אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אורח חיים · סימן יא

סימן י

להרב הגאון החריף ובקי מהור"ר ניסן מרכל שליט"א בבאפלא

מה שכתב כת"ר בשם ירחון אחד לחקור בדינא דרב אמי בפסחים (דף ג') דמי שאין לו קרקע פטור מן הראי' ולדברי התוס' שם פטור גם מן הפסח, איך הדין בכהנים שלא נטלו חלק בארץ אם הם פטורים מפסח, עוד חקר אם יש בזה חילוק בין ירושה ראשונה לשניה בימי עזרא שירושה ראשונה בימי יהושע נתחלקה הארץ לשבטים, אבל בימי עזרא כיון שלא היו כל יושביה עליה, וכל מי שרצה להחזיק החזיק בה אם כן גם הכהנים החזיקו בה, וע"ז כתב כת"ר שמקרא מפורש הוא בדברי הימים ב' קפי' ל"ה לכהנים נתנו לפסחים אלפים ושש מאות ולהלן שם ללוים לפסחים חמשת אלפים, ואע"ג שיכול המתעקש לומר דאין ראי' מזה דלעולם תימא לך דכהנים ולוים פטורים מפסח, והכא מיירי בכהנים ולוים שירשו קרקע מאבות אמותיהם ישראלים כו' אבל זה אינו דנתנו לכהנים אלפים ושש מאות צאן. ואין לך כל פסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה בני אדם כדאיתא בפסחים (דף ס"ד ע"ב) ואם כן הו"ל יותר מכ"ו אלף כהנים, וללוים נתנו לפסחים חמשת אלפים דהו"ל לוים יותר מחמשים אלף. משמע מזה דכל הכהנים והלוים עשו פסחים, עכ"ד כת"ר. באמת אין זה דיחוי דאיך אפשר לומר דכל הכהנים היו רק כ"ו אלף דהיינו אף עם הנשים והקטנים שנמנו גם כן על הפסחים והלא בירושלמי תענית (פ' ד' הל' ה') איתא דיהוריב היתה קטנה שבמשמרות והיא היתה מוציאה שמונים וחמשה אלף פרחי כהונה, ושם איתא שמונים אלף פרחי כהונה נהרגו על דמו של זכרי', ושמונים אלף פרחי כהונה ברחו לתוך קלתותים של בית המקדש וכולם נשרפו, ושמונים אלף שהלכו להם אצל ישמעאלים, ואף אם נאמר דהנך שמונים אלף הוא לאו דוקא וגוזמא קתני כדאמרינן בחולין (דף צ' ע"ב) מ"מ מכל הנך נראה שהיו בימי יאשי' המלך כהנים הרבה יותר מכ"ו אלף דמן היום שעשה יאשי' הפסח ע"ד חורבן הבית היה בערך ל"ה שנה, ואפשר לומר דהנך כהנים שעשו הפסח היה להם קרקע שירשו מאבי אמם:

ואין להביא ראי' מהא דברכות (דף י"ט ע"ב) ולאחותו מה תלמוד לומר הרי שהיה הולך לשחוט את פסחו כו' דאפשר לומר דמיירי בכהן שיש לו קרקע שירש מאבי אמו, וגם מהא דסוכה (דף כ"ה) דס"ל לב"ע דמשאל ואלצפן היו האנשים אשר היו טמאים ועשו פסח שני, והם היו לוים דגם כן לא נטלו חלק בארץ, דאפשר לומר דבמדבר קודם שכבשו הארץ כולם נתחייבו:

אך הלא מפורש הוא בפסחים (דף פ"ט ע"א) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהן זה בזה ונמצא יבלת באחד מהם כולם יצאו לבית השרפה ופטורין מלעשות פסח שני, ופריך האי מאי ניתי כל חד מינייהו פסחו ונימא אי דידי בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח ואי דידי תם האי דאייתי השתא ניהוי שלמים, לא אפשר משום דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי לי', וניתי כל חד וחד כהן בהדי' האי כהן היכי דמי אי דעביד פסח דלמא האי פסח הוא ונמצא פסח נאכל שלא למנויו ואי דלא עביד פסח דילמא שלמים הוא ולא עביד פסח, ואי נימא דכהן פטור כשאין לו קרקע מאי קושיא דלא עביד פסח. והא אף אם הוא פטור ואין עליו חיובא לעשות פסח מכל מקום יכול הוא למנות עמהם ולאכול בפסח, ועיין מה שכתבו התוס' ביבמות (דף ע' ע"ב) ד"ה אלמא והרמב"ם והרשב"א והריטב"א בחידושים שם. והא ר' שמעון בפסחים (דף צ"א ע"ב) ס"ל דאף אשה דפטורה מ"מ ס"ל דעושים אותה לטפילה, ואהך סברא דהיכא דפטור אם עושים אותו לטפילה לא אשכחן דפליגי עילי', והא בפסחים (דף צ"ב ע"ב) ס"ל לרב נחמן מצד הסברא דמי שהיה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו דהורצה, ואף לרב ששת דס"ל דלא הורצה היינו משום הקישא דמדחא דחייה רחמנא כטמא, אם כן הוה פסול בעצם. אבל האי דאינו פסול דעצם, רק דפטור, מכל מקום יכול הוא לאכול את הפסח, ורק מי שכבר נמנה על פסח אחד אינו יכול להמנות על שני, ועל זה אמרו שם אי דעביד פסק דילמא האי פסח הוא ונמצא פסח נאכל שלא למנויו, אבל היכי דפטור ולא עביד יכול הוא להיות נטפל לאחרים אם הפטור אינו פוסל כערל וטמא:

והנה אם נאמר דמי שאין לו קרקע פטור מפסח יש לעיין, הא קרא כתיב וכי יגור אתך גר ועשה פסח, והלא גר אין לו קרקע, אלא דכבר כתבו הטורי אבן בחגיגה (דף ב') ואא"ז בנודע ביהודה תנינא או"ח סימן צ"ד דמשכחת לה אם נשא אשה יורשת נחלה וירשה וכמאן דאמר בעל יורש את אשתו דב"ת. ואא"ז בנודע ביהודה ובצל"ח פסחים (דף ח') דחה זה דהא קיי"ל ירושת הבעל מדבריהם כמו שכתב הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות ובפרק א' מהל' נחלות ובפרק י"א מהלכות שמיטה ויובל, וכתב דמשכחת לה גר שיש לו קרקע שלקח בת ישראל שהיה לה קרקע והולידה בן ומתה וירשה בנה ושוב מת הבן וירשו אביו הגר עכ"ל. ולענ"ד נראה להקשות על זה דהא קיי"ל כרבי דאמר בפסחים (דף צ"ג) גר שנתגייר בין שני פסחים כו' חייב לעשות פסח שני, והא אי אפשר שבמשך הזמן הזה יירש את בנו שירש את אמו, ואף אם נדחק לומר דר' אמי ס"ל דהלכה כר' נתן כמו שכתב רש"י בב"מ (דף נ' ע"א) דהלכה כר' נתן לגבי רבי דר' נתן דיינא הוא, ורבינו ירוחם חלק חוה נתיב כ"ד חלק ג' הלכות יבום וחליצה כתב בשם הרמ"ה דהלכה כר' נתן אע"ג דקיי"ל כרבי מחברו, שאני ר' נתן דרביה דרבי הוה, הא אליבא דר' נתן יהיב טעמא דשני תשלומים לראשון הוה, ובמכלתא דריש לה מקראי דפטור משני, ולפי זה קרא ל"ל:

אלא דבעיקר הדבר יש לעיין, מאי טעמא יהיה פטור מפסח מי שאין לו קרקע, דר' אמי למד דבראיה פטור משום דכתיב לא יחמוד איש את ארצך, אבל מנא ליה דגם מפסח פטור, וכבר הקשה כן במשנה למלך פרק א' מהלכות קרבן פסת, אלא מחורתא כמו שכתב אא"ז בצל"ח פסחים (דף ג') דעיקר הפטור הוא מן הראיה, וכיון שלא עלה לרגל ממילא פטור מפסח דהרי הוא בדרך רחוקה. ומפורש הוא כדבריו בפסחים (דף ע' ע"ב) תניא יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום, ופירש"י רחוק מירושלים שלא לעלות לרגל ויתחייב בפסח כו' משמע דחיוב הפסח הוא כשהוא בירושלים. ואין זה תלוי כלל אם יש לו קרקע או לאו:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה