תשובה שלמה אורח חיים יורה דעה מהדורא תנינא· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק אורח חיים · סימן ג
להרב הגאון כו' ר' ישראל פורת נ"י
מה ששאל אם מותר לערוך מחולות וריקודים בהחדר הגדול שאצל בהכ"נ שעל גבי בית המדרש והאכסדראות של בית הכנסת, שעד עתה לא הרשו לזה, וגם מפני אשר בי"נ פותחים חלונות מהחדר הזה אל ביהכ"נ ומתפללים שם:
הנה במרדכי פ"ק דשבת סימן רכ"ח כתב וז"ל כתב רבינו מאיר איני יודע איסור גמור להשתמש בעליה שע"ג ביהכ"נ כמו שכתב ר"י דאפילו גגין ועליות לא נתקדשו. מיהו יש ליזהר מלהשתמש בעליות שעל גבי בהכ"נ תשמיש של גנאי כגון לשכב שם כו' עכ"ל וכ"כ בחי' אנשי שם, ומזה אפסוק באו"ח סי' קנ"א סעיף י"ב דיש ליזהר מלהשתמש בעליות שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי, ובירושלמי מגילה (פרק ג' הל' ג') איתא א"ר חייה בר בא ר' יוחנן מיקל לנשיא דשטחין בגדיהן על אוירא דבי מדרשא וכתב בשירי קרבן שמכאן הוא המקור לדברי ר"י שבמרדכי שאסור להשתמש על גבי עליות בהכ"נ:
והנה לכאורה תקשה מהך ירושלמי לרבינו מאיר שבמרדכי שכתב איני יודע איסור גמור להשתמש בעליה שע"ג בהכ"נ, והא מבואר בירושלמי שאסור, ועוד הא משנה שלמה שנינו במגילה (דף כ"ח ע"א) דאף בית הכנסת שחרב אין שוטחין על גגו פירות. וראיתי בביאור הלכה לבעל משנה ברורה שכתב וז"ל אבל להשתמש על גג בהכ"נ כגון לשטוח עליו בגדים לייבש או פירות במקום שהגגגות שוים שהוא מקום גלוי לכל פשיטא דאסור ומשנה שלמה היא במגילה (כ"ח) כו' ולענין שטיחת בגדים מוזכר בירושלמי בהדיא לאיסור עכ"ל ולפ"ז לא תקשה על רבינו מאיר דאיהו מיירי באופן שאינו גלוי לכל, אבל באופן שגלוי לכל גם איהו מודה דאסור, וא"כ לערוך ריקודים ומחולות דאושי מלתא טובא והוה גלוי לכל פשיטא דאסור אליבא דכ"ע, מלבד מה דאיכא איסורא מצד איסור דאבתרייהו דג"ע כמובן:
והנה בהא דמתפללים שם בי"נ יש להעיר לכאורה, כיון דאין מתפללים שם בקביעות כל השנה אפשר דאין בזה משום קדושת בהכ"נ כמבואר במגילה (דף כ"ו ע"א) הרחוב אין בו משום קדושה ור' מנחם בר' יוסי מ"ט הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות, רבנן ההוא אקראי בעלמא, ופירש"י אקראי הוה שמעמד הזה אינו חוזר חלילה עד חצי שנה:
אך עצם הך מלתא צריך בירור איזה שיעור אתה נותן לה דאינו נקרא אקראי. והנה בתשו' מהרי"ט חלק יור"ד סימן ד' הביאו המגן אברהם סימן קנ"ד ס"ק א' וז"ל ומ"מ בחצרות אלו של ב"ה קרוב הדבר לדמותו לרחוב דאקראי בעלמא הוא ושמא הואיל ומתפללים שם תדיר כל זמן שנדחקים אעפ"י שהוא אקראי לגבי זה המתפלל, המקום נעשה קבע לעצלנים עכ"ל, וע"ז יש לתמוה דהא פסק בשו"ע סי' קנ"ד סעי' ב' השוכרים בית ומתפללים בו אין לו דין ב"ה אעפ"י שמתפללים בו תדיר. והנה בבבא בתרא (דף ג' ע"ב) מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא ובנו בי סיתווא בקייטא. ולפי פירש"י שהיה להם שני בתי כנסיות, אחד לקייץ ואחד לימות החורף, ואף שהיו מתפללים שם רק חצי שנה מ"מ קדושתם עליהם ולא מיקרי אקראי:
והנראה בזה לפי המבואר בירושלמי מגילה (פרק ג' הל' א') ונדרים (פרק ט' הל' ב') עד כדון שבנייה לשם כנסת בנייה לשם חצר והקדישה מהו נישמעינה מן הדא קונם לבית זה שאינו נכנס ונעשה לבית הכנסת, הדא אמרה בנייה לשם חצר והקדישה קדשה. אימת היא קדושה מיד או בשעת תשמיש כו' ומה אילו שנעשו לשם ספר אינן קדושות אלא בשעת תשמיש זו שבנייה לשם חצר לא כ"ש. וזה הוא המקור לדברי המחבר בסי' קנ"ג סעי' ח' בנו בית סתם כו' אינו קדוש עד שיתפללו בו אפי' אם בנאוהו לשם ב"ה וכיון שהתפללו בו אורחים אפילו לפי שעה, כיון שהיה מיוחד לתפילה קדוש יע"ש. ולפ"ז פשוט הוא דאם נבנה מתחלה לשם זה להתפלל בו אף בזמנים מיוחדים אין זה אקראי, כיון דהוה הזמנה ומעשה, ומשו"ה ניחא הא דב"ב דבי קייטא וסיתווא דהתם נבנו לשם כך להתפלל בהם וכיון שמתפללים בהם אף אם רק בזמנים מיוחדים, יש עליהם קדושת בהכ"נ, אבל אי לא אזמניה אף דהתפללו אין בזה קדושת בהכ"נ, דהא קאמר בירושלמי דרק אם אקדשי' והתפלל אז חיילא קדושה, אבל אם התפלל בלא הזמנה, זה הוה אקראי ולא חיילא קדושה, וברחובה של עיר אף שמתפללים שם, הלא לא אזמני' לשם כך, ומשו"ה קאמרי רבנן הרחוב אין בו משום קדושה, ולפי זה חצרות בהכ"נ דמיירי בתשו' מהרי"ט גם כן לא הוזמנו לתפילה ואף שיחידים מתפללים שם הוה אקראי ואין בהם קדושת בהכ"נ. ומה שכתב מהרי"ט ושמא הואיל ומתפללים שם תדיר כל זמן שנדחקים כו' המקום נעשה קבע לעצלנים עכ"ל, היינו כיון דידוע בעת הבנין שהעצלנים מתפללים שם, הוה כהוזמנו לשם כך:
ובזה יש לתרץ מה שהקשה מהרי"ט על מהר"י חביב שכתב שבתי כנסיות שמתפללים בהם במלכות תוגרמה הם דומים לזה שאקראי בעלמא הוא וכל דירותינו בחצריהם ובטירותיהם הכל דרך עראי בשכירות חודש או שבת ואין בהם קדושה עכ"ד. וכתב ע"ז מהרי"ט וז"ל וחוכך אני להחמיר בזה, דנהי דמהני לן זה הטעם שלא יהא בו קדושה אחר שבטל או שחרב, אבל בזמן שמתפללים בהם יש בה קדושה וכענין שאמרו שם בבתי כנסיות שבבבל שעל תנאי הם עשויים, פירש"י ע"מ שישתמשו בהם וכתב הרא"ש והטור ולא מהני הנאה אלא למשתמש בו בחורבנו, אבל בישובו לא מהני בו תנאה עכ"ל. ולפי דבריו הלא יהיו דברי הטור והמחבר סותרים זא"ז, דהא בטור בסימן קנ"א בסוף הסימן והמחבר שם סעיף י' כתבו דמהני תנאה בחורבנו אבל לא בישובו. ובסימן קנ"ד סעיף ב' כתב השוכרים בית ומתפללים בו אין לו דין בהכ"נ, והמקור לזה לזה הוא דברי מהר"י חביב ז"ל:
ולפי מה שכתבתי כל זה ניחא, דמש"כ הרא"ש והטור דלא מהני תנאי בעודן בישובן, זהו בבהכ"נ שנבנה לשם כך וכבר התפללו בו, דהיינו הזמנה ומעשה בזה מהני תנאי רק בחורבנם, אבל מהר"י חביב מיירי כששוכרים ועושים בו מקום לתפילה דאין כאן הזמנה, כיון דגוף הבית אינו שלהם, ואם כן כיון שאין כאן הזמנה גם המעשה לא מהני דהוה אקראי ומשו"ה לא הוה בקדושת בהכ"נ:
שוב ראיתי בספר שו"ת חות יאיר סימן נ"ט שכתב וז"ל דיש לחלק דאין ראי' מרתובה של עיר, שכל עצם התפילה בתוכה אינו לקבוע מקום לקדושה, אדרבה הוא לבזות עצמינו בפרהסיא כו' ואף דיש גורסין שמתפללים בה גם במעמדות, כבר כתבו התוס' ורש"י דיש למוחקו כו' חדר שהוחזק באופן המועיל על שני זמנים בשנה להתפלל שם בימים ההם כמה ימים, ובפרט בימים הנבחרים בשנה כו' וכדקיי"ל שבני הכפרים כופין זה את זה לשכור מנין בימים הנוראים וכך נוהגים ב"י קדושים להזהר מאוד, ודאי הוה קבע לא אקראי עכ"ל. והנה מש"כ דרש"י ותוס' לא גרסי שמתפללים בה גם במעמדות, ולפי מה שכתבתי אף להנך דגרסי שמתפללים בה במעמדות גם כן ניחא, כיון דרחובה של עיר לא הוקדשה לכך הוה מעשה בלא הזמנה לכך דהוה אקראי, אך על כל פנים הא כתב גם כן דכיון דהוקדש להתפלל רק בימים נוראים הוה קבע לא אקראי, וכ"כ שם עוד בתשובה דאם אזמני' באופן הניכר שדעתו לעולם הוה קבוע אם התפלל בזמנים האלה:
ומעתה בנידון שלפנינו הרי בתחילת הבנין בנו את האולם באופן כזה להתפלל בו בי"נ וגם התפללו בו. אם כן יש כאן הזמנה ומעשה, ואין לעשות שם מילתא דבזיונא, ואף שנראה שעשו על תנאי לאכול ולשתות שם, הרי מבואר בכל הראשונים אף להנך דס"ל דמהני תנאי אף בעודם בישובם, מכל מקום למילתא דבזיונא לא מהני תנאי אף דהתנו לשאר מילי: