אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן כ

סימן יט

לידידי הרב הגאון כו' כש"ת מהור"ר יוסף אלי' הענקין שליט"א

בהלוח שהוציא לאור בעד עזרת תורה ראיתי בהל' אבלות שכתב כת"ר וז"ל אם שמע ע"י תלגרם שמת קרובו ואינו יכול להשתתף בקבורתו מרחוק המקום מסתבר שמונה אבלות מיד עכ"ל כת"ר. והנה לכאו' משמע כן מהא דמו"ק (דף כ"ב ע"א) א"ל רבא לבני מחוזא אתון דלא אזליתו בתר ערסא מכי מהדריתו אפייכו מבבא דאבולא אתחילו מנו, ופירש"י ואע"ג דאבלות אינו חל עד שיסתום הגולל, לדידכו דלא מחזי חזרתכם כנסתם הגולל עכ"ל:

והנה ידוע שמבה"ג משמע דאף באותה עיר אם לא הלכו ללותו לבה"ק, ג"כ חל עליהם משחזרו פניהם, והרמב"ם והרמב"ן ס"ל דרק אם מוליכים אותו לעיר אחרת, ובטעמא דמלתא כתבו דכיון שמסרוהו לאותן שמוליכין אותו והחזירו פניהם כבר נתיאשו ממנו ויאוש כסתימת הגולל, ולפ"ז אפשר לומר דאם שמע בעיר אחרת ואי אפשר לו לנסוע למקום הקבורה, ג"כ נתיאש והוה כסתימת הגולל וצריך לנהוג אבלות אף שידוע שלא נסתם עוד הגולל, דהא בענין היאוש שמחויב להתאבל, הוא אף אם אצל אחד מהקרובים יש דין יאוש, אף אם לקרובים אחרים אין דין יאוש והם צריכים להמתין עד סתימת הגולל כמבואר בסי' שע"ה:

אך אדמו"ר בשו"ת משיב דבר חלק יור"ד ס' ע"ב כתב דמי שנודע לו שמת קרובו במקום רחוק אינו חייב להתאבל עד סתימת הגולל, והביא ראי' מהא דיו"רד סי' שע"ה סעי' ו' מי שהודיעוהו שצלבו גוים קרובו בעיר אחרת ונהג אבלות מיד כו' חוזר ומונה כשיקבר עכ"ד. והנה לכאורה יש לדחות ראי' זאת, שמקור הדין הוא בתשובת הרא"ש כלל כ"ז סימן ת', והתם היה על אחיו של הצלוב להתעסק עמו ולהשתדל לקוברו, כדמשמע מלשון השאלה שם בתשו' הרא"ש שז"ל ולאחר שלשה ימים הודיעוהו שעומד עדיין בצליבתו עד שיתנו ממון רב כו' וע"ז השיב הרא"ש ז"ל דע כי אבלות קודם קבורה או קודם יאוש לאו אבלות היא כלל כי לא נתחייב עדיין להתאבל והוה כשמע על החולה שמת והתחיל להתאבל ואח"כ אמרו לו חי הוה והשתא הוא דמת שצריך להתחיל ז' ימי אבלות כו' עכ"ל. והנה אף דלכאורה לא דמי להיה חי דבזה לא שייך כלל אבלות, אבל קודם שיסתם הגולל שייך אבלות כשמתיאש לקוברו, אלא ע"כ צ"ל דהוה יאוש בטעות כיון שהיה צריך להתעסק לפדותו, ובזה ג"כ לא חלה עליו אבלות מקודם, ואף שמבואר שם שהלכו זקני העיר לפייס שיתנו רשות לקוברו, אפשר עפ"י השתדלות האח הלכו הזקנים. אבל היכי שהקרוב בשום אופן לא ילך לקוברו אפשר דהוה כנתיאש לקוברו שצריך לנהוג אבלות:

ומזה שהביא שם במשיב דבר ראי' ממחלוקת ר"ת והרא"ש אם חל דין אנינות בעיר אחרת, אין הכי נמי דגם דיני אנינות חל עליו קודם שיקבר, אך אפשר לומר דגם דיני אבלות חל עליו, כמבואר מהא שהביא הטור בסימן שמ"א דברי הרמב"ן שאסור לישב ע"ג מטה רק ע"ג קרקע, שרק בדברים שעסקי המת נפסדים מותר בהם, והיינו כשהוא אצל המת וצריך ללוותו אף שכבר נמסר לכתפים, אבל כשאינו אצל המת משמע שמחויב בכל דיני אבלות. והנה אף שהרמב"ם והרמב"ן חולקים על בה"ג וס"ל דרק כשמוליכים אותו לעיר אחרת אז אם החזירו פניהם הוי כסתימת הגולל, אבל לא באותה העיר, היינו משום דבאותה העיר עצמה אפשר שיצטרכו להם להתעסק עוד, מה שאין כן כשמוליכים לעיר אחרת, ומכש"כ כשהם בעצמם בעיר אחרת אפשר לומר דגם הרמב"ם והרמב"ן ס"ל דהוה כשנתיאשו דחל עליהם דין אבלות מיד:

ועוד הא ברבנו יונה בברכות פרק ג' ד"ה כל זמן כתב שהודיעו לו לר"ת שהיו מביאים אותה לקוברה במקום שהוא היה דר, וא"כ לא חלה עליו אבלות עד לאתר הקבורה, מפני שהוא בעצמו היה ג"כ אצל הקבורה, אבל אם הוא במקום אחר לא במקום הקבורה אפשר דתלה עליו אבלות תיכף משעת שמועה:

והנה כבר כתבו בטעם של בעל הלכות גדולות דזהו דוקא כשנקבר בין השמשות של יו"ט דאז לא יוכל ללוותו לבית הקברות אם הוא רחוק מהעיר דלא יוכלו לחזור לביתם ביו"ט, עי' בתשו' הרדב"ז חלק ד' סימן ס"ג. והנה אהך דכתב בה"ג מקודם והיכא דמית במעלי יומא ודחילו דלמא לא מספקי למקברי' מן קמי יו"ט כו' כדנפיק מן מתא ואיכסי ליה מקרובים חדא שעתא מקמי דליעול רגל חלה לה אבלות עלייהו עכ"ל. מזה אפשר לפרש כן, אך הלא בה"ג כתב ג"כ אח"כ וז"ל והלכתא היכא דנפק שכבא מקמי פניא אי נמי מן מתא למתא ולא אסתתם הגולל אלא בליליא הנך דאיתנהו בביתא מנו מעידנא דאיכסי שכבא מנייהו עכ"ל. מזה משמע דלא דוקא בין השמשות של רגל, אלא דבכל פעם דינא הכי, דאף באותה העיר הוא ג"כ מדאיכסי שכבא מנייהו, מדכתב אי נמי ממתא למתא, משמע דהך דנפיק שכבא מקמי פניא שכתב, מיירי באותה העיר:

אלא דיש להבין בדברי בה"ג דאי כונתו דאף באותה העיר תתחיל אבלות מכי נפיק שכבא ממתא ואכסי מקרובים, מה זה דנקט היכא דנפיק שכבא מקמי פניא. אם הדין הוא גם ביום. ולכאו' דאם יצא ביום ונסתם הגולל ביום אין נ"מ לענין מנין האבלות, דסו"ס מונין מאותו יום, להכי קאמר דאף דנסתם הגולל בלילה ג"כ מונין מכי אכסי מקרובים, דהיינו מיום הקודם. אלא דהא דכתב אי נמי ממתא למתא, הא לדידי' אין נפקותא בין אותה העיר לעיר אחרת והיה לו לנקוט סתמא היכא דנפק שכבא ממתא ואיכסי מקרובים חלה אבלות, ע"כ נלענ"ד דהך הלכתא היכא דנפיק שכבא דקאמר היינו אדלעיל קאי, שכתב היכא דמיתי במעלי יומא ע"ז קאי, ומזה נראה דמטין הדברים כדברי הרדב"ז, ולפי"ז גם בה"ג ס"ל דרק ממתא למתא חל אבלות משהחזירו פניהם, אבל באותה העיר אין חלה אבלות מטעם שכתב הרמב"ן דאינו מתיאש באותה העיר. דאפשר שעוד יצטרכו להם להתעסק בו, כן היה נלענ"ד לפרש דברי בה"ג, לולי דברי הרמב"ן שלא פירש כן:

ועל פי זה יש לתרץ מה שכתב המחבר ביור"ד סימן שצ"ט סעיף י"ד מת לו מת בעי"ט כיון שהוציאוהו מהעיר ונתכסה מעיני הקרובים חלה עליו אבלות כו' אף על פי שנקבר ביו"ט עכ"ל. וזהו אף באותה העיר. ולכאו' זה סותר למה שכתב בסימן שע"ה סעיף ב' דרק מי שדרכם לשלוח המת ממדינה למדינה אחרת לקוברו ואינם יודעים מתי יקבר מעת שיחזרו פניהם מללוות מתחילים למנות כו' עכ"ל. ועי' מש"כ אא"ז בדגול מרבבה שם בסי' שע"ה, ולפי מה שכתבתי זה ניחא, דגם בה"ג ס"ל דרק ממתא למתא כשמחזירים פניהם מתחילים להתאבל. אך בעיו"ט כיון שא"א להם לילך ולהתעסק אז מתחילים להתאבל תיכף אף באותה העיר, ואף שנראה שגם בזה חולק הרמב"ן ז"ל, מ"מ בזה הכריע המחבר כבה"ג שדבריו דברי קבלה. וכן פסק רבינו ירוחם נתיב כ"ח חלק ג':

וראיתי בספר שדה חמד בהלכות אבלות אות ס' כתב וז"ל ומי שמת בעיר שאין קוברין עד שיעברו כ"ד שעות ותיכף הודיעו ע"י תלגרם לקרובו שבעיר אחרת, לא חל עליו האבלות קודם שיקבר, דהא מה שמשהין אותו הוא משום שמא חי הוא ונמצא דלא נתיאש ממנו, ואיך יתכן למנות אבלות, כיון דהמטפלים בקבורתו אינם מתיאשים עדיין עכ"ל. משמע מזה דהיכא דאין משהין כ"ד שעות וליכא טעמא שמשהין משום שמא חי הוא, אז צריך למנות אבלות תיכף. דאל"כ היה לו לומר טעמא דאינו חייב באבלות מפני שעוד לא נסתם הגולל, בלא טעם שמא חי הוא. ומה שכתב דאיך יתכן למנות אבלות כיון דהמטפלים בקבורתו אינם מתיאשים עדיין. הא כשמוליכין אותו לעיר אחרת הנך דנשארו בבית מונין משיחזרו פניהם ואף דהקרובים שהלכו עם המת ומטפלין בקבורתו עדיין לא נתיאשו ממנו. ומה שכתב שהנך שמטפלין בקבורתו לא נתיאשו שמא עדיין קי הוא, הא מהאי טעמא גם הוא לא נתיאש וחושב שמא קי הוא. והנה הך דמתיאשין ממנו דקאמר בירושלמי היינו דנתיאשו מלקברו, אף שברי הוא שמת:

והנראה לענ"ד דדבר זה במחלוקת שנוי' שזה הוא טעם הנך דס"ל דלענין שמועה רחוקה מונין מיום המיתה אף שיום הקבורה היה אחר יום או יומים מיום המיתה כמו שכתב הב"ח בסימן שצ"ט בשם מהרש"ל והדרישה שם סוף ס"ק א', וז"ל מעתה אני בא לדון על שמועה רחוקה לענין יום מיתה וקבורה לאבלים וכגון שלא נקבר ביום שמת, שיש לחלק ולומר אף שלגבי אבלים עדיין הם בתוך שלשים ומונין מיום הקבורה, דהיינו אבלות דידהו לא חל עד שיסתום הגולל וכ"ז שלא נקבר יש להם דין אנינות. אבל לענין שמועה לאותם שלא נהגו אבלות מונין שמועה רחוקה מיום המיתה הוא עיקר ולא יום הקבורה עכ"ל. ונראה דלדיהו אם אינו במקום המת מתחילים תיכף כששמעו, ולכן לדידהו יום שמועה רחוקה חשבינן מיום המיתה, אך עיין בנקודת הכסף שמסיק דגם שמועה רחוקה מנינן מיום הקבורה. וכן מסיק אא"ז בדגול מרבבה שם. א"כ השומע מרחוק אינו מתחיל האבלות רק מהקבורה:

וכן הוא ברבנו ירוחם נתיב כ"ח חלק ג' והמרדכי פרק ג' מו"ק אות תתצ"ח ובאור זרוע הלכות אבלות סימן תכ"ד בשם ראב"ן דגבי שמועה רחוקה חשבינן מיום קבורה, א"כ משמע דגבי שמועה מתחלת האבלות מהקבורה, וכן משמע נמי ממה שכתבו האחרונים גבי תפוס דמותר בבשר ויין ואין בו דין אנינות וגם לא דין אבלות ומתאבל כשיחול עליו אבלות דהיינו מסתימת הגולל, ואף דתפוס ג"כ אינו:

יכול להתעסק בקבורתו וג"כ לא אמרי' דהוה כנתיאש מלקוברו. וה"נ אם שמע שמועה מרחוק, אף דאינו יכול להתעסק בקבורתו, ג"כ אינה חלה עליו אבלות עד סתימת הגולל:

ולפ"ז ההכרח לחלק כמוש"כ מו"ר הנצי"ב ז"ל שם, דרק אם היו מתעסקים בתחילה ואח"כ מסרוהו להוליכו לעיר אחרת מונין משיחזרו פניהם, אבל כשהודיעו להם בעיר אחרת ולא התעסקו עמו כלל, אז מונין משנסתם הגולל, וכן משמע מדברי הרמב"ן בחי' לברכות לחלק בין התעסקו עמו ללא התעסקו:

ומפורש כתבו התוספות במו"ק (דף כ"ג ע"ב) ד"ה ואינו דהא דאמרי' במס' שמחות היה מגלח ואמר לו מת אחד מקרוביו הרי זה יגמור משמע הא לא התחיל אסור, דלמא בשמועה איירי ולאחר שנקבר עכ"ל. מזה נראה דס"ל דקודם שנקבר אף בשמועה אין דין אבלות קודם שנקבר. וכן כתב מפורש בספר תפארת למשה סימן שע"ה סעיף ב' אם אבלים שלא היו כאן כלל. רק נודע להם בעירם בין מיתה לקבורה, נ"ל דמתחיל מסתימת הגולל, אף דגדול הבית וכל האבלים שהיו כאן וחזרו פניהם ימנו מהחזרת פנים עכ"ל:

ובזה יש להבין מה שהביא הרמב"ן בתורת האדם ובחידושיו סוף מו"ק תשובת הגאונים מרבנו שרירא ורבנו האי גאון והביאו הטור וב"י בסי' שע"ה וז"ל ונשאל רבנו שרירא ורבנו האי מאן דאיתא במדינתא וקרוביו במדינה אחרת והרגו שלטון ולא נתן לקבורה, קרוביו מאימתי מונין משעת שמועה ומדמינן לה להא דבהלכות, כד נסיק שכבא ממתא ואיכסי ליה מקרובים חדא שעתא מקמי רגל, חלה עלייהו אבלות, או דלמא להא דאמרינן הרוגי מלכות מאימתי מונין להם כשנתיאשו מלשאול, היכא דלא נתברר שמתו אלא קול יוצא בכך. וקרוביו דורשין ומחפשין מכאן לעמוד על אמתת הדבר משעה שנתיאשו ופוסקין דרישתן, כי נתקרר דעתם שכבר מת, מאותה שעה מונין, אם ההרוג הזה דומה לזאת, עושין בו כן. ואם ידוע אימתי נהרג כמו שמת לעצמו דמי, ומשעת שמועה מונין לו, וזהו שאמרו בהלכות גמרא בהדיא הוא, דאמר להו רבא לבני מחוזא כו' עד כאן דברי הגאונים ז"ל. וכתב ע"ז הרמב"ן ז"ל ודברי תימא הם, דהא קתני הרוגי מלכות אלמא בשהרגן ודאי קאמרינן, ועוד מצאוהו אברים דקתני אין מונין הרי מת ודאי דמכירין אותו בסימני גופו אמרינן. ושמע מינה אפילו במת ודאי אין מונין עד שנתיאשו מלבקש, או שימצאו ראשו ורובו, וכבר כתבתי דעת הרב הגדול בעל התוספות במת ודאי שאין מונין לו עד שנתיאשו לגמרי כהרוגי ביתר עכ"ל הרמב"ן. והנראה לענ"ד בדעת הגאונים ז"ל שס"ל דמי שהוא בעיר אחרת ושמע שמת קרובו במקום רחוק ממנו שחלה עליו אבלות תיכף בשעת שמועה, ועל כן מדייקי בלישנא מי ששמע שנהרג קרובו במדינה אחרת אם לא נודע בודאי שנהרג מונין משעה שנתיאש ופוסקין דרישתן, כי אז נתקררה דעתם שכבר מת. אבל אם נודע בודאי שנהרג אז דינו כמו ששמע שמת מעצמו, ואף שלא ניתן עוד לקבורה, כיון שהם במדינה אחרת חלה עליהם תיכף משעת מיתה ואף ששמעו קודם קבורה, וה"נ חלה אבלות תיכף אף שלא נתיאשו לקוברו, כיון שהם במדינה אחרת ואי אפשר להם להתעסק ולהשתדל בקבורתו, וזהו שדייקו בלשונם ואם ידוע אימתי נהרג כמו שמת לעצמו דמי, והיינו כמו שאם שמעו שמת תלה עליהם אבלות משעת שמועה אף קודם קבורה, וה"נ חלה אבלות על הקרובים משעת שמועה, וזה הוא מה דסיימו מהא דאמר להו רבא לבני מחוזא כו' מדמהדריתו אפייכו, היינו דמונין קודם קבורה. אבל אם הקרובים הם באותה מדינה ויכולים להתעסק בקבורתו, בזה אמרי' בברייתא דאבל דאף אם נהרג בודאי מונין רק משעה שנתיאשו לקוברו, זהו דעת הגאונים ז"ל והרמב"ן והתוס' שחולקים ע"ז ס"ל דאף במדינה אחרת אין מונין משעת שמועה קודם קבורה רק משעה שנתיאשו מלקוברו, וס"ל נמי דבמת מעצמו ג"כ לא חלה אבלות משעת שמועה קודם קבורה כמו שכתבו התוס' והרמב"ן גבי תפוס שהבאתי לעיל. והנה אף שתירצתי דברי הגאונים ז"ל, מ"מ בהא כבר כתב הב"י דלענין הלכה נקטינן כדברי התוס' והרמב"ן, וא"כ בשמועה ע"י תלגרף חלה אבלות לאחר קבורה:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה