אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן יג

סימן יב

הנה ראשית כל הנני להביע לכ' גאונו את תודתי הרבה והעצומה על שנעתר להפצרתי לתת מקום לאלה הגרגרים הגרועים שיהיו זרועים בתוך ערוגות הבשם ובין פרחי החמד המתנוססים לראוה על כל דפי הספר שלו שהננו כלנו מקווים שיציאתו אי"ה בקרב הימים מתחת מכבש הדפוס לאור עולם:

והנה בעברי על הגליונות שנשלח לי ממעכ"ת מצאתי שיש לי להעיר קצת על דבריו:

והנני לסדר את דברי על פי סדרו של מעכ"ת. על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון:

א) מה שכתב מעכ"ת לתרץ את קושייתי על מה שלא בעי בר"ה הש"ס (דף ו' ע"ב) מאימתי מונין להן שנותיהן גם על שאר קרבנות. שהוא משום דפשוט הוא דשעות פוסלות בקדשים כאן הוא תורף לשונו. והנה במחכ"ת הרי דייקא מכח דברי התוס' האלו היתה אמנם קושייתי על מנין שנים בין בבכור ובין בשאר קרבנות. ומסקי שם בדבריהם דבמ"ס ר"ה מיירי לענין ב"ת ושם במס' ערכין מיירי לענין מנין שנים ולהכשירו לקרבן. ואם כן הרי קושייתי מאד נכונה. דממ"נ אם כדבריהם שם בערכין דהאיבעיא במס' ר"ה הוא לענין ב"ת אם כן מדוע לא נקוט הש"ס אותה האיבעי' עצמה גם בשאר קרבנות. ואם כדברי התוס' בר"ה דהאיבעיא היא רק לענין אכילתו, הרי אז קשה מה שייכות יש לה להאיבעי' זו התם. הרי מקומה הנכון הוא במס' בכורות בפרק עד כמה ולא בר"ה:

ב) ומה שרוצה ליישב על מה שדקדקתי שדברי התוס' סותרים את עצמם שבמס' ר"ה המה מפרשים שהאיבעי' היא לענין להאכילו בתוך שנתו. ובמס' ערכין הם מפרשים בהדיא שהאיבעי' דהתם הוא לענין ב"ת, שמעכ"ת יצא בזה לבאר ולומר דהנה בבכור יש חיוב נתינה לכהן וגם חיוב ההקרבה, ושפשוט הוא דלענין הקרבת הבכור יש דין של בל תאחר. וזהו מה שכתבו בעירכין דמה שהאיבעי' ליה בר"ה הוא לענין בל תאחר של הקרבה. אבל לענין נתינה לכהן כתבו התוס' דאין לדקדק מזה שיעבור בב"ת. והנה תמה אני על דבריו דהנה אף כי דהאמת הוא כן הרי סוף סוף כתבו התוס' בר"ה בהדיא דהאיבעי' דהתם היא לענין להאכילו בתוך שנתו ולא לענין של ב"ת כלל:

ג) ובהא נמי שכבוד גאונו רוצה להוכיח עפ"י הירושלמי ועל פי דברי הריטב"א ז"ל לעשות חלוק בין תם שנעשה בעל מום, בזמן הבית ולבין בכור תם שנעשה בעל מום בזמן הזה ולתרץ בזה שרש"י ז"ל שפירש שם בבכורות משעה שנולד. מיירי בבכור תם שנעשה בעל מום בזמן הזה. הנה לענ"ד נראה מדברי הרמב"ם ז"ל אשר גם הוא ס"ל כדעת רש"י ז"ל שצריך להיות נולד במומו דוקא והנה הרי הוא כותב בהלכה י' וז"ל:

הבכור בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום ואח"ז הוא כותב מיד בהלכה י"א. ושגם זה קאי על מה שכתב לפני זה, דהיינו על בכור בזמן הזה וז"ל:

ועד שלא נראה להראותו לחכם וכו' ואם נולד בו בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש עכ"ל. והרי מדלא כתב כאן שנים עשר חדש משעה שנולד כדכתב בהדיא לעיל בהלכה ח', הרי מוכת בעליל שגם בזמן הזה ס"ל להרמב"ם ז"ל שדינו הוא שמנינן ליה מיום ח' ללידתו:

ד) וגם מה שכתב דאילמלא דמיסתפא היה עולה בדעתו לומר דהא דאיבעי' להו בכור בכור מאימתי מונין לו שנה היינו לענין שנודע איזה זמן הוא התחלת השנה לאכילתו, אבל אין זה מוכרח לחשוב סוף השנה מאותו יום. דהיינו שאם מונין משעת הרצאה שיהי' סוף השנה עד שמונה ימים לאחר שנה מיום הלידה, ומעכ"ת מביא ראיה לזה מהתוס' בעירכין (ד' י"ח ע"ב) ד"ה שנתו, שכתבו גם כן דהך האיבעי' הוא לענין ב"ת, אבל לא לענין מנין שנה. והנה מלבד שלענ"ד איני רואה שום ראיה מהתם, מפני דלענין להכשירו לקרבן מלתא אחריתא הוא לגמרי, ושפיר יכול להיות דאף דאם דמנינן בבכור בין לענין אכילתו ובין לענין ב"ת, ובשאר קרבנות רק לענין של ב"ת משעת הרצאה. הנה להכשיר את השה לקרבן מנינן מיום לידתו. הנה תמיה לי גם טובא, דאם כן מאי האי דקא מיבעאי לה להש"ס, ומאי האי דקא משני עלה רב אחא ב"י דקאמר משעה שנראה להרצאה וכו' כלום עד השתא לא ידענא דשמונה ימים הראשונים ללידתו דהוא אסור באכילה, הא מקרא מלא דיבר הכתוב שבעת ימים יהיה תחת אמו. ובשלמא כי אמרי' דמשום דחשבינן מיום הרצאה רשאי לאכלו עד שמונה ימים אחר שנה ללידתו היינו האי הרבותא דקמ"ל רב אחא. אבל אי אמרינן דסוף השנה לעולם אנו מונין מיום הלידה, הרי פשיטא דדינא הוא שאותן שמונה ימים הראשונים ללידתו אסור לאכלו ושלא יעבור גם בהם על ב"ת, שהרי לא היה נראה אז להרצאה, וכדאיתא בתלמוד ירושלמי:

ידידו עוז המכבדו ומעריצו כערכו הרם יעקב הלוי גראדצקי:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה