אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן ד

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן ד

סימן ג

למעלת כבוד הרה"ג החריף ובקי צמ"ס כו' כש"ת נתן יהודה ליב מינצבערג שליט"א מירושלים עיה"ק ת"ו

אשר שאל ע"ד איש ואשה שלא זכו להוליד זרע והלכו לרופא ואחרי הנסיון אמר שהבעל אינו יכול להוליד, אך האשה יכולה להוליד בנים, והאשה בוכה במר נפשה ומבקשת ממנו שיגרשנה, אולי תבנה מאיש אחר, והבעל איננו חפץ לגרשה, ע"כ יעץ להם הרופא להביא ברחמה זרע מאיש אחר, ע"י שפופרת שהמציאו עתה הרופאים, והיא תתעבר ותלד, ושאל אם עפ"י דין שרי למיעבד הכי:

הנה בחלקת מחוקק באהע"ז סימן א' כתב יש להסתפק אשה שנתעברה באמבטי אם קיים האב פו"ר, ואם מקרי בנו לכל דבר ובלקוטי מהרי"ל נמצא שבן סירא היה בנו של ירמי' שרחץ באמבטי כו' עכ"ל. ובב"ש שם סק"י כתב ויש להביא ראי' מש"כ בהגה' סמ"ק והב"ח הביאו ביו"ד ס' קצ"ה אשה מוזהרת שלא תשכב על סדין ששכב עליו איש אחר כן תתעבר מש"ז של אחר, גזרה שמא ישא אחותו מאביו. משמע דהוי בנו לכל דבר כו' עכ"ל. והנה אף דאין האשה נאסרת לבעלה בכה"ג והולד אינו ממזר עי' במשנה למלך פ' ט"ו הל' ד' מהל' אישות. מ"מ שמעינן מזה דאסור לעשות כן דגזרה שמא ישא אחותו מאביו:

וראיתי בספר ברכי יוסף אה"עז סימן א' שדחה לראי' זו של הבית שמואל דהא דכתב בהגה' סמ"ק בשם הר' פרץ גזרה שמא ישא אחותו מאביו דאין אב, מ"מ יש להקפיד מטעם הבחנה, דאיתא ביבמות כו'. ורצונו לומר דהכא הגם דלא שייכא גזרה שמא ישא אחותו מאביו ואין אב, מ"מ יש להקפיד בדין עירובי זרע הבא ממקום אחר עכ"ל. ולפי דבריו אם נתעברה באמבטי אין חשש שמא ישא אחותו מאביו:

אלא לפי דבריו שבאופן זה ליתא הך חששא מ"ט נקט כלל הא דאיתא ביבמות גזרה שמא ישא אחותו מאביו, ואי אעיקר הבחנה דאמרי' שם היכא דיש אב ע"ז מייתי טעמא משום הך גזרה שמא ישא כו' הא הו"ל להביא טעמא דמייתי שם להיות כו' ולזרעך אחריך שצריכים להיות ודאים כמש"כ רש"י שם, ומדמייתי הך גזרה משמע דאהך הבחנה היכא דעיברה באמבטי נמי קאי:

אלא דאף לפי דבריו דלא הוי בנו לכל דבר, מ"מ איכא איסורא להביא ש"ז ברחמה כדי שתתעבר, דהא איכא חששא דאמרינן שם ביבמות (דף מ"ב ע"ב) שייבם אשת אחיו מאמו ויציא את אמו לשוק:

ולכאורה י"ל דהכא בנדון השאלה, דידעינן ממי הוא הזרע שנתעברה, לא שייכא הך חששא, דהא ידוע בבירור שהכניסו הזרע מאחר כדי שתתעבר ממנו וליכא למיחש שמא ייבם אשת אחיו מאמו ויוציא אמו לשוק. דהא ידוע דבעלה אינו אביו, ואף לפי הפוסקים דס"ל דהוא בנו לכל דבר, ליכא חששא שמא ישא אחותו מאביו, דהא ידוע זרע של מי הכניסו ברחמה וממי נתעברה וא"כ ידוע מי הוא אביו:

אמנם זה אינו דהא ברבות הימים אפשר שישכחו מי הוא אביו, ואיכא למיחש כל הני חששות, כדאשכחין ביבמות (דף ל"ז) וביומא (דף י"ח) דלא ישא אשה במדינה זו וישא אשה במדינה אחרת, שמא יקח את אחותו:

עוד איכא איסורא בנדון זה משום הוצאת ז"ל, כמבואר בנדה (דף י"ג ע"ב) ומבואר בש"ע סימן כ"ג דעון זה חמור מכל עברות שבתורה, וא"כ איך יוציא ז"ל ואף שאח"כ יכניסו הזרע ברחמה, א"כ אפשר לומר דאינו לבטלה, זה לא ניתן להאמר, דהא בתחילה הוא מוציא לבטלה, ואף שאח"כ יכניסו ברחמה ואז לא תהי' לבטלה, הא מבואר בהרא"ש בביצה פרק ב' סוף סימן י"ז דאין ליטול פתילה דולקת מנר זה וליתן בנר אחר, דמיד שסלקה מן הנר הוי לי' מכבה ומה הועיל אם חזר והדליק עכ"ל והא התם נמי כונתו להדליק תיכף ומ"מ אסרו והכ"נ כשמוציא ז"ל עביד איסורא ומה שאח"כ יתקנו, מ"מ איסורא קעביד בתחילה, ואפשר ג"כ שלא תסתייע בידם להכניס כל הזרע וישאר לבטלה, ולכאורה אפשר לעשות ע"י נכרי, שיוציא זרעו ויכניסו ברחמה, דהוא אינו מצוה על הוצאת ז"ל עי' בסנהדרין (דף נ"ט ע"ב) תוד"ה והא, אלא לפי דברי הרמב"ן שהביאו הרשב"א והר"ן בחי' נדה דף י"ג ע"ב, משמע דגם נכרי מחויב על השחתת זרע, ועיין במל"מ פרק י' הל' ז' מהל' מלכים:

והנה מכבר היה קשה לי עלה דאיתא ביבמות (דף ע"ו ע"א) ניקב ונסתם כל שאינו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר כו' היכי עבדינן מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן לי' אבי פוקרי ומקרי, ואיך עבדינן תחבולה זאת דניקרי, והא מייתינן לי' שיעבור עברה חמורה זאת, ומצאתי בספר קהלת יעקב ס' ג' דעיקר ההיתר הוא כמו שאמרו גבי חילול שבת חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה, והא תינח משום תקנתא דידי' אמרי' דיעבור הך איסור כדי שיזכה לקיום מצוה, אבל אין אומרים חטא כדי שיזכה חברך, והכא היא אינה מצוה והוא רק כדי שתזכה היא להיות חוטרא לידה, ובזה אסור לו לעבור איסורא רבה, וגבי שבת דאמרינן חלל עליו שבת אחד כדי שישמור הוא שבתות הרבה, התם משום פקוח נפש התירה התורה לאחרים שיעברו, אבל אי לאו פקו"נ לא אמרי' שיעברו אחרים איסורא רבה כדי שתזכה בדבר שאין לה מצוה:

ונראה לי להביא ראיה מהא דיבמות (דף ס"ה ע"ב) דאי אמרה לא בעיא הך איתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה דכופין אותו להוציא, וכן אפסקא באהע"ז סימן ק"ד סעיף ו', ואי היה מותר להביא ברחמה זרע מאיש אחר כדי שתתעבר, אמאי כופין, הא יש לה עצה שיהי' לה חוטרא לידה, א"ו מדכופין להוציא ש"מ דאסור למיעבד כן:

עוד נ"ל להביא ראי' דאסור, דהנה בטורי אבן בחגיגה (דף ט"ו ע"א) כתב וז"ל ק"ל דבפ"ק דיבמות תנן ט"ו נשים פוטרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום ופריך בגמרא ולתני שש עשרה נשים אמו אנוסת אביו ואפי' לר"י דאוסר באנוסת אביו משכחת לה בדעבר ונסיב ומשני דאי לא קתני. ופריך תו בלא דאי נמי משכחת לה יעקב אנס כלתו והוליד ממנה בן ונפלה קמה ברה ומיגו דהיא אסורה צרתה נמי אסורה, ומשני באחותו דהתירא קמיירי באחותו דאיסורא לא קמיירי. והשתא אם איתא דאפשר להתעבר באמבטי בהתירא משכחת לה נמי אם נופלת לפני בנה ליבום, כגון שנתעברה כלה מחמיה באמבטי, וילדה בן ומת בלא בנים ונפלה קמה ברה עכ"ל, ונשאר בקושי' ולענ"ד נראה לתרץ, דהנה באופן שיעקב אנס כלתו, ע"כ מיירי דידוע בעדים שאנסה ונתעברה ממנו וליכא ספק דנתעברה מהבעל דאי לאו הכי תלינן בבעל, ואי בלא עדים, הא אסורה עלי' אם נתעברה בזנות ואינה נאמנת שנאנסה לדעת הרבה פוסקים ואסורה עלי' וצרתה היא צרת ספק סוטה, אך אם נתעברה באמבטי, דבר זה אפשר לדעת רק על פיה והיא אינה נאמנת על זה דהא אם יש לבעלה אח ולו אשה ומת בלא בנים בודאי אינה נאמנת לאמר דבנה הוא מחמי' כדי שתהי' יבמתה זקוקה לו, דהא היא מחמש נשים שאינה נאמנת להעיד לה, כמבואר ביבמות (דף קי"ז), וממילא אינה נאמנת כלל על זה, ואף אם נדחוק דמיירי באופן שהיתה חבושה בבית האסורים יחד עם חמיה ובודאי נתעברה ממנו, אך לומר שבאמבטי נתעברה ולהכשיר את הולד אין לה נאמנות, דכבר סתר הט"ז דברי מהר"ם פאדווא דהיכי דהיא ברוצה אינה נאמנת להכשיר הולד, ומכש"כ בכה"ג דהולד בודאי אינו מבעלה דאינה נאמנת, וגם בכה"ג אמרי' בחולין (דף י"א) דאין אפטרופוס לעריות:

אך אי נימא דמותר להביא הזרע ברחמה כדי שתתעבר, אם כן אפשר שיהיו עדים על זה, ושפיר משכחת לה בהתירא אם נתעברה מחמיה על ידי מה שהביא זרעו לתוכה על ידי שפופרת. והנה רב אחד העיר דלמא לא ידעו עוד בימי חז"ל שאפשר דבר זה להתעבר ע"י שפופרת, אך זה לא ניתן להאמר, דהא ידעו שאפשר להתעבר באמבטי דהוי ממילא, א"כ ע"י תחבולה כזאת בודאי אפשר שתתעבר, א"ו דגם זה אסור ולא משכחת לה כ"א באיסורא:

ובזה יש לדחות נמי מה שכתב בספר ברית יעקב חלק אהע"ז סימן ד' שהקשה בהך דכריתות (דף ט"ו ע"א) דאיתא התם דאמר קרא ערות אחותו גלה לחייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. ואמר רב אדא בר אהבה משכחת לה ברשיעא שבא על אמו והוליד שתי בנות וחזר ובא על אחת מהן והוליד בן ובא בנו על אחות אמו שהיא אחותו ואחות אביו שחייב על כל אחת ואחת, דהא משכחת בכה"ג בהתירא שנתעברה אמו באמבטי מבנה והולידה שתי בנות, ואח"כ נתעברה אחת מהן באמבטי מאותו הבן וילדה בן, אזי הבן חייב על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו. ואפשר משום דגם זה מקרי דאיסורא דמזרע שיצא בלא כונה אינה מתעברת כדמשמע בכריתות (דף י"א) כמש"כ רש"י שם, ובמזיד ומתכוין איכא איסורא כדאמרי' בנדה (דף י"ב), ורשע מקרי עכ"ל. והנה לדידי' אם נתעברה באמבטי רשע מקרי וח"ו לומר כן, לפי מה שהביאו הפוסקים דבתו של ירמי' נתעברה ממנו באמבטי, ופשוט, דאנוס מקרי. ולפ"ז תשאר קשיתו הא משכחת לה בהתירא, אך לפי מה שכתבתי זה ניחא, דאם נתעברה באמבטי א"כ אין כאן עדים שהוא בנו והיא בתו, וא"א לחייבו קרבן על אחות אביו ואחותו:

אלא דיש להקשות דמשכחת לה שנתעברה אמו ממנו ע"י שפופרת וילדה שתי בנות ונתעברה בת אחת ממנו ג"כ ע"י שפופרת וילדה בן, וא"כ נשמע מזה דאיכא איסורא בכה"ג והוי נמי רשיעא והך רשיעא דקרי להבן משום דבא על אחותו בשוגג דאז חייב בקרבן, ומכש"כ בכה"ג דמקרי רשיעא:

ולכאורה לפי מש"כ התו' בכריתות (דף י"א) ד"ה באין היכא דנפל מן הגג ונתקע אנוס הוא משכחת לה בלא רשיעא בנפל מן הגג ונתקע באמו וילדה ב' בנות ואח"כ נתקע באחת מהן וילדה בן, די"ל דהתם לגבי קרבן אנוס הוא על הבעילה, ואף דמשמש מת בלא"ה פטור, כמבואר ביבמות (דף נ"ה) וע"כ מיירי דנתקשה ונפל מן הגג, מ"מ החיוב אינו על הקישוי רק על הבעילה והוי אנוס, אבל מ"מ רשיעא הוא מפני הקישוי, כמבואר בנדה (דף י"ג ע"ב):

אח"ז ראיתי בספר בני אהובה פרק ט"ו הל' ו' מהלכות אישות שהקשה בהא דיבמות (דף כ"ב ע"א) מי שיש לו בן מ"מ פוטר כו' ואמרי' בגמרא מ"מ לאתויי ממזר, ולא אשמעינן לאתויי בן כה"ג דנולד ע"י אמבטי דהוא דבר שאינו מצוי ויכול יותר בלשנא בן מ"מ, אלא ע"כ צ"ל דלכך לא מוקי לי' בהכי משום דתנן וחייב על מכתו וקללתו וכה"ג אי אפשר לחייבו על מכתו וקללתו דמי יעיד דבנו הוא כו' וכי יכולים עדים להעיד שמזה יצא ש"ז לבד עכ"ל, ולפי זה איך תהי' פטורה מיבום בכה"ג דאיך אפשר לדעת שממנו נתעברה, ואם נדחוק לפי דברי המרדכי דגם בממזר לפי דברי הרמב"ם איירי בחבושים בבית האסורים ואם כן גם בכה"ג אפשר לאוקמי כגון שהיו חבושים בבית האסורים ונתעברה ממנו באמבטי ובזה י"ל שיש עדים, וגם הא איכא לאוקמי כגון שהביאו זרעו לתוכה ע"י שפופרת ובזה אפשר שיש עדים שהוא בנו וא"כ חייב גם על מכתו וקללתו. והנלענ"ד דאם בכה"ג כיון דזרעו הוא ובנו כשר הוא אין כאן רבותא לאשמועינן שפוטר אשתו מיבום, דלשון מ"מ מורה דהבן אינו כהוגן כגון שהוא ממזר ואסור לבוא בקהל, בזו אשמועינן רבותא שגם הוא פוטר אשת אביו מיבום:

אגב אודיעו מה שכתבתי בילדותי בהגהותי על ספר סדר הדורות וז"ל בערך ר' זירא:

כתב יוחסין בספר קבלת החסיד שפירש הפרשיות על הקבלה אמר כי ר' זירא ורב פפא לא נודע להם אב כמו לבן סירא כו' אכן מפורש בתענית (דף כ"ז ע"ב) מתקיף לה אבוה דר' זירא כו' ועי' חלקת מחוקק באהע"ז סי' א' אשה שנתעברה באמבטי כו' ובבית שמואל כתב ראי' ממש"כ סמ"ק והב"ח ביור"ד סימן קצ"ה אשה תזהר שלא תשכב על סדין ששכב עליו איש אחר פן תתעבר ח"ו מש"ז ושמא ישא אחותו מאביו כו' א"כ איך נשאו ר"ז ור"פ נשים לדעת הנ"ל דלא נודע להם אב, וברוך השם דנמצא להם אב עכ"ל וכתבתי בהגהותי מה שכתב איך נשאו נשים הא אפשר שנשאו נשים שאביהן כבר מתו בשעה שנתעברה אמותיהם של ר"ז ור"פ וגם לא היו אחים לנשיהם ואין להסתפק ג"כ באחות אביו, אלא דלגבי ר"פ א"א לומר כן דהא הוא ובנו נשאו בנות אבא סוראה בכתובות (דף נ"ב ע"ב) וע"ש בפירש"י, וא"כ היה חמיו חי, אלא די"ל דהוה צעיר מר"פ וא"כ ג"כ ליכא למיחש משום אחותו מאביו, אלא דגם אצל ר"פ מצינו שהיה אביו ידוע, ומלבד הראיות שהביא הגאון המחבר דאביו של ר"ז היה ידוע, הא מבואר בירושלמי ברכות (פרק ז' הל' ג' ופרק ח' הלכה ה') דר' זעירא היה כהן, והוא ר' זירא בבלי, א"כ היה אביו ידוע:

ועוד נראה להביא ראי' מהא דיבמות (דף צ"ז ע"ב) אח מאב ולא מאם כו' אח הוא וברי הוא אחתיה אנא דהאי דדרינא אכתפאי, משכחת לה בכותי הבא על בתו, ומאריך שם באופנים שונים, ולבסוף גבי אנא ואת בני אחי, אנא ואבוך בני אחי, אנא ואמך בני אחי הא בהתירא נמי משכחת לה, ואי נימא דע"י שפופרת אין איסור, א"כ בכל האופנים שחשיב שם משכחת לה בהתירא אף בישראל שנתעברה בתו ממנו ע"י שפופרת, דאין בזה ביאת איסור והולד הוא כשר כמבואר בב"ח ובט"ז יור"ד ס' קצ"ה ובמל"מ שהבאתי לעיל. אלא ודאי דאסור ובהתירא לא משכחת לה:

והנה בירושלמי יבמות (פרק א' הלכה א') איתא דר' יוסי יוסי בן חלפתא ייבם את אשת אחיו כו' ודרך סדין בעל, ובהגה' ציון וירושלים כתב וז"ל:

ובתשובה כתבתי דמזה ראי' למה שנשאלתי מק"ק בריגל זה רבות בשנים לענין ביאות אסורות חייבי לאוין וחייבי כריתות, אי גם כשבעל דרך מלבוש עובר עכ"ד. והנה תשובתו בזה לא ראיתיה, אך אי נימא דמיירי כפשוטו, דבעל דרך סדין והסדין הפסיק בינו לבינה, הא הוה כמו משמשת במוך וא"א שתתעבר באופן זה. ובין לשיטת רש"י ובין לשיטת ר"ת ביבמות (דף י"ב) אסור, ועיין בבית מאיר באעה"ז סימן כ"ג ובתשו' רעק"א סימן ע"א. א"ו דכונתו דדרך סדין דהיה מנוקב, והזרע בא לתוך רחמה, רק דהסדין הפסיק בין האבר לבשרה, כדי שלא יהנה מבשרה. אבל מ"מ דרך ביאה הוא זה, ואינה דומה להא דמכניסים הזרע ברחמה ע"י שפופרת דאין זה דרך ביאה כלל, ובתחילתו מוציא ז"ל:

ובעיקר ספיקו אם בעריות נחשבת זו לביאה, אין ראיה מכאן דאפשר לומר דנהי דאין זו דרך ביאה כשמפסיק מלבוש, מ"מ ביבמה כיון דהזרע בא לתוך רחמה, דרך הנקב שבסדין ותתעבר מזה אפשר דזהו גם כן דרך הקמת שם. ויש להעיר מחולין (דף ע') כרכו בסיב, והוה בעיא דלא אפשטא מכיון דלא נגע ברחם אם הוא בכור, ועיין ברמב"ם פרק ד' הל' י"ז מהל' בכורות דהוה ספק בכור, ובפסחים (דף קט"ו ע"ב) כרכן בסיב ובלען אף ידי מצה לא יצא, והא לא תקשה אמאי לא יצא בודאי וגבי בכור היא אבעיא דלא אפשטא, דגבי בכור הוא ספק אי אויר רחם מקדיש או נגיעת רחם מקדיש, אבל גבי אכילה, הא אפשטא בחולין (ק"ג ע"ב) דהנאת גרונו בעינן, ואי כרכו בסיב ליכא הנאת גרונו, ועיין במשנה למלך פרק י"ד הל' י"ב מהל' מאכלות אסורות, ואכמ"ל:

ומה שכתבתי לעיל בהא דיבמות (דף ע"ו) דמייתינן לי' להוצאת ז"ל משום תקנתא דידי' בכדי שיוכל לישא אשה ולקיים מצו' פו"ר, א"כ אפשר לומר באופן שאומרים הרופאים דהבעל אינו יכול להוליד בדרך הטבע, רק באופן שיכניסו זרעו ע"י שפופרת, אפשר דזה מותר. דהא מסיק הבית שמואל שבאופן זה קיים פו"ר. ולגבי הבעל אינן חששות האחרות דכתיבנא לעיל. ועיין בבית שמואל סימן כ"ה ס"ק ב' שהניח בצ"ע כעין זה. ובשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סימן מ"ג כתב דאיסור ז"ל הותר מכללו לצורך מצוה. ובשו"ת אבני נזר חלק אבע"ז סי' פ"ג האריך להתיר באופן אם צריכים הרופאים לקחת הזרע לבחינה שיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ. ובנד"ז יש לצרף דאם אינו ראוי להוליד באופן טבעי דאין לגבו איסור ז"ל כמו שכתב שם:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה