תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן יד
לידידי וחביבי הרב הגדול בתורה חו"ב איש חמודות כו' מהור"ר יעקב הלוי גראדצקי שליט"א
מה שכ' עלה דתירצתי קושיתו למה לא איבעי' להו גם על שאר קרבנות מאימתי מונין להם שנותיהן וכתבתי דבשאר קרבנות פשוט הוא משום דשעות פוסלות בקדשים, אך בבכור קא מיבעי' להו מפני שבכור תלוי בזמן אכילתו וע"ז כתב כת"ר דקושיתו במקומה עומדת, דממ"נ אם כדבריהם שם בעירכין דהאיבעיא היא רק לענין אכילתו, הרי אז קשה מה שייכות יש לה להאיבעיא בר"ה, הרי מקומה הנכון היא בבכורות:
הנה קצרתי ולא ביארתי כונתי. ועתה אבר. דהנה עיקר האיבעיא בר"ה בבכור היא במאי דכתיב תאכלנו שנה בשנה וזה גם בבעל מום, דבתם אין מקום להאיבעיא כלל דהא קרא כתיב שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי וגם בבעל מום עובר בלאו אם איחר לאוכלו לאחר שנתו כמבואר ברמב"ם הלכות בכורות פרק א' הל' י"ג, ואם כן מה שכתבו התוס' דבראש השנה היא לענין להאכילו בתוך שנתו, היינו נמי לענין בל תאחר, וזה איכא למיבעיא רק בראש השנה דמיירי בענין בל תאחר, ובשאר קרבנות ליכא למיבעי', דבשאר קרבנות אין מקום להאיבעיא דבתמים כתיב ביום השמיני ירצה:
ולפי זה אין מקום לקושיתו השניה עלה דכתבתי דענין נתינה לכהן מלתא אחרינא היא ובעירכין כונת התוס' היא לענין הקרבה, וע"ז הקשה כת"ר הרי סוף סוף כתבו התוס' בר"ה בהדיא דהאיבעיא דהתם היא לענין להאכילו בתוך שנתו ולא לענין בל תאחר כלל, מלבד מה דאין להקשות כלל מה שמצינו דהתוס' סותרים דבריהם למה שכתבו במקום אחר מפני שבעלי התוס' רבים היו, וכן כתב מהרש"ל בהקדמה לים של שלמה למסכתא בב"ק, אלא דלפי מה שכתבתי לא קשה כלל, דמה שכתבו התוס' דלענין להאכילו בתוך שנתו, היינו נמי לענין בל תאחר:
עוד הקשה על מה שכתבתי לתרץ דברי רש"י שכתב בבכורות שנים עשר חדש משעת לידה, דמיירי בבכור בזמן הזה דמונין לו מיום לידה, והא הרמב"ם בפרק א' מהל' י"א מהלכות בכורות כתב דבכור בזמן הזה אם נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש, ומדלא כתב כאן שנים עשר חדש משעה שנולד כדכתב בהל' ח', הרי מוכח בעליל שגם בזמן הזה ס"ל להרמב"ם שמנינן לי' מיום ח' ללידתו, עכ"ד כת"ר. והנה לו יהא דהרמב"ם לא ס"ל כרש"י בהא, אם כן גברא אגברא קא רמית, דאף דהרמב"ם ס"ל כרש"י דרק כשנולד במומו מונין משעת לידה, מ"מ אין זה תלי כלל בהא דיהא מוכרח לסבור דבזמן הזה מונין משעת לידה, אבל באמת גם מדברי הרמב"ם אין כל הוכחה דלא ס"ל דבה"ז אין מונין משעת לידה, והא דכתב סתם רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש, מפני שדרכו של הרמב"ם שנקט כלשון הגמרא כמו שכתבו מפרשיו כמה פעמים. עיין בכסף משנה פרק י' הלכה ד' מהלכות ספר תורה שכתב וז"ל ואין מכאן השגה על רבינו שהוא ז"ל העתיק המימרא ולשונה וכל מה שתפרש במימרא תוכל לפרש בלשונו עכ"ל, וכן כתב הב"ח בחו"מ סימן ר"ז ס"ק י"א וז"ל ולא קשה מה שלא פי' כך הרמב"ם להדיא, דכבר נודע דרכו דאינו משנה לישנא דתלמודא, וכיון דתלמודא נקטה בסתם גם הוא כתבה בסתם עכ"ל ואם כן כמו דבגמרא כתוב שנים עשר חדש סתם ומפרש רש"י דהיינו משעת לידה הכי נמי נפרש בדברי הרמב"ם שנים עשר חדש משעת לידה, ומה שבהל' ח' כתב מפורש מיום שנולד זהו מפני שכן מפורש בראש השנה (דף ו') ושם צריך להשמיענו עיקר החילוק בין נולד תם לבעל מום
ומה שכתב לחלק עלה שכתבו התוס' בעירכין (דף י"ח ע"ב) ד"ה שנתו דהך איבעיא היא לענין בל תאחר, אבל לא אמרינן מנין שנה דהתם לענין להכשירו מלתא אחריתא היא לגמרי ושפיר יכול להיות דאף דמנינן בבכור בין לענין אכילתו ובין לענין בל תאחר ובשאר קרבנות רק לענין של ב"ת משעת הרצאה ולהכשיר הקרבן מנינן מיום לידתו עכ"ד כת"ר, ואינני רואה כל חילוק בזה, דאם בשאר קרבנות מונין לענין ב"ת מיום הרצאה ומ"מ לענין סוף שנתו מונין מיום הלידה, יש לומר דגם בבכור לענין אכילתו מונין תחילת השנה מהרצאה וסוף שנתו בין לענין הקרבתו ובין לענין אכילתו אפשר דמונין מלידה
ועלה שכתבתי לתרץ דסוף שנתו לעולם מונין מלידה, לולי רבותינו שלא פירשו כן, כתב כת"ר וז"ל הנה תמיה לי טובא, דאם כן מאי האי דקא מיבעיא להש"ס ומאי דקא משני רב אתא בר יעקב דקאמר משעה שנראה להרצאה, אטו עד השתא לא ידעינן דשמונה ימים הראשונים ללידתו דהוא אסור באכילה, הא מקרא מלא דבר הכתוב שבעת ימים יהיה תחת אמו, ובשלמא כי אמרינן דמשום דחשבינן מיום הרצאה רשאי לאוכלו עד שמונה ימים אחר שנה ללידתו, היינו האי רבותא דקמ"ל רב אתא בר יעקב, אבל אי אמרינן דסוף השנה לעולם אנו מונין מיום הלידה, הרי פשיטא דדינא הוא שאותן שמונה ימים הראשונים ללידתו אסור לאוכלו עכ"ל כת"ר, ואמינא אנא לא מיבעיא דלא קשה אלא אף סיועי מסייע לי, דהנה יש להבין מאי טעמייהו דהרמב"ם ורש"י ותוספות דמחלקים בין נולד במומו לבין שנעשה בעל מום אחרי כן, דהא בגמרא קאמר סתם הא בתם הא בבעל מום, ואם כן אי נימא דמנינן שנה מן יום הרצאה עד אתר שנה ושמונה ימים ללידתו, אם כן בתם מנינן מיום הרצאה עד שמונה ימים לאחר השנה ובבעל מום אף שנעשה בעל מום אח"כ מנינן מיום הלידה סוף השנה, וגם מה דמקשה בעל מום מי מצי אכיל ליה, הא לא בעינן דמצי אכיל ליה כל השנה כמו שהוכחתי בתשובתי, רק אם דמצי אכיל ליה באיזה זמן בתוך השנה, וגם ראי' לזה מהא דכתב הרמב"ם בפרק ב' הל' ב' מהל' בכורות וכן אם נולד בבכור מום עובר הרי זה אינו נשחט בכל מקום ולא קרב, אלא יהי' רועה עד שיפול בו מום קבוע וישחט עליו עכ"ל. ופשוט הוא דאם נפל בו אח"כ מום קבוע בתוך שנתו שהוא בכלל הא דכתב בפרק א' הל' ט' מהל' בכורות שרשאי לקיימו י"ב חדש, ואף שמקודם היה בו מום עובר זמן רב שלא היה יכול לשוחטו ולאכלו, מ"מ כשנפל בו מום קבוע רשאי לאוכלו רק י"ב חדש ואח"כ עובר על הלאו. אף שבתוך השנה לא היה יכול לאוכלו זמן רב:
אלא ודאי דלדידהו האיבעיא היא רק על תחילת השנה, אבל סוף השנה היא לעולם מיום הלידה, ואם כן על בכור תם לא מצי למיבעיא מאימתי מונין לו שנה דהא קרא כתיב שבעת ימים יהי' עם אמו, כמו שכתבתי לעיל. והאיבעיא היא רק בבעל מום דגם על בעל מום איתא תאכלנו שנה בשנה ועל זה קאמר הא בתם, היינו דנולד בתמותו אף שאח"כ נעשה בעל מום, כיון שהתחילו למנות משנראה להרצאה כשהיה תם, התחלת מנינו, גם כן משעת הרצאה כשנעשה בעל מום, וכמו שכתב הריטב"א, והא בבעל מום היינו שנולד במומו, וע"ז קאמר כיון דעצם האיבעיא היא מאימתי התחלת השנה לענין אכילתו אם כן בעל מום מי מצי אכיל ליה ומאי נפקותא איכא לענין התחלת השנה אי מלידה או משעת הרצאה, כיון דעד שעת הרצאה לא מצי אכיל ליה. ע"ז משני היכי דקים לן שכלו חדשיו מצי אכיל ליה מלידה:
ובזה יש לתרץ דברי רש"י ביומא (דף ס"ו ע"א) ד"ה ואם נתעברה דמשמע מדבריו דחשבינן מלידה וכתב ע"ז בהגה' הב"ח וז"ל אע"ג דבמס' ראש השנה (סוף דף ו') מבואר דגבי בכור חשבינן שנתו מיום שנראה להרצאה, היינו מן יום השמיני ואילך כו' מ"מ שאני בכור דאינו ראוי לאכול כלל, רק להרצאה לכשהוא תם, ע"כ לא חשבינן ליה משעה שנולד אבל בסתם בהמה אעפ"י שתוקדש אח"כ מ"מ חשבינן שנתו מיד משעה שנולד עכ"ל, ולפי מה שכתבתי לא תקשה לרש"י מבכור דגם בכור אף דחשבינן תחילת שנתו משעת הרצאה. אך סוף שנתו גם גבי בכור חשבינן מלידה: