אור ברסלב
תשובה שלמה - ב חלק אבן העזר › סימן א

תשובה שלמה - ב· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אבן העזר · סימן א

חלק אבן העזר

להגאון הגדול פ"ה ר' חיים עוזר גראדזענסקי מווילנא (ז"ל)

הנה נשאלתי מאחד הרבנים אדות איש אחד שבא ממדינת אונגארן ואשתו נשתטית והיא נשארה שם בבית המשוגעים ובניו הם ג"כ אצל הורי אשתו, וכבר יש לו היתר ממאה רבנים וחפץ הוא לקחת לו אשה במדינתנו ושאל הרב הזה אם יתירו לו לישא אשה מפני שמבואר ביומא (דף י"ח) וביבמות (דף ל"ז) דאמר ר' אליעזר בן יעקב אל ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת. וראיתי שכת"ר בספרו אחיעזר סימן י' חקר ג"כ בזה, והביא דברי הבית מאיר באהע"ז סימן ב' שכתב דמלשון הגמרא והרמב"ם משמע דוקא בנשא אשה על אשתו ולא במתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה. והטעם י"ל משום דאז מוליך בניו הקטנים עמו ואין למיחש, ומשום מלתא דלא שכיחא שמניחים אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו עכ"ד. ודבריו אינם מובנים לענ"ד, דאיך משמע מדברי הגמרא והרמב"ם דבמתה או נתגרשה אף שיש לו בנים ממנה יכול לישא אשה במדינה אחרת, דהטעם שכתב דהוה מילתא דלא שכיחא שיניח בניו אצל הגרושה, הא אמרי' בכתובות (דף ק"ב ע"ב) זאת אומרת הבת אצל אמה, וברא"ש שם סי"ד בשם תשובת הגאונים דה"ה בגרושה ואפסקה באהע"ז סימן פ"ב סעי' ו' ואיכא הך חששא שיזדווגו זה לזה, וגם יש לחוש שאשתו שגרש תלד בנים שם ונמצא אח נושא אחותו מאמו ומכ"ש לפי מה שכתב הרמב"ם בפרק כ"ב הל' כ"ט מהל' איסורי ביאה ונמצא אח נושא אחותו ואחות אמו ואחות אביו, שזה איכא למיחש אם לוקח בניו הקטנים עמו גם במתה אשתו הראשונה שנמצא לוקח אחות תמו:

ובכרתי ופלתי הל' נדה סימן קצ"ב סעיף א' כתב דהא דמכרזי מאן הויא ליומא, בודאי לא לקחו גדולה, דאולי תתעבר ויהיו בני גרושת הלב, וע"כ צ"ל דלוקחים קטנות שאין ראויות להוליד, וקושית הגמרא לא ישא אדם במדינה זו משום דלא פלוג רבנן בגזרו עכ"ד. ולפי מה שכתב הרמב"ם שנמצא את נושא אחותו ואחות אמו ואחות אביו וכיוצא בהן כו' עכ"ל. מזה משמע דיש חשש מכשול באחת מכל העריות, א"כ לא צריכין לומר דבקטנה אסור משום דלא פלוג רבנן בגזרות, רק דבקטנה עצמה יש חשש מכשול לבניו באשת אב, ואין לומר דכונת הרמב"ם היא רק בהבנים דבהם יש חששא זו דבני בניו יקחו בתו הנולדה מהאשה האחרת, דהא כתב וכיוצא בהן, משמע דכייל כל החששות שאפשר שיבואו על ידן לתקלה ואם היא קטנה אפשר שברבות הימים איכא גם חששא שישא את אשת אביו, וע"כ צ"ל כן, דאם לא כן יש להבין הא אין דרכו של הרמב"ם לכתוב רק מה דמבואר בגמרא, ובגמרא מבואר רק דלא ישא איש את אחותו, ומדוע הוסיף הרמב"ם אחות אמו ואחות אביו, א"ו דכונתו להורות דגם היכא דליכא חששא דאת ישא אחותו אז אפשר דאיכא חששא דאחות אמו ואחות אביו:

ולפי מה שמבואר בתשו' אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק אהע"ז סימן ב' שכתב בסוף התשובה ת"ל ומה שמפלפלים כו' שהרי אם ימסור הגט לאשתו אז פשיטא שהבעל ישא אחרת ואם כבר הוליד מאשתו ראשונה איכא חששא אח נושא אחותו עכ"ל. משמע מדבריו דאף בגרושה איכא למיחש. ומפורש כן בדברי הרמב"ן בספר המצות להרמב"ם שורש חמישי אות י"ד וז"ל אבל הוא בכלל אזהרתו של ר' אליעזר בן יעקב מתוך שהוא בא על נשים הרבה ואינו יודע על איזו מהן בא וכן היא שקבלה מאנשים הרבה כו' ואם אמרו שאפי' מקדש ונושא נשים בכל מדינה ומדינה ומגרש אותן עובר בזה כמו שהוזכר בפרק ו' של יבמות (דף ל"ז) עכ"ל הרמב"ן. וכן הוא מפורש בתשב"ץ חלק שלישי סימן קמ"ב ת"ל שאלת מי שיש לו אשה ובנים במקום אחד ורוצה לישא אשה אחרת במדינה אחרת אם יספיק לקבל שיגרש הראשונה שיש לו ממנה בנים וישאר עם השניה או לא. תשובה איסור לישא במקום זה ויש לו אשה ובנים במקום אחר אינו מפני הקפדת האשה אלא מפני הבנים שתלד לו כו' על כן אין תקנה בגירושי האשה הראשונה כו' עכ"ל:

ומהא דמשמע דרק איש לא ישא אשה במדינה זו ויחזור וישא במדינה אחרת, אבל אשה שנתגרשה או נתאלמנה מותרת להנשא במדינה אחרת. וכן מפורש הוא בטור אהע"ז סימן קנ"ו האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך מותרת לינשא לשוק. משום דמוקמינן הבן בחזקת שהוא קיים. וכן הוא ברמב"ם פרק ג' מהל' יבום וחליצה, ועי' בים של שלמה ביבמות ריש פרק ט"ז, אף דיש חשש שמא ישא אח את אחותו, מזה יש להביא ראי' לדברי הבית מאיר דבנתגרשה או נתאלמנה, אף שאין בניה אצלה ליתא האי דינא:

וראיתי בספר שם ארי' חלק אהע"ז סימן ס"ח שכבר העיר קצת מהא שלא אסרו גם לאשה להנשא משום דלא משכחת לה רק באלמנה וגרושה ובזה לא גזרו. והעולה על הדעת בזה דמשום הכי לא גזרו גם באשה מדאמרי' בקדושין (דף ע"ו ע"א) דהנושא אשה כהנת צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות כו' לויה וישראלית מוסיפין עליהן עוד אחת, ולפי שיטת הרמ"ה שהביא הטור באהע"ז סימן ב' דמי שבא ממשפחה שאינה ידועה לנו לא אמרי' שהיא בחזקת כשרות, וצריכה בדיקה. וא"כ באשה ליתא חששא זאת שאח ישא אחותו, דצריכין לבדוק אחריה ד' אמהות וידעו מי היא האם ולא תבא לקלקול. אבל באיש דלא בדקינן איכא הך חששא:

והנה שם בספר שם ארי' כתב דגם באין לו בנים מאשתו אסור לישא אשה אחרת משום דלא פלוג. ולכאורה יש להביא ראי' להיפך דאם אין לו בנים מאשתו יכול לישא אחרת, מהא דכתב בים של שלמה יבמות ריש פרק ט"ז דפריך בגמרא מה היא ברתה, הא קמ"ל דלצרה אחריתי לא חיישינן, פירש"י אם באו עדים והעידו שאינה מעוברת אין חוששין שמא נשא אחרת. וכתב בים של שלמה וז"ל ויש רוצין לדקדק מפירושו דדוקא בכה"ג הוא דאין חוששין מאחר שיש לו אשה א"כ מן הסתם לא נשא אשה על אשה, אבל הלך בלא צרה חיישינן מאחר שאסור לו להיות בלא אשה, דהא אפי' חכמי ישראל הראשונים היו מזמינים להם נשים כשהיו בדרך כדאיתא בפרק החולץ, וא"כ אמרינן בודאי נשא ואיכא למיחש שמא הוליד עמה. ולא נהירא דדוקא היא צרתה קאמר דחוששין, הא לצרה אחריתי בשום ענין לא חוששין עכ"ל ולכאורה איך יעלה על הדעת שישא אשה אחרת הא יש לו אשה במדינה זו, הך אשה דאיירינן בה אם היא זקוקה ליבם. ואסור לישא אחרת מדינא דראב"י ולאחזוקי אינשי שיעברו על דברי חכמים לא מחזקינן, ואיך נאמר שבודאי נשא אשה ואיכא למיחש שמא הוליד עמה וגם מהרש"ל ז"ל לא מטעם זה דחה דבריהם:

ובמשנה למלך פרק י"ז הל' י"א מהל' גירושין שכתב לתרץ דברי הריב"ש בתשו' סימן ש"פ שהביא ראי' דעכו"ם כל שידענו שאינו מתכוין להעיד נאמן, מהא דיבמות (דף קכ"ב ע"א) דפריך ודלמא צרה היא, ולא פריך ודלמא עכו"ם הוא, והקשה מהרלב"ח בתשו' דהא פריק דבשעת הסכנה כותבין ונותנין אעפ"י שאין מכירין, ותו ליכא להקשות דילמא עכו"ם הוא. וכתב שם במשנה למלך וז"ל דראית הריב"ש מפירכת המקשה אדמותיב ודלמא צרה היא. דיש לדחות שלא היתה לו אשה אחרת כשיצא מכאן וע"כ צריכין אנו לומר דאף שלא היתה לבעל אשה אחרת, ליחוש שמא הבעל נשא אשה אחרת במקום שהלך, ומה לו כל הצער הזה, לותיב ודלמא עכו"ם הוא במקום פרכת צרה. א"ו דמת פלוני סתם הוי מסיח לפי תומו עכ"ל. וגם בזה יש להבין איך ליחוש שנשא אשה במקום שהלך לשם הא אסור לישא אשה במדינה אחרת. אך אי נימא דהאיסור הוא רק אם יש לו בנים מאשתו הראשונה, אבל אם אין לו בנים ממנה יכול לישא אשה אחרת במקום אחר. כל זה ניחא דהכא הא אין לו בנים מאשתו הראשונה יכול לישא אחרת ולכן יש לחוש שמא נשא אשה אחרת:

אלא לפי דברי הרמב"ם שהבאתי לעיל לא משמע לכאו' כן. דהא אף באין לו בנים מאשתו הראשונה אכתי יש לחוש שישא אחות אביו או אחות אמו. והנלענ"ד דלא תקשה לדידהו מדברי הרמב"ם. דהא כתבו התוס' ביבמות (ל"ז ע"ב) ד"ה יחודי כו' ומשום נושא אשה במדינה אחרת נמי ליכא למיחש שאם היה אירע שבא עליה ונתעברה ממנו היה מוליכה לעירו עכ"ל. וא"כ כשכונתו להוליכה לעירו אין כאן שום חששא. ובכה"ג יש לחוש שמא נשא אשה במדינה אחרת על מנת להוליכה למדינתו, ובאופן זה יש לחוש שמא נשא אשה. ולא עוד אלא שמדברי התוס' ראי' דהיכי דאין לו בנים מותר לישא במדינה אחרת, דהא כתבו דרק אם נתעברה אז היה מוליכה לעירו, אבל אם לא נתעברה היה מניחה שם, ואי נימא דגם באין לו בנים ממנה איכא איסורא, א"כ מאי משני דיחודי הוה מיחדי להו, הא גם זה אסור, ואף שגרשה אח"כ, חדא דכבר הוכחתי דגם בגרושה גזרו. ועוד הא אנן על שעת אישות דייקינן ולא מהני מה שמגרשה אח"כ. דאל"כ יתרץ דמגרשי אח"כ. דהא מאן בעיא ליומא קאמרי, א"ו דבאין לו בנים ממנה יכול לישא במדינה אחרת וזהו מאי דקאמר יחודי הוה מיחדי להו:

שוב נתישבתי שמדברי הרמב"ם לא קשה כלל, דהיכי דהאב במדינה אחת והאם במדינה אחרת יש לחוש לתקלה שמא ישא את אחותו ואז חוששין שמא יבואו לתקלה גם בשאר עריות. אבל כשאין לו בנים מאשתו הראשונה ולקח אשה אחרת והוליד בנים והאב והאם הם באותה מדינה בכה"ג לא גזרו. דאל"כ היה להם לגזור דאף מי שאין לו אשה, שלא ישא במדינה אחרת שמא יבואו לתקלה בשאר עריות, א"ו משום חששא דשאר עריות לחוד לא גזרו:

וגם מדברי אא"ז בנודע ביהודה שהבאתי לעיל משמע דאם אין לו בנים מאשתו הראשונה יכול לישא אחרת, דהא כתב ואם כבר הוליד מאשתו ראשונה איכא חששא דאת נושא אחותו, משמע דאם לא הוליד ליכא האי חששא:

גם מה שכתב שם בשם ארי' בכונת המבי"ט ז"ל שכתב בתשו' ח"א סימן ר"י להתיר למי שעלה לא"י לישא אחרת ולמסור גט ליד השליח, שתמה בכנה"ג דאם חשש לחרם דרגמ"ה מה מהני הגט דלמא לא תרצה לקבלו ואיכא חדרגמ"ה שלא לגרש בעל כרחה. ולפי הנ"ל י"ל דלאו משום חדרגמ"ה חשש הר"ם מטראני, רק דחשש להא דראב"י דלא ישא במדינה אחרת עכ"ל וכנראה שלא עיין בגוף התשובה, ששם בתשו' מבי"ט כתב מפורש שהוא חושש לתקנת רגמ"ה ולא משום הא דלא ישא במדינה אחרת. ולתרץ קושית הכנה"ג נראה לענ"ד, כיון דחשבה למורדת אפשר שס"ל כהנך פוסקים דבמורדת לא החרים רגמ"ה שלא לגרש בע"כ:

והנה כת"ר כתב דלפי המבואר בגמרא שם שאני רבנן דפקיע שמייהו והכי קיי"ל בשו"ע, וי"ל כיון דבנשתטית צריך לזה היתר מאה רבנים קלא אית להו עכ"ל. ולענ"ד נראה דלא דמי, דהא מבואר ברמב"ם פרק כ"א הל' כ"ט מהל' איסורי ביאה ואם היה אדם גדול ששמו ידוע והרי זרעו מפורסמים וידועים הרי זה מותר עכ"ל. וכ"כ רש"י ביבמות (ל"ז) קורין לבתו על שמו. וביומא (י"ח) כתב רבנן קלא אית להו ושמם קרוי על בניהם עכ"ל. וא"כ העיקר הוא שיהיה הפירסום לזרעו שמתיחסים אחרי אביהם וידעו בני מי הם לא אתי תקלה לישא אח את אחותו. אבל הפירסום של ההיתר של מאה רבנים אינו מועיל כלל לזרעו. ואטו זרעו יתיחסו שאביהם היה לו היתר ממאה רבנים. וא"כ אפשר שלא ידעו מי אביהם ונמצא אח נושא את אחותו. והרי ביבמות (ל"ז ע"ב) ברש"י ד"ה יתר על כן ז"ל דאפי' הכא דע"י נשואין הוה והדבר מפורסם גזר ראב"י עכ"ל וא"כ הפירסום בעת הנשואין אינו מועיל. והכ"נ הפירסום של ההיתר ממאה רבנים הוא רק בעת הנשואין ופירסום זה אינו מועיל להבנים:

והנה לכאו' קשה לי דמאי פריך אראב"י מהא דרב כי איקלע לדרדשיד מכריז ואמר מאן הויא ליומא ורב נחמן כי איקלע לשכנציב מכריז ואמר מאן הויא ליומא. הא כתבו התוס' בגיטין (דף ו' ע"א) ד"ה ומכי דארדשיד היא בבל, וגם שכנציב היא קרובה לנהרדעא עירו של רב נחמן כדמשמע באגרת רב שרירא גאון, וא"כ מאי מקשה אדר' אליעזר בן יעקב דקאמר דלא ישא במדינה אחרת והם מכרזו באותה מדינה:

והנראה לענ"ד בזה דהא דאמרו שאני רבנן דפקיעי שמייהו ואז יקראו להבנים בשמו כמש"כ רש"י והרמב"ם. וא"כ חזינן דהעיקר הוא אם לא תהיה לו התחברות עם בניו מאשתו הראשונה ואז ברבות הימים לא ידעו אם היה לאביהם בנים מאשתו השנית שנשא במקום אחר ויבואו לתקלה לישא אח את אחותו. דהא אם פקיעי שמייהו וידעינן מי אביהם ליכא שום חששא והאיסור הוא רק אם לא ידעו מי אביהם. וע"כ מקשה מרב ורב נחמן שמכרזו מאן הויא ליומא ומסתמא לא היה להם עוד שום התחברות עם הנשים ואף שנולדו להם בנים מהנשים אפשר שישכחו מי אביהם, וע"כ משני דפקיעי שמייהו ולא ישכח הדבר והבנים יתיחסו אחריהם ולא יבוא לידי תקלה. וכבר כתב בשו"ת חתם סופר חלק אהע"ז ח"א סימן נ"ח ובעוד תשו' שעכשיו נשתנה הענין ממה שהיה בדורות הקדמונים, מפני שעתה קבוע בי דואר בכל מקום ואפשר להתודע תיכף התחברות עם כל המקומות. וכמו דאמרי' ביבמות (דף קכ"א) דצורבא מדרבנן קלא אית לי'. בזמננו כל אדם דינו כמו צורבא מדרבנן דקלא אית לי'. והכ"נ דמשני דרבנן פקיעי שמייהו ובזמננו כל אדם פקיע שמי', ויתודע הדבר בכל המקומות וליכא למיחש לתקלה:

שוב ראיתי בספר עין יצחק חלק אהע"ז סימן א' באשה שנאסרה על בעלה ויש לה בנים ממנו והוא נסע למרחקים אם יכול לישא אשה שם. וכתב להתיר אליבא דהבית מאיר דבגרושה לא גזרו. והכ"נ אם מזכין לה גט אין בזה איסורא, ולענ"ד נראה כמוש"כ לעיל דאין נפקותא בין גרושה לאשה דעלמא. גם מה שכתב דאי נימא כהשבות יעקב דלא מהני זכוי הגט עבורה בע"כ דידה, מ"מ כיון דעל פי דין אסורה לו, אין כאן איסורא משום חדרגמ"ה לפי שאינה אשה הראויה לו. וכסברת מהרי"ק דלא גזר רגמ"ה רק באשה הראויה לו, ע"כ מהאי טעמא אין בזה איסור משום דלא ישא במדינה אחרת. דלא אמרו זה רק באשה הראויה לו. אבל באשה האסורה עליו אין עליו איסור זה וכעין סברת מהרי"ק הנ"ל עכ"ד. ולענ"ד נראה דלא דמי, דבחדרבגמ"ה דגזר משום לתא דידה. א"כ באשה האסורה לו שפיר אמרי' דלא גזר. אבל בנידון דלא ישא במדינה אחרת, לא משום לתא דאשתו גזרו, רק משום דלא ישא את את אחותו. ואף אם אשתו אסורה לו ג"כ איכא הך חששא:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה