תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אבן העזר · סימן ב
להרה"ג ר' יהונתן אייבעשיטץ מו"צ בווארשא
מה שכתב בשם הגאון ר' יוסף ראזין ז"ל מדווינסק באחד שאשתו נשתטית אם הב"ד אין נזקקים להתירו וגורמים בזה שיעבור על לשבת יצרה. אז האיסור חל על הב"ד. והביא ראי' מהא דמבו' בבבא מציעא (דף צ"ו) דהיכי דהוו ב"ד גורמים ע"י תקנתם שיהי' גרם מעילה אז הוה המעילה חל עליהם. וכן הוא גם בלשבת יצרה אם אינם נזקקים להתירו עכ"ל. ולענ"ד נראה דאין זה דומה כלל, דהתם גבי מעילה דהדין הוא דהמקנה ומוציא מרשות לרשות הוא מעל. וא"כ הב"ד בתקנתם אינם רק גורמים למעילה, אלא שבזה הם בעצמם המוציאים מרשות הקדש לרשות הבעל. ולכן יש בזה דין מעילה, כמבואר בחגיגה (י' ע"ב). אבל כאן הב"ד אינם עוברים על השבת, רק הם גורמים שהבעל יעבור על לשבת יצרה, ובכל אופן הב"ד יכולים למגזר בשב ועל תעשה, כמבואר ביבמות (דף צ'):
ולכאורה יש להביא ראי' מהא דכתבו התוס' ב"ב (דף י"ג) ובכמה דוכתי, אהא דקאמר לישא שפחה אינו יכול, והא אם ישא שפחה לא יקיים כיון דהולד מתיחס אחריה כו' מ"מ אומר ר"י דלא כופין לרבו כו' משום פו"ר אם היה יכול לקיים אפי' שבת כל דהו כיון שהוא אנוס עכ"ל. ויש להבין דא"כ גם על שבת הרי הוא אנוס ואמאי כופין. אלא לפי זה אפשר לומר דעל שבת כיון שהאדון גורם שיעבור, א"כ האדון ג"כ עובר ולכן כופין, אך באמת זה אינו דהאדון לא גרם לו לעבור על שבת במה שאחיו או שותפו שחררו חציו. וכן מבואר בדברי התוס' שם בד"ה כופין וא"ת היכי כפינן לשחררו כו' והא דאמר נמי בפרק בכל מערבין דניחא לי' לחבר למיעבד איסורא זוטרא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבה, התם משום דקא עביד ע"ה איסורא על ידו של חבר כו' עכ"ל. ואי נימא דהאדון הוא הגורם שיעבור העבד על שבת, א"כ הרי הוא עושה איסורא על ידו של האדון, א"ו דאין הוא הגורם, רק זה ששחרר חציו: