אור ברסלב

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק אורח חיים · סימן ד

סימן ג

בע"ה יום ה' י"ט סיון תרצ"א סט. לואיס. להרב המופלג בתורה ויראה מהור"ר נחום לערנער בפילדלפיא

אשר שאל אם מותר לקרות למפטיר שני נערים שנעשו בעלי מצוה זה אחר זה. הנה בפשוטו י"ל דהא כתבו האחרונים דלהכי נקראת הפטרה מלשון אין מפטירין אחר הפסח שהוא לשון סילוק יעיין באלי' רבה סימן רפ"ד. ואם כן כיון שכבר קרא אחד והוה סילוק לשחרית, איך יקרא עוד אחד כיון דבקריאת הראשון כבר נסתלקו מהסדר של תפילת שחרית. ועוד הא עיקר קריאת הפטרה היא תקנה רק לאחר קריאת התורה כמבואר בתשובות הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סימן קצ"ט דבמקום שלא קראו בתורה אסור לקרות הפטרה שלא נתקנה אלא אחר קריאת ס"ת, והביאו הב"י באו"ח סימן רפ"ד, וא"כ הכ"נ הפטרה אחת תקנו לקרות ולא שתי הפטורות:

ונ"ל להביא ראי' לזה מהא דכתב הריב"ש בתשו' סימן ל"ו אם ראוי למנוע שלא יהיו שנים מפטירין בנביא ולברך דאיכא משום ברכה לבטלה כו' עכ"ל ומדכתב שאין לברך שנים דאיכא משום ברכה לבטלה, משמע דאם מברכים שנים זה אחר זה איכא ברכה לבטלה דאין לומר דבזה אחר זה אין איסור משום ברכה לבטלה, רק כששנים מברכים ביחד, הא אדרבא אז ליכא ברכה לבטלה כמו שכתב באלי' רבה או"ח סימן תרס"ט ס"ק י"ב כשקורין שנים, כיון דעצם הקריאה היא כדין אין איסור משום ברכה לבטלה, רק משום דתרי קלי לא מישתמעי, כמבואר ברש"י מגילה (דף כ"א ע"ב) וכן הוא בירושלמי ברכות (פרק ה' הל' ג') וטעמו של הריב"ש הוא מפני שכבר קראו המפטיר פעם אחת אין להוסיף ולקרא עוד פעם שנית דלהכי לא תקנו. מה שאין כן בקריאת התורה תקנו גם לקרא פעם שנית באותה פרשה עצמה כמו שכתב הריב"ש בעצמו בתשובה סימן פ"ד ומשום הכי לא הוי ברכה לבטלה:

ועוד יש להביא ראי' מהא דכתב בספר ברכי יוסף או"ח סימן רפ"ד לחקור אם יש שני חיובים למפטיר, אחד שהוא יום שמת אביו ואחד יום שמתו אביו ואמו מי יקרא למפטיר ומי ידחה, ומ"ט לא קאמר דיקראו שניהם זה אחר זה, א"ו דזה א"א כיון דכבר קרא אחד ויצאו כבר התקנה אין להוסיף לקרא עוד אחר. ובתשובות מים רבים להגאון ר' רפאל מילדולא ז"ל חלק או"ת סימן י"א וסימן י"ב חקר לישב המנהג שנהגו כשיש חתן בבהכ"נ שאחרי ההפטורה קודם שאמר הברכות האחרונות קרא אחר הפסוקים שוש אשיש בלא ברכה ואח"כ גמר הראשון הברכות האחרונות, ואף שאין מדלגים מנביא לנביא כיון שאין כאן אלא שהייה מועטת כשאחר קורא, וגם על זה כתב שהוא רק לבחור הרע במיעוטו וכדי דלא ליתי לאנצויי מפני שכבר נהגו, אבל שיאמר אחר עוד פעם ההפטרה בברכות, זה לא ניתן להאמר דבודאי הוה ברכה שאינה צריכה. ובשו"ת דבר משה להגאון ר' משה אמארילייו ז"ל חלק או"ח סימן כ"ה כתב מפטיר שברך ברכות הפטורה וקרא הפטרת השבוע, ושוב נזכר שטעה שהיל"ל הפטורת מחר חדש, דאין לחזור ולברך עכ"ד ומכל שכן אם קרא הפטורה של השבוע שאין לברך ולקרות פעם שנית אותה הפטורה עצמה:

וראיתי בספר אחד בשם משנת יעבץ שהתיר לקרא שני נערים למפטיר זה אחר זה, וכל דבריו אין בהם ממש. הא דהביא ממה שכתב אא"ז בנודע ביהודה תנינא חלק או"ח סימן ט"ו וז"ל ועל דבר גורם ברכה שאינה צריכה אין צריך תשובה על זה. ואם כן לא יהיו רשאים להתחלק לחבורות לקרות בתורה ונימא כיון שבהכ"נ מחזיק את כולם יהיו כולם באותו בהכ"נ, הא ודאי ליתא, וכל אחד רוצה לזכות בעלית התורה והם לא נתכונו לצאת בברכות של הראשונים, ובפרט לדידן שכל אחד מהעולים מברך עכ"ל. וכן הביא ממה שכתב באור זרע שאפשר לקרות בפרשת השבוע ב' פעמים בחתונה אם לא גמרו לקרות לתורה כל המחותנים, דהיינו דוקא לקרות בתורה שכבר נפסק הדין שמוסיפין הקרואים וכל אחד מברך לעצמו ואז כשמתחלקים לחבורות צריכים לקרות גם מפטיר דנתקן לאחר קריאת התורה, גם זה תקנו לקרא פעם שנית מה שקראו כבר. אבל לקרא מפטיר פעם שנית וההפטורה השניה תהיה בלא קריאה התורה זה אסור כמו שהבאתי לעיל מתשובות הרשב"א המיוחסות להרמב"ן, וכל הדברים שהביא המחבר הזה סובבים על קריאת התורה, ואין זה ענין כלל למפטיר. ומבואר בירושלמי ברכות (פרק ה' הל' ג') תני שנים קורין בתורה ואין שנים מפטירין בנביא א"ר עולא קרויות בתורה ואין קרויות בנביא ובפי' מהר"ש סירילאו ז"ל תני שנים קורין בתורה כמפרש עולא קרויות בתורה שמפסיק זה ואחר קורא זה, מה שאין כן בנביא דאין מפטיר זה וחוזר ומפטיר זה אלא אחד הוא דגומרה עכ"ל מזה משמע שהפטורה אין שנים קורין בשום אופן. ועי' ג"כ מש"כ הריב"ש בתשו' סימן מ' וסימן קי"ב:

ובענין ברכה שאינה צריכה אם היא כברכה לבטלה כבר האריכו האחרונים בזה, ושמעתי מרב גדול אחד שדייק מהא דהרמב"ם בפרק ג' מהל' עבודת יוה"כ לא הביא טעמו של ריש לקיש דלכך הכהן הגדול קורא פרשת ובעשור שבחומש הפקודים בעל פה משום ברכה שאינה צריכה והביא רק טעמא דפגמא, משום דטעמא דברכה שאינה צריכה לא שייך בהא דברכה דצריכה היא משום דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. וכן כתב הגאון ר' שלמה הכהן מוילנא ז"ל בספר שו"ת שערי תודה חלק א' והנה מה שכתב שם שהרמב"ם ס"ל דברכה שאינה צריכה היא מדרבנן, הנה הרמב"ם בתשובה בספר פאר הדור סימן ק"ה הביאו בספר ברכי יוסף או"ח סימן מ"ו ס"ק ו' וז"ל הרמב"ם שם בתשובה על מה שנשאל על מה שנהגו בצור לקרות המגילה בי"ד וט"ו באדר מספק אם היא מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, ומברכים בשניהם. על זה השיב דמפני הספק ראוי לקרות בשניהם. אבל בלא ברכה מפני שהיא ברכה שאינה צריכה ואיסור דאורייתא היא שנושא ש"ש לבטלה ואין ראוי לעשות כן מפני הספק. וזה כלל גדול שבכל מצוה בין דאורייתא ובין דרבנן אם נסתפקנו בה אם יברך או לו עושה אותה בלא ברכה כו' עכ"ל, וזה הוא כדעת המג"א בסימן רט"ו ס"ק ו' בדעת הרמב"ם, וכבר האריכו האחרונים בזה:

ובעצם הך בדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה כבר העירו מזה בתוספות ישנים ביומא (דף ע') והריטב"א בחי' ביומא שם הביא הירושלמי יומא (פרק ז' הל' א') וז"ל הקשו בירושלמי והא קתני קורא אחרי מות ואך בעשור ופריק שניא היא מפני שהיא סדרו של יום, תדע דאמר ריש לקיש בכל מקום אתה אסור לקרא על פה וכאן קורא על פה ע"כ ונראה שכך פירושו דאך בעשור התירו לגלול ולא חשו לטורח הציבור כיון שהוא צריך לסדרו של יום. אבל לחזור ולגלול בעשור שבחומש הפקודים אינו אלא כמגיד עבודת היום לפיכך התירוהו בעל פה, דאי לא הא קיימא לן דאסור לקרא על פה דברים שבכתב, ומן הירושלמי הזה למדנו תירוץ למה שהקשו היאך היה קורא כהן דברים שבכתב על פה. ועוד פרשת ק"ש ופרשת את קרבני לחמי וגם פסוקים אחרים שאנו קורין בבית הכנסת על פה כו' והנכון בזה מה שנראה מן הירושלמי שלא אסרו לקרא על פה אלא דברים שבכתב שהם מחובת קריאה בצבור. אבל פסוקים שאדם קורא לשנון בעלמא או דרך שבח ותפילה והודאה אינו בכלל זה עכ"ל ואם כן כיון דאינו אלא כמגיד עבודת היום אין כאן איסור משום דברים שבכתב אין רשאי לאומרם בעל פה וכן משמע מדברי הרמב"ם בנוסח התפילה בסדר תפילות שהביא כמה פסוקי תורה, ומשמע דיכול לאומרם בע"פ כיון דאינן אלא בדרך שבח ותפילה והודאה אין איסור לאומרם בעל פה:

ועוד נראה לענ"ד בהא דהרמב"ם לא הביא טעמו של ריש לקיש משום ברכה שאינה צריכה, דהנה הט"ז ביור"ד סימן רע"ט ס"ק ב' הקשה וז"ל למה צריך ברכה אחרת בס"ת אחרת גבי כ"ג ולא סגי במה שבירך תחילה וכיון גם על השניה כו' ונ"ל ברור דשאני ס"ת של כ"ג דיש שני מצות לפניו תחילה, ובתחילה יודע שצריך לעשות שתי מצות ואין לאחת שייכות פטור בחברתה כו עכ"ל, אך לפי מה שמבואר ברמב"ם הל' תפילין פרק ד' הלכה ד' דתפילין הוין שתי מצות, ומ"מ כתב בהל' ה' שם כשמניח שתיהן מברך ברכה אחת, אם כן לדידי' אפשר דמברך על ספר הראשון ופוטר גם השני, וממילא אין כאן ברכה שאינה צריכה ומשו"ה הביא רק טעמא דחשש פגמא, ור"ל ס"ל כשיטת הט"ז:

ובזה יהא ניחא אליבא דהרמב"ם, דאי נימא משום ברכה דאינה צריכה מאי מהני הא דיקרא על פה, הא הרמב"ם לשיטתו דעיקר מצוה היא הקריאה ואפילו קרא על פה גם כן היא המצוה ומברכים עליה, עיין מה שכתב הב"ח ביור"ד סימן רע"ט, אם כן גם על פה צריך לברך לשיטתו, אלא פשוט דס"ל כיון שברך על הראשון עולה הברכה גם על השני, ורק משום טעמא דפגמא קורא על פה:

תוכן העניינים

תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה