תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן טו
להרב הנאון המפורסם מהור"ר משה שמעון זיוויטץ (ז"ל) מפיטסבורג
הנה בירושלמי כתובות (פרק י"ב הל' ג') ר' מאיר אידמיך באסייא אמר אמרין לבני ארעא דישראל די דא משיחכון דידכון ואפילו כן אמר לון יהבון ערסי על גיף ימא דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. ופי' בפני משה וז"ל דאסייא שהיא חוץ לארץ ואמר אמרין צוה להם שיאמרו לבני ארץ ישראל הא משיח שלכם כלומר שישגיחו על רבם שמת בחוץ לארץ ולהעלותו לקבורה בארץ ישראל וכן פי' בקרבן העדה וזה תמוה דאיך יקרא ר' מאיר את עצמו משיח, וכת"ר בקובץ דגל התורה שנדפס בווארשא בשנת תרפ"ב כתב שזה טעות סופר, אך יש לגרוס אמרין לבני ארעא דישראל מת חכם דלכון. והנה אף לפי גירסת כת"ר מה שנכתב די דא זה אין לו פירוש, וגם מאי אפילו כן אמר להון יהבו ערסי על גוף ימא, איזה שייכות יש לזה עם מה שאמר מת חכם דלכון מאי רבותא אשמעינן בהא דקאמר ואפי' כן:
והנה ירושלמי זו איתא נמי בכלאים (פרק ט' הל' ג') ושם גם כן הגירסא כך. וכיון דגם התם איתא האי לישנא, אין לשבש הגירסאות כדאמרינן בשבועות (דף ל"ו ע"א) השתא דאנן תנן הכי וכי אתא רב יצחק תני הכי ש"מ דוקא תנן:
ומה שנראה בזה דהפי' בירושלמי הוא כך. לפי המבואר שם בירושלמי לא דמי הפולטה לחיק אמו לפולטה לחיק נכריה, וכן שם, מה הועילו אילו אני קורא עליהם נחלתי שמתם תועבה בחייכם ותבואו ותטמאו את ארצי במותתכם, ובבבלי כתובות (דף ק"א) אינו דומה קולטתו מקיים לקולטתו לאחר מיתה, על כן אמר ר' מאיר אמרין לבני ארץ ישראל די דא משיתכון דילכון, כלומר אסייא היא במדה שלכם, דהיינו בגבולכם, כי פי' משיחכון היא מדה שלכם בזכריה (קפי' ב' פסוק ה') ובידו חבל מדה תרגום יונתן ובידיה חוט דמשחתא, בשבת (דף ע"ד ע"ב) אי קפיד אמשחתא פי' רש"י לחותכן במדה, בעירובין דף (נ"ב י"ב) שאין המשוחות ממצעין את המדות ופי' רש"י המשוחות מודדי התחומין, ושם (דף נ"ו ע"ב) אמר רבא בר אדא משוחאה אסברה לי ופי' רש"י משוחאה מציין תחומי העיר. וכן הוא בכמה מקומות בבבלי ובירושלמי:
ובבא בתרא (דף נ"ו) אמר רב יהודה אמר שמואל כל שהראהו הקב"ה למשה חייב במעשר לאפוקי מאי כו' ר"ש אומר ערדיסקוס אסיא ואספמיא, ובתוס' שם ד"ה לאפוקי וא"ת ולימא לאפוקי חוץ לארץ, וי"ל דאין זה חידוש ולכך אמר לאפוקי קני וקניזי וקדמוני אף על גב דמארץ ישראל הן, ואף דר' מאיר קאמר שם נפתותה ערבאה ושלמאה אפשר לומר דלא פליג על ר' שמעון בהא דאסיא היא מארץ ישראל רק דלדידי' קאמר לאפוקי הני דהן יותר רחוקות. וע"כ אסייא היא מארץ ישראל כמבואר בתוספתא פרה (פרק ו') המוליך את החבל לבעלים כשר ושלא כדרכו פסול. הלכה זו עלו עליה בני אסייה ליבנה ברגל השלישי הכשירו להם הוראת שעה אחת, מזה משמע דהשאלה היתה על מעשה שהיה. ואם כן ע"כ דהיא מארץ ישראל דחוץ לארץ א"א להיות מי חטאת דעפר ארץ העמים מטמא ואחר החורבן היה להם אפר פרה כמבואר בנדה (דף ו' ע"ב) ובחגיגה (דף כ"ה) האמר עולא חברייא מדכן בגלילא, וברא"ש הלכות קטנות בהלכות חלה סימן י"ד ובחולין פרק ח' סימן ד' כתב מפורש שאף בימי האמוראים היו אוכלים תרומה טהורה בארץ ישראל כי היה להם אפר פרה:
ובזה יש להעיר על מה שכתב בשו"ת שואל ומשיב מהדורא תליתאה חלק א' סי' קכ"ג שכ' עלה שכ' הרא"ש סוף ראש השנה ראי' מבירושלמי שבת (פרק א' הלכה ג') ר' חייא מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול, ואי לא אכול ז' ימים בשתא, וכתב ראבי"ה שאלו שבעה ימים הם בין ראש השנה ליום כפור, וביאר הטור באו"ח שעל ר"ה אין צריך להזהיר שהרי חייב אדם לטהר עצמו ברגל כו' ובאמת שמהירושלמי אין ראי' דאז היה להם אפר פרה כמבואר בתוספתא פרק ב' דפרה, אפר ירד עמהם לבבל והיו יכולים לטהר עצמם ברגל מטומאת המת גם כן עכ"ל בשואל ומשיב והנה מהתוספתא אין ראי' שיכול היה רב לטהר עצמו מטומאת מת דשם דהכונה היא כשגלו לבבל בחורבן בית ראשון הביאו עמהם אפר, ואז לא גזרו עוד טומאה על ארץ העמים, כמפורש שם בתוספתא ר"ש אומר אפרן ירדה עמהם לבבל, ועלה אמרו לו והלא נטמא בארץ בארץ העמים, אמר להם לא גזרו טומאה בארץ העמים אלא לאחר שעלו מן הגולה. אם כן בשני' דרב א"א שיהיה להם אפר פרה בבבל, אלא די"ל דר' חייא הזהירו על זה בעודו בארץ ישראל ושם היה להם אפר כמבואר לעיל:
והנה התוס' בסנהדרין (דף י"א ע"ב) וביבמות (דף קט"ו) כ' דאסייא היא חוץ לארץ וגם בבא בתרא (דף נ"ו) הקשו גם כן דמשמע דאסייא היא חו"ל. ולכאו' סתרי דבריהם שכתבו מקודם דמא"י היא. והנראה בזה דאף שהיא מארץ ישראל, אך היא מהמקומות שלא כבשו עולי בבל, ולכך חשיב להו כחו"ל דר' מאיר ס"ל בחולין (דף ז' ע"א) דלא קדשה לע"ל. אם כן היא מארץ ישראל, אבל אין בה קדושה כל כך:
ולפי זה הפי' בירושלמי הוא כך ר' מאיר כשמת באסיא אמר שיאמרו לבני ארץ ישראל שגם אסיא הי בגבול ארץ ישראל וא"כ מת בארץ ישראל, ואפי' הכי צוה לקוברו על חוף הים ששם היא ארץ ישראל המקודשת בודאי:
אחר זמן רב הדפיס ידידי הרה"ג יקותיאל יהודה גרינוואלד שליט"א ספרו המצב הכלכלי של חז"ל וראיתי בסוף הספר שהשיג על הרה"ג רעוועל שכתב וכנראה היה להם אפר פרה עוד בתקופת האמוראים, והמחבר הרה"ג הנ"ל השיב עליו על זה, והנה כן הוא מפורש בהרא"ש הלכות קטנות בהלכות חלה ובחולין פרק ח' סימן ד' והר"ש בחלה פרק ד' משנה ח' ועיין מה שכתב המשנה למלך פרק ג' הל' א' מהל' אבל. והנה מהך דתוספתא פרה פרק ו' שהבאתי לעיל אין ראי' דאפשר דביבנה ישבו החכמים גם קודם חורבן הבית:
אך הראי' שהביא הרה"ג דוב רעוועל מהא דתוספתא מקואות סוף פרק ח' פרה ששתתם ושחטה בתוך מעת לעת זה היה מעשה והיה ר' יוסי הגלילי מטהר ור' עקיבא מטמא כו' הרי הוא אומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה חטאת היא כשהם שמורים מי נדה ולא ששתתן פרה. זה היה מעשה ונמנו שנים ושלשים זקנים בלוד וטהרוה. ועל זה משיב הרה"ג המחבר שליט"א דהיינו ששקלו וטרו בשאלה כזו כמו במאות שאלות שלא היה נוגע יותר בימיהם וכהלכתא למשיחא עכ"ל. ויסלח נא כת"ר הא קאמר מפורש זה היה מעשה, משמע דעל מעשה שהיה דנו, וכן הביא הר"ש בפרק י' מקואות משנה ח' לשון התוספתא. והנה מהמעשה של ל"ב זקנים בלוד אפשר לומר דהיה קודם החורבן, אבל ר' יוסי הגלילי ור' עקיבא היו אחר חורבן הבית, ולומר דזה היה מעשה קאי על מחלקותם, אין דרך התוספתא לומר כן על מחלוקת התנאים:
ומה שכתב וז"ל אין שום ספק שעם חורבן בית מקדשנו בטל גם כן אפר פרה. העיר ירושלים היתה מלאה חללים, עכו"ם מרקדים בהיכל ואז הלא כבר גזרו על מגען והסיטין והיו כזבים לכל הדברים כו' ונטמא האפר עכ"ל הנה מבואר בפרה פרק ג' משנה י"א דאפר פרה חולקין אותו לשלשה חלקים כו' ואחד מתחלק לכל המשמרות ועי' תויו"ט שם דלכל המשמרות דקאמר דהיה אצלם בעירותיהם וכדי שיוכלו כל ישראל לקחת מהם ולא יצטרכו ליסע לירושלים, והרי גם באסיא היה אפר פרה כמבואר בתוספתא שהבאתי לעיל. וא"כ אפשר שהיה להם אפר פרה לשמרו בטהרה:
ומה שהביא ראי' מהך דבכורות (דף כ"ז ע"ב) שאמר רב נחמן וכי הזאה יש לנו, הנה שם כונתו בודאי על בבל ששם היה המעשה. ועיין בתוס' שם ד"ה וכי הזאה ולא נראה לו לומר שכשנטמאין במת היו הולכין ומזין בארץ וחוזרים ואוכלים בתרומה כו' עכ"ל, מזה משמע דס"ל דגם בימי רב נחמן היה אפר פרה בארץ ישראל. ורש"י שכתב וכי הזאה יש לנו בזמן הזה, אפשר דס"ל דבימי רב נחמן כבר לא היה אפר פרה אף בארץ ישראל, וגם באור זרוע הלכות חלה סימן רנ"א משמע דהא דקאמר וכי הזאה יש לנו קאי על ארץ העמים:
עוד כתב שם שמה שהביאו הראשונים שהיה להם אפר פרה מהך דחגיגה (דף כ"ה) דאמר עולא חבריא מדכין בגלילא דהכונה היא שעשאו יינם על ידי אנשים שלא שלא נטמאו מעולם, כמו שכתב הרמב"ם בפירוש המשניות פרה (פרק ג' מ"ג), הנה הרמב"ם בהלכות פרה פרק ב' הלכה ז' כתב וכיצד ימצא איש שלא נטמא במת. חצרות היו בירושלים בנויות על גבי הסלע ותחתיהם חלול מקבר התהום כו' ואם כן זה היה אפשר לעשות בעת עשיית הפרה. אבל כאן אומר דחבריא מדכין, משמע שרבים עשו כן. וגם בנדה (דף ו' ע"ב) דבימי רבי היה קדש ואיך אפשר שכל אלה עשו על ידי אנשים שלא נטמאו מעולם: