אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן ז

סימן ו

בע"ה יום ה' ב' דחנוכה תרפ"ז להרב הגאון ר' משה יהושע מערעמינסקי נ"י הרב דעקרון

אשר שאל ע"ד אשר הביאו לפניו קמח הנעשה מבצים יבשים ושאל אם מותר לאפות עמהן לשום אותן בתוך הפת דהלא אין לוקחים בצים טרופות מעכו"ם:

הנה מהך דאין לוקחים בצים טרופות מעכו"ם, אין לאסור כאן. דהתם איכא ריעותא מדזבין להעכו"ם מכרם לו לפי שהיו טרפות וכן כתבו התוספות מפורש מכרם לו לפי שהיו טרופות וכן כתבו התוספות מפורש בחולין (דף ס"ד ע"ב) ד"ה סימנין והרא"ש פרק אלו טרפות סימן ס"א וכ"כ הרמב"ן בספרו וכ"כ הרשב"א בחי' שם וכל הפוסקים. וא"כ אם אין הוכחה שישראל מכרן לו מפני שהיו טרפות היה מותר כמו בפת שנילוש עם בצים שכתבו כל הפוסקים שמותר במקום שנוהגין היתר בפת של פלטר וכמבואר שם וביור"ד סימן קי"ב סעיף ו':

אלא דלכאו' יש לאסור משום דודאי נתבשלו הבצים קודם שעשו אותם קמח וביצה אסורה משום בישול עכו"ם כמבואר בע"ז (דף ל"ח) ונפסק ביור"ד סי' קי"ג סעיף י"ד. ואין לומר דכיון דאח"כ יאפו את הקמת א"כ שוב יתבטל הבישול של העכו"ם לפי שיטת הר"א ממיץ בטור או"ח סימן שי"ח דדבר שנאפה אם נתבשל אח"כ יש בישול אחר אפיה וה"ה שיש אפיה או צלי אחר בישול לדעתו. אבל זה אינו. דהתם הבישול הראשון לא נתבטל לגמרי כמבואר בפסחים (דף מ"א ע"א) בשלו ואח"כ צלאו, צלאו ואח"כ בשלו חייב. וכן פסק הרמב"ם בפרק ח' הל' ח' מהל' קרבן פסח, ומדפסק צלאו ואח"כ בשלו חייב דמשמע לכאו' דהבישול מבטל את הצליה ולפ"ז בשלו ואח"כ צלאו הו"ל לצליה לבטל את הבישול ומקדאמר שם בשלמא בשלו ואח"כ צלאו חייב דהא בשליה, ש"מ דהפעולה האחרונה רק נתוספת על הפעולה הראשונה אבל אינה מבטלה, וא"כ שפיר קאמר דהא בשליה, דהבשול הקודם לא נתבטל, וא"כ נהי דלגבי איסור שבת יש אפיה אחר בישול דהפעולה השניה גם כן חשיבה ועושה איסור. אבל הכא הא הבישול הקודם לא נתבטל והו"ל בישולי עכו"ם:

וגם אין להביא ראי' מהא דכתב הרא"ה בבדק הבית בית שלישי שער שביעי בדיני בשולי עכו"ם בשבשל הנכרי כדי מאכל בן דרוסאי וגמרו ישראל זה ודאי מותר וזהו איסור החוזר להכשרו עכ"ל. דזהו דוקא כשבישל הנכרי כדי מאכל דרוסאי דהוה אכילה ע"י הדחק, ומשו"ה כשגמרו ישראל מותר לדידי'. דעיקר הגמר עשה הישראל, ומה שכתב דזהו איסור החוזר להכשרו היינו דאם היה אוכל כשהוא כמאכל בן דרוסאי הוה איהו אחשביה לחשבו ראוי לאכילה והוי אסור אבל כשגמרו הרי לא אחשביה וחוזר להכשרו ומכל שכן לפי דעת הרשב"א אף אם גמר ישראל אם מקודם בישל העכו"ם כמאכל בן דרוסאי אסור, ואף להרא"ש ושאר פוסקים דס"ל כהרא"ה דאם לא בשל העכו"ם כל בישולו, כמו שכתבתי לעיל, אבל אם העכו"ם בשל כראוי ואחר כך חזר הישראל ובשל עוד הפעם או אפה, גם הם מודים שאין זה מועיל להכשיר:

שוב ראיתי בתשו' מהרי"ל סימן קס"ה כתב מפורש כן וז"ל ותמיהני היכא סלקא אדעתא להתיר פת של גוים ע"י בישול לר' יוסי דאמר אין יוצאין במצה מבושלת, דנהי דבישול מפקיעו מתורת לחם איסור שבו להיכן אזיל עכ"ל היינו דבישול הראשון נשאר עליו ואוסרו:

אך אין לדייק דאם נימא האיך יאפה אחר בישול להתיר הא אין מבטלין איסור לכתחילה, דנראה לענ"ד דאין זה בגדר של אין מבטלין איסור, דהתם האיסור מצד עצמו נשאר באיסורו, רק מדנתבטל בהיתר זהו התירו מה שנתבטל והוה כמו שאינו, אך אם מכירים את האיסור הרי הוא אסור, וא"כ לבטל לכתחילה אסור דהא סו"ס יאכל איסור, אף שהתורה התירה מפני שנתבטל, היינו כשבטל האיסור התירה התורה, אבל לבטלו לכתחילה אסור. אבל היכא דהאיסור גופי' נהפך להיתר גמור זה מותר לכתחילה, דהא לא יאכל איסור דעכשיו הוא היתר גמור. והנה אף שזה נ"ל פשוט מצד הסברא, מ"מ נראה ראי' לזה מדברי הרא"ה בבה"ב שהבאתי לעיל, דמשמע מדבריו דבישל העכו"ם כדי מאכל בן דרוסאי אף שזה אסור משום בשולי עכו"ם כמפורש בדבריו, מ"מ מותר לישראל לגמרו ואז נהפך להיתר, וכן הוא מפורש בדברי הרא"ה בבדק הבית בית רביעי שער רביעי בדיני הכשר כלים וז"ל עוד אני אומר שאין דין איסור בטלין לכתחילה אלא במה שמתקיים האיסור בתוכו כגון נבלה וחזיר לתוך אוכל של היתר שאעפ"י שיש בו ששים של היתר מכל מקום האיסור קיים ושמו עליו דמעיקרא אוכל והשתא אוכל, אבל יין במים שהוא נפסל לגמרי וכן רוטב חזיר מועט לתוך ששים של מים מותר לבטל אפילו לכתחילה, הא למה זה דומה למי שבא להפסיד גופה של נבלה עד שתהא פגומה כשהיא בעין שבודאי מותר לו לעשות כן ואחר כך מותרת לו, ואלו דברים ברורים מאירות עינים עד כאן לשונו. וכן הוא בתשובות הרשב"א סימן תצ"ה שאין אומרים אין מבטלין איסור לכתחילה אלא כשמבטל את האיסור ואכלו, אבל לסחוט את האיסור ולהוציאו מתוך ההיתר אין זה מבטל איסור אלא מכשיר את ההיתר עכ"ל וכן משמע מדברי החכם צבי סימן ק"א וז"ל ודין זה מתורת הגעלה ולא משום דבר הפוגמו, דא"כ הגעלה למה לי כלל, יבשלו בהם דבר הפוגמם דאז לא מיקרי מבטל איסור לכתחילה כיון שכל עיקרו פוגם ואין כאן לא טעם ולא ממשו אין ספק דמדאורייתא שרי לפוגמו עכ"ל וא"כ כאן נמי דאי האיסור נהפך להיתר שרי לכתחילה:

ולא תקשה ממה שכתב הרשב"א בתשו' סימן תצ"ח שאסור נותן טעם לפגם לכתחילה ומכש"כ שאסור לפגום לכתחילה, דהיכא דהדבר פגום ומ"מ שמו עליו וגם אפשר לחורפא למשויא לי לשבח, זה אסור לכתחילה, אבל הח"צ מיירי כשפגמו כ"כ שאין יכול למשויא שוב לשבח כמש"כ שם דאיכא לענה וראש ומרירתא, דהם פוגמים עד שאין ראוי כלל. ועיין בהגה' יד אפרים ביור"ד סימן צ"ט מה שכתב בזה. ולא תקשה נמי מהא דכתב בפרי מגדים במשבצות זהב יור"ד סימן צ"ט ס"ק ח' להשיג על מש"כ בתויו"ט תרומות פרק ד' מ"ט דאם משנה האיסור כדי שיתבטל אין זה בכלל דאין מבטלין איסור, והוא כתב דגם זה הוה בכלל דאין מבטלין, דהתם מ"מ צריך האיסור להתבטל, אבל בנידון זה האיסור נהפך להיתר גמור ואין כאן איסור כלל. אלא דסו"ס שם בישול עכו"ם נשאר ע"ז ואין האפיה מבטלת הבישול כמו שכתבתי:

אך מסתברא דכיון דבעת שנעשה קמח אינו ראוי כלל לאכילה, א"כ נתבטל שם בישולי עכו"ם מזה ומותר לאפות אח"כ הקמת הזה. ומצאתי כן מפורש בהגה' יד אפרים יור"ד סימן קי"ג שהביא בשם שו"ת אבקת רוכל סי' ל' בחטים ששולקין עד שמגיע למאב"ד ומיבשים אותם כדי לעשות גריסין ושוב אין נאכלים אלא על ידי בישול אחר, מותרין, כיון שמתיבשים כ"כ עד שאין ראוין לאכילה אלא ע"י בישול אחר מותר עכ"ל ונראה דזה הוא גם אם בישל החטים בישול גמור אם מתיבשים עד שאין ראוים לאכילה ג"כ מתר לבשלן אח"כ, דאל"כ ל"ל טעמא דמתיבשים אח"כ הא אף אם לא נתיבשו פסקינן כהפוסקים דאם בישל העכו"ם כמאכל בן דרוסאי וגמר ישראל מותר כמבואר ביור"ד סימן קי"ג סעיף ט' בהגה'. וראיתי בספר אבקת רוכל בעצמו שכתב עוד וז"ל ואפשר שאפילו האוסרים בתבשיל יתירו באלה החיטים כיון שאינם נאכלים אלא ע"י בישול מחדש עכ"ל וא"כ בנ"ד נמי הא אינם נאכלים אלא ע"י בישול מחדש ע"כ מותרים:

וכן כתב מפורש בספר לתם הפנים ביור"ד סי' קי"ג ס"ק ד' וז"ל גריסין שלמים העשוין משבולת שועל שמבשלים אותם בקדרות שלהם עד שנתרככו היטב, ואח"כ מיבשים שנתקשו וצריכין בישול מחדש יותר מבשרא דתורא, הוריתי להלכה למעשה לקנותם לכתחילה ולאכלם אח"כ וכן הביא בלקט הקמח בשם ספר חוקי דעת

אלא בכגון דא יש לחוש אם אין שם דבר איסור, ויש לחקור על זה היטב:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה