אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן ו

סימן ה

למעלת כבוד ידידי הרב הגאון הגדול כו' כש"ת מוהר"ר מאיר דן רפאל פלאצקי (ז"ל) הגאבד"ק אסטראווא פלך לאמזא

אשר כתב כת"ר להשיג על אא"ז בנודע ביהודה תנינא חלק יור"ד סי' כ"ד שכתב שם לתרץ קושית הגאון ר"ד טעבלי מלונדון ז"ל, על המבואר ביור"ד סימן נ"ז דבספק טריפה צריך כ"א יום שלא תטיל בצים כלל, אם אח"כ הטילה ה"ה מטעינה חדשה וכשרה, והקשה ע"ז דהרי מקור הדין הוא בבכורות (דף ח') דתרנגולת לכ"א יום, ואם כן אפילו בדליכא הפסק בנתים כלל רק אם הטילה בצים כסדר כ"א יום אחר שנולד לה הספק טריפות צ"ל כשר, כיון דלאחר כ"א יום היא מטעינה חדשה, ותירץ אא"ז שם בנו"ב דנהי דמבואר בגמרא דשיעור טעינה כ"א יום. אבל לא ביארו כמה יכולה היא להטיל מטעינה אחת. ואם כן קשה מנה ידעינן דהדר טענה, דלמא כל מה שהיא מטלת עדיין הוא אצלה מטעינה הראשונה, וצ"ל דכיון שהפסיקה כמה ימים מלהטיל מסתמא כבר כלו כל מה שהיו במעיה מטעינה הראשונה, וכמו שאמרו בנדה (דף כ"ז) שאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ועיין ביבמות (דף י"ב ע"ב) בתוס' ד"ה שמא תעשה כו', אם כן אפשר דהה"ד בהמה ועוף, מעתה אם לא שהתה כ"א יום מגמר הטלה ראשונה עד התחלת שניה ודאי לא טענה מחדש בעוד שהיה בה מהטעינה הראשונה דהרי אינה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ובודאי מוכח שאף שפסקא איזה ימים בנתים אף על פי כן עדיין הכל הוא מטעינה הראשונה, ולכן פסקו הפוסקים שצריכה להפסיק בין הטלה ראשונה לתחילת הטלה שניה כ"א יום עד כאן דברי אא"ז ז"ל שם. וכת"ר דחה דבריו ומסיק דבספק טריפה אין צריך שתפסיק כ"א יום להטיל בצים ואח"כ תחזור להטיל, רק אף אם לא הפסיקה מלהטיל אם הטילה לאחר כ"א יום משעה שנולד הספק טריפות היא מטעינה חדשה והוא בירור גמור שאינה טריפה עכ"ד כת"ר:

ולענ"ד נראה שאי אפשר לומר כן, שזהו נגד כל הפוסקים דהא מפורש בה"ג סימן ס"ג בהלכות בצים וז"ל ותרנגולת דנפל שונרא עלה כו' הנהו ביעי דההיא שיחלא קמא דטעינה אסירן עד דפסקה והדר טענה שיחלא אחרינא כו' ואם כן מפורש כתב דצריכה להפסיק, ולפי דברי כת"ר אין צריכה כלל להפסיק מלהטיל בנים, אלא אם הטילה ביצה לאחר כ"א יום משעה שנולד לה ספק טרפה סגי וכשרה היא, ומלשון הרמב"ם בפרק י"א הל' א' מהלכות שחיטה שכתב ובנקבה עד שתלד כל הבצים של טעינה הראשונה ותטעון שניה ותלד עכ"ד, גם כן משמע שמקודם צריכה שתטיל כל הבצים ואח"כ לטעון טעינה חדשה ולהטיל. וכן מלשון הטור יור"ד סימן פ"ו שכתב לפיכך עוף שהוא ספק טרפה והטיל בצים משהין אותו עד שיטיל כל בציו שטוען כבר, אם טוען יותר פעם אחרת כשרה עכ"ל, וכן כתב המחבר ביור"ד סימן פ"ו סעיף ט':

והנה כל מה שהקשה כת"ר לא קשה כלל לענ"ד דמה שהקשה לפי דברי אא"ז דמפרש הא דאמרי' בבכורות (דף ח') תרנגולת לכ"א יום, היינו דאז נגמרת הטעינה. אבל הטלת הבצים יכול להיות זמן מרובה אח"כ, עכ"פ שפיר צריך שנרגיש כל הבצים נגמרים בתוך התרנגולת, כיון דאמרת דעד כ"א יום נגמרת כל הטעינה ואינה מתעברת וחוזרת ומתעברת, ואם כן כל הבצים הן מטעינה אחת וכולן צריכות להיות נגמרות ביום כ"א וזהו נגד החוש כו'. אם כן לפי דעת הנו"ב תרנגולת שמטלת כסדר שני חדשים צריכה להיות אחר כ"א יום שהתחילה לטעון כל הבצים נגמרות בתוך התרנגולת כיון דכולן נקלטו בבת אחת וצריכות להיות נגמרות בבת אחת עכ"ד כת"ר. איני יודע מאי קושי' הא אשכחן דכותי' בנדה (דף כ"ז) ויבמות (דף ס"ה) טפה א' היתה ונתחלקה לשתים א' נגמרה צורתו בתחילת ז' ואחד בסוף ט'. והכא נמי אפשר להיות אף שהטעינה בבת אחת. אבל אין נגמרות בזמן אחד, רק כל אחת נגמרת בשעתה, והא דאמרינן תרנגולת לכ"א יום היינו תחילת הלידה דמקודם לא נגמרו כלל ואינה יכולה להוליד:

ומה שהקשה עוד על דברי הנו"ב, מאי מהני בספק טרפה כ"א יום הא הוי תרי מיעוטי דלמא מטעינה ישנה היא, כיון דע"כ צ"ל דמיעוט יש שפוסקות זמן רב ומולידות אח"כ מטעינה הראשונה, ואפילו אם תמצא לומר דהיא מטעינה שניה דלמא היא מהמיעוט היולדות וה"ל פלגא ופלגא ואיתרע לי' רובא עכ"ד. ודבריו אינם מובנים, איך נאמר איתרעי לי' רובא, הא נגד כל מיעוט אית לן רוב כנגדו והוו תרי רובי ותרי מיעוטו, דנגד המיעוט שפוסקות זמן רב ואחר כך מלידות מטעינה ראשונה, יש רוב כנגדו שאינן מולידות מטעינה ראשונה לאחר שפסקו, ונגד המיעוט טרפות היולדות יש רוב טרפות שאינן יולדות, ולא דמי להך דברכות (דף נ"ג) ר' יוסי אומר אפילו רוב ישראל נמי אינו מברך כו' הו"ל מיעוטא לכשפים ומיעוטא נמי לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד כו' דהתם נגד רוב ישראל איכא מיעוט עכו"ם, וברוב דישראל איכא נמי מיעוט לכשפים ומיעוט שני דלגמר את הכלים, אם כן הני תרי מיעוטי אתה ממעט מתוך הרוב ולא מן הכל. מה שאין כן כאן דבכל העופות יש שפוסקות ואח"כ מולידות מטעינה הראשונה, וגם בכל הטרפות יש מיעוט דיולדות, הרי מיעוטים הללו אתה לוקח מהכל לא מהרוב, ואי אפשר לומר דהני תרי מיעוטי מרעי להרוב, וראי' ברורה לזה מהך דיבמות (דף קי"ט) אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק ואייתי מיעוט דמפילות, סמוך מיעוטא לחזקה והוי לי' פלגא ופלגא. וכתב שם הנמוקי יוסף הקשה הרשב"א מאי טעמא דמלתא דבסוגיא מיירי ממיעוט דמפילת ולא ממיעוט שאינן מתעברות דהוו מסייעי מיעוטי להדדי, ותירץ דמיעוט המפילות מרע לרובא דמתעברות ממש דאותו חלק המרובה לעמוד נגד הרוב בצירוף החזקה, אבל מיעוט שאינן שמתעברות, אתה מחלקו שיש מקצתן מפילות, ולפיכך חשוב מיעוט העומד לגמרי נגד הרוב, ומיעוט כזה אינו חשוב להצטרף כלל עכ"ל וכן כתב הרשב"א במשמרת הבית דף ח' ע"א, והשתא ומה התם שיש חזקה נגד הרוב אני אומר סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה, ומיעוט דאינן מתעברות אינו מסייע כלל אף להחזקה, מכ"ש הני תרי מיעוטא לבדם בלא חזקה המסייעת להם שאינן מגרעין כח הרוב כיון דמיעוטין הללו מן הכל הם ולא מן כל רוב אתה מסלקו:

ומה שכתב כת"ר ראי' לדבריו מב"ק (דף נ"ב) רש"י בד"ה בשיחלא בטעינה אחת אוז בר אינו טוען ביצה שניה עד שתלד את הראשונה, ולכאורה תמוה מה הוסף רש"י בדברים אלה, ובפרט לפי דעת הנו"ב ז"ל דכל עוף אינה מתעברת וחוזרת ומתעברת. אם כן כל ההבדל שבין אוזות שלנו טוענת הרבה בצים בטעינה אחת, ואוז הבר אינה טוענת רק ביצה אחת בטעינה אחת, אבל שאינה טוענת שניה עד שתלד הראשונה גם באוזות שלנו כן כו', לכן פירש"י דכל ההבדל בין אוזות שלנו לאוז הבר דאוזות שלנו מתעברות וחוזרת ומתעברת, וטבע של אוז הבר דאינה מתעברת וחוזרת ומתעברת. אבל שוין הן דבכל טעינה וטעינה ליכא אלא ביצה אחת עכ"ד כת"ר. ולענ"ד נראה דכונת רש"י פשוטה דאוז בר אינה טוענת ביצה שניה עד שתוליד את הראשונה ואינה טוענת הרבה בפעם אחת, מה שאין כן אוז ביתי טוענת הרבה בצים בפעם אחת, דאי כונתו כמו שכתב כת"ר דאוז אינה מתעברת וחוזרת ומתעברת ואת ביתי מתעברת וחוזרת ומתעברת הוי לי' לרש"י למנקט את בר אינה מתעברת ביצה שניה עד שתלד את הראשונה, ואז היינו יודעים דאוז ביתי מתעברת פעם שניה קודם שתלד את הראשונה, אבל במה שכתב אינה טוענת, כונתו דאוז ביתי טוענת ביצה שניה ביחד עם הראשונה, ומה שהכריח לרש"י לכתוב כן, נראה לענ"ד משום דאם היה זמן לידת אוז כמו תרנגולת לכ"א יום אז לא היה צריך רש"י לבאר כן, דהא חזינן דאינה יולדת ביצה שניה עד שיעברו יותר מכ"א יום, אבל עכשיו דלידת אוז אפשר דהיא רק ימים אחדים מן הביצה הראשנה עד שיולדת ביצה שנה, ויעי' מה שכתב בתשו' שבות יעקב חלק א' סימן נ"ה, לכן אשמועינן רש"י ז"ל האמת, דאף שבין לידת הבנים הם רק ימים אחדים, מ"מ האמת הוא דאינה טוענת השניה עד שתלד הראשונה:

והנה מהא דחקרו האחרונים אם פרה ילדה תאומים ושחטו אחד תוך ח' ימים והשני חי לאחר ח' אי נימא מדהאי לאו נפל הוא גם הראשון היה בר קיימא, ותלו דבר זה בהא דמבו' בהגה' אשרי סוף מו"ק וביור"ד סי' שע"ה דתאומים שמת אחד מהם תוך ל' והשני חי שאין מתאבלים עליו. וע"ש בפלוגתא שבין הלבוש והש"ך והט"ז, ולא חלקו בין אדם לבהמה, משמע דגם בהמה אינה מתעברת וחוזרת ומתעברת, דאם לא כן לא דמי כלל, דבבהמה אפשר דהראשון נתעברה ממנו אח"כ והיה נפל, אלא ודאי דאין לחלק, אך אפשר לומר דבהמה כיון שמתעברת אינה מקבלת זכר, מה שאין כך בעוף:

והנה לפי דברי כת"ר דבכל טעינה מתעברת רק ביצה אחת ומן העבור עד הלידה הוה כ"א יום, א"כ אם מטלת בצים בכל יום צריכה להתעבר בכל יום, וכ"א יום אחר העיבור יולדת ביצה אחת, אם כן מאי טעמא מסתם סתים בש"ס במס' ביצה (דף ז' ע"א) דאם בדק בקינה של תרנגולת מערב יו"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא בה ביצה מותרת היכא דאיכא זכר בהדה עד ס' בתי, הא היה לי' לפרוש, דאם היה הזכר בהדה כ"א יום מכוונים מקודם אז תלינן דמזכר נתעברה, ובש"ס וכן הפוסקים מסתם קא סתמי. ומשמע דאין צריכים לדקדק אם היה הזכר כ"א יום מקודם, רק אם היה בהדה איזה זמן שאפשר לתלות שממנו נתעברה גם כן הוה דינא הכי:

והנה בש"ס נקט לישנא דאיכא זכר בהדה, וכן בטור או"ח סי' תקי"ג והמחבר שם כתב שיש תרנגול זכר בתוך ס' בתים, ופשוט הוא דאין כונתם שיש עתה הזכר בתוך ס' בתים דלמאי צריכים לו עתה, דהעיקר הוא בשעה שנתעברה ולא אכפת לן כלל אם יש עתה תרנגול או לא, וכונתם שהיה התרנגול שם בשעת עיבור, וכן הוא בספר עבודת הקודש להרשב"א ז"ל בדיני מוקצה ונולד שנקט לישנא לא היה עמה זכר דהיינו לשעבר בזמן העיבור:

ולכאו' מדברי רש"י בשבת (דף ל' ע"ב) ד"ה הרה ויולדת יחדו, ביום שהרה זה יולדת ולד אחר כמו תרנגולת וכיון שמשמשת בכל יום נמצאת יולדת בכל יום כו' עכ"ל מזה משמע דתרנגולת ג"כ מתעברת וחוזרת ומתעברת, אך נראה דאין מכאן ראי'. דיש להבין דכשלגלג אותו תלמיד ואחוי לי' תרנגולת, אטו לא ידע אותו תלמיד דתרנגולת מטלת בצים בכל יום. אלא הנראה בזה, דדעת רש"י דהא דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת, היינו וולד בן קיימא, אבל אם מתעברת חוזרת ומתעברת הוה סנדל עי' רש"י ותוס' ביבמות (דף י"ב) וזה היה לגלוגו דאין כל חדש תחת השמש דא"א להתעבר בן קיימא, רק דנעשה סנדל, ובזה אחוי לי' תרנגולת דיולדת בצים בכל יום ואף שכל הבצים הן בשלל ואין דוחקות זא"ז, ולכן אפשר ג"כ דתלד בן קיימא ולא יהא האחד דוחק צורת חברו ופוחת צורתו ועושהו סנדל, ומה דנקט רש"י שמשמשת בכל יום לסימנא נקיט. אך אפשר דאינה מתעברת וחוזרת ומתעברת:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה