כת"ר, דאטו אם נהר הולך באמצע העיר שיפסיקן ותהיינה נחשבת לשתי עירות. ועוד הא התוס' בגיטין (דף ו' ע"א) ד"ה ומבי ארדשיר כתבו ואעפ"י שהיו סמוכות זו לזו ולא היה אלא דגלת מפסיק ביניהם כו' עכ"ל משמע מזה דאף דדגלת מפסיק ביניהן אינן נחשבות בשביל זה כשתי עירות, רק דמסקו דמ"מ חשיבי כשתי מדינות כמו עבר הירדן לחלק מארץ ישראל לענין חזקה לפי שהירדן מפסיק. אבל ודאי דאם נהר הוא באמצע העיר שאין מפסיקן להיות חשיבי לב' עירות:

ועלה שכתבתי שנתגרשו היהודים מקראקא וגרו בקאזמר וכתבו רק קאזמר וכן נשאר השם הזה בגיטין, וע"ז כתב כת"ר אטו דירת היהודים קובע שם העיר, ואם עפ"י דין נמשך השם קראקא גם על קאזמר לו יהא שמעולם לא דרו שם יהודים, מ"מ כשנתישבו שם היה לכתוב בגיטין השם קראקא, ועוד כבר נתברר שכמאה שנים טרם שנתגרשו, כבר דרו יהודים בקאזמר. וא"כ לדעתו כתבו אז בקאזמר השם קראקא. זה ברור שאם היו כותבים אז בקאזמר קראקא לא היו משנים השם לאחר שנתגרשו מקראקא עכ"ד כת"ר. ובמחילה מכת"ר רואה אנכי שלא דקדק כלל במה שכתבתי, כי אנכי כתבתי שקאזמר היתה עיר מיוחדת ולא היתה שייכת כלל לקראקא, ואם דרו שם יהודים מקודם שנתגרשו מקראקא בודאי כתבו אז רק קאזמר, ואח"כ כאשר נתגרשו מקראקא וגרו כולם בקאזמר פשוט שכתבו רק קאזמר, אך אחר זמן נתפשטה עיר קראקא וגם קאזמר נכללה בכלל קראקא, לא שינוי השם בגטין ונשאר רק שם קזמר:

וראיתי בספר שו"ת שם אריה חלק אהע"ז סימן ס"ב שכתב דבשם שנשתקע, אף דיודעים שנקרא כן מקודם רק שעכשיו אינו נקרא כן הוה נשתקע, והביא ראיה מהא דשבת (דף ל"ו) הני תלת מילי אישתנו שמייהו כו' רב אשי אמר בבל בורסיף למאי נ"מ לגיטי נשים, ופירש"י לגיטי נשים לענין שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה פסול וצריך לכתוב שם של עכשיו. ומשמע דאם כתב שם הקודם פסול כיון שנשתקע וכ"כ בג"פ ס"ק צ"ו והתם בודאי בשם המדינה לא נשתקע רק בקריאה. אבל הכל יודעים שהיא מדינת בבל כו' א"ו דידיעה בלא קריאה לא מהני וחשוב נשתקע עכ"ל. ולפי מה שכתבתי אין מזה ראיה. דאפשר לומר דאם יודעים שנקרא כן אין זה נשתקע אף דעכשיו אינו נקרא כן. אבל גבי בבל ובורסיף אינו יכול לכתוב השם שנקרא מקודם. כיון דעכשיו הוא שינוי השם כיון דעיר אחרת נקראת בשם זה:

ונראה עוד דמדברי רש"י אין ראי' דהגט פסול, דמה שכתב רש"י דצריך לכתוב שם של עכשיו, אפשר שזהו לכתחילה עיין חולין (דף ג' ע"א), ובפי' ר' נסים גאון שם בשבת כתב וז"ל ואדוננו האי ז"ל אמר בבל בורסיף ובורסיף בבל. כונת דבר זה לאותה ששנינו במשנה שינה שמו ושמה ושם עירו ועירה פסול הרי נודע כי בבל ובורסיף עיר אחת הן והגט כשר עכ"ל:

והא דכתב כת"ר אטו דירת היהודים וכתיבת גיטין קובעים שם העיר במסמרים לבל ימוט לעולם עכ"ד כת"ר, הנה מצאתי כן בספר מכתב מאלי' סימן ט' שהביא בשם תשובת הב"י וז"ל שוב חנני ה' ומצאתי תשובה למרן בספר תשובתו בדיני גיטין בסימן א' שנשאל אם כותבים טברי' דעל כתף ים כנרת וכו' ואם נאמר שיש לנו לכתוב השם עיקר שנתפשט והלא חלב וטריפולי שכך נתפשטו שמם בעולם ובגיטין אין כותבין אלא סינים וצובא והשיב מרן כו' דהתם לסינים וצובא שאני שכך היו כותבים ובאים מיום שנתיישבו ואעפ"י שנשתנה שמם בפי העולם לא שינו ממה שהיו רגילים לכתוב. אבל טברי' שעכשיו נתישבה יותר נכון לכתוב שם הרגיל בפי העולם עכ"ל וה"נ גבי קאזמר כיון שכך היו כותבים לא שינו שהיו רגילים לכתוב:

והנה יש להביא ראי' מהא דפסחים (דף צ"א) דבבית פגי מותר לאכול הפסח. וכן שאר קדשים קלים כדמשמע במנחות (דף ע"ת) וכן מעשר שני כמבואר בבבא מציעא (דף צ') ועי' מה שכתבו התוס' בסנהדרין (דף י"ד ע"ב) ד"ה מלמד. והא כל הנך מותרים רק בירושלים. והא חלק העיר ההיא נשאר עליו שם בית פגי כמבואר בדוכתי טובא ע"ש בסנהדרין ובסוטה (דף מ"ה), ומ"מ דגם שם ירושלים נקרא על חלק זה של העיר. ששם ירושלים הוא שם הכללי של כל העיר שפיר הוה דינה כירושלים. אלא דיש לדחות דאטו שם ירושלים גורם הקדושה, הא המקום שנתקדש גורם, ומכיון שגם בית פגי נתקדשה בקדושת המקום שפיר מותר לאכול שם את הפסח וקדשים קלים ומעשר שני, אף דשם בית פגי הוא על המקום הוא:

אלא דהא קרי לה שם ירושלים כמבואר בשבועות (דף ט"ו ע"א) מה ירושלים דבר הנאכל בה מקדשה, וא"כ אף דחלק הזה נשאר לו גם שם בית פגי, מ"מ קרי לי ירושלים, דהוה שם הכללי של כל העיר, ושם (דף ט"ז ע"א) אבא שאול אומר שני ביצעין היו בהר המשתה ובתוספתא סנהדרין גרס שתי ביצעין היו בירושלים. ובתשו' מהרי"ט ח"ב סימן י"ב כתב דבית פגי היינו הבצעה הראשונה וקאמר דהיו בירושלים, הרי דקרי לה סתמא ירושלים אף דנשאר לה גם שם בית פגי:

ואף לפי דברי רש"י ב"מ (דף צ' ע"א) שבית פאגי הוא לשון כבישתא של עיר, היינו פרור העיר, אין כונתו דאין זה שם פרטי, דהא אשכחן בדוכתי טובא דבית פגי הוא שם פרטי, דהא בספרי פנחס פרשה כ"ט פסוק ל"ה איתא הרי הביא את קדשיו מבית פגי לירושלים, שומע אני יאכלם בירושלים וילין בבית פגי, ת"ל ביום השמיני עצרת תהיה לכם עצרו הכתוב מלצאת, וע"כ זה מיירי קודם שקדשו את בית פגי. דהא לאחר שקדשו היא נחשבת כירושלים לכל דבר ויכול גם ללון שם. ואעפ"כ קרי לה בית פגי, מפני שזה היה שמה הפרטי. וכונת רש"י שלכך קראו שמה בית פאגי מפני שהוא ג"כ לשון כבישתה של עיר והיא היתה סמוכה לעיר, לכן קראו שמה הפרטי כך:

ואין להקשות מהא דע"ז (דף י"א ע"ב) עיר שיש בה עכו"ם חוצה לה מותר, ואמרי' בגמרא היכי דמי חוצה לה כו' כגון עטלוזה של עזה, ופירש"י דסמוך לעיר מאוד. והרי שם עזה היה גם על חוצה לה דקרי לה עטלוזה של של עזה, ואעפ"כ היתה מותרת ולא נאסרה עם עזה. דהתם שאני, דאין זה תלוי אם נחשבת כהעיר, כ"א כשעובדין שם אסורה ואם לא מותרת, ואף באותה העיר ממש אם יש מקום שאין עובדין היה מותר ועי' ירושלמי ע"ז (פ"א הל' ד') וא"כ אם ידעינן שרק בתוכה עובדין ולא חוצה. לכן חוצה לה מותר, אף שנחשב כחלק מן העיר:

ומעתה כל מה דכתיבנא בתשובתי הראשונה מדברי הר"ש ומהרי"ו ועוד פוסקים דתוך התחום לכתוב שם העיר זה הוא רק לרוחא דמלתא, כי בנידון דידן אין אנו צריכים לכך, דאף החולקין עליהם, הוא רק בסתמא, היכא שאין שם העיר נקרא על תוך התחום. אבל אם שם העיר מתפשט גם על סביבות העיר, גם הם יודו שכותבים שם העיר, ומה שבתשובת שאילת שלום תנינא סימן ל"ה ובתשו' נודע בשערים מכשירים רק בדיעבד, היינו דהתם לא היה על הכפרים שם העיר כלל, רק היה להם שמות מיוחדים, אבל אי הוה גם שם העיר נקרא על הכפרים, אז הכשירו לכתחילה וכיון דבספר משיבת נפש, כתב מפורש כן. וכן בתשו' מהר"ח כהן וכן כתב בספר גט פשוט דכותבים ירושלים ולא ציון דהוה חלק העיר, והביאו בספר טיב גיטין בליקוטי שמות עירות ס"ק ט"ו, ומשמע דגם הוא ס"ל כן, ע"כ הכי נקטינן:

והנה כת"ר הביא מהך דב"ב (דף ס"ח ע"ב) במוכר את העיר והיה לה חלק אחד בים וחלק אחד ביבשה וגירסת הרמב"ם היא דאין נמכרים עמה, הרי מוכח לגירסתו דחלק מן העיר לא הוי בכלל עיר עכ"ד כת"ר. ואין מכאן ראי' כלל, דהא הרמב"ם סתמא קתני דאף אם אותו חלק נקרא בשם העיר ואין לו שם אחר כלל. ג"כ אינו נמכר עמה, דהא לא תלי טעמא בשם. ואם יכתבו גט באותו חלק ע"כ יכתבו שם העיר, ומ"מ כתב דאינם מכורים עם העיר, וכן אם יכתוב גט בביברין של חיות שאין פניהן כנגדה אם נקראים על שם העיר, ע"כ יכתוב שם העיר ומכל מקום אינם מכורים עם העיר, ועוד הא בקעה סמוכה לעיר ומפסיק צונמא אינה נמכרת עם העיר אף דשם העיר עליה ואם אין מפסיק צונמא הרי היא נמכרת עמה, אלא דהתם לא תליא כלל אם הם נקראים על שם העיר לשיטת הרמב"ם, אלא הטעם הוא, אם תשמישם הוא ביחד עם העיר אז נמכרים עם העיר:

עוד כתב כת"ר להעיר מהא דאיתא בבכורות (דף נ"ד ע"ב) דעד ט"ז מיל שלטא עינא דרועה, וא"כ הלא היה דותן רחוק משכם יותר מט"ז מיל, דאל"כ היה יוסף רואה אותם, ולפ"ז נצטרך לומר דעיר קטנה אף שהיא רחוקה יותר מט"ז מיל נמי נקראת בשם העיר הגדולה וצריכין לכתוב בגט דוקא שם העיר הגדולה וזהו נגד השכל עכ"ד כת"ר. ואין מזה לדחות כלל, חדא דאפשר דדותן היתה קרובה לשכם והיתה מצדה השני של העיר ולכן לא ראה יוסף אותם, ועוד אטו אמרינן בכל עירות הקטנות הסמוכות לעיר גדולה תהיינה נקראות על שם העיר הגדולה, אנן הכי אמרינן דדותן היה השם הפרטי של הכפר ושם שכם היה שם הכללי שנתפשט גם על דותן וזה לא תליא בריחוק או בקירוב, רק אם השם מתפשט גם על העיר הקטנה:

ואשר כתב כת"ר על דברי פתחי תשובה בסימן קכ"ח ס"ק א' עלה שהביא מתשו' הגאון מהרי"ם מבריסק בסי' כ"ח שהביא ראי' דאף חוץ לעיבורה נקרא על שם העיר מהא דמכות (דף ט' ע"ב) דפריך וחברון עיר מקלט היא והא כתיב ויתנו לכלב את חברון אמר אביי פרוודהא כו' ופירש"י פרוודהא כפרים וחצרות הסמוכות לה נקראות על שמה כו' ובודאי שדה העיר וחצריה לא היו בתוך עבורה של עיר כו' א"כ מוכח דאף חוץ לעיבורה נקרא על שם העיר עכ"ד וכתב בפ"ת וז"ל ולענ"ד תמה אני מ"ש דמוכת מגמ' מכות הנ"ל דאף חוץ לעיבורה נקרא ע"ש העיר. יותר הו"ל לומר דמוכח משם דאף חוץ לתחומה נקרא ע"ש העיר. דהרי גמרא זו איתא ג"כ בב"ב (דף קכ"ד ע"ב) ושם פי' רשב"ם פרוודהא כפרים ושדות שסביב לעיר חוץ למגרש, מבואר דאף חוץ למגרש שהוא חוץ לתחום נקרא גם כן בשם העיר עכ"ד, וכתב כת"ר וטעה בזה דהא המגרש הוא רק אלף אמה והפרורים היו חוץ למגרש אבל בתוך התחום שהוא אלפים אמה עכ"ל כת"ר. ובמחילה מכת"ר שכתב במהירות וכתב על הפ"ת שטעה ובאמת הפ"ת לא טעה. כי הכתוב אומר יהושע כ"א, ולבני אהרן הכהן נתנו את עיר מקלט הרוצח את חברון ואת מגרשיה ומגרש ערי הלוים הם שלשת אלפים אמה עיין ברמב"ם פרק י"ג הל' ב' מהל' שמיטה ויובל, וחוץ ממגרשי העיר שהם נתנו לכלב וקא קרי לה חברון, הרי דחוץ לתחום נקרא ג"כ בשם העיר כמו שכתב הפ"ת:

ומה שכתב עוד כת"ר דלכן קברוהו בשכם דיעקב אבינו נתן לו לקבורה את שכם כמש"כ רש"י בפרשה ויחי. ולמאן דסבר דבאותו היום שעברו את הירדן הלכו ס' מיל י"ל דבאותו היום קברוהו שם ולא הוצרכו להמתין על חלוקה עכ"ל. דא"כ דפריך בסוטה (דף י"ג ע"ב) מאי שנא בשכם, אמר ר' חמא בר חנינא משכם גנבוהו ולשכם נחזיר אבדתו, מ"ט לא משני מפני שיעקב נתן לו שכם לקבורה. וגם מדקאמר שם והכתיב ויהי לבני יוסף לנחלה ופירש"י אלמא בנחלתם קברוהו דחביב היה עליהן. משמע דלאחר שחלקו קברוהו, כשכבר היתה נחלתם המבוררת. ובספר סדר הדורות הביא ג"כ דלאחר שחלקו קברו את השבטים, וחשיב שם גם יוסף:

אחרי שכתבתי כ"ז בא לידי ספר שו"ת משיבת נפש וראיתי שכונתו היא כמו שכתבתי שצריכין לכתוב רק שם הכללי של העיר ולא שמות הפרטים של חלקי העיר:

והנה מה שהביא שם בסימן נ"ו ראיה מגיטין (דף פ' ע"א) דפרך אמתניתין דהיה במזרח וכתב במערב כו' מאן אילימא בעל היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, ומאי קושיא נוקמי דמתניתין איירי אפילו בעיר אחת רק שהרחובות חלוקות זה נקרא רחוב מזרח וזה נקרא רחוב מערב ולישנא דמתניתין כפשטא, א"ו דאין כותבים שם הרחוב כלל עכ"ל. ובזה איכא למידק דאם נוקמי דמתניתין איירי בעיר אחת והשינוי הוא ברחובות בעיר אחת, א"כ כיון דנימא דצריך לכתוב שם הרחוב ושינה מהרחוב שבמזרח לשם הרחוב שבמערב שפיר מקשה בגמ' היינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה, דכיון דנימא דצריך לכתוב שם הרחוב הוי שינוי והשינוי פוסל ומאי נ"מ הוא אם שינה מעיר לעיר או מרחוב לרחוב אם נאמר דצריך להזכיר שם הרחוב. והנראה מדבריו שכונתו היא אם יש לכתוב שם הכולל ווינא ביחד עם שם הפרור, כמבואר בדבריו שאין צריך לכתוב רק שם הכולל. משמע מזה דהשאלה היא אם צריכים לכתוב גם שם הרחוב מלבד שם העיר שצריכים לכתוב א"כ ראיתו היא שהיה להגמרא לתרץ הא דקאמר היה במזרח וכתב במערב, היינו מלבד שם העיר כתב ג"כ שם חלק העיר שבמערב והוא היה במזרח ובאופן זה לא תקשה דהיינו שינה שמו ושמה שם עירו ושם עירה דהא כתב שם העיר הכללי וזה ברור דשם העיר נקרא גם על חלק של העיר. וזה הוא רבותא לאשמועינן דאף דכתב שם הכללי של העיר, מ"מ כיון ששינה שם חלק של העיר נמי פוסל, דהא דצריך לכתוב שם העיר הוא מפני שאפשר דמתרמי שני יוסף בן שמעון כמו שכתב הטור. וא"כ כששינה שם החלק של העיר ממזרח למערב הוה אמינא דג"כ פסול, א"ו דאין כותבים כלל שם הפרור או הרחוב בגיטין, דרק שם העיר יש לכתוב אבל לא שם הפרטי של הפרור, דבזה ליכא למיחש דמתרמי שני יוסף בן שמעון, מכיון שכותבים שם העיר בשביל זו, שוב לא צריך לכתוב גם שם הפרור:

שוב ראיתי בספר משיבת נפש שם, מה שהביא מספר פנים מאירות, והוא שם בחלק שני סימן פ"ב וגם מתשו' מהרי"ו סימן ק"א שהביאו ראי' בעיבורה של עיר תשובה כעיר, מהא דנדרים (דף נ"ו) דבנודד מן העיר אסור בעיבורה ויליף התם מקראי, והדברים כבר אמורים במרדכי גיטין פרק מי שאחזו סימן תכ"ו:

ובהאי ענינא יש להבין בדברי הגמרא נדרים (דף (נ"ו ע"ב) דקאמר מנלן דעבורה דמתא כמתא א"ר יוחנן דאמר קרא והרי בהיות יהושע ביריחו מאי ביריחו אילימא ביריחו ממש והכתיב סוגרת ומסוגרת, אלא ש"מ בעיבורה אימא אפי' בתחומה, הא כתיב בתחומה ומדותם מחוץ לעיר, ולכאו' קשה הא ר' יוחנן ס"ל דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם, כדמשמע בבכורות (דף נ"ה ע"א) ומפורש כן בירושלמי, ואמאי איצטריך להביא ראי' מן הכתוב אם בלשון בני אדם עיבורה של עיר כעיר ומשו"ה הנודר אסור ליכנס לעיבורה:

והנה בירושלמי נדרים (פרק ז' הל' ו') הביא זה בשם ר' יודן ב"ר שלום ור' אבין בשם ר' אחי דחי זה ומשני הוה יריחו ובפירושו כתב בפני משה ביריחו ממש, אחר המעשה אחר שנכבשה ואין מוקדם ומאוחר עכ"ל וכבר כתב בשירי קרבן שם שמלבד שדוחק לומר אין מוקדם ומאוחר כמו שכתבו התוס' בפסחים (דף ו'), גם לפי שעיקר חסר מן הספר, והנה לפי מה שכתבו התוס' בעירובין (דף ס"ג ע"ב) ד"ה מיד וילך יהושע שזה לא היה לאלתר, שהיה במלחמות עי, והא בגמ' אמרו מיד משמע שהיה תיכף בעומקה של הלכה, וא"כ היה לאתר כבישת יריחו. אבל מ"מ עיקר חסר מן הספר, והקרבן עדה פי' שהיו שם בתים בנויים ושרפו אותם, ומ"מ נשאר על המקום שם יריחו. ולענ"ד נראה דכונת הירושלמי דהוה יריחו, היינו דכל הככר מסביב נקרא יריחו כדאשכחן בתורה ואת הככר בקעת יריחו, וביהושע ערבות יריחו, וכן מצינו שם אבל השטים וקורא אותה שטים סתם, וכן בית נמרה קורא נמרה סתם (במדבר מטות) וכן אפשר דבקעת יריחו או ערבות יריחו קורא סתם יריחו. וא"כ היה גם שם המקום יריחו אף שהיה רחוק מהעיר, ואין מזה ראי' דעיבורה של עיר היא כהעיר:

והנה בספר תוספות שבת על הלכות שבת סימן רמ"ד ס"ק ז' כתב וז"ל ואגב גררה ראיתי לכתוב מה שנתקשיתי על הא דאמרינן דתוך התחום נגרר אחר העיר מהא דאיתא בנדרים הנודר מן העיר מותר בתחומה ויליף מהא דכתיב ומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה, אלמא דלא נקרא אלא חוץ לעיר ולא עיר ממש. ובחפשי מצאתי קושיא זו בים של שלמה פרק כל הבשר בשם המרדכי שהניחו בצ"ע. ומהרש"ל שם תירץ דשאני נדרים דאזלינן בתר לשון בני אדם ובלשון בני אדם לא הוי תוך התחום בכלל העיר, והש"ך ביור"ד סימן רי"ז נמשך אחריו. ולכאו' קשה דהא מקרא קיליף ומדותם וגו' שוב מצאתי למי שנתקשה בזה. אבל לק"מ דהא כתב הב"י ביור"ד סי' רי"ז בשם רבנו ירוחם דבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם באותו מקום ואם נדר בלשון הקדש ואין מדברים שם בלשון הקדש הולכים אחר לשון תורה. ולפ"ז הא דהוצרך למילף שם מקרא דומדותם, היינו משום דמתני' פסיק ותני דמותר דמשמע בין שנדר בלשון לעז ובין שנדר בלשון הקדש ולהכי מייתי קרא דגם בלשון תורה אין התחום בכלל העיר והולכין אחר הלשון ואחר כונתו וה"ד בנדרים. אבל בשאר דברים אף דאין התחום בכלל העיר ולא נקרא על שמו, מ"מ הוא נגרר אחר העיר והרי הוא כמותה עכ"ל, הבאתי לשונו מפני שאין הספר הזה מצוי הוא, והנה כדברי רבנו ירוחם כתב ג"כ הר"ן בנדרים (דף נ"ה ע"ב), ד"ה תוספתא והרשב"א בחידושים שם:

ולפי זה אזלינן בתר לשון בני אדם אם בהלשון שמדברים משמע כן, ואם מדבר בלשון הקדש אזלינן אחר לשון תורה, ואם כן שוב תקשה דהתנא קפסיק ותני דאסור בעיבורה. וא"כ זה הוא אם רק בהלשון שהוא מדבר משמע דגם עיבורה של עיר הוא כעיר. אבל אם בלשון של בני אדם לא היה עיבורה של עיר כעיר אף אם אומרים זה בלשון הקדש, אז לא היה מועיל כלל מה דבלשון תורה עיבורה של עיר כעיר, כמו דבתירוש אף דבלשון תורה הוא יין, מ"מ אם במקומות שבלשון בני אדם תירוש הוא מיני מתיקה אסור במיני מתיקה ומותר ביין כמפורש בירושלמי נדרים (פרק ז' הלכה א') והביאו הר"ן והרשב"א שם. וא"כ תקשה מאי קאמר מנלן דעיבורה של מתא כמתא ומייתי מקרא, הא אם בלשון בני אדם אין עיבורה של עיר כעיר לא אזלינן אחר לשון הכתוב, וגם בתחומה אם בלשון בני אדם הוא כעיר אזלינן בתר לשון בני אדם, ומאי מייתי מן הכתוב, ואם במקום שמדברים בלשון לעז תחומה הוא מהעיר וכשהוא אומר בלשון הקדש אז אין תחומה מהעיר מפני שאז אזלינן אחר לשון תורה, א"כ מדוע קאמר סתמא דמותר בתחומה, דמשמע דבכל גונא מותר בתחומה:

ע"כ נראה לענ"ד דהעיקר היא כמו שכתבו התוס' בע"ז (דף כ"ז) אלמא דהתם מפיק לי' מקרא כי לא נתברר לנו לשון בני אדם, וכן מורים דברי הרשב"א בחי' שם, וע"ז קאמר מנלן דעיבורה דמתא כמתא, כיון דלא נתברר לשון בני אדם, על זה מביא ראי' מהכתוב דעיבורה דמתא כמתא ותחומה אין מהעיר:

ובזה יש להבין הא דאיתא בירושלמי נדרים (פרק ז' הלכה ו') שם, ר' מנא בעי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר הילכו בנדרים אחר לשון בני אדם, לית אורחי' דבר נש מיחמי חברי' בפומא בעי מימר בטברי' חמתי'. והנה בפני משה פירש דהקו' היא מסיפא דמתניתן דקתני הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים והא בלשון בני האדם מן הבית מכניסת תוך הבית משמע, ובזה יש לדייק איך יעלה על הדעת שמן האגף ולפנים אינו בכלל בית והא בנדרים (דף נ"ו) רוצה לומר מן האגף ולחוץ יהיה בכלל בית ואיך נאמר דסליק אדעתי' שגם מן אגף ולפנים לא יהי' בכלל בית, ועיין בשבת (דף ו' ודף ט') בפירש"י ובחי' הרשב"א שם. ועוד מה זה שתירץ לית אורחי' דבר נש מיחמי' חברי' בפומא בעי מימר בטברי' חמתי'. והא בעיר אפי' עיבורה הוא כעיר לא רק בפתח השער כמו שפי' הוא שם:

על כן נ"ל לפרש דקשיא לי' מהא דקאמר שם מניין שעיבורה של עיר כעיר כתיב וימי בהיות יהושע ביריחו, וא"כ מדמביא ראי' מהכתוב ש"מ דאין הולכים אחר לשון בני אדם. א"כ פליגא על ר' יוחנן. ומשני דאי הוה לשון בני אדם מבורר שעיבורה של עיר אינה כעיר אז הולכים אחר לשון בני אדם, אך כאן אין לשון בני אדם מבורר. דהא מצינו לפעמים שישנם בני אדם שקורין גם סמוך לעיר על שם העיר, כמו שאומר שם לית אורחי' דבר נש מחמי חברי' בפומא בעי מימר בטברי' חמתיה, לא קאמר אית אורחיה, דאז הוה משמע דבכל פעם אומרים כך, אבל אומר לית אורחי' דבר נש, כלומר בתמיה וכי אין דרך אדם לומר בטבריה חמתיה. והכונה היא אם לא היה מנהג בני אדם בשום פעם לומר כן אז לדברי ר' יוחנן לא היתה עיבורה של עיר כעיר. אבל אין זה מנהג בני אדם בכל פעם, כי יקרה לפעמים שאם מוצא את חברו סמוך לטבריה אומר שראה אותו בטבריה, וא"כ אין כאן לשון בני אדם מבורר. וע"כ צריך ללמוד זה מן הפסוק, דאז הולכים אחר לשון תורה וכמו שכתבו התוס' והרשב"א ז"ל. אבל בשמות עירות בגיטין שתליא בהסכם בני אדם איך הם קורין שם העיר כמבואר בהפוסקים. ואם כן אם שם העיר מתפשט גם על סביבות העיר, פשוט שכותבים שם העיר:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה