תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן כב
לידידי הרב הגאון המפורסם בחבוריו היקרים כו' יקותיאל יהודה גרינוואלד שליט"א רב בקאלאמבוס אהיא
מה מה שכתב כת"ר בספרו אח לצרה אדות תשובתי דמי ששמע ע"י תלגרמה שמת קרובו בעיר אחרת והקבורה תהיה יום או יומים אח"כ והוא לא היה אבל הקבורה והבאתי כמה ראיות שצריך להתאבל אחר הקבורה, וכתבתי שזה תלוי גם כן אם חשבינן השלשים יום לשמועה רחוקה מיום הקבורה, ועל זה העיר כת"ר בספרו שנוהגים לחשוב שמועה רחוקה מיום המיתה והביא מה שכתב בספר חכמת אדם לחשוב מיום המיתה ואם כי הש"ך בנקודת הכסף חזר מדבריו עפ"י דברי רבינו ירוחם. אבל בחכמת אדם בסימן קע"א סק"ו שפסק דמיום המיתה מונין מתרץ שאינה ראי' מרבינו ירוחם שחשבינן מיום הקבורה לפי שמסתמא נקבר ביום המיתה עכ"ל. הנה מה שכתב שנוהגין לחשוב שמועה רחוקה מיום המיתה אפשר שנהגו מפני שכן כתב בחכמת אדם, מפני שפוסקים מתוך הקיצורים ואינם רואים בהפוסקים, והלא בקיצור שו"ע ראיתי בסימן ר"ו שפסק דמונה מיום הקבורה וכן ראיתי בספר ערוך השולחן:
ומה שכתב בחכמת אדם שאין ראי' מרבינו ירוחם שכתב שחשבינן מיום הקבורה לפי שמסתמא נקבר ביום המיתה, א"כ לפי דבריו היה לו לרבינו ירוחם לכתוב מפורש דחשבינן מיום המיתה שהוא מבורר ולא מיום הקבורה שאינו מבורר שהוא גם כן יום המיתה, דהא אפשר דמאיזה סבה היתה הקבורה שלשה או ארבעה ימים אח"כ. ועוד הא רבינו ירוחם מדייק בלשני' דשם בנתיב כ"ח חלק ג' כתב דאף בשמועה רחוקה אינו נכנס למשתה עד י"ב חדש ומונה הי"ב חדש מיום המיתה ולא מיום השמועה עכ"ל והיינו שלענין י"ב חדש מנינן מיום המיתה, על כן כתב מדויק מיום המיתה, אבל בשלשים יום של שמועה רחוקה כתב אחר ל' יום לקבורתו, משום דלזה מנינן מהקבורה, וכן הוא מפורש בפי' רבינו חננאל במו"ק (כ' ע"א) קרובה בתוך ל' לקבורתו עכ"ל וכן מבו' בשיטה למו"ק לתלמידו של רבינו יחיאל מפאריש שנדפס עתה מחדש בירושלים עה"ק ת"ו (דף כ' ע"ב) ד"ה שמע, כיון שעברו לו ל' יום מקבורתו ואילך עכ"ל וכך הוא באור זרוע הל' אבלות סי' תכ"ד בשם ראב"ן ובמרדכי מו"ק פרק ג' סי' תתנ"ח ובמרדכי שם סי' תתצ"ג, ואף ששם בסי' תתצ"ג כתב זה לענין י"ב חדש וזה הרבה ראשונים סוברים דמיום המיתה מנינן. אבל לענין שמועה רחוקה סבירא להו דמיום הקבורה מנינן:
עוד כתב כת"ר דאף את"ל דאי אפשר להקל נגד ראשונים. אבל באמת המעיין בב"ח יראה דמהרש"ל למד דינו מדברי ראשונים עכ"ל כת"ר. ובמחילה מכת"ר שמהרש"ל ז"ל לא הביא שמפורש בראשונים דשמועה רחוקה היא מיום המיתה, שהוא כתב רק שלפי דברי הראב"ד ובעל המאור ורבינו ירוחם והנמוקי יוסף והרמב"ן דס"ל דאם נודע לו שמת קרובו עשרה ימים לאחר החג שאין הרגל עולה לו כיון שלא נהג אבלות מקודם, וצריך להתחיל אבלות מיום השמועה. אם כן לא גריר בתר שאר האבלים למנות עמהם רק דמונה לעצמו משעת השמועה, ומהרש"ל ס"ל דכשם שאם לא ידע עד לאחר הרגל אין הרגל עולה לו, כן נמי אם לא ידע מהאבלות ואין האבלות חלה עליו אז לא חשבינן מהקבורה רק מיום המיתה, כיון שיום המיתה עיקר כדתנן הריני כיום שמת בו אבא, זו היא סברת מהרש"ל בעצמו. אבל אין זה מוכרח בשיטת הראשונים, דאפשר לומר לפי שיטתם דאף דלענין רגל אין הרגל מפסיק האבלות כשלא ידע ולא נהג אבלות מפני שזה תלוי אם נהג אבלות קודם החג אבל אף דלא ידע שמת קרובו, מ"מ מונה מיום הקבורה דאז חלה אבלות עליו, מפני שזה אין תלוי בו בעצמו אם נהג אבלות או לא. רק דעצם האבלות אינה חלה רק לאחר סתימת הגולל או אם נתיאש ממנו, ורק תשלום י"ב חדש ס"ל לכ"ע שמונים מיום המיתה כמו שכתב רבינו ירוחם בפירוש, שהשלשים יום של שמועה רחוקה היא מהקבורה והי"ב חדש מונה מיום המיתה:
ובזה יש לדחות נמי מה שכתב בשדי חמד שהביא כת"ר וז"ל ובנד"ד נמי אם היה כותב רש"ל בשם רבינו ירוחם שכתב בפשיטות דבשמועה מונין מיום המיתה והיינו רואים ברבינו ירוחם בהפך, אפשר היה לומר דלא היינו תופסים סברא זו להלכה, אבל כיון שאינו כן אלא שמתוך מה שדברי הפוסקים ומכללם רבינו ירוחם בדין אחר בא ללמד מדבריהם לענין שמועה דמנינן מיום המיתה, נהי דקשה עלי' מדברי רבינו ירוחם וכמו שכתב בנקודת הכסף, מ"מ אין זו הכחשה לדבריו לסתור דינו כו' דלפי האמת כך צ"ל הדין לפי אותו הדין שדברו הפוסקים, ואף שרבינו ירוחם לא ס"ל הכי מ"מ סובר הוא ז"ל דשאר הפוסקים שדברו באותו הדין בודאי סוברים כן עכ"ל ואין הדברים מובנים, דהא חזינן דאין מוכרח מדברי הפוסקים לומר דבשמועה רחוקה מנינן מיום המיתה, דהא רבינו ירוחם ס"ל גם כן כותייהו בהך דלא ידע קודם הרגל שמת קרובו דאין הרגל עולה לו דמזה למד מהרש"ל ז"ל דינו דבשמועה מונין מיום המיתה, ועפ"כ ס"ל לרבינו ירוחם דבשמועה מנינן מיום הקבורה, ואם כן אפשר דגם שאר הפוסקים ס"ל בהא גם כן כרבינו ירוחם, ועוד הא הרמב"ן שמקיים דברי בעל המאור לענין אם לא ידע קודם הרגל וס"ל גם כן דבשמועה מנינן מיום הקבורה, כמו שהבאתי בתשובתי:
ומלבד זה יש לומר דהסברא היא להפך, דהנה הרמב"ן בחידושיו למו"ק (דף כ"ד ע"ב) כתב להשיב על אלה שס"ל דאש שמע לאחר החג שמת לו מת בערב החג אם שמע תשעה ימים לאחר החג דהוי שמועה רחוקה וז"ל וזו הסברא רחוקה מאד ורואה אני בה דברי הרב ר' זרחי' הלוי ז"ל דהאיך יעלו ימים למי שלא שמע ולא חל עליו בהם אבלות ולא בטלו ממנו כלום, אם אמרו במי שעלו לו ימים הללו לשבעה ובטלו ממנו גזרותיו, יאמרו במי שלא שמע כלל עכ"ל. ולפי סברא זו יש לומר גם כן דהאיך יאמר דלמי שנהג אבלות ימנה מיום הקבורה ויעלו לו שלשים מיום הקבורה, ולמי שלא נהג אבלות יעלו לו שלשים מיום המיתה, ואם נקבר שלשה ימים אחר יום המיתה יעלו לו שלשים שלשה ימים מקודם שיעלו שלשים לאלה שנהגו אבלות:
ומה שכתב כת"ר שבשדי חמד חלק י"ח ישנה תשובה בנידון זה מהגאון ר' רפאל שפירא ז"ל מוולאזין ומסיק דאם שמע שמת קרובו ולא יהיה אצל הקבורה שצריך לנהוג אבלות מיד ולא לחכות עד אחר הקבורה. הנה חלק י"ח מהשדי חמד לא היה אצלי והשתדלתי לקבלו, וראיתי שבתשובה ההיא כתב באיזה דברים כמו שכתבתי, וברוך הסומך דעתי לדעת גדולים. והנה גם הוא תירץ דברי הגאונים מקושית הרמב"ן כמו שכתבתי, ומשו"ה פסק כדבריהם שאם שמע בעיר אחרת שמחויב להתאבל תיכף משעת שמועה קודם הקבורה, אך כבר הבאתי בתשובתי שהב"י כתב שלענין דינא נקטינן כדעת התוס' והרמב"ן, ובפרט שכבר ביארתי שבם הרא"ש ורבינו ירוחם ס"ל גם כן הכי, וגם הראב"ן באו"ז והמרדכי ורבינו חננאל ותלמיד רבינו יחיאל מפאריש שכתבו דבשמועה רחוקה חשבינן מהקבורה משום דאז חלה עליו אבלות:
והנה בספר דברי שאול להגאון ר' יוסף שאול נאטאנזאן ז"ל יור"ד סימן ת"ב סעיף א' כתב וז"ל ובאמת שצ"ע דמ"ש דלענין היאצ"ט מתענין ביום המיתה ולא ביום הקבורה. ומ"ש לענין שמועה קרובה ורחוקה דמונין מיום הקבורה עכ"ל ולפי מה שכתבתי זה פשוט, דלענין שמועה קרובה או רחוקה כיון דתליא באבלות, ואבלות חלה משנסתם הגולל, ע"כ חשבינן לגבי השמועה לענין אבלות מיום הקבורה. אבל להתענות ביום שמת אין זה ענין לאבלות ע"כ מתענין ביום המיתה:
שוב ראיתי שכן משמע מדברי הגאון הנ"ל בספרו דברי שאול הנ"ל בסימן שמ"א שאם נודע על ידי תלגרמא שמת קרובו בעיר אחרת שאבלות חלה לאחר הקבורה:
בע"ה צום גדליה הת"ש