אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן ג

סימן ב

בע"ה יום ב' ט"ו אדר תרצ"ג לגיסי אהובי הרב הנאון המהולל כו' מהור"ר שמואל זלמן שאפירא שליט"א, רב בדענווער

על דבר שאלתו בשוחט שהעידו שוחטים אחרים שראו ששהא שהיה משהו בעת שחיטתו ולא השגיח על זה והכשיר השחיטה, אם נקבל עדותם כדי לפסול את השוחט:

הנה כל זה הוא לפי ראות עיני הב"ד אם יש חשש נגיעה להם בזה. היינו אם יפסלו את השוחט הזה יקבלו הם לשחוט את השחיטה ששוחט הוא ויתרבה שכרם, פשוט הוא שפסולים להעיד לפוסלו, כמבואר ברמב"ם בפרק ט"ז מהל' עדות ובחו"מ סימן ל"ז סעיף כ"א דברים אלו תלויים בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין עיקר המשפטים וידע דבר הגורם לדבר אחר, ויעמיק לראות אם ימצא לזה העד צד הנאה בעדות זו אפילו בדרך רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה עכ"ל. ומשמע מדברי הש"ך בחו"מ סימן ל"ז ס"ק י' דכל נוגע אפילו אינה נגיעת ממון פסול. ובספר ראש אפרים להגאון ר' אפרים זלמן מרגליות ז"ל כתב גם כן כמו בנידן דידן בשוחט שהעידו עליו שני עדים לפוסלו ופסל את העדים מחמת אומדנא שרוצים לנקום מהשוחט והכשיר את השוחט. וכן כתבו בשו"ת מהריא"ז ענזיל בסימן ה' ובסימן ס"א, וכן כתב גם כן בתשובות מהר"א מזרחי ז"ל סימן כ"ד:

ונראה שדבריהם נוטים לפי מה שכתב מהרש"ל בתשובה סימן ל"ג דשונא גמור פסול להעיד, וכן הוא בתשו' מהרשד"ם חלק יור"ד סימן קי"א. והנה מהרש"ל שם כתב וז"ל אמינא דשונא פסול להעיד מדמסקינן סוף פ"ק דמכות הרוג יציל נרבע יציל ופירשו התוס' מפני שהוא שונא לו, ואף שגבי נרבע סתרו זה הטעם ופירשו בענין אחר, מכל מקום גבי הרוג יציל כו' עומד זה הפי' על אופנו מפני שהוא שונא לו עכ"ל ולכאורה יש להבין אם גבי נרבע סתרו זה הטעם אף שהוא שונא לו מכל מקום הוא כשר לעדות, אלא דהתוס' בסנהדרין (דף ט' ע"ב) ד"ה לרצונו כתבו דנרבע לאונסו אין שונאו כמו הרוג, ולפי זה יש לפסול רק שונא גמור כמו הרוג, אבל אם אין שונא אותו כמו הרוג אין לפוסלו, וכן משמע מדברי מהרש"ל שם:

והנה מהרי"ט בתשובה חלק חו"מ סימן פ' כתב וז"ל ומצינו עוד בדיני נפשות, דאמרינן בפרק קמא דסנהדרין אמר רבא פלוני בא על אשתי הוא ואחר מצטרפים להרגו אבל לא להרגה כו' ולא פסלינן ליה לגבי נואף, אף על גב דאנן סהדי שהוא שונאו שנאת נפש דכתיב כי קנאה חמת גבר ולא ימחול ביום נקם. ואף על פי כן כשר להעיד לענין ההתראה שהתיר עצמו למיתה וראה כדרך המנאפים, ותו אמרו פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להרגו אע"ג דאין לך נגיעה גדולה מזו שהרי רודף הוה והיה בדין להרגו או אחר להצילו כו' ואף על פי כן כשר להעיד עליו עכ"ל. הנה לולי דברי רבותינו היה נראה לענ"ד, דהנה טעמא דר' יהודה דשונא פסול משום דחשיד להעיד שקר, וכן נמי לשיטת מהרש"ל דבשונא גמור גם כן חשוד שמפני שנאתו יעיד שקר, כמו שכתב רש"י בסנהדרין (דף כ"ג ע"א) והנה כאן ממ"נ אם מה שאומר שבא על אשתו או שרבעו לאונסו עדותו שקר, אם כן אין לו כל סבה להיות לו שונא, ואם אמת הדבר לא אכפת לן כלל במה שהוא שונאו, כיון שמה שהעיד הוא אמת, אבל במה שכתבו התוס' במכות (דף ו') גבי הרוג יציל מחמת ששונאו, היינו דאפשר שהכהו והתרו בו שלא ימיתנו, אז מחמת שנאתו אפשר שחשב להעיד ולחפות דברים אחרים בשקר:

וראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל חלק חו"מ סימן פ"ט שכתב וז"ל המרדכי פרק גט פשוט כתב בשם רבינו יהודה ושאר פוסקים דפסלי כתובה שחתמו שושבינין, ולכאורה תמוה דהא הלכתא כרבנן דאוהב כשר לעדות ואוהב זה שושבינו, ע"כ כתב דהא דס"ל לרבנן לא נחשדו ישראל ושונא ואוהב כשרים, היינו לעדות אחרת, אבל לאותה עדות שמחמתו אוהב או שונא שלו פסולין. לכך שושבינין פסולים לחתום על הכתובה עכ"ד. והנה בזה יש לדון, דהא שושבינו הוא לר' יהודה רק שבעת ימי המשתה, ואם כן לרבנן דכשרים, היינו נמי אף בשבעת ימי המשתה, ופסולין באותה עדות של הכתובה והחופה, אם כן לדידהו לא משכחת שתהיה נפקא מינה להיות כשרים לעדות אחרת, דהא חתן כל שבעת ימי המשתה אינו יוצא לשוק ואינו נושא ונותן ואין מזמינים אותו לדין, עיין בכנסת הגדולה חו"מ סימן ה' ובתומים ונתיבות שם, וע"כ הא דמכשרי רבנן שושבינין לעדות היינו במה ששייך בשעה שנקראו שושבינין, היינו בשבעת ימי המשתה וזה הוא אף לענין כתובה, ואף שזה יש לדחות:

אך מה שכתב דהמרדכי בשם רבינו יהודה שפסל כתובה שחתמו עליה שושבינין, איני יודע אנה מצא שרבינו יהודה פסל הכתובה, וז"ל המרדכי שם בפרק גט פשוט סימן תרמ"ג וכתב בספר המצות בהלכות גיטין משם רבינו יהודה מפרי"ש שהיה מונע מלהחתום שושבינין בכתובה משום שמא יניחו חלק כשיעור שני גיטין בין כתובה לחתימה ויזייף ויחתוך תיבת שושבינין, או שמא יהיה חלק בגליון שבצד ימין שיכול לכתוב פלוני לוה מפלוני והשושבינין חותמים באותה שורה זה אצל זה הו"ל שטר הבא הוא ועדיו בשטה אחת עכ"ל ובספר המצות כתב זה בשם רבינו יצחק, ואם היה פוסל הכתובה שחתמו עליה שושבינין, למה ליה לאהדורי אטעמא שמא יזייף, הא מלבד זה פסולים הם לעדות, ועוד מה זה לשון מונע מלהחתים שושבינין שכתב אם ס"ל דפסולין מן הדין, א"ו דאם חתמו בתורת עדות אין הכ"נ דכשרים, רק כשחתמו מצד המנהג לא בתורת עדות ואז מניחים חלק קודם חתימתם כמו שאכתוב לקמן, ע"ז היה מונע כיון שאפשר לזייף:

והנה כבר הקדימו בזה בספר כנסת הגדולה חלק חו"מ סימן ל"ג, ותירץ גם כן דאפשר לומר דאף דהשושבין כשר לעדות, היינו לעדות אחרת, אבל לעדות הכתובה פסול עכ"ל, ועל זה יש גם כן לדון כמו שכתבתי ומנא לן לפוסלו על הכתובה יותר מעדות אחרת. ונראה דבעל כנסת הגדולה לא הקשה מהא דכתב המרדכי שם בסוף סימן תרמ"ג בשם ספר המצות שרבינו יהודה הי' מונע מלהחתים שושבינין, שמזה מוכח דאינן פסולין, כמו שכתבתי לעיל, אלא שהוא הקשה ממה שכתב המרדכי שם בתחילת סימן תרמ"ג, וז"ל פי' ראבי"ה שחתמו קרובים קודם לעדים, וכן משמע הלשון מילהו דממלא אויר שני השיטין, ועל כן נהגו לחתום השושבינין קודם עדים אויר שני שיטין, ומוכחא מילתא דלמלוי חותמין, ועוד שהרי חותמין בפירוש שושבין עכ"ל ומזה הבינו דשושבינין דומיא דקרובים דפסולים, אלא דהא המרדכי בעצמו בסנהדרין פרק ג' סימן תרצ"ח פסק דאוהב ושונא כשרים להעיד דלא נחשדו ישראל על כך בעבור האהבה ושנאה עכ"ל ולא מחלק דשושבינין פסולים לעדות כתובה:

אלא האמת יורה דרכו דמשום עדות לא נפסלו שושבינין דקיי"ל כרבנן דמשום אהבה ושנאה לא נפסלו לעדות, אלא דהתם הוא ענין אחר, כמו שכתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ו סימן א' כי היו נוהגים לחתום בכתובה אנשים הרבה לכבוד קרובים ורחוקים ושני עדים כשרים חותמים בראש השטר ע"ש, וכן נהגו לחתום השושבינין לכבוד לא בשביל עדות ולא כונו לעדות, רק כן היה מנהגם לחתום אותם בשביל כבוד, ולפי כונה זאת כתב שרבינו יהודה היה מונע את השושבינין מלחתום כיון שמניחים אויר קודם חתימתם אם כן אפשר לזייף, ומה שכתוב במרדכי כשיעור שני גיטין, נלענ"ד שצ"ל כשיעור שני שיטין שכן נהגו, ואין מזה ראי' ששושבינין פסולים לחתום הכתובה אם מכונים לחתום בתור עדים ולא רק לכבוד, וכן מה שכתב בשם ראבי"ה שושבינין אינם דומיא דקרובים שפסולים להעיד, רק שנהגו לחתום משום הכבוד ולא בתורת עדות, וכונתו דאי לא למלוי היה פסול מפני הרחקת שני שיטין, אבל לא מפני שהן שושבינין, וכן הוא מפורש ברבינו ירוחם בספר משרים נתיב רביעי חלק שלישי והשושבינין שחתומים בכתובה זה תחת זה ומרחיקין מן השטר מפני שחותמים לכבוד ולא לשם עדות לפוסלה עכ"ל וכונתו היא דאם חתמו לשם עדות היה פסול שמרחיקין מן השטר:

שוב ראיתי בתומים סימן ל"ג ס"ק א' שהביא קושית הכנסת הגדולה וכתב לתרץ מפני שהמנהג הוא שהשושבינין חותמים ועל הרוב הם קרובים לחתן וכלה ופסולים מחמת קורבה, וא"כ יש כאן חשש פסול, ולכן נתן הראבי"ה טעם הנ"ל דניכר דלמלוי חתומים וגם כותבים שהם שושבינין וליכא למיחש למידי, ולכך חותמים תמיד השושבינין מבלי הבדל קרוב או רחוק ולית כאן חשש עכ"ל. והנה אם יש להעמיס כונתו בדברי בעל העיטור בדין קבלת עדות לפי גירסת הבית יוסף בחו"מ סימן מ"ה מחודשים ט', שהביא שם, דשם מיירי רק היכי דהשושבינין הם קרובים להחתן והכלה, אבל ראבי"ה במרדכי פרק גט פשוט לא זכר כלל דהשושבינין הם קרובים להחתן וכלה, רק בכל שושבינין מיירי, ולומר כיון דהרבה פעמים הם קרובים ופסולים לעדות אם כן יש כאן חשש פסול כמו שכתב שם בתומים, ע"ז יש לדייק היכן מצינו שבשביל שאפשר שיחתמו קרובים נפסול אף רחוקים, והא על קרובים כתב שם במרדכי דאמרינן למלוי כתבו ואמאי צריך להשמיענו בשושבינין דזה ג"כ משום לתא דקרובים, וגם בעל העיטור כתב שם אח"ז וז"ל ומסתברא בשטר שנמצאו הראשונים קרובים או פסולים ספיקא דרבוותא הוא ולא עבדינן ביה עובדא עד דאיתברר דלאו לאסהודי אתו כגון אלו החתומים בשטר כתובה עכ"ל, וא"כ פסול שושבינין הוא לאו משום פסול אוהב, רק משום דלא מכוני לעדות:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה