תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן י
לכבוד הרה"ג וכו'
על דבר שאלתו במורה אחד בתלמוד תורה שעשה מלאכת ה' רמיה, גם הנהיג ללמד להתלמידים בספרי חול שהם נגד התורה והדת. ע"כ ועד הפועל של התלמוד תורה סלקוהו משמרתו, ואיזה אנשים ממקורביו ובתוכם גם רב אחד טוענים שלא היתה הרשות ביד ועד הפועל להסירו ממשמרתו, מפני שהוא ממונה מהציבור. הנה פשוט הוא שועד הפועל של התלמוד תורה עשה כדין כמבואר בבבא מציעא (דף ק"ט ע"א) ובבבא בתרא (דף כ"א ע"ב) מקרי דרדקי כו' כולן כמותרין ועומדים דמי ופירש"י לסלקינהו. וכן אפסקא בחו"מ סימן ש"ו סעיף ח', ובהגה' אשרי בבבא מציעא פרק ט' סימן ל"ח ז"ל מקרי דרדקי חשיב פסידא דלא הדר דההיא שעתא דלמדו טעות היה יכול ללמוד דבר אחר, משמע דכ"ש אם בטל העת יום או יומים דמצי מסלק בלא התראה וכן עשה רבי מעשה עכ"ל, ובגיטין (דף ל"ו ע"א) כי ההוא מקרי דרדקי דהוה פשע בינוקי דאדרי' רב אחא על דעת רבים. מזה חזינן דאף אחד מצי לסלקו אם עליו מוטל החוב להשגיח על המלמד, וכן נמי על ועד הפועל החוב להשגיח שילמוד כראוי ולכן הם יכולים לסלקו:
ובזה נראה לענ"ד דברי רש"י שכתב דמקרי דרדקי פסידא דלא הדר הוא דשבשתא כיון דעל על והקשו התוס' הא רבא גופי' ס"ל דשבשתא ממילא נפקא, ועיין בשיטה מקובצת מה שתירץ. ונ"ל דכונת רש"י היא דשבשתא דמשבש להינוקי בדיעות אותה שבשתא כיון דעל על דכל באיה לא ישובון. אבל שבשתא בדקדוק או בידיעה אותה שבשתא ממילא נפקא. והנה לכאו' יש לדייק בדברי התוס' דס"ל דהפסידא דלא הדר הוא מה שמפסיד הזמן שלמדו השיבושים. ובזה הזמן היה לו ללמוד לימוד של אמת. ואם כן תקשה דרבא דאמר שבשתא ממילא נפקא, הא הוה פסידא דלא הדר על הזמן דלא הדר, דלו יהא נמי דשבשתא ממילא נפקא, הא הזמן שלמד השיבושים היה לו ללמד לימוד של אמת, אך זה לא קשה דהא מיירי שם בב"ב דהשני הוא דייק ולא גריס, אם כן לא היה מי שילמדו יותר וליכא איבוד הזמן:
ומה שכתב כת"ר וז"ל אבל ברב הדין אינו כן כמבואר בחתם סופר חלק או"ח סימן ר"ו מטעם דאפילו אם סרח אין מנדין אותו ואין מעבירים אותו כמבואר שם עכ"ל אין הדבר כן דגם לרב מעבירין אותו אם הוא פושע בעניני רבנות, והא דמבואר שם דאין מנדין אותו ואין מעבירין אותו. זה הוא לפי מה שמבואר בהגה' אשרי במועד קטן פרק ג' סימן ט"ז נמנו באושא שלא לנדות זקן שאירע בו דבר ואין מורידין אותו מגדולתו עכ"ל. והיינו אם אירע בו דבר אחר כמבואר בחידושי הריטב"א מו"ק (דף י"ז ע"א) דהוו סני שומעני' פירוש שהיה פרוץ קצת באשה ולא היה שמועתו טובה שהיה מתיחד עם הפנויות והיה כיעור גדול לצורבא מרבנן עכ"ל. אבל אם עובר עברות רבות ומכ"ש אם עובר בעניני הרבנות שמסלקין אותו. ועיין ברמב"ם פרק י"ז הל' ט' מהלכות סנהדרין. אבל ראש הישיבה שחטא מלקין אותו ואינו חוזר לשררותו עכ"ל. וכן הוא בירושלמי סנהדרין (פרק ב' הל' א') ובחתם סופר חלק חו"מ סימן קס"ב פסק להעביר רב אחד שהעידו עליו שהוא קל שאוכל בלי נט"י ובלי ברכת המזון לאחריו. ובחלק ששי סימן צ"ג על רב שמתחילה החזיק אותו לרב מובהק. ובשו"ת בית אפרים להגאון ר' אפרים זלמן מרגליות השיב לו תשובה בכבוד ואף על פי כן פסק לסלקו כשסרח והקדיח תבשילו ברבים: