תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן טז
בע"ה יום ד' ברכה א' תר"ץ לפ"ק למעלת כבוד ידידי הרב הגאון כו' מהור"ר יהודה בראווער שליט"א
מה ששאל מעלתו באשה אחת שאמרה שבתה המתה נראתה אליה בחלום שיציאו אותה מקברה מפני שקברו אותה אצל אחד שאבד עצמו לדעת, והרופא כתב לכת"ר שזה המת לא היה מאבד עצמו לדעת, ועתה השאלה היא אם יוציאו אותה מקברה לקוברה במקום אחר:
לכאו' מהא דהביא בשו"ת ח"ס חלק יור"ד סי' של"ג בשם ספר חסידים סי' רכ"ג מעשה ברשע אחד שנקבר בין הנהרגים ובאו בחלום להסיר הרשע מביניהם, מזה משמע דבכגון דא משגיחין בחלומות. והנה עיינתי בס"ח שם ולא נזכר אם הוציאוהו מקברו, ואדמו"ר הנצי"ב ז"ל בספרו העמק שאלה פ' מקץ שאילתא כ"ט ס"ק ט"ז הביא מספר חסידים סימן תשכ"ז דהא דחלומות לא מעלין ולא מורידין, היינו מה שאינו נובע לכבוד המת, אבל אם המת בא בחלום לכבוד עצמו אינו כן. אלא דבספר באר עשק הביאו בספר עקרי דינים חלק יור"ד סימן ל"ה אות ה' כתב שלא להשגיח על חלומות והביא ראי' מהך דברכות (דף י"ח) במעשה דריבה הקבורה במחצלת של קנים, לא מצינו בגמרא ששינו בגדיה ושלחו לה בגדים, והלא גם זה היה לכבוד עצמה והנה הא שכתב לא מצינו בגמרא ששינו בגדיה. אדרבה מצינו בגמרא שם שלא שינו בגדיה כמפורש שם לשנה האחרת כו' כך אמרתי לך איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים וגם בספר שו"ת שבות יעקב חלק שני סימן ק"ג בעובדא שחטטו קברים ובאו מתים בחלום והגידו שהם ערומים וכתב דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין ואין לחפור הקברים ולנוול המתים:
ונראה ראיה מפורשת דבמקום שנוגע לדין אין משגיחין בחלום מהא דסנהדרין (דף ע"א) הרי שהיה מצטער על מעות שהניח לו אביו ובא בעל החלום ואמר לו כך וכך הם במקום פלוני הן של מעשר שני הם זה היה מעשה ואמרו דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. וכן פסק הרמב"ם בפרק י' מהלכות זכי' ומתנה הלכה ז' ובפרק ו' מהלכות מעשר שני הלכה ו' ובחו"מ סימן רנ"ה סעיף ט'. ועיין בש"ך חו"מ של"ג ס"ק כ"ד. והרי התם דלא היה יודע היכן הם המעות וכמה הם וזה נתודע לו מתוך החלום, שזה מוכיח שהודיעוהו האמת, ואף על פי כן אמרינן דלענין מעשר או לשלם לפלוני דברי חלומות אין מעלין ואין מורידין, משום דאמרינן בברכות (דף נ"ה ע"א) כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים. ולכן לא משגיחינן בהא להורות שמעשר הם או של פלוני הם, ומכל שכן היכא דאין הוכחה כלל דיש בהחלום אף מקצת מה שמורה שאמת הוא, דאמרינן דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, וכן הוא בשאלתות פ' מקץ שאילתא כ"ט וז"ל מי אמרינן מדאשכח כולה מילתא קושטא ה"נ קושטא היא, או דלמא האי לצעורי בעי ואפקוהי ממונא בהכי לא מפקינן ופשיט מהך דסנהדרין דדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין:
ואף דיש להקשות על זה מהא דנדרים (דף ח' ע"א) אמר רב יוסף נידוהו בחלום צריך עשרה בני אדם להתיר לו. הרי דחיישינן לחלום. והנראה בזה דבכל חלום יש להסתפק אם הוא חלום אמתי או לו כמבואר בברכות (דף נ"ה ע"ב) על כן לענין נידוי אזלינן לחומרא. אך לענין ממונא אוקמינן אחזקה כל היכא דקיימא ממון תיקום. וכן נמי לענין לעשות מעשה להוציאה מהקבר מספיקא אין להוציאה. שוב ראיתי בספר שו"ת תשב"ץ ח"ב סימן קכ"ח שהאריך בזה הענין וכתב ג"כ כמו שכתבתי
והנראה עוד בזה דבנדוהו בחלום, כיון דאפשר שעשרה בני אדם יתירו לו. מספיקא צריך לתקן ולהתיר לו. וכן נמי הא דס"ל להרשב"א דאם נדר בחלום צריך למיחש שיתירו לו. אבל אין לפסוק דין מספיקא. והנה מו"ר כתב שם בהעמק שאלה דלפי דברי התשב"ץ אם ראה בחלום שזה חלב וכדומה אסור, והרי בשאלתות שם כתב אם חלם לו דהקדש הוא ובגמרא בסנהדרין שם של מעשר שני הוא, מסיק מדברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, והא הקדש נמי אסורא הוא ומעשר שני גם כן איסורא איכא לאכול חוץ מירושלים א"ו דאין לפסוק דין עפ"י החלום:
והנה דודי זקני בספר שיבת ציון סימן נ"ב האריך בענין החלומות, ובתחילה כתב לישב הא דסנהדרין משום דרוב החלומות הם הבל וגם רוב מעות הם חולין כדאיתא בפסחים (דף ז' ע"א) וב"מ (דף כ"ו ע"א) ע"כ לא משגחינן בהחלום. אבל גבי נדוהו בחלום צריך למיחש, ואח"כ דחה זה, דהא מעשר שני הוא דבר שיש לו מתירין כמבואר בב"מ (דף נ"ג ע"א) ובדבר שיש לו מתירין לא אזלינן בתר רובא עכ"ד. הנה בהא אפשר לומר כמו שכתב הרא"ש בתשובה כלל ב' סימן א' וז"ל ומה שכתבו בשם רבינו דדבר שיש לו מתירין אפילו ספק ספקא אסור, היינו דוקא בתערובות דאף על גב דבעלמא מותר משום ספק ספקא, בדבר שיש לו מתירין החמירו חז"ל דלא בטיל ע"י תערובות אפילו באלף בספק ספקא דמאי נ"מ להתיר בביטול בלאו הכי יש לו היתר. אבל ספק ספקא כי האי התבואה אני אומר שהוא ישן. ואם תמצא לומר שהוא חדש שמא השריש קודם לעומר ואין כאן איסור חדש. כל כה"ג לא אסרינן ספק ספקא בדבר שיש לו מתירין עכ"ל וה"נ הא הוי רוב מעות שהם חולין ורוב החלומות שהם הבל, ולפי שיטת הרשב"א בתשובה סימן ת"א דרוב הוי כמו ס"ס, ואם כן לא עדיף מספק ספקא דאמרינן אין שם כל איסור מעשר שני כלל, ולא אמרינן בזה דהוי דבר שיש לו מתירין:
ועוד הא דמעשר שני הוי דבר שיש לו מתירין, היינו משום דיש היתר בפדייה, כמו שכתבו רש"י והר"ן בנדרים (דף נ"ח ע"א) והנה דבר שיש לו מתירין הוא דוקא היכא דאין צריך להוציא הוצאות כמבואר ביור"ד סימן ק"ב. והנה היכא דנתערב מעשר שני בחולין אין זה נקרא מוציא הוצאות כשפודה, דהמעשר שני שנתערב על כרחו צריך לפדות ואין לו הפסד מזה, אבל בהך דסנהדרין איך נאמר דהוי דבר שיש לו מתירין והא אין אתחזק שם מעשר שני שצריך לפדות, רק דאמרינן דמצד רובא אין זה מעשר איך נאמר דהוי דבר שיש לו מתירין משום דצריך לפדות ויהיה לו פסידא בהך פדייה, דאין מעשר שני ודאי כמו שנתערב דנימא דצריך לפדות, וגם מחוץ לירושלים יש לו טרחה להביא לירושלים אם כן אפילו בנתערב י"ל דאין בזה דבר שיש לו מתירין, ומהאי טעמא ס"ל להרמב"ם בפרק ו' הלכה י"ד מהלכות מעשר שני ובפי' המשניות בכורים פרק ב' דרק בירושלים הוה דבר שיש לו מתירין. ולהמפרשים שס"ל דבכל מקום הוי דבר שיש לו מתירין. אפשר לומר כמו שכתבתי לעיל, דהיינו היכא דנתערב מעשר שני. אבל לא היכא דהספק הוא בלא תערובות. והא מבואר שם בפסחים דבמעות אזלינן בתר רובא אף בירושלים. ואא"ז בצל"ח פסחים (דף ז') כתב עוד טעם דבמעות אין אומרים דבר שיש לו מתירין אף בירושלים, דהא במעות יכול לקנות שאר צרכים ולא רק לאכילה ושתיה כמעשר שני, וא"א לומר בזה דבר שיש לו מתירין:
ובספר שו"ת משיבת נפש חלק א' סימן ל"ה צירף להתיר עגונה מה שאמו של הנטבע אמרה שבנה נראה אליה בחלום ואמר לה שנטבע ונתן סימנים על המקום שהוא מונח בנהר, ואין מזה סתירה למה שכתבתי דאין לפסוק דין על פי חלום, דהוא כתב כן על פי דברי הר"ן בחידושיו לסנהדרין (דף ל') שכתב וז"ל וכי עדיף חלום מעד אחד דאמר של מעשר שני הם לא אמר כלום. וי"ל איצטריך סד"א חלום עדיף שהוא אחד מששים בנבואה, קמ"ל דאפילו הכי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין לאסור לו ממונו כו' עכ"ל. ומזה למד דהיכי דעד אחד מהני ומכל שכן גבי עדות אשה שאפילו עד מפי שפחה נאמנין, פשיטא שיש לסמוך על חלום שנראה באותות ומופתים. אבל לפסוק דין היכא שגם עד אחד לא מהני פשיטא דאין לפסוק עפ"י חלום ומכש"כ היכא דאין הוכחה כדבריה:
והנה שם בתשובה כתב דאין לדחות דבריו דהא אמו של הנטבע ספרה חלומה והיא חמותה שהיא מחמש נשים שאין מעידות, כמבואר ביבמות (דף קי"ז), דבמים שאין להם סוף נראה דאף אלו מעידות, דהא אפילו בלא עדותה אם נשאת לא תצא ואם כן לא מצי מקלקלה עכ"ד, ומילתא דפשיטא ליה דבמים שאין להם סוף אם חמש נשים אלה מעידות עדות המועיל להתירה לכתחילה דנאמנת מספקא ליה להמשנה למלך בפרק י"ב הלכה ט"ז מהלכות גירושין והניח בצ"ע, ודבר זה פשיטא ליה לאידך גיסא למהר"ם בן חביב בספר עזרת נשים סימן י"ז סעיף ד' ס"ק מ' שכתב דמסתברא דבהך ספיקא אזלינן לחומרא דאינה נאמנת. אך אם היא מעידה מסיחת לפי תומה שפלטתו הים והכירתו אם עדים מעידים שטבע בהא נאמנת מטעם ס"ס. וכן משמע מדברי הבית מאיר אהע"ז סימן י"ז סעיף ד' דבלא מסיחה לפי תומה דאינה נאמנת, ואכמ"ל בזה:
ומה שכתב כת"ר שאיש אחד יעץ לאמה שתקנה בעד עצמה מקום לקבר ובאופן זה יהי' מותר לפנות את בתה מקברה למקום קברי אבות, בזה הצדק עם כת"ר דאין זה קברי אבות שעדיין אינה קבורה שם. ולא תקשה מהא דבבא בתרא (דף ק' ע"ב) המוכר קברו כו' באין בני משפחה וקוברין אותו בע"כ משום פגם משפחה, הרי דקרי ליה קברו אף קודם שנקבר שם. וכמו שכתב הרשב"ם מערות היו עושים בחייהם, דהתם מיירי בבית הקברות של המשפחה, שכולם קבורים שם והוא מכר המקום המוכן לקברו וכ"כ רש"י בכתובות (דף פ"ד ע"א) ד"ה משום פגם משפחה גנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו בקברות אחרים. אבל דלהוי קברי אבות במקום שקנתה אמה לה קבר ועדיין לא נקברה זו לא שמענו. ועוד מי יודע שתקבר שם אולי תמות במקום אחר דרגלוהי דבר נש אינון ערבין ליה. ויעיין מה שכתב אא"ז בנודע ביהודה קמא חלק יור"ד סימן פ"ט, דאף שבניהם רצו לקנות בית הקברות להם, מ"מ מטעם זה לא התיר לפנותם: