תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן לח
בע"ה יום א' אמור תרנ"ד בפ"ק "טאווראג" יצ"ו:
להמופלג מו"ה אליעזר בהרב מגירטעגאלי:
מה ששאל אם עבדים יכולים לקנות עבדים ולשחררם. הנה ביבמות (דף ס"ו ע"א) איתא ומנין לאשה שקנתה עבדים ועבדיו שקנו עבדים שיאכלו בתרומה שנאמר וכהן כי יקנה נפש. וע"ש בפירש"י והרשב"א. ומבואר מזה דעבד יכול לקנות עבד קנין גמור דאי לאו הכי איך יאכלו בתרומה מחמתי'. וכן פסק הרמב"ם בפרק ז' הלכה י"ח מהלכות תרומות. ובספר החינוך מצוה ר"פ כתב וז"ל, אבל אם העבד השני קנה שלישי אינו אוכל דכי יקנה הנפש קנין אמר רחמנא ולא קנין הקנין משמע דגם העבד שנקנה לעבד גם הוא יכול לקנות עבד. אלא שהעבד הזה אינו אוכל בתרומה. והנה בנזיר (דף ס"א ע"ב) תוד"ה אי הכי כתבו וז"ל, שכמו כן אין מוריש עבד א' שניתן לו על מנת שלא יהי' לרבו רשות בו שאינו קונה אותו כדפרישית ולא הם קונים זה מזה עכ"ל. וזה סותר להמבואר ביבמות דעבדים שקנו עבדים שאוכלים בתרומה. וכבר העיר מזה הגאון רעק"א בגליון הש"ס. ובשיטה מקובצת בנזיר שם הקשה על דברי התוס' דדוקא גבי עכו"ם הוא דאמרינן ולא הם קונין זה מזה ועבד יצא מכלל עכו"ם ולכל דיני קנינים דינו כישראל. ואפשר לדחוק בדברי התוספות דלכאורה שינו שם בלשונם ממה שכתבו לעיל, שכתבו ולא הם קונים זה מזה. ולא כתבו זה את זה כמו שכתבו לעיל. על כן אפשר לומר דכונתם במה שכתבו שאינו קונה אותו. היינו דאין היורש קונה אותו. ומה שכתבו ולא הם קונים זה מזה. היינו דאין היורש קונה ממנו מפני שעבד אין לו חייס ואינו מוריש לבנו וכמש"כ בדברי הגמרא בשיטה מקובצת שם. אך העבד בעצמו קונה עבד:
והנה כל זה הוא לשיטת הראשונים דאפשר שיקנה העבד בלא האדון. עיין מש"כ המרדכי בפ"ק דקידושין בשם הר"ר אלחנן דאם האדון מזכה לעבדו ע"י אחר קנה העבד. ועפ"י דברי הרמב"ם בפרק ג' מהלכות זכי' שכתב וכן אמר לעבד ע"מ שתאכל כו' וע"מ שתצא לחירות ע"מ שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות האדון שלך לא קנה האדון עכ"ל ועיין בפירש"י ובחידושי הרשב"א והריטב"א שם ביבמות:
ולפ"ז פשיטא דיכול גם לשחרר העבד שלו כיון שהוא שלו בקנין גמור. ועיין מש"כ הרשב"א בתי' בקידושין (דף כ"ג ע"ב) וז"ל שם, יש מדקדק דאדון שנתן מתנה לעבדו קנה העבד ואין האדון אוכל פירות כאשה מדאמרינן פרק חזקת הנותן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות שהרי השוו כאן העבד והאשה. וזה אינו דבהדיא אמרינן בפרק השולח גבי הכותב נכסיו לשני עבדיו דאם אמר חצי חצי אף עצמו לא קנה. כלומר דהוא אינו משוחרר. וכיון שכן אינו יכול לשחרר את חברו שלא קנאו דאין לו יד לקבל מתנה מיד רבו כו' עכ"ל. משמע מדבריו דאם הי' יכול לקנות להעבד השני אז הי' יכול לשחררו. ויש לעיין בתי' הרשב"א בגיטין (דף מ"ב) מה שכתב בשם הרמב"ן ז"ל. אבל להסוברים דאין קנין לעבד כלל בלא רבו. ע"כ מתרצים הסוגיא דיבמות כמש"כ התוס' שם דמיירי במפקיר עבדו ע"ש:
והנה הרשב"א והריטב"א ז"ל בחידושם בקידושין (דף כ"ג) כתבו וז"ל, תימא האיך אפשר לומר שאם אמר על מנת שאין לרבו רשות שיקנה רבו בע"כ של נותן והרי כפל תנאו כו' ויש מפרשים שהטעם מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה שתנאו בטל לפי שכל תנאי שעוקר את המעשה כו' יע"ש. וכתב בספר שער המלך פרק ו' מהלכות עבדים הלכה י"ב וז"ל, ותמיהא לי דהא קיי"ל דבדבר שבממון תנאו קיים. ובשלמא לרבא אמר ר"ש דס"ל שע"מ שאין לבעליך רשות בו פליגי ר"מ ורבנן ניחא. דר"מ ס"ל גבי שאר כסות ועונה דאפילו בדבר שבממון תנאו בטל. אכן לר"א דס"ל דבע"מ שאין לרבך רשות בו כ"ע לא פליגי דקנה הרב. קשה טובא מאתר דקיי"ל כר"י דבדבר שבממון תנאו קיים. וכ"כ הרמב"ן ז"ל בתשו' הביאו הרב התרומות שער ד' דהנותן מתנה לחבירו על מנת שלא ישתעבדו לבע"ח דתנאו קיים. אע"פ שמתנה על מה שכתוב בתורה דבדבר שבממון תנאו קיים וצ"ע כעת עכ"ל ולענ"ד נראה דלא קשה דהנה בטעמא דהאי מלתא דבדבר שבממון תנאו קיים כתבו הראשונים משום דממון ניתן למחילה עיין בשיטה מקובצת בבא מציעא (דף צ"ד). ועיין בכתובות (דף נ"ד) בתוספות ובשיטה מקובצת שם. וז"ל הרשב"א שם דטעמא דר' יהודה משום דס"ל האומר ע"מ שלא יהא לך עלי שאר כו' הכוונה היא שתמחול השאר והכסות. אבל אמר שאין לך עלי דין שאר וכסית לא מהני משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה עכ"ל. ואם כן לק"מ דהתם תנאו קיים כיון דלהאשה קאמר והיא מוחלת לו. אבל גבי עבד כשאומר להעבד ע"מ שאין לרבך רשות בו. אטו להרב קמתני כדי שימחול לו הא להעבד קמתני ומחילת העבד אינו כלום. וכן כתב מפורש הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל בקידושין (דף כ"ג) וז"ל, והראב"ד פירש דטעמא דמלתא משום דיד עבד כיד רבו לזכות לו לאדון אמרינן כו' דכשנתנו לעבד כאילו נתנו לרבו ממש וכשהתנה עם העבד כאילו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאים דעלמא דמתנה עם מקבל המתנה בעצמו יע"ש:
ומדבריו הרמב"ן שהביא גם כן לא קשה. דשם כשמתנה ע"מ שלא ישתעבדו לבע"ת לא גרע ממתנה ע"מ להחזיר. ואפשר דס"ל להרמב"ן כהני י"א שהביא הנמוקי יוסף ב"ב (דף קל"ז ע"ב) דגבי מחנה ע"מ להחזיר אם שעבדו בחובו בעודו בידו כו וי"א שאינו גובה עכ"ל. ואפשר דגם הרמב"ן ז"ל סבירא לי' הכי. חיים פישל עפשטיין.