אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן כח

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן כח

סימן כז

להרב הגאון המפורסם מוהר"ר אליעזר דון יחייא (ז"ל) אבד"ק לוצין

מה שכתב כת"ר בהא דקיי"ל שאין כותבין גט במקום שאין מכירין את שמם אלא אם כן הוחזק בעיר בשם זה שלשים יום כדאיתא בבא בתרא (דף קס"ז) ובשו"ע אהע"ז סימן ק"ך, וחקר כת"ר אי הני תלתין יום בעינן דוקא רצופין, או דסגי אפילו במפוזרין, ומסיק כת"ר דלא בעינן רצופין:

ולענ"ד נראה דהנך שלשים יום בעינן דוקא רצופין, דאמרי' בבא בתרא (דף ח') הנודר מיושבי העיר כל שנשתהא שם ל' יום אסור ליהנות ממנו, ומפורש הוא בתשובות המיוחסות להרמב"ן סימן רס"ז, והיא התשובה שהביאה הבית יוסף ביור"ד סימן רי"ז, דהיינו ל' יום רצופים. ז"ל שם. שאלה נשבעתי בזה הלשון עד"ר וכו', ומפסח הנזכר עד מלאת שנה תמימה שלא אהיה מהדרים בעיר לידרא כו' העמידני על נכון הדבר איך יהיה הנהגתי אם אוכל עוד לצאת ולבא בפתי לאכול שם ולעסוק בעניני שני שלישי החדש מחדשי השנה או יתר על זה, כיון שאיני דר חדש שלם כו' תשובה כו' אבל אתה שחלה שבועתך עליך ונסתפקת אם תוכל להתעכב שם בעיר פחות משלושים יום, דע כי הדין הזה מוחלק כפי לשון הנשבע, אם נשבע שלא יהיה מיושבי העיר או נשבע שלא יהיה מבני העיר או נשבע שלא יהיה מן הדרים בעיר, לפי שהיושב נקרא מתעכב בעיר שלשים יום ובן עיר לא נקרא עד שיתעכב שנה תמימה בצירוף, ודינים אלה מפו' בתלמוד. אבל דר לא נתפרש בהדיא. אבל מדעתי שאינו לא כיושב ולא כבן עיר כו' עכ"ל. מזה חזינן דאם נשבע שלא יהיה מיושבי העיר היה יכול להתעכב שם שני שלישי חדש, אף שבמשך השנה יתעכב שם יותר משלשים יום:

וכן משמע בתשובות מבי"ט חלק ב' סימן נ"ב שכתב שמה שהוחזק שמו ל' יום בעיר, הוא שכל ל' יום הקורא אותו קורא אותו בשם זה, או שקורא אותו לתורה או חתם בשם זה שלש פעמים תוך הל' יום ואם היו ג' פעמים בל"א יום צ"ע אם תהיה חזקה עכ"ד מזה משמע דהל' יום צריכים להיות תכופים ורצופים, ומפורשים הדברים בתשובת אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אהע"ז סימן פ"ח ד"ה וגם גבי עיר פילץ. וז"ל לכן יכריזו בכל בתי כנסיות שבעיר שלשים יום רצופים ערב ובקר ששום אדם לא יקרא עוד שם העיר פילטץ רק פילץ עכ"ל:

והא דכתב הב"ח ביור"ד סימן רי"ז וז"ל אלא דתני בה לשון נשתהא כו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' נדרים לשון שהה ונשתהא דמשמע אפי' יוצא ונכנס עכ"ל. אין כונתו כמו שכתב כת"ר לרמז דלא בעינן רצופים דנשתהא משמע אף מפוזרים דאם היתה כונת הב"ח הרי דבריו סותרים לתשובת הרמב"ן בתשובה סימן רס"ז שהבאתי לעיל והב"ח בעצמו הביאו שם, דמשמע מדבריו שהנך שלשים יום היינו רצופים כמפורש בהשאלה והרמב"ן לא דחה זה ומשמע דמודה לו שהם רצופים וכמו שכתב גם כת"ר. ומה שכתב כת"ר דאולי יפרש הב"ח דבזה לא חש להשיבו אינו נראה כלל, דנראה מדברי התשובה דביושב גם הרמב"ן מודה לזה:

ועוד הא הב"ח בעצמו כתב באהע"ז סימן קמ"ד אהא דאיתא בגיטין (דף ע"ו) הר"ז גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום היה הולך ובא והולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט, וקאמר ר' יוחנן בגמרא הר"ז גט קתני דלא הוי גט ישן לכי מלו תלתין יומי הוי גיטא וע"ש בפרש"י ובטור שכתב ולא תנשא עד שעברו ל' יום רצופים שלא יראנה וכתב הב"ח וז"ל וי"ל דלא אתא רבינו אלא לאוריי דבעינן ל' יום רצופים. דלא תימא אפי' הולך ובא והולך ובא ובין הכל מה שלא ראה את פניה הוי ל' יום הגט כשר ושריא לאנסובי לפיכך כתב ולא תנשא עד שיעברו שלשים יום רצופים וכמו שפירש"י דאין התנאי מתקיים עד שיעברו ל' יום רצופים כו' עכ"ל. והא התם ל' יום סתמא קתני ואפי"ה קפריך בגמרא והא לא עבר דאף דהיה הולך ובא הולך ובא, ואפשר דבכל אלה עבר ל' יום מפוזרין, אלא מדקתני ל' יום סתמא ממילא מצריך להיות עובר ל' יום רצופים וכדפירש"י התם:

אלא דבכל הנך אפשר לומר דכאן הולכין אחר לשון ב"א ובלשון ב"א אם אמר ל' יום כונתו רצופים וכמו דאמרי' בשבועות (דף כ"ה ע"א) שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר, ולא אמרינן דבשלשה ימים מפוזרים קאמר משום דאזלינן בתר כונת הנודר וכונתו בודאי ג' ימים רצופים, ועוד דתקשה מהך דבכורות (דף ל"ח ע"ב) איזהו הורד הקבוע כל ששהה שמונים יום, והתם רצופים בעינן, כמפורש שם ר' חנינה בן אנטיגנוס אומר בודקין אותו ג' פעמים בתוך שמונים יום, ועיין ברמב"ם פ"ד הל' י"ב מהל' איסורי מזבח.

והנראה דגם הב"ח מודה דרצופים בעינן, היינו דבכל משך שלשים יום רצופים צריך הוא להיות מיושבי העיר, רק דאינו צריך הל' יום להיות יושב שם לבל יצא מן העיר כלל. כי אם קבע דירתו בעיר ל' יום ובמשך הל' יום הללו הוא יוצא ונכנס סגי. אבל אם השלשים יום הם מפוזרים בזה לא איירי הב"ח. ועי' בנמוקי יוסף ב"ב ריש פרק ג' ד"ה אמר מר זוטרא:

והנה הב"י הביא לשון הרמב"ן בתשו' בזה הלשון לפי שהיושב נקרא מתעכב בעיר שלשים יום ובן עיר לא נקרא עד שיתעכב שנה תמימה אך לפנינו בתשובות המיוחסות להרמב"ן איתא עד שיתעכב שנה תמימה בצירוף, ולכאו' הרי מפורש כ' שבצירוף מהני, אלא דאם כן היה הרמב"ן ז"ל סותר דברי עצמו שמסכים בהא עם הנשאל שאם היה נשבע שלא יהיה מיושבי עיר לידרא היה רשאי לדור שם כל שני שלישי החדש במשך השנה, אף דיהיו ל' יום בצירוף. ועוד מה זה שכתב שנה תמימה בצירוף, דהיה לו לכתוב שנה בצירוף ומדדייק וכתב שנה תמימה כונתו ברורה דצריך להיות שנה תמימה רצופה, ולשון בצירוף שכתב אפשר דכונתו היא כפי דברי הב"ח דאין צריך שבמשך כל השנה ישב בעיר מבלי לצאת ממנה אף לזמן קצר, כי אף אם יושב שם בצירוף יוצא ונכנס ש"ד:

והנה לפי דברי כת"ר שכתב דמשו"ה כתב הנמוקי יוסף בהלכות ציצית דאמרינן טלית שאולה לאחר ל' יום חייבת בציצית דהני שלשים יום בעינן רצופים מטעם דאי לא הכי אין נראה כ"כ כשלו, היה אפשר לתרץ הא דכתב בספר ברכי יוסף ביור"ד סימן רפ"ו בשם תשו' בית דוד בהא דשוכר בית פטור ממזוזה ל' יום דאם עמד בבית כ"ט יום ויצא ואח"כ חזר, יש להסתפק אם בחזרתו ביום ראשון יצטרף היום ההוא לכ"ט יום שקדמו ויושלמו ל' יום, ובס' פתחי תשובה כתב וז"ל וצ"ע מ"ש מטלית דכתב בנמוקי יוסף הל' ציצית דאם החזירו תוך ל' וחזר ולקחו אינו מצטרף דבעינן ל' יום רצופים עכ"ל. ולפי דברי כת"ר אפשר לומר דהוא כתב במזוזה להך סברא דכתבו התוס' במנחות (דף מ"ד ע"א) ד"ה טלית דמשו"ה במזוזה כל ל' יום פטור דלאו בית דירה דידי' הוא, אבל אם דר ל' יום בסירוגין, אפשר דמקרי דירה שלו. אבל לפי מה דקיי"ל דגם במזוזה לאחר ל' חייב מדרבנן דמחזי כשלו, כיון דדר בה ל' יום, א"כ הדר דין מזוזה לדין טלית, דהנך ל' יום בעינן רצופים, דאל"כ אינה נראית כשלו:

והנה כת"ר הביא מהך דמגילה (דף כ"ד) דכהן שיש בו מומין דלא ישא את כפיו, ואם הוא דש בעיר רשאי לישא את כפיו. וכתבו הפוסקים דבשלשים יום נקרא דש בעירו והוכיחו כן מהא דירושלמי (פ"ק דתענית) לענין הרגל הזכרת גשם דתלוי בשלשים יום כו' וכיון שכן הרי מוכח דאפילו במפוזרים נמי נקרא דש בעירו עכ"ל כת"ר. ואיני יודע מהיכן יצא לכת"ר דשם הוה ג"כ במפוזרים, הא גבי הזכרת הגשם גופי' כתב במחצית השקל באו"ח סימן קי"ד ס"ק י"ד וז"ל ומיהו אם טעה בתוך הל' יום והתפלל כמנהגו ש"ע כו' ולא הזכיר משיב הרוח נסתפקתי אם י"ל דהימים הראשונים יפלו וצריך ל' יום חדשים דע"י טעותו סתר הרגל ימים הראשונים. דהא מדמי לי' לשור המועד ובמועד אם נגח יום א' וביום של אחריו לא נגח ועוד נגח פ"א וביום שאחריו, אעפ"כ אינו מועד, דנגיחה ראשונה אינה מצטרפת כיון דבנתיים ראה שורים ולא נגח עכ"ל. מזה חזינן דהתם צריכים להיות הל' יום רצופים. וכן יש לכוין בדברי הט"ז ס"ק י"ג, אלא דהוא ס"ל דתלי במנין הימים ולא במנין צ' תפילות:

וראיתי בספר שו"ת הר הכרמל חלק אה"ע סימן ח' וז"ל ולענין אי בעינן אתחזק ל' יום רצופים, ודאי בעינן רצופים כו' וכן משמע במס' עירוכין (דף כ"ב) לענין הכרזה אמרינן בא להכריז רצופים ל' יום, בשני וחמישי ששים יום ואע"ג דכי חשיב להו ליומי דהכרזה לא הוי אלא תמני סרי יומי, כיון דמשכה מלתא שמעי אינשי, א"כ חזינן דשמעי אינשי דל' יום היינו ברצופין, ותו אמרינן בכתובות ריש פרק המדיר), המדיר אשתו מלהנות לו עד ל' יום יעמוד פרנס כו' מ"ש עד ל' יום לא שמעי אינשי ולא זילא מלתא כו' והתם ודאי רצופין דהא המדיר קתני עכ"ל. והנה אף דהדין דין אמת, אך על הראיות שהביא נראה לענ"ד דיש לדון ע"ז:

דמהך דכתובות (דף ע') אפשר לדחות דהן אמת דהתם ברצופים מיירי כיון שהדירה כך עד שלשים יום, אבל אפשר לומר דאי הדירה בפירוש שלושים יום מפוזרין ג"כ זילא בה מלתא ושמעי אינשי ולפ"ז יש לומר דגם בשלשים יום מפוזרין ג"כ אתחזק. ועוד דעלה דפריך התם בהגיע זמן ולא נשאו כו' ומאי שנא עד ל' יום כתב בשיטה מקובצת בשם הריטב"א וז"ל ומ"ש עד שלשים יום פי' דהכא ליכא למימר כדאמרינן לעיל דעד שלשים יום לא זילא מלתא טפי זילא מלתא, דדלמא הכא אפי' יותר משלשים יום ליכא זילותא כיון דעדיין אינה נשואה ואינו מפרנסה לעולם אלא ע"י שליח. א"נ דהכי אפי' תוך שלשים יום זילא בה מלתא כו' עכ"ל הרי חזינן דיש אופנים דגם תוך שלשים יום שמעי אינשי וזילא בה מלתא. אלא דהתם אפי' אם ידעו יחידים ג"כ זילא בה מלתא, ויחידים אפשר שידעו תיכף אף בתוך ל' ובאתחזק שמו צריך להתחזק לרבים ששמו כן:

ומהך דעירוכין אפשר לומר, אדרבה דגם אין רצופין לא גרע בני"ד דהא קאמר התם, כיון דמשכא מלתא שמעי אינשי ולפ"ז אם אתחזק בשלשים יום אינן רצופים משכא מלתא טפי ושמעי אינשי ומהני:

ומה שכתב כת"ר דהא לישנא משמע יותר אינן רצופים עיין כתובות (דף ו) ארבעה לילות עד מוצאי שבת דיש סברא שם דעד מוצאי שבת אתי לאשמעינן דבעינן רצופין ע"ש בתוס' ד"ה מאי וכו' משמע מזה דהאי לישנא סתמא מפוזרין משמע, וכן בריש חזקת הבתים שלש שנים שאמרו הוא שאכלן רצופין ופריך פשיטא מיום ליום קתני. ומשני דלא תימא דאתי לאפוקי מקוטעות ולעולם אפילו מפוזרות, הרי מבואר דסתם מספר ימים או שנים הנאמר בגמרא לא בעינן דוקא רצופין עכ"ל כת"ר הנה מהך דכתובות לא תקשה דאי הוה תני רק נותנין לה ארבע לילות ואי אסור למבעל בשבת, ע"כ הנך ארבע לילות היינו עד ליל א', דליל שבת ע"כ אינה מן החשבן, וא"כ מוכח דהנך ד' לילות אינן רצופין, והיכא דמוכח שאני, ומשני לא לבר משבת, ומוצאי שבת דנקט לאשמועינן דבעינן רצופים, היינו דארבעה לילות דנקט דלהוי רצופים ובעיל רק בג' לילות מהם ולא קאמרינן דארבעה לילות הם עד ליל א'. זו היא כונת התוס' שם:

גם מהך דבבא בתרא אפשר לומר דאין ראי' דהנה הרשב"ם כתב וז"ל שאכלן רצופות, אבל אם הניחה שנה שניה כו' האי דלא מחאי לך היינו משום דאוברת לה שנה שניה עכ"ל. וכ"כ הנמוקי יוסף וכ"כ הרמב"ם בפרק י"ב מהל' טוען ונטען ובטור ושו"ע. ולכאו' מ"ט לא כתבו בפשטות דלא אכל שנה שניה סתם ולא שהובירה הוא, רק דאחר אכל אותה שנה. אלא דזה ידעינן ממתני' כיון דנקט שלש שנים היינו רצופין שלא הפסיקו אחר, אבל מ"מ הוא לא אכל שנה אחר שנה מפני שהובירה בשניה, ע"כ נקראו מפוזרין ולא ידעינן דהנך שלש שנים צריכות להיות שיזרע שנה אחר שנה, וזה קמ"ל רב הונא:

והא דכתב בשיטה מקובצת (ב"ב דף כ"ט ע"ב) ד"ה אתון וז"ל ואלו היתה חזקה במפוזרת היתה חזקת המשתמש בחמישית מועלת לו שכבר הקדים להשתמש ג' שנים וחברו לא נשתמש כ"א שתים כו' עכ"ל כתב זה אליבא דאי הוה דינא דגם במפוזרין הוה חזקה, אז היתה מועלת חזקתו אף אם בנתיים החזיק אחר שתי שנים. אבל עכשיו ידעינן דחזקת מפוזרין אינה מועלת, דממתניתן דנקט שלש שנים ידעינן דצריכין להיות רצופות, ואם אכל אחר שנה בנתיים תו לא מועיל מה שהחזיק הוא שלש שנים במפוזרין, ומדרב הונא שמעינן שאפילו לא החזיק אחר, שהובירה שנה בנתיים ג"כ לא מהני, אף שאחר לא אכל בנתיים כלום:

וכדמות ראי' לזה דהא שדה בית הבעל דקאמר במתניתן חזקתה שלש שנים ואינה מיום ליום, ואפי"ה הוה רצופות עי' בפירש"י, אלא די"ל דהא בפי' דבעי רצופות בשדה בית הבעל, היינו מדרב הונא, ורש"י אליבא דהלכתא קאמר, ועוד אפשר לומר דמדמסיק שהם י"ח חדש מהא ידעינן דהוה רצופות. עי' בתוס' שם ד"ה ובחי' הרמב"ן שם:

והנה מהך דכתובות עדיפא הו"ל להביא, הא מוכת בנדה (דף ס"ד) דהנך ארבעה לילות אינם רצופים, דקאמר שם דנתן לה רבי ארבעה לילות מתוך שנים עשר חודש:

אמנם מה שנראה בזה הוא, דהך לשנא דנקט הש"ס אזלינן בי' בתר טעמא, דלפעמים משמע רצופים ולפעמים משמע מפוזרין, הכל לפי הטעם והסברא, בע"ז (דף ל"ג) הלכה למעשה ממלא מים שלשה ימים ומערן. וכתב הרשב"א בתשובה סימן תרל"ג דאפילו בפיזור מותר ולא בעינן רצופין. וכ"כ בהגה' אשרי בע"ז פרק ב' סימן כ"ב, וכן אפסקא ביור"ד סימן קל"ה סעיף י"ב ועי' בט"ז ס"ק ט"ו ובנקודת הכסף שם, דהטעם הוא דשלש פליטות בעינן מהאי טעמא אף באינן רצופין מועיל:

והנראה לענ"ד בזה, דאיך אפשר לומר דהך חזקה דאתחזק בל' יום דהוה במפוזרין, הא אכתי לא ידעינן בכמה יהיו מפוזרין אם במשך שנה או שנתים כשהוחזק בעיר ל' יום במשך זמן הזה תהיה חזקה, דאין סברא כלל לומר אם יהיו הל' יום מפוזרין במשך זמן רב יהי' עי"ז הוחזק בעיר. בעוד שבודאי נשכח מהימים הראשונים, טרם שנמלאו הל' יום, ועוד עצם הך דהוחזק שמו בעיר ל' יום, אטו צריכין אנחנו לדעת בבירור שבכל יום ויום מהשלשים יום קראו אותו בשם זה. הא מדכתב המבי"ט בתשו' שצריך הוא לחתום או לקרא בתורה שלש פעמים במשך השלשים יום. א"כ ביתר הימים אפשר שקראו אותו עשר פעמים ביום בשם זה, ואפשר שהיו ימים כאלה במשך השלשים יום שאף פעם אחת ג"כ לא קראו אותו בשם זה:

על כן נראה דלא דמי להך דערכין, דהתם צריכין לעשות פעולה ידועה במשך השלשים יום. דהיינו פעולת ההכרזה, והעיקר התם היא הפעולה שצריכין לעשותה. א"כ כשתמשך הפעולה ההיא במשך זמן יותר משלשים יום ג"כ מהני אף דלא יעשו הפעולה ל' פעמים. וכן גבי עירוי שלשה ימים העיקר פעולת העירוי שתעשה שלש פעמים. א"כ אפשר שתעשה פעולת העירוי לא בימים רצופים. וכן בכתובות (דף ו') נמי צריך הוא לעשות פעולה במשך זמן הזה, היינו לבעול ארבע פעמים, וכן בב"ב (דף כ"ט) צריך לעבוד השנה או לדור בהבית שלש שנים ואפשר לעשות הפעולה בזמנים נפרדים ע"כ אין ראי' מהתם. אבל לענין אתחזק שמו בעיר שלשים יום, אטו צריכין אנו לדעת שנעשית הפעולה ההיא בכל יום ויום במשך השלשים יום. הרי התם רק המשך הזמן הוא העיקר, שאם הוא בעיר במשך שלשים יום רצופים ובמשך הזמן הזה היה נקרא בשם זה והוחזק שמו בעיר, א"כ צריכים להיות השלשים יום רצופים:

ועוד דבנ"ד לא בשביל דלשמעי אינשי שכן שמו צריכין דיוחזק בעיר שלשים יום, משום דאפשר דאינשי שמעי אף קודם שלשים יום כמו שכתבתי לעיל בשם הריטב"א ז"ל. ודשמעי אינשי אין מעלה לנ"ד, כ"א כיון דהוחזק שמו בעיר שלשים יום, הדבר ברור שכך הוא שמו, כמש"כ הרשב"ם שם דכל כך לא היה מחליף שמו זמן מרבה פן יודע הדבר עכ"ל. והנמוקי יוסף כתב דודאי זה שמו, דאל"כ נודע היה הדבר שאין שמו כן עכ"ל. א"כ מסתברא דאמרינן כן רק כשהשלשים יום הם רצופים, דאז במשך זמן זה היה נודע, אבל באין רצופים אין כאן חזקה, דאפשר דבימים שבנתיים אי היה כאן היה נודע:

ומכיון דבשלטי הגבורים פ"ד דקדושין הביא ראיה מהך דב"ב (דף קס"ז) דהוחזק שמו בעיר שלשים יום על הך דסוקלין על החזקות, דהך חזקה היא ג"כ שלשים יום. וכ"כ הרב המגיד בפ"א מהל' איסורי ביאה הל' כ"א, וכאשר הוכחתי דהוחזק שמו בעיר ל' יום היינו ברצופים, ממילא הך חזקה דאיש ואשה שבאו ממדינת הים והוחזקו שהם איש ואשתו, הוה ג"כ שלשים יום רצופים. וכן מורה לשון הרמב"ם בפרק א' הל' כ"א מהלכות איסורי ביאה איש ואשה כו' אם הוחזקה בעיר שלשים יום שהיא אשתו הורגין עליה. אבל בתוך השלשים יום אין הורגין עליה משום א"א עכ"ל מדדייק בלשונו בתוך השלשים יום, משמע בתוך השלשים יום המבוררים הרצופים, דאל"כ הוה לו לכתוב בתוך שלשים יום כמו שכתב הטור אהע"ז סימן י"ט, דזה משמע בכל גונא:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה