אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן ד

סימן ג

בע"ה יום ו' ז' תשרי תרצ"ז לידידי הרב הגאון המפורסם בחבוריו היקרים חו"ב סוע"ה כו' כקש"ת מהור"ר משה ראזין שליט"א

אשר כתב כת"ר כשאיש אחר אוחז התרנגולת בשעת שחיטה יש תשש עיקור סימנים, מהא דאיתא בשבת (דף קכ"ח) דלמא מנח לטופרא בארעא ועקר להו לסימנים. הנה כשאוחז איש אחר רק עוף אחד בשעה שהשוחט שוחטו, בזה אין כל חשש שינעוץ רגליו ויעקור הסימנים, דהא בשעה ששוחטו בטן העוף למעלה והרגלים הן באויר. אך אם אוחז הרבה עופות ביחד בזה ישנן חששות הרבה, אבל לא כשאוחז רק עוף אחד בשעת שחיטה:

ובעצם הדבר נראה לענ"ד דהמבואר ביור"ד סימן כ"ד סעיף כ' אינו לענין איסורא רק שלא יבא לידי הפסד, ואפשר דגם לענין איסורא, היינו דאסור לגרום טרפות. אבל מכשל שיאכלו טרפות אין בזה, דהא מבואר בחולין (דף ט') ואפסקא ביור"ד סימן כ"ה לבדוק הסימנים כשבודק הסימנים בודאי יכיר אם יש עיקור או שמוטה, דאי אפשר לשמוטה שתעשה שחוטה, ומכ"ש כשתוקף אגודל אגודל אם יש עיקור סימנים או שמוטה לא יצא הקנה כמש"כ האחרונים, ואביי בשבת שם עצה טובה קמ"ל שלא יעקור הסימנים ויבא לידי הפסד או שיגרום טרפות, אבל לידי מכשל אכילת איסור אין כאן חשש, דאם לא בדק הסימנים ממילא אסור:

ועוד לפי מה שכתב בתבואת שור הטעם דאורחייהו לנעוץ רגלם ולהרים גופם, אם כן כשאיש אחר מחזיק העוף א"א להעוף להרים גופו ואין כאן חשש עיקור, והחשש הוא רק אם אין מחזיקים הגוף, דאז יכול להרס גופו ולעקור הסימנים, אבל מה שישנם בנויארק שמחזיקים הרבה עופות בבת אתת, ע"ז יש למחות בכל עוז, כי בזה בקל באים לידי שהיה ודרסה כמו שכתבתי לעיל:

ומה שכתב כת"ר שאסור לעשות כן וגם יען שלא ראינו עד היום שישחטו באופן זה. הנה לא ראינו אינה ראי' ומי שרואה יוכח שאין בזה חשש איסור, ואדרבה בכנסת הגדולה סימן נ"ג הביאו בספר ברכי יוסף להגאון חיד"א ז"ל ביור"ד סימן כ' בשיורי ברכה כתב כי השביח שוחטי עוף בשנים שאחד טופס העוף ואחד שוחט:

ומה שהביא כת"ר מהא דכתב הרמב"ם בפרק ו' מזבחים בפי' המשניות שהכהן המולק אוחז שתי רגליו בין שתי האצבעות בידו השמאלית, ומדוע לא אמרינן דאחד יאחוז את הרגלים להקל על העבודה הקשה מוכח דזה אסור עכ"ד כת"ר. הנה פשוט הוא דאם היתה תקנה דאחר יאחוז את הרגלים בין האצבעות לא היה שום חשש בזה דכהנים זריזים הם ויכול גם השני להזהר שלא ידחוק העוף רגליו בגופו ולא יבא לידי עיקור. ועוד מאי להקל עליו העבודה הקשה איכא כאן אם אחר יחזיק את העוף דעיקר עבודה הקשה היא להכהן לחתוך בצפורנו את המפרקת, כמו שכתבו התוס' ביומא (דף מ"ט ע"ב) ד"ה והאיכא, ועוד מלשון הרמב"ם בפרק ז' מהל' מעשה הקרבנות משמע שפוסק כהמתניתא דצפרא מלבר, היינו על כף החיצון של היד, וכן הוא בפי' המשניות והעוף על גב ידו והרגלים של העוף הם למטה בתוך ידו, ובזה יש לחוש יותר בהכהן עצמו שידחוק רגלי העוף לגופו כשמולק:

אלא דמלבד זה אין חששא במליקה, דהא במליקה אין פוסל עיקור סימנים כמו שכתב הרמב"ם בפרק ו' הל' כ"ג מהלכות מעשה הקרבנות, ומשמע דאף אם נתעקרו מקודם אין עיקור סמנים במליקה, דהא הרמב"ם ס"ל כבה"ג דעיקור אינה טרפה רק דאין שחיטה מועלת, כמו שכתב הכסף משנה בפרק ג' הל' י"ד מהל' שחיטה. ועי' בתוס' חולין (דף כ' ע"א) ד"ה אלימא, וכן הוא בסמ"ג עשין ס"ג בהל' שחיטה:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה