אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן יד

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן יד

סימן יג

בספר עונג יום טוב סימן קכ"א חקר עלה דכתב הרמב"ם בפרק ט"ו הל' א' מהלכות איסורי ביאה, הבא על העריות בין בשוגג בין באונס הולד ממזר. אפשר דכונתו היכא דהיא היתה אנוסה והבועל היה מזיד, אבל היכא ששניהם היו אנוסים בגונא דלא עביד מעשה ונאנס דאינו מחויב למסור עצמו, כמו שכתבו התוס' בריש פרק הבא על יבמתו, יש להסתפק אי הולד ממזר או לא, עכ"ד:

וכבר הביא שם מההיא דיבמות (דף פ"ז) דאשה שהלך בעלה למדינת הים והתירוה בית דין להנשא ואח"כ בא בעלה הולד ממזר מן השני מדאורייתא ואף ששניהם אנוסים. ומה שכתב שם לדחות זה וז"ל מ"מ התם הא גם הוראת ב"ד היה בטעות ע"י העד שהעיד על בעלה שמת. אבל היכי שהיו שניהם אנוסים ובהתירא קא עבדי מנלן שיהא הולד ממזר עכ"ל. ואיני מבין חילוק זה דאטו יש נפקותא אם היו אנוסים עפ"י הוראת ב"ד או אנוסים מה שהדביקום עכו"ם, דהא אנן לא משגיחינן על טעות הב"ד רק על פעולת האיש והאשה בעת המעשה ואז עשו בהיתר גמור עפ"י הוראת הב"ד. ועוד הא בנשאת שלא עפ"י ב"ד כי אם עפ"י שני עדים דמן הדין אנוסה היא ואעפ"כ הולד ממזר ומאי נפקותא אם נאנסו עפ"י עכו"ם או ע"פ עדים:

ולכאו' יש להביא ראי' דגם אם שניהם אנוסים הוה ממזר. מהא דגיטין (דף פ"ג) הרי שהלכה זו ונשאת לאחד מן השוק והיו לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים. והא בשעה שנתעברה היתה בהיתר ועאפ"כ בניה ממזרים כשאחר כך תנשא לזה שהתנה עליה בעלה בשעת הגט, ואף שאח"כ היא גרמה לזה מה שנשאת לזה ועברה על התנאי, מ"מ בשעת הביאה היתה בהיתר גמור, ומכל שכן לפי מה שכתב הרשב"א בחי' לנדרים (דף פ"ה) וז"ל וגדולה מזו אמרו שהרי המקדש את האשה על תנאי שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת. ואינה מקודשת משמע שאינה מקודשת כלל, ויכולה היא לינשא לאחר, ואע"ג דתניא הלכה אצל חכם מקודשת לא' ולא חיישינן דלמא לאחר שתנשא לאחר תשאל על נדרה ותהא מקוקלת למפרע וכדמשמע בירושלמי כו' וא"ת דלמא התם הוא דאינה חשודה לקלקל את עצמה כו' לא היא דקתני התם וכן הוא שהלך אצל חכם והתירו מקודשת וכשלא הלך אינה מקודשת ומתירין אותה לאחר ולא חיישינן שמא ישאל ויקלקלנה עכ"ל. וא"כ אם הוא הלך אצל חכם, לא היא שגרמה לזה ואעפי"כ יכול לקלקלה ובניה ממזרים, כמפורש בירושלמי כתובות פרק ז' הל' ז'. ואמאי הא כשנולדו בהיתר נולדו. א"ו דכיון דעיקר הביאה היא ביאת איסור לא משגיחינן אהא דבהתירא היתה מקודם. אלא דבדוחק יש לדחות דאיגלאי למפרע דהיתה באיסור והוי להו לאסוקי אדעתייהו שאפשר שילך אבל חכם ויקלקלה ולא הוו אנוסים. אבל כשאנסום עכו"ם אין כאן איסורא כלל:

והנה הראי' שהביא בעונג. יו"ט מע"ז (דנ"ד) דנעבד באונס אסור ומוקי רמב"ח כגון שאנסוהו עכו"ם והשתחוה לבהמה דידי' ופריך ר"ז אונס רחמנא פטרי' כו' ומשני רבא דמיירי בפרהסיא דמחויב למסור עצמו. וע"כ לא פליגי ר"ז ורבא אלא היכא דמחויב למסור עצמו, דהתם סובר רבא דמקרי נעבד הואיל דמחויב למסור עצמו. ור' זירא סבר כיון שהוא אנוס אף שמחויב למסור עצמו. מ"מ כיון שפטור ממיתה אין הנעבד נאסר, אבל היכא דאינו מחויב למסור עצמו לכו"ע לא מקרי נעבד. אלמא היכא דרשאי לעבור לא נקבע בהאי בהמה דין נעבד כלל. דאיסור נעבד הנקבע בדבר העובדים אותו תליא במעשה העובד ואם העובד היה אסור להשתחוות נמשך בנעבד כח איסור של נעבד אם העובד היה מותר להשתחוות לא נקבע בהנעבד שום כח איסור כו' וכיון דאיסור ממזרת תליא בכת איסור הביאה אפשר לומר דכמו דבנעבד היכא שהיה מותר להשתחוות מחמת אונס אין כאן נעבד כלל. ה"נ לענין ממזרות כיון שמותר לעבור על האיסור אין כאן ממזרות, עכ"ד. ולא דמי. דהא לר' זירא בפרהסיא אף דאסור לעבור, מ"מ כיון דאין כאן חיוב מיתה אין כאן דין נעבד לבהמה. אבל בג"ע בהך גונא היכא דאסור לעבור אף דלא יהי' כאן דין מיתה כיון שהוא באונס, לא יאמר אדם דאין בזה דין ממזרות, כיון דאיסורא מיהו איכא:

וטעמא דר"ז הוא דעיקר האיסור בע"ז הוא מה שמתכוין לע"ז כמבואר בסנהדרין (דף ס"ב ע"א) אי קסבר בהכ"נ הוא והשתחווה לו הרי לבו לשמים אלא דחזא אנדרטא וסגיד לי' כו' אי לא קבלי' עלי' לא כלום הוא, וכן הוא בע"ז (דף י') בנתפזרו מעות לפני ע"ז היה מותר לשחות ולהגביה המעות אי לא משום מראית עין, ואם כן כשאנסוהו עכו"ם, אף דלא היה לו לעבור מצד הדין, מ"מ הא חזינן דלא מכוין לעבד ע"ז ואין רצונו בכך. על כן אין הנעבד נאסר, אבל רבא ס"ל דכיון דמצד הדין אינו רשאי לעבור, א"כ הרי עבר על דין התורה במה שהשתחוה על כן הוא נעבד. וכן העיר ג"כ שם בעונג יו"ט. אבל בג"ע התם לא מפני הכונה לעבירה הוה ממזר, רק מפני המעשה שנולד מערוה, ואף דהוה באונס מ"מ מעשה העבירה נעשתה והוא ממזר:

והנה בעונג יו"ט מדייק מהא דהקשו התוס' ביבמות (דף ט') ד"ה והרי שהקשו על הא דפשיטא להש"ס בכל דוכתא דלר' עקיבא חייבי לאוין לאו בני חליצה ויבום נינהו. ואמאי לימא אתי עשה ודחי ל"ת וע"כ דאין הולד ממזר כשבא ע"י דחיית עשה לל"ת, דאי הוי הולד ממזר אין סברא שיהא מותר לייבם ויהא הולד ממזר להרבות ממזרים, א"ו כיון דהל"ת נדחה אין הולד ממזר דבהתירא קא עביד עכ"ד. הנה בזה אין הטעם דאין הולד ממזר משום שהיא ביאת היתר בכדי דנימא דכותי' דגם בשניהם אנוסים ג"כ דאין הולד ממזר דהוה ג"כ ביאת היתר ואין הולד ממזר, דבשער המלך פרק ו' מהל' יבום מסיק דלגבי יבום הוה מחלוקת דלדעת הרמב"ם בכה"ג פקע איסור אשת אח ודכותי' לר"ע, אף דהוה ממזר מחייבי לאוין פקע איסור זה לגבי יבום. אך הרשב"א והריטב"א ס"ל דקיימא באיסור אשת אח ובכרת. ואפשר דהתוס' ס"ל בהא כהרמב"ם ועי' באבני מלואים סימן קע"ד בהגה' שם שמסיק דגם לדעת הרשב"א והריטב"א ג"כ פקע איסור אשת אח. וא"כ מהאי טעמא אי עשה דוחה ל"ת פקע הך איסורא והתורה התירה הולד. אבל באיסור ערוה אף בגונא דהויין אנוסים. מ"מ הוה ביאת איסור פשיטא דהולד ממזר:

ולכאו' יש להביא ראי' מיבמות (דף ל"ג ע"ב) מהך דהוחלפו דמותרות לבעליהן והן וגם הבעלים הוו אנוסים, דהא לא זנות היא כמבואר בהרא"ש שם ובאלפסי כתב דאנוסות הן, ובנימוקי יוסף שם כתב בזה"ל כיון דהוחלפו בשוגג אין לך אונס גדול מזה, ואעפ"כ הוו הבנים ממזרים ע"ש בפירש"י, אלא דאיכא לדחוקי דחשבינן לה כשגגה מדמיחייבו בקרבן וכ"כ בחי' המאירי שם:

שוב ראיתי ברבנו ירוחם נתיב כ"ג חלק ב' שכתב מפורש להביא ראי' דבאונס הוה ממזר מהך דהאשה שהלך בעלה למדה"י ואמרו לה מת בעלך ונשאת דהוה ממזר ודאי מה"ת מהשני ואע"ג דהואי שוגגת או אנוסה, בין שנשאת בשני עדים שהעידו עליה שמת בעלה, בין שנשאת בעד א' עפ"י בית דין. והרמב"ם הביא ראי' דתנן שנים שהוחלפו נשותיהן דמפרישים אותם ג' חדשים כו' ומשמע דהוי ממזר אעפ"י שאותה ביאה היתה באונס עכ"ל. ולא חילוק בין אונס לאונס:

וראיתי בהגה' פורת יוסף בחגיגה (דף ט') שכתב וז"ל במשנה זה הבא על הערוה והוליד ממנה ממזר, לכאו' סגי לומר זה שהוליד ממזר. וי"ל דמכאן ראי' למה שנסתפקו עיין אה"ע ב"ש אם א"א נתעברה באמבטי אי הולד כשר או ממזר. ולכאו' מכאן ראי' דהולד ממזר דאפילו כה"ג נקרא מעוות. ע"כ אמר זה הבא על הערוה והולד ממזר דוקא. אבל אם הוציא ש"ז באמבטי ונתעברה ממנו א"א אע"ג דהוי ממזר. מ"מ לא נקרא מעוות לא כו' עכ"ל, והנה לא ראיתי מי שנסתפק שם אם נתעברה באמבטי שיהי הולד ממזר. שם נסתפקו רק אם קיים האב בזה מצות פו"ר. אבל כ"ע מודים דאינו ממזר. וכן נראה מהגה' סמ"ק שהביא הב"ח ביור"ד סי' קצ"ה והבית שמואל בא"ע סימן א' שכתב שאשה מוזהרת שלא תשכב על סדין ששכב עליה איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר גזרה שמא ישא אחותו מאביו, ולא קאמר שמא תתעבר ויהי הולד ממזר. ואף שספק ממזר מותר מהת' אך לכתחילה בודאי צריכה ליזהר מזה. וכ"כ מפורש במשנה למלך פט"ו הל' ד' מהל' אישות דהולד כשר. וא"כ אין לדייק מזה כמו שכתב שם. אך לפי המבואר לעיל דאם אנסום עכו"ם והדביקוהו לערוה דהולד ממזר משמיענו בזה דכה"ג אין הוא בכלל מעוות לא יוכל לתקן, דדוקא אם בא על הערוה והוליד ממזר הוא מעוות כו' אבל כשלא בא מעצמו רק באונס אף שהוליד ממזר אין בזה בכלל מעוות כו':

ויש להביא ראי' מהאי דיבמות (דף צ"ז) אח מאב ולא מאם והוא בעלה דאם ואנא ברתה דאנתתי' כו' אח הוא וברי הוא אחתי' אנא כו' משכחת לה בעכו"ם הבא על בתו כו'. ואי נימא דהיכא דהוו אנוסים אין הולד ממזר כיון דאין הביאה באיסור א"כ משכחת לה נמי בישראל שאנסום עכו"ם, א"ו דלא משכחת בהתירא כלל, דהולד הוה ממזר גם בכה"ג:

וכזה מורים דברי מהרי"ט אלגזי בהלכות בכורות פרק ח' סימן ס"ה, דהקשה עלה דגירסת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בירושלמי פ"ב דיבמות דקיים פו"ר בבנו ממזר, הא הוה מצוה הבאה בעבירה, והא קיי"ל דמצוה הבאה בעבירה אפי' בדיעבד לא יצא, ותירץ דהירושלמי מיירי בבא על הערוה באונס, ובהא לא חשיב מצוה הבאה בעבירה דאונס רחמנא פטרי' ועל ממזר הנולד בזה האופן דבאונס בא עליה, דקיי"ל דאפי' באונס הוי ממזר עכ"ל ומסתימת דבריו משמע דאפי' כששניהם אנוסים הוי ממזר:

ונראה לענ"ד דא"א לומר בכלל דלא הוי ממזר בשנאנסו ע"י עכו"ם, דהא כתב הב"י ביור"ד סימן קע"ז וז"ל והיכא שהיה כבר מקושה שיודע שלא יתקשה עוד, כתבו התוס' בר"פ הבא על יבמתו דאינו חייב למסור עצמו כיון דלא עביד מעשה עכ"ל. ואף שבתוס' אין זה מבואר, אך האמת הוא כן. דאם יוסיף להקשות עוד דחשיב מעשה, דהא באמת איכא לחייבו על כל כח וכח אפי' לרבנן דפליגי אדר' אליעזר כמבואר ביבמות (דף ל"ד ע"א) בפירש"י שם ד"ה על כל כח וכח וז"ל וכיון דשמעינן לי' לר"א דמחייב אשתי ביאות בהעלם אחת על כרחך שמעית לי' נמי בביאה אחת כמה חיובין, דכל כח וכח הנאה של ביאה בפני עצמה היא ולרבנן הוא דלא מחייב אלא אחת משום דכולן בהעלם אחת הן כו' אבל אי הוה ידיעה בין כח לכח הוה מחייב אכל חד וחד כו' עכ"ל וא"כ אף שהתקשה לאשתו והדביקוהו לערוה והזריע והולידה ממזר, הרי בזה שהזריע הוסיף להתקשות ועל כח זה תו לא דיינינן לי' לאונס, וא"כ אין ביאתו בהיתר וע"כ הוה ממזר אף אי נימא דבביאת היתר לא הוה ממזר, דהא לא משכחת לה ביאת היתר אם נולד ממזר:

ובזה ניחא נמי הא דכריתות (דף ט"ו ע"א) דאיתא התם דאמר קרא ערות אחותו גלה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ואמר רב אדא בר אהבה משכחת לה ברשיעא שבא על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא בנו על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו שחייב על כל אחת ואחת. ולכאו' יש לדייק דהא משכחת לה בהתירא, כשהיה הבן מקושה לאשתו והדביקוהו עכו"ם לאונסו לאמו והוליד שתי בנות ואח"כ אנסו אותו הדביקוהו לאחת מהן, ולפי מש"כ לא משכחת לה בהתירא, כיון שהזריע והוליד, א"כ הוסיף להתקשות עד שהזריע ואין כאן עוד דין אונס:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה