תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אורח חיים · סימן ו
ה' תצוה תפר"ח לפ"ק ברוקלין
נשאלתי בדבר המכונה המקררת בכח החשמל שקורין ריפרידזשיאטר, שבעת שפותחים הדלת נכנס אויר תם ואז נתעורר כח החשמל (עלעקטריק בלע"ז) והמכונה מתחלת להניע ולעבוד כדי להוסיף קרירות, אם מותר לפתוח הדלת בשבת:
ולכאו' י"ל דהוי דבר שאינו מתכוין, ואנן קיי"ל כר' שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר. והלא כשפותחין הדלת אין מתכונים להבעיר כדי שיתחיל לעבוד, ואין זה פסיק רישי' דהא אפשר שפותחים הדלת ואין כח החשמל מתחיל לעבוד. אלא דזה אינו, דאף אם כח החשמל אין מתחיל לעבוד תיכף בשעה שפותח את הדלת, אך הא זה ברור שהחום נכנס בהמכונה המקררת תיכף בפתיחת הדלת, ומחמתה מתחיל כח החשמל לעבוד מזמן קודם ממה שהיה מתחיל לעבוד אם לא פתח הדלת, ואם כן הוי זה פסיק רישי' לענין שיתחיל כח החשמל לעבוד:
ומה שנראה לענ"ד בזה, דהנה הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל בחידושיו שבת (דף ע"ה ע"א) הקשה עלה דאיתא שם הצד חלזון ופוצעו דאינו חייב משום נטילת נשמה משום דמתעסק הוא אצל נטילת נשמה, ואף דמודה ר' שמעון בפסיק רישי' שאני הכא דכמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי', ופירש"י וכי מודה ר"ש במידי דלא אכפת לי' אי מתרמי, מיהא אכווני לא מכוין, ותימא מלקמן פרק הבונה (דף ק"ג ע"א) דמשני לא צריכא דתולש עולשין אם לאכילה כגרוגרת, ולא אמרינן כיון דהקרקע ממילא מתיפה יהי' שעורו בכל שהו כמו בתולש כדי ליפות משום דאינו מתכוין ואף דהוי פסיק רישי' דקעביד בארעא דחברי' לפירש"י שם בארעא דחברי' לא אכפת לי' ליפות עכ"ל. וכן הקשו התוס' בד"ה טפי יע"ש:
והנלע"ד בהא, דהנה לר' שמעון דאף דאינו מתכוין פטור, אך היכא דהוי פסיק רישי' מודה דחייב כיון דיודע וברור לו שיהיה כך בעשייתו, אם כן הוה כמתכוין שיהיה כן בשעה שהוא עושה הפעולה, אבל אם ידוע שאינו חפץ כלל בהפעולה ההיא שתעשה, והיא נגד רצונו בזה גם לר' שמעון אין זה בגדר פסיק רישיה שיהיה חייב, דאי אפשר לחשוב זאת כמתכוין שיהי' כן, דהא ברור שהיא נגד רצונו רק שאינו יכול לעכב שלא יהיה כן, אבל אם אין זה נגד רצונו רק דלא איכפת לי' אם תעשה הפעולה, ואף שלא מכוין בפירוש שתעשה. אז לפי שיטת רש"י ז"ל חייב וזה הוא מה שכתב וכי מודה ר"ש במידי דלא איכפית לי' אי מיתרמי, היינו שאין זה נגד רצונו, אבל הך דלא איכפת לי' דפרק הבונה (ק"ג א') דקעביד בארעא דחברי', אינו כדהכא, דהתם אינו חפץ כלל ליפות ארעא דחברי' ומדויק בלישנא דרש"י שם שכ' לא איכפית לי' ליפות, היינו דאין ברצונו כלל ליפות ארעא דלאו דיליה והוי כמו שהוא נגד רצונו ואין זה בגדר מכוין כלל, אף אם ממילא מיפה הארעא אבל (בדף ע"ה) מדייק לא איכפת לי' אי מתרמי, דאי מתרמי אין זה נגד רצונו, אבל גבי חלזון דכמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי', אף אי הוי פסיק רישי' לגבי נטילת נשמה, אך הוא נגד רצונו ובהך ר' שמעון מודה דפטור:
ולפי זה גבי המכונה המקררת אם פותח הדלת ונכנס הרוח התם וגורם שיתעורר כח החשמלי, הא זה הוא נגד רצונו, דכל שכח החשמלי מוסיף לעבוד יש לו הפסד, וכל כמה דלא עביד טפי ניחא לי', ועל כן אין זה בגדר פסיק רישי' דלחייב:
והנה שיטת התוספות בשבת (דף צ"ד ע"א) ד"ה שהחי שכתבו ת"ל והחלזון מיד היו פוצעין אותו טרם ימות כו' עכ"ל אם כן משמע דהיו פוצעין אותו ומוציאין את דמו כל זמן שחי, ואפשר דלא ימות כלל ואם כן אין זה פסיק רישי' כלל. אך בדברי רש"י ז"ל אי אפשר לומר כן, דאם לא כן אמאי מסיק וכי מודה ר' שמעון במידי דלא איכפת לי' אי מתרמי, משמע מדבריו דכאן בודאי ימות והוי פסיק רישי', ולכן הוצרך לומר דמודה ר' שמעון במידי דלא איכפת לי' אי מיתרמי, דכאן גבי חלזון איכפת לי' אי מתרמי, דהיינו דאיכפת לי' אם ימות מפני שרצונו הוא שלא ימות, אף שימות בודאי והוי פסיק רישי':
וכן הוא בחידושי הרמב"ן ובחי' הריטב"א שבת (דף ע"ה) וז"ל שאני הכא דכמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי' כי היכי דליצלי צביעיה פי' ולפיכך פוצעו כדרך שאפשר שלא ימות, ומשום הכי לא הוה פסיק רישי', אי נמי אף על גב דהוה פסיק רישי' כיון דלא ניחא לי' מודה ר' שמעון עכ"ל וזה הוא כמו שכתבתי:
ונראה דלא ניחא לי' בפירוש והוא נגד רצונו כגון היכא דאית לי' פסידא. אף החולקים על הערוך מודים בכה"ג דאף דהוה פסיק רישי' ר' שמעון ס"ל דפטור דהא הרמב"ן והריטב"א בחי' לשבת (דף קי"א ע"א) מדחי לדברי הערוך וגם מדבריהם משמע דרש"י גם כן לא ס"ל כהערוך, ומ"מ בהך דחלזון כתבו דאף דהוי פסיק רישי', כיון דלא ניחא לי' מודה ר' שמעון, והיינו דהך לא ניחא לי' הוא נגד רצונו. וכן כתב שם הרמב"ן דאפילו לר' יהודה דס"ל דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וגם ס"ל דדבר שאינו מתכוין חייב מכל מקום הכא פטור, כיון דלא ניחא לי' וגם קשי ליה במיתתו, ועיין בחידושי הר"ן בשבת (דף ע"ה) שכתב גם כן בשמו מפורש:
ולכאורה יש לדייק בזה. דבאור זרוע הלכות שבת סימן נ"ט מביא ראי' לדעת הערוך מהא דהצד חלזון דמשני דשאני הכא דכמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי', וכן הוא בהגה' מיימונית פרק ח' הל' ה' מהלכות שבת, משמע דזה הוי ככל הני לא ניחא לי' לדעת הערוך, אלא דאנא קאמינא לדעת רש"י ויתר הראשונים דלא ס"ל כדעת הערוך. ולדידהו הך טפי ניחא לי' דקאמרינן גבי חלזון הוא דאדרבה דניחא לי' דלא להוי נטילת נשמה, ואם כן הפסיק רישי' הוא נגד רצונו, ובזה גם החולקים על הערוך מודים. ואף דממה שמביא שם באור זרוע בשם הר"י שתירץ הך דחלזון דנפקא מינא שאינו חייב חטאת, אבל שיהא מותר לכתחילה לא שמעינן מזה, אפשר דלשיטת הר"י גם זה נחשב רק כמו כל הני דלא ניחא לי' שמביא הערוך. אבל לפי שיטת רש"י והרמב"ן והריטב"א אין זה בגדר לא ניחא לי' כדעלמא, רק שהוא נגד רצונו. ולכן לפי מה דקיי"ל כר' שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר, ורק היכא דהוי פסיק רישי' אסור. אם כן כיון דאם הוא נגד רצונו אין זה בגדר פסיק רישי' דאסור לר' שמעון, לכן מותר בכה"ג, כן נראה לענ"ד:
ובזה יש לתרץ מה שמבואר בבכורות (דף כ"ה ע"א) שתי שערות עיקרן מאדים וראשן משחיר ר' יוסי בן המשולם אומר גוזז במספרים ואינו חושש. ופירש"י אלמא משום דאין מתכוין לשום גיזה אלא לתקן שרי עכ"ל והקשה בהגה' מלא הרועים וז"ל קשה דהו"ל למימר ולטעמיך דס"ל כר' שמעון דדבר שאינו מתכוין מותר והא ר' שמעון מודה בפסיק רישי' ואם כן ר' יוסי בן המשולם דלח כמאן עכ"ל, וכן הקשה בהגה' קרני ראם שם:
ולפי מה שכתבתי דטעמי דר' שמעון בפסיק רישי' דהוה כמתכוין לזה. אבל זה הוא רק היכא דגוף המעשה אינו הכרחי לו. אם כן לא איכפת לי' אי מיתרמי הפסיק רישי' הוה כמתכוין גם כן לזה. אבל אם ברור לנו דאין מתכוין כלל להפסיק רישי', רק שנעשה הדבר מצד הכרח ואין בדעתו כלל להפסיק רישי', הוה כמו שהוא נגד רצונו ובזה ר' שמעון מודה לשיטת רש"י, ואם כן כשמתכוין רק לתקן אף דאי אפשר באופן אחר וממילא יהי' הפסיק רישי' אך הוא נגד רצונו בזה ר' שמעון פוטר, ובזה יש לישב מה שהקשו התוס' בד"ה גוזז. ועיין גם כן בבכורות (דף ל"ד ע"א) ברש"י ד"ה דברייתא ובתוס' ד"ה אילימא:
והנה הרא"ש בשבת פרק י"ב סימן א' הביא דעת הערוך דאף אי הוה פסיק רישי' היכא דאינו נהנה אף פ"ר לר"ש מותר וכתב וז"ל ועוד הביא ראי' בערוך מהא דאמר לקמן בפרק ר' אליעזר דמילה (דף קל"ב) ואביי אליבא דר' שמעון האי בשר מאי עביד לי' אמר רב משרשיא באומר אבי הבן לקוץ בהרת בנו קמיכוין. ואי איכא אחר ליעבד אחר כו' דליכא אחר, אבל אי הוה אחר מותר לכתחילה אע"ג דפסיק רישי' הוא דאי אפשר למול בלא קציצת הבהרת מאחר שאין נהנה בדבר אלמא דשרי ר' שמעון פסיק רישי' בדבר שאין נהנה. ואינה ראי' דהא דבעי הש"ס אליבא דר' שמעון היא בשר מאי עביד לי' לא קאי אמסקנא דסבר אביי דמודה ר' שמעון בפסיק רישי' ולא ימות כו' ולא קאי אלא אהא דאביי דהוה משני מעיקרא לא צריכא כו' אבל לר' שמעון לא איצטריך קרא דהא פליג אף בפסיק רישי' כו' ובעי אביי אליבא דר' שמעון בשר מאי עביד לי' כו' אבל במסקנא דמודה ר"ש בפסיק רישי לא שנא אב ולא שנא אחר עכ"ל. ובקרבן נתנאל שם כתב וז"ל אמנם בעל הערוך מייתי ראי' כראי מוצק, דהא רבא דמוקי לה כר' שמעון ובפסיק רישי', מכל מקום קשה לדידי' נמי אי איכא אחר ליעבד אחר והוה פסיק רישי' דלא ניחא לי' דלא נהנה. וכבר הוכיח בעל הערוך משמעתין דהכא דקא עביד בארעא דחברי' דלא הוי פסיק רישי' במילי דלא איכפת לי' ואמאי צריך בשר. וצריך לאוקמי שנוייא דרבא גם כן בדליכא אחר, אם כן קשה אמאי פריך תלמודא ואי איכא אחר ליעבד אחר לאביי ולא פריך גם כן לשנוייא דרבא. אלא על כרחך צ"ל דבאמת הך קושיא אי איכא אחר ומאי שמשני דליכא אחר קאי בין לאביי למאי דס"ד ובין לרבא לפי מסקנא עכ"ל והנה לפי דבריו נהי דלא תקשה לדברי הערוך מדלא מקשה גם לרבא ואי איכא אחר ליעבד אתר דמשמע מזה דלרבא אב ואתר שוים. א"כ משמע דאין נפקותא אי לא ניחא לי' ואינו נהנה, די"ל דהא דפריך ואי איכא אחר ליעבד אחר גם לרבא פריך, אבל אין מזה הוכחה לדברי הערוך, דאי נימא דאף פסיק רישי' דלא איכפת לי' ג"כ אסור לר' שמעון א"כ ליכא להקשות על רבא ואי איכא אחר ליעבד אחר ופריך רק לאביי, ולפי דבריו דגם אליבא דרבא פריך משום דהיכא דלא איכפת לי' גם ר' שמעון מודה. אם כן גם לפי המסקנא צריכים לפסוק דאי איכא אחר ליעבד אחר, והרמב"ם והטור והמחבר לא כתבו כלל דאי איכא אחר ליעבד אחר, משמע מזה שלא ס"ל כדעת הערוך ולדידהו אף דלא איכפת לי' גם כן אסור משום פסיק רישי', וליכא נפקותא בין אב לאחר:
וראיתי בספר מנחת חינוך מצוה תקפ"ד שכבר הקשה כן וז"ל וקשה לי איך סתם הרמב"ם דימול אף שיש בהרת כו' הא מבואר בשבת שם באינו מתכוין אף בפסיק רישי' שרי ואמרינן גבי מילה לקוץ הוא מתכוין ובקטן באומר אבי הבן. ומקשינן אי איכא אחר ליעבד אחר דהא אפשר לקיים שניהם כו' והנה לפי מאי דפסקינן דדבר שאינו מתכוין מותר כאן אף בפסיק רישי' אם כן הו"ל למכתב דלא יתכוין ולא יעשה איסור וגם בקטן ימול אחר כדי שלא יכוין אבי הבן כו' וצע"ג עכ"ל ומה שנראה לענ"ד בזה, דהנה מדקשה בגמרא הא למה לי קרא דבר שאין מתכוין הוא ולא מפליג בין אב לאחר, משמע דבסתמא כיון דמתכוין למולו הוי אין מתכוין לקציצת בהרת, וכן נמי מדקאמר אח"כ ואביי אליבא דר"ש האי בשר מאי עביד לי' כו' באומר לקוץ בהרתו הוא מכוין משמע דוקא באומר מפורש שהוא מכוין לקוץ. אבל בסתמא אמרינן דאינו מתכוין לקוץ רק למול, וא"כ מה שמק' ואי איכא אחר ליעבד אחר היינו עלה דמסיק באומר לקוץ הוא מתכוין אז ימול אחר שאינו מתכוין אבל היכא דא"א בפירוש דלקוץ בהרתו הוא מתכוין, אז כך הוא אב כמו אחר. וע"כ לא כ' הרמב"ם דוקא באינו מתכוין, כמו שהקשה במשנה למלך בפרק י' מהלכות טומאת צרעת, גבי מילה משום דמסתמא מכוין רק לקיים מצות מילה אבל לא לקוץ בהרתו. אך כתב כן שם בפרק י' הל' ח' מהל' טומאת צרעת ומותר למצורע לישא במוט על כתיפו שיש בה הצרעת כו' והוא שלא נתכוין לכך, משום דלא קעביד מצוה אפשר דבסתמא נמי כונתו לכך:
אחר זמן רב ראיתי בירחון הפרדס חלק ח' חוברת ג' תשובה בענין זה מהרב הגאון ר' שמחה זעליג שליט"א מבריסק, וכתב להתיר פתיחת דלת המכונה עפ"י דעת הערוך דפסיק רישי' דלא ניחא לי' מותר וגם לא איכפת לי' מותר. והנה אף שיש לצרף דעת הערוך לעוד צדדי היתר, אך הלא רבים חולקים עליו. ומה שכתב וז"ל כבר העיר רבינו הבית יוסף בשו"ע סימן ש"ך סעיף י"ח דמנהג העולם כהערוך, לענ"ד נראה דלא לכל דבר בפסיק רישי' דלא ניחא ליה כתב דמנהג העולם כהערוך, רק לגבי חבית שפקקו בפקק של פשתן, כמו שכתב שם מפורש וז"ל ויש ללמד עליהם זכות דכיון דהברזא ארוכה חוץ לנעורת ואין יד מגעת לנעורת מותר מידי דהוי אספוג שיש לו בית אחיזה עכ"ל. וכן משמע מרבינו ירוחם שהוא המקור לדברי הב"י. וז"ל בנתיב י"ב חלק י"ד ולפי דברי הערוך מה שנהגו שחבית פקוקה הנקב שלה בפשתן ומסירין הפקק ליקח ממנו יין ונוהגין בו היתר עכ"ל, ומשמע דרק בפקק של חבית נוהגין היתר מטעם שכתב המחבר, אבל לא בכל פסיק רישי' בדבר שלא ניחא לי':
וראי' לזה דבאו"ח סימן שי"ב כתב המחבר היה צריך כו' לא ימשמש בשבת כדרך שמשמש בחול כו' משום השרת נימין, וזה הוא כפירש"י בשבת (דף פ"א ע"א) וכמו שכתבו התוס' דהוי פסיק ריש׳י, ובאור זרוע הלכות שבת סימן נ"ט, הקשה מזה על הערוך וז"ל ולדברי הערוך אמאי אסור והא לא ניחא לי' בהשרת נימין, ותירץ דהערוך יפרש כרבינו חננאל דלמשמש בצרור, היינו להחליקו, ואם כן המחבר שכתב כפירש"י משום השרת נימין, לדברי הערוך מותר, ומ"ט לא כתב דנוהגין בזה היתר כדברי הערוך, דהא לא ניחא לי' א"ו דלאו לכל מילי המנהג כהערוך, רק בפקק של חבית: