תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אבן העזר · סימן כד
לידידי שארי הרב הגאון החו"ב כו' מהור"ר אברהם יצחק פייווילזאן
על דבר שאלתו שסידר ג"פ לשלחו ע"י שליח, ועשה שלית ראשון ע"י הרשאה והוא עשה שליח שני ע"י ב"ד שימסור הגט להאשה, אך בעוד הגט בדרך שנשלת ע"י הדואר, בטרם שבא לידי השליח שני מת השליח הראשון, ונסתפק בזה כת"ר בהא דאיתא בגיטין (דף כ"ט ע"ב) אמר רב אשי אם מת שליח ראשון בטלו כולן, אמר מר בר רב אשי הא דאבא דקטנותא היא אילו מת בעל מידי מששא אית בהו כלהו מכת מאן קאתי מכת דבעל קאתי איתנהו לבעל איתנהו לכולהו ליתא לבעל ליתנהו לכולהו וכן אפסקא בשו"ע אבהע"ז סימן קמ"א סעיף מ"א, ונסתפק כת"ר אולי זה דוקא כשכבר בא הגט ליד השליח השני, אבל כשעוד לא בא הגט לידו אפשר שאינו עוד שלית, ועיקר השליחות עוד תלויה בהראשון וכשמת בטלה השליחות:
והנה לכאורה יש לדייק מהא דכתב הרמב"ם בפרק ז' הל' ד' מהל' גירושין והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שנים ותתגרש בו אע"פ שמת הראשון עכ"ל דלאיזה כונה כתב שהגיע הגט לידו, דע"כ צריך להיות הגט בידו כשמגרשה, אך אי נימא דאם מת הראשון לא בטלה השליחות דוקא כשכבר הגט ביד השני, אבל אם מת טרם שהגיע הגט ליד השליח השני, אז בטלה השליחות, י"ל דזה השמיענו הרמב"ם דהאחרון כשהגיע הגט לידו אז אין השליחות בטלה כשמת הראשון:
ומה שנראה בזה דע"כ נעשה השני שליח תיכף כשעושה שליח בב"ד אף שלא בפניו כדקיי"ל בגיטין (דף ל' ע"א), דמשוי שליח אף שלא בפניו וכפי שיטת הרי"ף שפי' בב"י בסימן קמ"ב דהשליח הראשון משוי לשליח שני בב"ד אף שלא בפניו של השליח השני, וכ"כ הרמב"ם בפרק ז' הל' כ"ב מה' גירושין וכ"כ רבינו ירוחם נתיב כ"ד ח"ג וז"ל ולפירש"י בבעיית הגמ' ופשטה שב"ד יכולים לעשות שליח שני אפילו שלא בפני א' ולפי גירסת רי"ף שלית יכול לעשות שליח בפני ב"ד שלא בפני שליח שני, אלא שאומר בפני ב"ד אני ממנה שליח לפלוני וב"ד יתנוהו לו ועיקר הדין של שתי הגירסאות נהגו לעשות בב"ד שליח שני שלא בפני שליח ראשון ולעשות שליח ראשון בפני ב"ד שלית שני שלא בפניו עכ"ל. וכן הוא בטוש"ע סימן קמ"ב, והנה התוס' בגיטין (דף ה' ע"ב) ד"ה יטלנו כתבו דצריך לומר בשעת נתינה בפני נכתב וכו' וקודם נתינה מספקא לר"י נמי אי מהני, ומדתנן בפרק כל הגט (דף כ"ט) המביא גט ממדינת הים וחלה עושה בב"ד שליח ואומר כו' אין ראי' דהרי אומר כשהגט יוצא מתחת ידו עכ"ל, וכן כתבו (בדף פ"ד ע"ב) בתוס' ד"ה אמר דשליח דוקא כשיאמר בשעת נתינה מידק דייק עכ"ל וכ"כ הרא"ש בפ"א דגיטין סימן ו', שמעינן מזה דשליח ראשון כשמשוה שליח שני אף שלא בפניו בפני ב"ד מוסר לו שליחותו בפני ב"ד לשליח שני וע"כ יכול הוא לומר בפ"נ ובפני נחתם, וממילא הוה השליח שני נכנס בגדר השליחות תיכף, וע"כ גם אם מת השליח הראשון ג"כ לא בטלה השליחות וכשיגיע הגט לידו יכול לתנו ליד האשה:
אך ממה שכתב הטור באע"ז סימן קמ"א בשם הרמ"ה דאם מת השליח השני לא נתבטלה בכך שליחות של ראשון ויכול לטלו מיורשיו של שני ויוליכנו לה או ישלחנו ביד אתר, וכן פסק בשו"ע אבע"ז סימן קמ"א סעיף מ"ב, משמע מזה לכאורה דעדיין שליחות של הראשון קיימת, וא"כ כיון שמת הראשון קודם שיגיע הגט ליד השני בטלה השליחות, אלא דבאמת א"א למידק מזה כלום, דהא הרמ"ה מיירי כשכבר הגט ביד השליח שני ובזה כ"ע מודו דאם מת השליח ראשון שלא בטלה שליחות של השני משום דמכוח הבעל קאתי, והתם בדינו של הרמ"ה הטעם הוא, כיון דעיקר השליחות הוא לתת הגט ליד האשה ואז נגמרה השליחות, וא"כ כיון שהשני מת קודם שקבלה האשה הגט הרי השליחות בטלה מפני שהוא לא יכול לקיים עוד את שליחותו וחזרה השליחות אצל הראשון מכיון ששליחות של השני בטלה ושליח הראשון עשאו שליח רק למען יעשה השליחות ויתן הגט ליד האשה, והוה כגונא אם עשה השליח ראשון שלית שני שאינו יכול לקבל עליו השליחות, דודאי השליחות שלו בטלה ומפני זה לא נתבטלה שליחות הראשון, כיון שמה שעשה לשליח שני אין בכך כלום ונשארה השליחות אצלו:
ובזה מדויק מה שכתב הרמ"ה וז"ל ולא נאמר בזה כבר עשה שליח שלוחותו כדאמרי' גבי עדים שחתמו בשטר ונאבד השטר, לפי שלא נגמרה שליחות זה עד שיגיע גט לידה עכ"ל דהתם בחו"מ סימן מ"א סעיף א' גבי עדים שחתמו בשטר עשו שליחותם במה שחתמו השטר, שעל זה נעשה שלוחים לחתום, ואף שנמחק השטר וא"א לגבות בו, על הגוביינא לא נעשו שלוחים, ומכיון שכלתה שליחותם במה שחתמו על השטר שוב אינם יכולים לחתום שטר שני, אך בשליח הגט העיקר הוא לעשות שליח שני לתת הגט ליד האשה ומכיון שמת ולא יכול עוד לתת הגט ליד האשה, נתבטלה עשיית השליחות ההיא, והראשון לא כלתה עוד שליחותו, והוה כמו שכתב הרא"ש והטור בחו"מ סימן מ"ט שאם טעו בכתיבת השטר ונתבטל השטר נמצא שלא עשו שליחותם במה שחתמו וחוזרים וחותמים על שטר שני, אבל אם השליח ראשון עשה שליח שני אף שלא בפניו, הרי השליחות עתה על השני, ואף שמת הראשון בזה לא נתבטלה שליחות השני וכשגיע הגט לידו יכול הוא לתנו ליד האשה, ודמי הך דינא דהרמ"ה להא דאיתא בגיטין (דף ס"ג) דלא עשו שליחותן אף שכבר נתנו לה כיון דנכתב בטעות:
ובזה יש להבין לפי שיטת הרי"ף הא דאיבעיא לי' לרבא כי משוה שליח בב"ד בפניו או שלא בפניו, דצדדי הספק הם, כיון דהשליח הראשון צריך לומר בפ"נ ובפני נחתם, וזה דוקא בשעה שהגט יוצא מת"י ונמסרה השליחות לאחר, על כן קמבעיא לי' אי זה דוקא בפניו של השליח השני ואז הוא נעשה שלית, אבל כשאין לפניו אינו נעשה עוד שליח ואין הגט יוצא מרשותו של שליח הראשון ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפ"נ, או דלמא אפילו שלא בפניו ואף שאין הגט בידו נעשה תיכף שליח והגט יוצא מרשות השליח הראשון ושפיר יכול לומר בב"ד בפני נכתב, כיון דהגט יוצא מתחת רשותו לרשות השליח השני אף שלא בפניו:
ולשיטת רש"י היה נראה לכאורה דרבא קמבעיא לי' כי משוו ב"ד שליח בפניו קאי על הך עובדא דלעיל דהשליח היה יכול ליתן הגט לאחר שלשים יום, וצדדי הספק הם כך, דהנה השליח הראשון יכול לעשות שלית שני לתת הגט דוקא לאתר ל' יום, וקמבעיא לי' מתי היא התחלת השליחות של השני, אם תיכף או לאחר ל' יום דאפשר לומר דאין התחלת השליחות עכשיו, כיון דגם השליח הראשון אינו יכול לגרש עכשיו, א"כ כיון דעתה איהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוה, ואף דהוה שליח שניתן לגירושין, כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש, אפשר דמצי למשוה שליח רק אז לאחר ל' יום, וזה מה דקאמר שלא בפניו, היינו לאחר שלשים יום, או דלמא נימא דמצי למשוה שליח תיכף ואף דלא מצי מגרש תיכף, דכבר כתב המשנה למלך בפרק ו' מהל' גירושין, הביאו בפתחי תשובה סימן קמ"א ס"ק מ' דבזה לא שייך איהו לא מצי עביד, כיון דמכח הבעל קאתי והבעל מצי עביד ולגרשה תיכף, וזהו בפניו, דהיינו דנעשה תיכף שלית:
אלא מלשון רש"י משמע דבפניו יותר סברא משלא בפניו, ויש להבין בדברי הגמרא, דא"ל מסור מילך קמי דידן דלבתר תלתין יומין משוינן שליח ויהיב לי' ניהלה וא"כ יעשו את השליח השני לבתר תלתין יומין, א"כ מאי פריך והא שליח שלא נותן לגירושין הוא, הא לבתר תלתין יומין כשיעשו השליח השני אז יהי' שליח שניתן לגירושין, אלא הכונה היא, דהא רבא קאמר לי' מסור מילך קמי דידן, היינו דיעשה את הב"ד שלוחים עתה, מפני שצריך לומר בפני נכתב ובפ"נ, וזה יכול הוא לעשות רק כשהגט יוצא מתחת ידו, ועל זה פריך והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא והאיך יכול לעשות עתה את הב"ד לשלוחים ושהם יעשו אח"כ שליח לגרשה לבתר תלתין יומין, ועל זה קמבעיא לי' לרבא כי משוו ב"ד שליח בפניו, היינו דהב"ד אינם שלוחים, רק שמסר להם הגט בתור פקדון עד לבתר תלתין יומין ואז יעשו השליח השני בפניו של השליח הראשון, והוא ימסור לו אז הגט בתור שליחות, ואז כשיצא הגט מת"י יאמר בפני הב"ד בפני נכתב ובפ"נ, או שלא בפניו, היינו דהב"ד בעצמם הם שלוחים מהשליח הראשון, ואף שלא בפניו משוו שליח שני, והא דהקשה הרא"ש אי בעינן בפניו למה ימנה ב"ד את השליח ימנה הוא את השליח ובפני ב"ד עכ"ל, אפשר לומר דכיון דהשליח הראשון יצטרך לומר בפ"נ ובפ"נ והשליח השני יצטרך לומר שליח ב"ד אני, ע"כ ב"ד משוו לי' שליח:
ולפי"ז גם לפי פירש"י מדמשוו ב"ד שליח אף שלא בפניו א"כ הם נעשו שלוחים מקודם, אף דשליח ראשון לא מצי עביד השתא, מ"מ כיון דמכת בעל קאתי מצי משוה להו שלוחים כמו שכתב במשנה למלך שהבאתי לעיל, והכ"נ אם מת שליח ראשון אף קודם שבא הגט ליד השליח השני, ג"כ השליחות אינה בטלה, כיון דמכח הבעל קאתי:
ואין להקשות ע"ז מהא דכתב הט"ז בסימן קמ"א ס"ק כ"ה דאפילו אם השליח השני תי יכול השליח הראשון לבטלו וליקח ממנו הגט, משמע דאין שליחות השני עיקר ושליחות הראשון עודנו בתוקפו, וא"כ כיון דשליח הראשון לא נסתלק מהשליחות אפשר דהשני נעשה שליח רק כשמקבל את הגט, דמזה לא קשה כלל, דהא גם כשכבר נתן הגט בידו ס"ל להט"ז דיכול לבטלו, אף דאז לית כאן שום ספק דאם מת הראשון דאין שליחות של השני בטלה, אלא דס"ל להט"ז, כיון דהראשון ידו כיד הבעל, לכן יש בכחו לבטל את השליח השני, כמו שהבעל יכול לבטל את השליח, אבל שליחות השני מתחלת בשעה שממנה אותו לשליח:
וגם אין להקשות מהא דכתב בתשובות מהרי"ט ח"א סוף סימן ל"ה וז"ל ופשיטא דלאו דוקא דא"ל שוי שליח שתרצה, אלא כיון שא"ל שהוא יעשה שליח אעפ"י שיחדו הרי מכח שלית ראשון נעשה שליח שני שאם מת ראשון לא מצי שליח שני יהיב לה, כיון שעדיין לא עשאו שלית בב"ד כו' עכ"ל, דאם כפשוטו הרי התם מיירי שכבר הגט ביד שליח שני, א"כ לכ"ע זהו נגד דברי הגמרא שמסיק מר בר רב אשי דאפילו מת ראשון מצי שלית אחרון יהיב לה. אלא דכונתו היא דהנה בא"י שאינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם יכול לעשות שליח אף שלא בב"ד ואז אף אם מת שליח ראשון יכול האחרון לתת לה הגט, אך בחו"ל שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ בפני ב"ד, אז אינו יכול לעשות שליח שלא בפני ב"ד מפני שצריך לומר בפניהם בפ"נ ובפ"נ ואז עושה שליח בפניהם אפילו שלא בפניו וממילא אלים אז כח שליח שני אף אם מת ראשון, והתם מיירי שלא אמר עוד בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ ורק שעשה אותו שליח שלא מפני ב"ד ומשו"ה הוא עוד לא נסתלק משליחותו וע"כ אם מת אין השליח השני מצי יהיב לה. אבל אם עשה אותו שלית בפני ב"ד ואמר בפניהם בפ"נ ובפ"נ, אז אף אם מת השליח ראשון מצי השליח שני יהיב לה כשהגיע הגט לידו וכמו שמסיק שם כיון שעדיין לא עשאו שלית בב"ד, דמשמע דאם עשאו שליח בב"ד שפיר דמי:
והנה גוף דבר זה אם שליח ראשון כבר נסתלק כשעשה שליח שני ונגמרה שליחותו שס"ל להט"ז דלא נגמרה עוד שליחותו, וכן היא דעת הב"ש בסימן קמ"א ס"ק נ"ח, והמשנה למלך מסתפק בזה, ושארי הגאון בספר יד המלך על הרמב"ם פשיטא לי' דשליח ראשון נסתלק משליחותו תיכף כשעשה את השליח השני, הנה כבר העיר בב"ש שם דדעת הרשב"א אינו כן דמשמע מדבריו דהראשון נסתלק משליחותו תיכף כשעשה את השליח השני, ובספר תורת גיטין בסי' קמ"א סעיף מ"ב כתב על זה דכונת הב"ש היא על מה שכתב הרשב"א כשאמר לאשה כי מטית התם שויא שליח להולכה דצריך שתאמר בפ"נ קודם שיצא הגט מתחת ידה אלמא דכבר נגמר שליחותה, ואין הנידון דומה לראי' דשאני התם שהאשה לא נעשה שליח לגירושין, רק לעשות שליח להולכה וכיון שעשתה שליח להולכה ומסרה בידו ודאי כבר נגמרה שליחותה, משא"כ הכא דשליח נעשה שליח לגירושין וכל כמה דלא מטי הגט ליד האשה עדיין לא נגמרה השליחות עכ"ל, והנה הרא"ש בפ"ק דגיטין סימן ו' משוה דין האשה דצריכה לומר בפ"נ לדין שליח שעושה שליח דצריך לומר בפ"נ בשעה שעושה השליח השני, ומשמע דגם אז נגמרה שליחות הראשון וכמו שכתבתי לעיל, ומהך דסימן קמ"א סעיף מ"ב דבמת שליח שני יכול שליח ראשון ליטלו מיורשיו של שני ולתת ליד האשה אין ראי' כלל דהיכא דהשני עומד מוכן ורוצה לתת הגט ליד האשה דשליח ראשון יכול ליטלו מידו, דאפשר דשליח ראשון כבר נסתלק משליחותו כמו שכבר כתבתי לעיל, דכשמת השני ולא יקיים עוד את השליחות, הרי שליחותו היתה בטעות, דהא נעשה שליח לגרש, וברור הוא שלא יעשה השליחות ולא יגרש, ומשו"ה חזרה השליחות אצל השליח הראשון, דהא נסתלק הוא מהשליחות בטעות, וע"כ יכול הוא לגמור שליחותו, וזו היא כונת הרמ"ה שהביא הטור שכתב ולא נאמר בזה עשה שליח שליחותו כדאמרינן גבי עדים שחתמו בשטר ונאבד השטר, דנאמר דהשליח הראשון כבר עשה שליחותו כשעשה שליח שני ונסתלק מזה לפי שלא נגמרה שליחות זאת עד שיגיע גט לידה, היינו דשליחות השני היתה להגיע הגט לידה, וכיון שמת ולא יגיע הגט לידה ממנו, א"כ חזרה שליחות להראשון ולא נגמרה שליחותו דשליחות השני היתה בטעות:
והגע בעצמך, אם האשה שאינה שליח לגירושין, רק לעשות שליח להולכה, אם היא עשתה שליח להולכה דכבר גמרה שליחותה, אם אותו שליח להולכה שעשתה מת או התחרט מהשליחות טרם שנתגרשה, הלא פשוט הוא דהשליחות שעשתה לא נגמרה, ובודאי שיכולה לעשות שליח אחר, משום דהשליחות שעשתה היתה בטעות וחזרה היא לשליחותה לעשות שליח שני:
והנה יש לדייק עוד דע"כ השליחות של השני מתחלת מעת שנתמנה לשליח אף קודם שבא הגט לידו, דהנה התוספות ביבמות (דף צ"ג ע"א) ד"ה קנויה ובכתובות (דף פ"ב ע"א) ד"ה הא (ודף פ"ו ע"ב) ד"ה האומר כתבו דבקנין בעינן שבשעת חלות הקנין יהיה הקנין קיים, אבל אם בשעת חלות הקנין אין הקנין בעין אין כאן חלות הקנין, וכן יש לדייק מהא דכתובות (דף נ"ט ע"א) ומי איכא מידי דאילו השתא לא קדיש ולקמי' קדיש, והר"ן בנדרים (דף פ"ה ע"ב) כתב בטעמא דת"ק דס"ל דאין צריך להפר ואף שיגרשנה אינו חל משום דבנדר גופי' כיון דהשתא לא חייל לקמי' נמי לא חייל, ואף דקיי"ל כר' יוחנן בן נורי דיפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לו, משמע דהנדר חל לכשיגרשנה אף שעתה לא חל, היינו דהתם גם עתה חל מן הדין, דהקדש וקונם מפקיעין מידי שיעבוד, רק דרבנן אלמוה לשיעבודא דבעל:
וא"כ אי נימא דאין שליחות השני מתחלת רק מעת שקבל הגט ואינה מתחלת משעה שאומר שעשאו שליח, הרי אז ההגדה אינה קיימת, ואם לא חלה השליחות אז בעת שאומר שעושה אותו שליח, גם אח"כ לא מצי לחול, ועל כרחך נעשה שליח אז בשעה שאומר שעושה אותו שליח ואז חלה השליחות, וממילא אף שמת השליח הראשון אין שליחות השני נתבטלה, ולכאורה יש לומר, דכיון דכותבין הרשאה א"כ אפשר דנעשה שליח אח"כ, כיון דהכתיבה קיימת כשבא הגט ליד השליח השני, ודמיא להא דכתב הר"ן בכתובות פרק הכותב דאם אמר משוך פרה זו ותקנה לאחר שלשים יום אם קיימא באגם קנה במשיכה הראשונה, כיון דקיימא באגם חשבינן ליה כאילו ברשותו ממש היא, והיינו שעומדת שם מחמת המשיכה הראשונה, הוה כאילו המשיכה עודנה קיימת והכ"נ כיון דהכתיבה ניכרת הוה כאילו מעשה הכתיבה קיימת ונעשה שליח עתה כשיגיע הגט לידו מחמת הכתיבה הראשונה:
ונלענ"ד דלא דמי, חדא דהרשאה אין השליח הראשון הוא הכותב, ואין שליחות השני נעשתה ע"י ההרשאה, השליחות חלה רק על ידי אמירת השליח הראשון ולא ע"י הכתב וההרשאה אינה אלא לזכרון דברים ולקיום השליחות, ועוד הא מצד הדין שליח שני א"צ הרשאה כמבואר באע"ז סימן קמ"ב סעיף ט', רק שנוהגין לכתוב הרשאה, וא"כ הלא גם בלא הרשאה מתמנה השליח השני ואז רק מצד אמירת השליח חלה השליחות, וע"כ שחלה תיכף בשעת האמירה, אף קודם שיגיע הגט לידו:
ואין לדחות דאם בשעה שחלה השליחות אינו מקבל את הגט א"כ הוה מילי ומילי לא מימסרי לשליח, זה אינו דכבר הוכחתי בתשובה שכתבתי זה שנים רבות, שאין זה מילי, כיון דהשליחות היא להוליך הגט, אף שמוסרו לידו לאתר זמן אין זה מילי, ועוד הוכחתי דעיקר החסרון של מילי לא מימסרן לשליח הוא מצד עושה השליחות, היינו אם זה הממנה את השליח אם אצלו הוא רק מילי אינו יכול למוסרן לשליח, אבל אם אצלו אין זה מילי יכול הוא לעשות שליח אחר, והכא גבי שליח ראשון אין זה מילי, דהא הוא מוסר הגט לשלחו לשליח שני וממילא מימסרה שליחות זו לשני אף שברגע שחלה השליחות אין הגט בידו, כיון דעיקר השליחות היא למעשה למסור הגט, והגט יגיע לידו אח"כ וימסרנו להאשה:
ובזה יש להבין דברי הבית שמואל באהע"ז סימן קמ"א ס"ק נ"ט שכתב ושליח הבאה שלה לא הוה מילין, כיון דעיקר השליחות נגמר בעת שנותן הגט ליד השליח, וכ"כ הט"ז שם ס"ק כ"ו ונדחקו המפרשים בהבנת דבריו, והנראה בכונתו כמו שכתבתי לעיל, דאף דבשעת מינוי השליחות אינו מקבל כלום, אך עיקר השליחות הוא לקבל הגט, ע"כ אין זה מילי, כיון דהשליחות היא לפעולה ולא לדברים ועלמא, ואין צריכים שהפעולה תעשה תיכף בעת מינוי השליחות, רק דהשליחות היא לפעולה שתעשה אחרי כן, וע"כ כתב בעיקר השליחות של הבאה שהאשה עושה דלא להוי מילי, אבל שליח הבאה הראשון אינו יכול לעשות שליח הבאה שני קודם שבא הגט לידו, מפני שאצלו הוא מילי ולא מימסרן לשליח:
ונ"ל להביא עוד ראי' דחלות השליחות היא משעה שמתמנה ולא משעה שמקבל הגט, מהא דפסק הרמב"ם בפרק ב' הל' ט"ו מהל' גירושין, אמר כשהוא בריא כתבו ותנו גט לאשתי ואח"כ נבעת כו' ואם כתבו ונתנו קודם שיבריא הרי זה פסול עכ"ל, ועי' במפרשי הרמב"ם שעמדו ע"ז דנקט פסול ולא בטל מפני שהוא פסול רק מדרבנן ומדאו' הוא כשר, והיינו טעמא מפני שחלות השליחות היתה כשהיה בריא אף שעדיין הגט לא נכתב, מ"מ אז התחילה השליחות בשעת האמירה, וע"כ אף דהוה אח"כ כשוטה ואינו יכול עוד לעשות שליח, מ"מ שלוחו כמותו ויכול עתה למלא השליחות וכמו שכתב מפורש בפרי חדש אהע"ז סימן קכ"א, אך אי נימא דחלות השליחות היא בשעה שמקבל הגט הא אז שתחול השליחות משום דהוה כשוטה וא"א לו לעשות שליח:
ומה שכתבתי בלשון הרמב"ם בפרק ז' הל' ד' מהל' גירושין והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שנים ותתגרש בו אעפ"י שמת הראשון, וכתבתי לדייק מהא דכתב שהגיע הגט לידו, דדוקא כשהגיע הגט לידו אז אין השליחות בטלה כשמת הראשון, ונראה דאין פשטות לשון הרמב"ם מורה כן, שאם היתה כונת הרמב"ם להורות שרק אם הגט כבר בידו אז כשמת הראשון לא נתבטלה השליחות, היה לו לומר והאחרון כשהגט בידו נותנו כו' אעפ"י שמת הראשון, ועוד הא מסתימת לשון הרמב"ם משמע כשהראשון כבר עשה שליח והשליח עשה שליח אחר, ובזה אף שלא הגיע עוד הגט ליד האחרון ג"כ לא נתבטלה השליחות, דהא כבר בא הגט ליד השליח השני וממילא הוא יכול לעשות שליח שלישי אף שמת הראשון, אלא דאפשר לדייק מדברי הרמב"ם איפכא דבכל מקום יכול לתת הגט ליד האשה אף כשהגיע הגט לידו אח"כ, אעפ"י שמת הראשון מקודם שהגיע הגט לידו, והא עיקרא דמילתא דמת הראשון לא נתבטלה השליחות השמיענו הרמב"ם בפרק ז' הל' כ"א מהל' גירושין דנותנו לה אעפ"י שמת השליח הראשון, ובהל' ד' כונתו להורות דבכל זמן שהגיע הגט לידו אף אחר שמת הראשון נותנו ליד האשה:
גם ממה שכתב אא"ז בספר דורש לציון דרוש י"ב ודו"ז בספר שיבת ציון סימן פ"ו להקשות על שיטת ר"ת בתוס' נזיר (דף י"ב) שכתב דמה שמחוסר מעשה אף שבידו לעשות, מ"מ מקרי לא מצי למיעבד השתא ולא מצי למשוי שליח, דתקשה על כל הגיטין הנהוגים על פי הפוסקים כשהבעל נחפז לדרכו שממנה שליח להולכה קודם שיכתוב הגט, הוא הוי מלתא דלא מצי עביד השתא שהרי אין הבעל בעצמו יכול ליתן הגט לאשתו שהרי עדיין לא נכתב כו' ודבר זה מפורש בש"ס בכמה מקומות שיכול למנות שלית להולכה קודם שיכתב עכ"ל. מזה משמע דנעשה שליח תיכף בעת המינוי אף קודם הכתיבה, וכן הוא מפורש בנתיבות סימן רמ"ג ס"ק ו" וז"ל והא דמהני השליחות בגט לומר כתבו ותנו ועושה אותם השלוחים על הנתינה אף שעדיין לא נכתב הוא מטעם דרשאין שלוחים להיות כבעל דשלוחו של אדם כמותו ונעשה כבעל ממש לגרש האשה כאלו היא אשתו, והאשה היא בעולם עכ"ל וכן הוא בקצות החושן סימן רמ"ד ס"ק ג' וכן הביא בשם ספר גט פשוט, וכן משמע בתשו' רעק"א סימן קמ"א, ומזה נמי ידעינן כשהשליח הראשון עושה שליח שני, מכח הבעל קאתי דנעשה שליח תיכף אף קודם שיבא הגט לידו:
אחרי כתבי כל זאת ראיתי בירחון הפרדס לשנת תר"ץ חוברת ד' סימן ל"ה כתב בזה הרה"ג שמואל אהרן הלוי פרדס נ"י לדייק מלשון רש"י בגיטין (דף כ"ט) שכתב וז"ל, אם מת שליח ראשון עד שלא הגיע הגט לידה, ולכאורה תמוה דמה השמיענו רש"י ז"ל בזה, הלא בודאי מיירי שלא בא הגט לידה, דאם כבר מסר לה הגט הרי כבר נתגרשה, ואולי י"ל דרש"י ז"ל מדייק להורות דהגט כבר ביד שליח שני ורק עוד לא נתנה לידה, אבל אם עוד הגט לא נמסר משליח ראשון ליד שליח שני שפיר אם מת נתבטלה השליחות עכ"ל, והנה כדברי רש"י כתבו ג"כ הר"ן בהלכות ובתוס' רי"ד. אלא דאם כל עיקר מה דהשמיענו הוא דאם מת השליח ראשון קודם שבא הגט ליד השליח שני דנתבטלה השליחות, לא היה להם להשמיענו זה מדקדוק קלוש כזה, רק היה להם לפרש זה, וגם לא בדברי רב אשי רק בדברי מר בר רב אשי דהלכתא כוותי':
והנראה דכונת רש"י היא, דלא תימא דרב אשי קאמר רק על דברי רבה דשליח בא"י עושה כמה שלוחים, וכיון דלא בעי למימר בפני נכתב ובפ"נ לא משוה שליח בב"ד והשליח אינו אומר שליח בית דין אני, וא"כ הם שלוחים של שליח ראשון, וכיון שמת בטלו כולם, אבל בחו"ל דבעי למימר בפ"נ ובפ"נ ומשוה שליח רק בב"ד כדמסיק שם וא"כ אינם שלוחים של שליח הראשון, כ"א שלוחי ב"ד, ובזה אף אם מת ראשון לא בטלו כולם אף אליבא דרב אשי, לכך קאמר רש"י אם מת ראשון עד שלא הגיע הגט לידה, דהיינו בכל גוונא שלא הגיע גט לידה אף בחו"ל כללא כייל דבטלו כולן אם מת ראשון, דגם אז לא נתבטלה שליחות של הראשון וכולהו מכחו קאתיין, ומר בר רב אשי ס"ל דכולהו מכת בעל קאתו ושליחות של ראשון נסתלקה כשעשה שליח שני, וכן מבואר בדברי אא"ז בדורש לציון סימן י"ג ד"ה אמנם, דלמר בר רב אשי השליח השני אינו שלוחו של הראשון כי אם שלוחו של הבעל:
עוד הביא שם מהא דכתב בשו"ת שואל ומשיב מהדורא ג' ח"א סימן קפ"ד, בנדון שנשלח גט משליח ראשון לשליח שני, ואחר שנשלח הגט לשם נודע שאיש בשם כזה שעשאו שליח שני לא נמצא שם, וכתב דהו"ל מילי ומילי לא מימסרו לשליח, והנה לסברתו משמע דעיקר השליחות בעת שבא הגט לידו ומקודם הו"ל מילי, וא"כ כיון שמת השליח הראשון מקודם, נתבטלה השליחות כיון דעוד לא חלה השליחות בעצם עכ"ל, ואיני יודע האיך משמע לסברתו דעיקר השליחות הוא בעת שבא הגט לידו, דא"כ אמאי כתב דאינו יכול למנות עתה שליח אחר, הא יכול הוא למנות עתה שליח שני כמו שעושים בכל גיטין ששולחים ע"י בי דואר, והשליח השני יקבל הגט ויהי' שליח, ואז לא יהי' מילי, אלא דכונתו היא דכיון דאצל השליח הראשון הוא עכשיו מילי כיון דאין בידו הגט, רק שאומר שאותו גט ששלח לשליח האחר ינתן לידו, א"כ אינו אלא דבור בלבד ולא מימסרי לשליח, שיהי' נעשה שליח ע"י דבורו בלבד, כמו שכתב שם בשואל ומשיב מפורש, א"כ החסרון הוא מצד השליח הראשון שאין הגט עכשיו בידו ועושה שליח רק ע"י דיבור בלבד, אבל מצד השליח השני לא איכפת לן מה שאינו מקבל עכשיו הגט, דכיון דשליחותו היא לקבל הגט ולמוסרו להאשה, זה לא הוה מילי וכמו שכתבתי לעיל:
והנה שם בהפרדס הביא שבספר אמרי בינה כתב ג"כ דנעשה שליח תיכף אף קודם שבא הגט לידו, ואין הספר הזה תחת ידי לעיין בו: