אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אורח חיים · סימן ח

סימן ז

הנה התשובה הקודמת נדפסה בירחון הפרדס בחדש תשרי שנת תש"א והרב הגאון המו"ל שליט"א העיר ע"ז על מה שכתבתי לחוש בעירות גדולות שלנו שיש להן דין רשות הרבים, והביא דעת הרבה אחרונים שכתבו דאין עתה דין רשות הרבים, ואמינא אנא רבותא למחשב גברי, והלא הריטב"א בעירובין (דף נ"ט ע"ב) כתב וז"ל וע"כ רוב הגאונים ס"ל דלא בעינן ששים רבוא כלל וכן דעת הרמב"ם, וטעם דבריהם שאין לנו ללמוד מדגלי מדבר אלא לענין רשות הרבים ממש שלא תהא מקורה ושיש בה שש עשרה אמה ושתהא מפולשת, אבל לא לענין מנין הדורסים בה, גם לא הוזכר זה בשום מקום לא בש"ס דילן ולא בירושלמי, וכן נראים הדברים עכ"ל, וכן כתב הרמב"ן בחידושיו לעירובין שם ועוד רבים מהראשונים:

וראיתי בשו"ת משכנות יעקב חלק או"ת סימן ק"ט שהאריך בזה והביא הרבה ראשונים שסוברים שיש לנו עתה רשות הרבים גמורה בלא ששים רבוא ה"ה הרי"ף הרמב"ם ר"ת הרשב"ם ראב"ן רמב"ן רשב'"א ריטב"א הר"ן והרב המגיד הריב"ש ועוד גדולים:

והנראה לענ"ד עוד דאף שס"ל לאלה מהפוסקים דבעינן ששים רבוא ואף דנקטו בלשונם ששים רבוא בוקעין בו אין כונתם דצריכים הששים רבוא להיות עוברים בבת אחת, אלא כונתם דכיון דיש בעיר ששים רבוא אפשר דבוקעין בה והוי רשות הרבים, דהא רש"י ז"ל דנקט בעירובין (דף נ"ט ע"א) עיר של יחיד שלא היו נכנסין בה תמיד ששים רבוא של בני אדם ולא חשיבה רשות הרבים דלא דמיא לדגלי מדבר, מ"מ (בדף ו' ע"ב) בד"ה אבולי דמחוזא כתב הלשון והיו בה ששים רבוא, ולא נקט לישנא דעוברים בה ששים רבוא, והיינו כיון שהיו בה ששים רבוא, מסתמא יש לחוש שעוברים בה, כמו שכתב לעיל מנה בד"ה ירושלים ויש בה דריסת ששים רבוא, היינו דמסתמא יש בה דריסת ששים רבוא, וכן הטור שבסימן שמ"ה כתב שצריך להיות ששים רבוא עוברים בה, ובסימן שצ"ב כתב עיר של יחיד פירוש שאין בה ששים רבוא, ואי נימא דצריכים להיות עוברים בה בבת אחת ששים רבוא אם כן לא מסמנא מלתא בהא דהא אף דיש בה ששים רבוא גם כן אין זו רשות הרבים אם אינם עוברים בה ששים רבוא בפעם אחת, אלא פשוט דאם יש בה ששים רבוא מסתמא עוברים בה, ועיין מה שכתב הריטב"א בעירובין (דף נ"ט) לדעת רש"י, ואם כן בעירות גדולות שיש בהן ששים רבוא והרחובות הן ט"ז אמה הן ר"ה גמורה. שוב ראיתי לבעל משנה ברורה בסימן שמ"ה בביאור הלכה שהאריך בזה ומסיק שיש להחמיר בזה. מ"מ כתב שאין בנו כח למחות ביד המקילין בזה, ואין להאריך בענין שדשו בה רבים:

עוד כתב שם על מה שכתבתי דהוצאת התיבה אפשר לומר דהוי מלאכה הצריכה לגופה ע"ז כתב וז"ל יש לדון בזה לפי מה שכתבו התוס' שבת (דף ק"ו) בד"ה מ"ל וז"ל דאי לאו שרפה עצמה חשיבה תיקון משום בישול פתילה לא הוה אסורה אף על פי שמתקנת בכך דכיון שאינה אלא משום שרפה לא הוה חשיבה תיקון ולא מחייב. וכן מוציא מרא לחפור לקבור בו מת לר' שמעון כמו מוציא כוס לקבל זיבה כו', עכ"ל הרי דעת התוס' דמוציא מרא לחפור לקבור המת, אף דהוצאת המרא לחפירה הוי צורך לגופה כל מקום כיון שתכלית החפירה לקבור מת הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, וגם כן הכא אף דהוצאת התיבה הוה צורך לגופה, מכל מקום כיון שתכלית הוצאת התיבה בשביל המת הו"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו הוצאת המת עכ"ל והנה לא דייק במה שכתבתי, כי אנכי לא כתתיב בהחלט שזו מלאכה הצריכה לגופה, רק כתבתי דהוצאת התיבה אפשר לומר דהוה מלאכה הצריכה לגופה, דאף שלדעת התוס' כיון דהוצאת המרא לחפור קבר, כיון שהוא בשביל המת הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה. וכן היא דעת הר"ן בחידושיו לשבת (דף צ"ד ע"ב) ד"ה עד דאיכא לגופה ע"ש. מכל מקום נראה לענ"ד דלא כו"ע ס"ל הכי, דהא בטור בסימן שכ"ה כתב בשם הרמב"ם גבי חלילין שמסתמא הם למת, כמו שכתבו הראשונים, ומ"מ כתב כשהביאם דרך רשות הרבים הוי איסור תורה, והא הם נמי לצורך מת אם כן הוה מלאכה שאינה צריכה לגופה שאין בזה איסור תורה, ובשלמא להרמב"ם שס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ניחא, אבל הטור והמחבר וכן הרשב"א והריטב"א בתי' בשבת (דף קנ"א) שכתבו דהוי איסור תורה והא הם ס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור אם כן איך הוא איסור תורה הא הוא לצורך מת. והנה גם התוס' בעצמם (בדף קנ"א) ד"ה אא"כ הקשו נמי הלא הביאם דרך רשות הרבים:

והנראה לענ"ד דיש לחלק דגבי חלילין אף דסתמם למת, מכל מקום הכותי שהביאם לצורך עצמו הביאם למכור והוא לא יספוד בהם את המת, ואם כן עכשיו היא מלאכה הצריכה לגופה, ואם כן הכי נמי התיבה כשמוציאה הנכרי מרשות היחיד לרשות הרבים אדעתא דנפשי' הוציאה והוא בא בשכרו אם כן אז הוי מלאכה הצריכה לגופה:

והנה מה שהקשתי עלה דכתבו דאם הביאם דרך רשות הרבים הוי חיוב תורה, הא היא מלאכה שאינה צריכה לגופה. ולכאורה י"ל כמו שכתב בפני יהושע בשבת (דף מ"ו ע"ב) בד"ה כל היכי דמתכוין, דאף לר' שמעון דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור, היינו דפטור מחיוב חטאת אבל לאו איכא, ואם כן גם לר' שמעון הוי איסור דאורייתא, אלא דהוא בעצמו דחה זה מהא דמקשה הש"ס (בדף מ"ב ע"א) על שמואל דאי סבר לה כר"ש אפילו גחלת של עץ נמי יהא מותר לכבות. אם כן מזה משמע דלר' שמעון מלאכה שאינה צריכה לגופה אין בזה איסור תורה, ולומר ע"ז כמו שתירץ הרב המגיד בפרק י' הל' י"ז מהל' שבת אליבא דהרמב"ם דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ומ"מ פסק במפיס מורסא דפטור ע"ש, זהו לפי סברתו דשמואל ס"ל כר' יהודה, ואף על פי כן ס"ל בהני תלת דפטור, אבל לר' שמעון משמע דלא מחלקינן בהכי, וכן משמע מדברי רש"י שם דלר' שמעון אף גחלת של עץ פטור מטעם מלאכה שאינה צריכה לגופה, והא בשבת (דף צ"ד ע"ב) מפורש דלר' שמעון במלאכה שאינה צריכה לגופה הוא רק מדרבנן, דקאמר שם אימר דפטר ר' שמעון מחיוב חטאת איסורא דרבנן מיהא איכא, אם כן מפורש הוא דלר' שמעון אין בזה איסור לאו:

וגם גבי מרא לחפור בה קבר כתב בחידושי המאירי בשבת (דף צ"ד ע"א) ד"ה בראשון וז"ל וזהו שאמרו במרא לחפור בו לא סוף דבר בחפירת שדהו אלא אפילו לחפור בו קבר למת וכן מוציא מטה להניח בה את המת עכ"ל הרי כתב מפורש דגם בכגון דא הוה מלאכה הצריכה לגופה לשיטתו:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה