אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אורח חיים · סימן ט

סימן ח

להרב הגאון המפורסם בחריפותו ובקיאותו ר' יעקב יצחק רודערמאן שליט"א

מה שכתב להקשות על הא דכתבו התוס' במנחות (דף ט') ד"ה ריש לקיש דקדושת כלי בלא עבודה לא מפסלא ביוצא והקשה בשיטה מקובצת שם מהא דמנחות (דף צ"ה) דלחם הפנים על השלחן הוה עבודה כדאמרינן ביומא (דף כ"ד ע"ב) דזר שסידר את השולחן אינו חייב מיתה, אבל מ"מ עבודה היא, ואם כן הוה קדושת כלי עם עבודה ומשו"ה נפסל ביוצא ותירץ כת"ר דעבודה הוה רק מה שנעשית בגוף המנחה כגון קמיצה, אבל מה שמסדר לחם הפנים על השולחן אין זו עבודה בגוף הקרבן, כ"א מעשה במקדש, ואין זו עבודה לפסל ביוצא עכ"ד כת"ר, ולענ"ד איני יודע אם אפשר לומר כן, דמנא לן לחלק בזה ולהקשות מלה"פ דנפסל ביוצא והא לא קדיש בכלי עם עבודה לפסל ביוצא, הא הוה עבודה בהדי קדושת כלי, היינו עבודת סידור על השולחן, ואף דהוה עבודה שבמקדש ולא עבודה שבגופה, מאן לימא לן לחלק בהכי ולהקשות, אם אין לנו שום הוכחה דעבודה שבמקדש לא תועיל לענין לפסל ביוצא. ועוד הא לחה"פ נפסל ביוצא במסעות במסולק כדמסיק בגמרא שם במנחות (דף צ"ה,) ואף אי נימא כמו שמתרץ בש"מ דמשום לבונה הוא נפסל, אין זו גם כן עבודה בגופן, רק עבודה שבמקדש. ועוד הא מנחת כהנים וחביתי כהן גדול דלית בהו עבודה בגופן ולכן מהני רק קדושת כלי לפסל ביוצא כמבואר בתוס' מנחות שם וזבחים (דף כ' ע"ב) ד"ה יציאה ובסוכה דף (נ' ע"א) ד"ה ואי, והכי נמי גבי לח"פ דיש קדושת כלי דתנור מקדשם, אף אי נימא דאין עבודה בגופן, מכל מקום מדוע לא יהיו כמנחות כהנים וחביתי כהן גדול דמהני קדושת כלי ליפסל ביוצא:

ומר שנראה בזה, דהר"ם בש"מ ס"ל כמו שכתבו התוס' ישנים ביומא (כ"ד ע"ב) ד"ה איכא. דסידור לחה"פ אין זה עבודה בפני עצמה, רק דסידור השולחן הוה גמר העבודה, ואם כן סידור הלחם הוי חצי עבודה וסידור הבזיכין הוה גמר העבודה, ומשו"ה אין סידור השולחן מועיל לפסל ביוצא דעבודה שלמה מועלת ולא חצי עבודה, ומכל מקום זר אסור כמו שיש איסור בכל חצי שיעור, וזה הוא מה שתירץ בשיטה מקובצת דמשום לבונה מפסל ביוצא, דאז הוה עבודה שלמה:

ונראה לענ"ד עוד דלא קשה כלל מהך דיומא, דהיכי אמרינן דעבודה מועלת לפסל ביוצא, היינו עבודה דמעכבה בהמנחה כגון הקומץ דלקיחתו מעכבת, דקומץ שנלקח שלא כמצותו לא אמרינן הרי יש כאן קומץ, אלא צריכים לקחת קומץ אחר כמצותו, עי' במנחות (דף ו') וברמב"ם פרק י"ג מהל' מעשה הקרבנות, אך עבודת סידור לחם הפנים אף שלא נעשה כמצותו, אין צריך סידור חדש, דהא אם סידר שלא בזמנו דהוה כמו שסדרו דקוף, כמבואר במנחות (דף ק') ועי' ברמב"ם פרק ה' הל' י"ג מהל' תמידין ומוספין, ואפי"ה אין צריך סידור חדש, רק שמניחו כך על השולחן לשבת הבאה, וא"כ הסידור אינו מקדשו לפסול ביוצא, דהוה עבודה שאינה מעכבת ואינה חשובה לפסל ביוצא, והא דלא מועיל כאן קדושת כלי כמו במנחת כהנים וחביתי כה"ג. היינו משום דאין תנור מקדש לכל דבר, דקיי"ל כסתם משנה במעילה (דף ט') דהתנור הוה רק הכשר לסדר על השולחן, ואין אפיתם בתנור רק הכשר עבודה ולא גמר עבודה, וגמר עבודתם הוא הסידור על השולחן עם הלבונה:

אגב אעיר על מה שכתב הרמב"ם בפרק ה' הל' א' מהל' תמידין ומוספין מצות עשה לסדר לחם הפנים כו' שנאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו הכהן וגו' עכ"ל, ופלא הוא שלא נמצא כן בתורה, רק בויקרא פרשה כ"ד פסוק ח' כתיב יערכנו לפני וגו' ותיבת הכהן ליתא שם:

גם מה שכתב כת"ר לתרץ הקושיא המפורסמת על הרמב"ם שפסק דלחם הפנים אפיתו בקודש דס"ל דתנור מקדש, ואפי"ה פסק דאינו דוחה את השבת, וזהו נגד הגמרא במנחות (דף צ"ה) דפרכינן דיפסל בלינה ותירץ כת"ר עפ"י דברי השיטה מקובצת ב"ב (דף צ"ז) דאם התנה בפירוש שלא יתקדש בכלי שרת אין כלי שרת מקדשו, ואם כן הרי יכול להתנות שלא יקדש הכלי שרת וממילא לא יפסל בלינה, ומאי מקשה הש"ס, וע"כ עלינו לומר דהש"ס סובר דלא מהני תנאי לענין קדוש כלי שרת, ואם כן קשה על הש"מ הנ"ל. וי"ל דהש"ס במנחות (דף ל"ד) גבי הזמנה בתפילין מבואר דמהני תנאי לענין קדושת תפילין של ראש, וכן בירושלמי (פרק ג') דמעשר שני מבואר דמהני תנאי לענין קדושת מחיצות ירושלים, ושם פליגי תנאי אם אמר שלא יתפסנו מחיצות דמהני. וכמו כן י"ל כאן דתליא בפלוגתא זו והרמב"ם פסק דאם אמר ע"מ שלא יתפסנו מחיצות דמהני וכמו כן יסבור כהשיטה מקובצת הנ"ל דאם אמר בפירוש על מנת שלא יקדשנו כלי שרת דמהני, אולם הש"ס כאן יסבור דלא מהני תנאי לכן שפיר מקשה דיפסול בלינה עכ"ל כת"ר. ואינו יודע למה לו לכת"ר להביא ממרחק לחמו הא קיי"ל דכלי שרת אינם מקדשים אלא לדעת כמו שכתב הרמב"ם בפרק ג' הלכה כ' מהל' פסולי המוקדשים. ואם כן אפשר דאין בדעתו דלקדשו, וסוגיין ס"ל כמ"ד דכ"ש מקדשים אף שלא לדעת, עי' מנחות (דף ע"ח) ומכש"כ אם אמר בפירוש שלא לקדשו:

ולענ"ד נראה דליכא למימר הכי, דבשלמא בהא דב"ב (דף צ"ז) דשמרים אינו חפץ לקדש ואינו מוכרח להניח השמרים בכ"ש על כן יכול להתנות שלא יקדש הכלי שרת השמרים, אבל גבי לחם הפנים דהדין הוא שתהא אפיתו בהתנור בקדש ואם כן איך יתנה על זה שלא יקדש התנור, והוה כמו שלא אפה בתנור בקודש, ואם כן לא קיים הדין של אפיתו בקודש:

וראיתי בספר נזר הקדש מנחות (דף צ"ה) שתירץ עפ"י דברי התוס' במנחות (דף נ"א) ד"ה אפי לה שהקשו הלא אין כלי שרת מקדשים שלא בזמנן ותירצו דכיון דלא דחי שבת אם כן מאתמול הוי זמן, ואם כן לפי שיטת הרמב"ם דס"ל בשנים שעשו וזה יכול וזה יכול דפטורים, כמו שפסק בפ"א מהל' שבת, א"כ יכולים לאפות בשבת ע"י שנים שעשו והוה ערב שבת שלא בזמנן, וכלי שרת אין מקדשים שלא בזמן, ולכן לא נפסלו בלינה דאין התנור מקדשם עכ"ד. וגם לפי דבריו תקשה אמאי אפיתן בקדש, כיון דאין תנור מקדשם, ועוד הא הרמב"ם פסק בפרק י"א הל' י"ג מהל' אבות הטומאה דתנור מקדשם, וגם הא הרמב"ם בפרק ג' הל' כ"א מהל' פסולי המוקדשים דכלי שרת מקדשים שלא בזמנן לפסל, ואם כן מאי מהני דהוה שלא בזמנן, הא סו"ס קדוש לפסל:

והנראה לענ"ד דהרמב"ם פסק כסתם משנה במעילה (דף ט' ע"א) לחם הפנים כו' קרם בתנור הוכשר לפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים ולהסדר על השולחן, ולא קחשיב לינה ועי' בפירש"י שם. ואם כן ס"ל דתנור אינו גומר הקדושה, רק סידור השולחן גומר כל הקדושה, וכמו שכתבתי לעיל. וכן נראה מדברי הש"מ שהבאתי לעיל, שהקשה דלחה"פ לא קדיש בכלי לפסול ביוצא, והא בתנור מקדש, א"ו דס"ל דתנור אין גומר קדושת לחה"פ, וכדמסיק דסידור השולחן עם הלבונה גומר הקידוש, ועי' בלח"מ פרק ה' הל' ז' מהל' תמידין ומוספין כתב גם כן דתנור מקדש אבל לא קידוש גמור:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה