אור ברסלב
תשובה שלמה - א חלק יורה דעה › סימן לד

תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן לד

סימן לג

בע"ה. יום ג' קדושים תר"ס רפ"ק "הראזאווא" יצ"ו. להרב הגדול מו"ה

מרדכי מאיר זילבערמאן הרב

בהרעסק יצ"ו:

אתמול קבלתי שאלתו בדבר אחד שקנה מחברו כל מצותיו בשכר מאה רו"כ ועתה חוזר בו הקונה. הנה להשיב בזה כמורה ודאין אין אני חפץ.

אך בשביל כבוד כת"ר אודיעהו בזה הערות אחדות שעלו על לבי:

הנה בשלטי הגבורים בב"ק פרק ח' כתב וז"ל. ולפי זה יעלה יפה מה שכתבתי דאדם יכול למכור המצות שלו ויעלו לאיש הקונה דהא יש להם ערך עשרה זהובים לאחד מיהו נראה דוקא מועיל הקנין במצוה שעתיד לעשות. אבל לא במצוה שעשה כבר. וכן עובדא דרבי הכי הוה שהוא חפץ לקנות המצוה שהי' עתיד לעשות אותו המין עכ"ל. ולכאורה אינני מבין מאי נפקותא איכא בין המצות שעשה להמצות שעתיד לעשות. ואדרבה אלה שעדיין עתיד לעשות איך יקנה הא הוה דבר שלא בא לעולם. ואולי כונתו, דכיון שכבר עשה המצוה א"כ מוכר רק השכר והשכר אי אפשר שיחול עליו דין מכירה. אבל קודם שעשה המצוה הרי אינו מוכר לו שכר המצוה רק פעולת המצוה והוה כאילו עשה בעצמו. משום שהמוכר נעשה כפועל שלו. ולכן יכול למכור הפעולה:.

אלא דמהא דבבא קמא (דף צ"א ע"ב) דמחייבינן לשלם עשרה זהובים לחוטף מצוה מחברו וכן איפסקא בחו"מ סימן שפ"ב. אינה ראי' לדבריו. דהתם כיון דאילו עשה הוא בעצמו הי' לו שכר והשני חטף ועשה אם כן הזיקו ממש ולכן חייבוהו חכמים לשלם לזה. וכן נמי בעובדא דרבי. כיון דבאמת ברכת המזון הי' שייך להצדוקי שהי' אורח אצל רבי. ומבואר בברכות (דף מ"ו ע"א) דא"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי בעה"ב בוצע ואורח מברך. ורבי רצה לעשות המצוה ולברך וא"כ יהי' לו השכר כיון שהוא יעשה המצוה ולא הצדוקי. ולכן רצה לשלם להצדוקי בעד השכר שהי' לו אילו הי' הוא המברך. ואולי שזהו גם כן כונת השלטי הגבורים במה שכתב שמועיל הקנין במצות שעתיד לעשות. דהיינו שהוא הקונה יעשה מה שהמוכר הי' צריך לעשות. וזהו ג"כ מה שכתב וכן עובדא דרבי הכי הוה שהוא חפץ לקנות המצוה שהי' עתיד לעשות אותו המין. היינו גם כן שהוא יעשה ולא המין:

ואין להביא ראי' מסוטה (דף כ"א ע"א) מאי בוז יבוזו לו אמר עולא לא כשמעון אחי עזרי' כו' ופירש"י ז"ל שמעון כו' ולמד תורה ע"י אחיו שהי' עוסק בפרקמטיא כדי שיחלוק בזכות למודו של שמעון עכ"ל. דאפשר שהכונה היא דבזכות מה שתמך ביד שמעון ללמוד ויש בידו מצות התומך לת"ח ומהנהו מנכסיו, אי נמי הוו כשנים שנשתתפו יחד שמעון בלא תמיכת עזרי' לא הי' יכול ללמוד. לכן יגיע שכר הלימוד גם לעזרי' ואין זה נוטל משכר זה כלום. אבל אם יכול למכור מצותיו אין ראי' משם. אלא דלכאורה יש להביא ראי' משם איפכא דאמרינן שם הלל ושכנא כו' אמר לי' תא ונפלוג יצאה ב"ק ואמרה אם יתן איש את כל הון ביתו וגו' משמע דאינם יכולים לחלוק. ואולי אפשר דיכולים היו לחלוק אך דלא התרצה הלל. וכונת הכתוב הוא שבוז יבוזו לו שלא ישמעו לדבריו ויתעבו כספו ולא יחפצו לחלוק עמדו אף דאם יחפצו אפשר לחלוק. אי נמי התם בתלמוד תורה משתעי ותלמוד תורה שאני יע"ש בסוגיא. אבל מצות אפשר דיכולים ליקח. ויעוין במג"א או"ח סימן ש"ו ס"ק ט"ו:

ומה שכתב כת"ר שצדוקי אין לו חלק בעלמא. דאתי ורק הקב"ה נותן לו חלקוו בעוה"ז ולכן יכול ליקח צצדוקי משא"כ בישראל. דבר זה לא נהירא לי. דהא כשיקנה הוא המצות מהצדוקי אם הוא אינו צדוקי בודאי יקבל שכרו לעוה"ב א"כ לגבי דידי' סו"ס הוא דבר שלא בא לעולם. ועוד הא המצות שעדיין לא עשה וגם השכר שלא קבל עוד הוא דבר שלא בא עוד לעולם. ועוד אטו מי שאינו צדוקי אינו מקבל שכר מצוה בהאי עלמא. ועיין קידושין (דף ל"ט). ואף דאי שכר מצות בהאי עלמא ליכא. מ"מ הא איכא המצות שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז. ולפי סברא זו אלו הפירות שאוכל בעוה"ז יכול לקנות. וכיון שכן יהא תלוי במחלוקת הפוסקים במרדכי פרק מי שמת גבי קני את וחמור והובאו הדברים בחו"מ סימן ר"ג סעיף י' ברמ"א. ועיין בסימן ר"ט סעיף ד' ברמ"א. וכן גם בשלטי הגבורים מביא ראי' מהך דרבי ואינו מחלק בין צדוקי לישראל:

שוב ראיתי למורי הגאון הנצי"ב ז"ל בספר שו"ת משיב דבר ח"ג סימן י"ד שחקר ג"כ בכה"ג וכתב וז"ל. אבל באמת אין בזה הקנין שום חלות ושעבוד כלל כו' שהרי הוא דבר שלא בא לעולם ואפילו למ"ד אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אין הקנין חל אלא לאתר שבא לעולם כדאיתא בב"מ (דף ס"י) המוכר פירות דקל לחברו אמר רב הונא עד שלא בא לעולם יכול לחזור בו משבא לעולם אין יכול לחזור דקסבר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם בשעת המכר שיהי' המכר חל משבא לעולם. וכאן אפילו לא חזר עד מותו ואח"כ חל חלקו בעוה"ב שוב אין המכר חל לאחר מיתה כדאיתא בבבא בתרא (דף קל"ה) שאין מכר ומתנה לאחר מיתה. כדפירש רשב"ם בד"ה ואיזו היא כו' שהרי אין כח לאדם ליתן מקודם לכן דבר שלא יוכל להקנות באותו הזמן שהוא רוצה שתתקיים המתנה ואחר מיתה האיך יכול אדם ליתן אחר שמת ונקבר עכ"ל. ולענ"ד הי' נראה דתיכף כשאדם עושה מצוה שכרו כבר נקנה לו והרי הוא מוכן ומזומן לו. ואין זה כשכירות שאינה משתלמת אלא לבסוף. דהא חזינן דמצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז ששכרן משתלם תיכף כל מצוה ומצוה לאחר עשייתה. וכן מורה הלשון בפאה פרק א' מ"א ושבת (דף קכ"ז ע"א) אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב. שאינו אומר שהקרן משתלם לעוה"ב אלא שקיים. היינו שכבר הוא שלו ומונח ומזומן לו לעוה"ב. וא"כ אפשר דהמכר חל לאחר עשיית המצוה אף כשהוא בחיים אם לא חזר בו קודם עשיית המצוה. ואף לר' יעקב דס"ל בקידושין (דף ל"ט) דשכר מצות בהאי עלמא ליכא. ומשמע דאין שום שייכות זכי' בשכר מצות בעוד האדם בחיים. וכן מורה לכאורה לשון הרמב"ם בפרק ט' ה"א מהל' תשובה דהשכר היא חיי העולם הבא. א"כ בזה אין שום שייכות זכי' בחיי האדם. אעפ"כ הא הפירות שאדם אוכל בעוה"ז זוכה הוא בעוה"ז. וכן כתב שם הרמב"ם וז"ל ובזמן שאנו עושים כל מצות התורה יגיעו אלינו טובות העולם הזה כולן כו' אין אותן הטובות הן סוף מתן שכרן של מצות כו' עכ"ל. וא"כ הם חלק מהשכר לא כל השכר. אבל עכ"פ בחלק מהשכר יש לו לאדם זכי' בעוה"ז. והוה לפ"ז דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם דהוה מחלוקת הפוסקים וכמש"ל. ואף דעכשיו בשעת הקנין כל השכר הוא דבר שלא בא לעולם. אך כשבא לעולם השכר שמקבל בעוה"ז ואינו חוזר בו הרי נגמר קנינו ועכשיו הוא דבר שבא לעולם ונקנה עמדו גם כן השכר שלא בא לעולם:

אכן באמת כאן ליכא למימר דיקנה הדבר שלא בא לעולם ביחד עם הבא לעולם. דבספר שער המלך הלכות מכירה פרק כ"ב הל"ה כתב דאף לדעת הי"א דקנה הכל אינו אלא דוקא במקנה מעות ומטלטלין כיון דשייך בהו קנין בהגבהה או במשיכה. משו"ה אמרינן נמי דחל עליו הקנין בחליפין מטעם מיגו. מה שאין כן בדבר שלא בא לעולם דלא שייך בהו קנין כלל. וכ"כ הסמ"ע בחו"מ סימן ר"ג ס"ק י"ט:

והנה רבים מהאחרונים נקטו בזה לעיקר דאף אי מקנה דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם ג"כ קנה להאי י"א. ומה שהקשה על זה בספר שער המלך שם מהך דב"ב (דף קכ"ז) דקאמר לר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' אמאי לא פריך לרבנן נמי דיהא נאמן לומר זה בני בכור במיגו דאי בעי מקנה לי' דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם. והנה זה לא קשה בפשיטות דהא איצטריך להיכי דאין לו עתה נכסים בכדי שיקנה עמהם הנכסים שלא באו עוד לעולם. ומה שכתב בשער המלך שזה הוא דוחק אינו נראה כלל. דאטו הוא דחוק יותר ממה דאוקי אליבא דר' מאיר בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס. אלא דהקשה נמי מדף קכ"ד תניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם רבי אומר בכור נוטל פי שנים בשבח כו' מ"ט דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מחנה קריי' רחמנא מה מתנה עד דמטי לידי' כו' ופי' רשב"ם עד דמטי לידי' כו' ונותן אינו יכול ליתן לאחרים דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והשתא אם איתא דכל היכא דמקנה דבר שלא בא לעולם עם דבר שבא לעולם קנה. א"כ הן לו יהי' דמתנה קריי' רחמנא הא מתנה גופא כל כה"ג דבכור דמקנה לו דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע קנה וצ"ע עכ"ל:

והנראה לפענ"ד לתרץ ע"פ מה שכתב אא"ז בספר נודע ביהודה מה"ק חלק חו"מ סימן כ"ו וז"ל. דהרי טעמא דרב המנונא שאמר בב"ב (דף קמ"ג) דאם אמר קני את וחמור לא אמר כלום פירש רשב"ם כיון דבקנין אחד שיתף לשניהם לא הי' דעתו להקנות זה בלא זה כו' דימה המרדכי כו' י"א דלא קנה והיינו כרב המנונא כו' דהיינו שהקנה לו דבר שלא בא לעולם אבל עביד דאתי כגון פירות דקל. לכך אנו אומרים ג"כ אולי לא כיון להקנות גם מה שיש לו אם לא שיקנה גם הפירות דקל. אבל במקנה רכוש שיש לו והקנה לו כל מה שיהי' לו בשעת מותו אפילו מזכיר בפירוש שמקנה לו גם כל הרכוש אשר ירכוש עוד עד יום מותו. בזה ודאי אף שלא קנה הנכסים אשר רכש אח"כ. אבל הנכסים שהיו בשעת קנין קנה. דכאן ל"ל שלא רצה להקנות הנכסים שיש לו עתה אם לא יקנה גם הנכסים שיבואו אח"כ. דהרי אף אם הי' מועיל הקנין לדבר שלא בא לעולם. מ"מ אטו ידע בודאי שיתופסו לו נכסים אח"כ. אולי לא ירויח כלום או אולי ימות לשעתו. א"כ אף לפי דעתו שיש לזה קנין. מ"מ אינו ודאי אצלו שיבואו. וא"כ בודאי לא קפיד לתלות זה בזה. ולכן בודאי קנה נכסים שהיו בעין עכ"ל. ומעתה אף אנו נאמר דלי"א דקנה הכל. נמי אינו אלא היכא דעבידי דאתי דע"כ יהי' בעולם. וא"כ כי היכא דהקנה לו הדבר שבא לעולם גם כן הקנה לו הדבר שלא בא לעולם. אבל אם הדבר שלא בא לעולם אפשר דלא יבוא כלל. בזה לא נחית להקנות לו הדבר שלא בא לעולם כי אם הדבר שבא לעולם לחוד:

והנה אם כי יש לחלק דלא דמי לדברי אא"ז, דהתם כיון דאם לא יבוא לעולם כלל ע"כ הקנה לו הדבר שבא לעולם לחוד. וא"כ אמרינן נמי דהאינו בא לעולם אינו מעכב מקנינו מלקנות הדבר שבא לעולם. אבל הכא להי"א דקנה הכל נחית להקנות לו הכל. ואם יבא לעולם יבא ויקנה. ואם לא יבא אז אין לו מה לקנות. אבל לפי ראיית אא"ז גם הכא מוכרח לומר כן. דז"ל והנה הבע"ת בשער מ"ג חלק ד' הביא תוספתא וז"ל הנותן מתנה לחבירו ממה שקנה וממה שיקנה לא זכה במה שיקנה כדאיתא בתוספתא כו'. הרי שבזה שיקנה לא זכה אבל במה שקנה זכה. ואיך פסק המרדכי בשם הי"א שם שאם הקנה מטבע עם מטלטלין שלא זכה אף המטלטלין. אלא ודאי שאני בהקנה מה שקנה ומה שיקנה שגם להמקנה עצמו אינו ברור שבודאי יוסיף עוד רכוש ונכסים ולכך אי אפשר לומר שתלאן זה בזה בקפידא וכנ"ל עכ"ל. וא"כ תקשה נמי דהא קא חזינן בתוספתא דקנה רק מה שקנה כבר אבל לא מה שיקנה. ואיך פסק המרדכי בשם י"א דקנה הכל. א"ו דהתם אינו ברור שיקנה עוד ומשו"ה לא נחית להקנות לו אף הדבר שלא בא לעולם. אבל אי הוה עבידי דאתי נחית לקנינא ומקנה לו אף הדבר שלא בא לעולם. אבל אי הוי לא עביד דאתי לא נחית להקנות לו:

ומעתה סרו תלונות הגאון בעל שער המלך דהתם נמי מי יאמר דיקנה עוד נכסים. ולכן אי אפשר להקנות לו אף עם הדבר שבא לעולם. ודברי הי"א דוקא דעבידי דאתו. והנה התוס' שם (בדף קכ"ז ע"ב) בד"ה בנכסים ז"ל הכי נמי הו"מ לשנוי בנכסים דלא עבידי דאתו אלא חדא מתרי טעמי נקט עכ"ל. ולפי זה הא דקאמר בנכסים שנפלו לאחר מכאן ע"כ דהוו עבידי דאתו ובזה גם לרבנן מצי להקנות לו ביחד עם הדבר שבא לעולם. אלא מאן יימר לן דהי"א לא יסבור כהאי תירוצא בתוס' ב"ב (דף ע"ט) דהיכא דליכא אלא חד מי יימר חשיב עבידי דאתו. וא"כ בנכסים שיפלו לו לאחר מכאן לר"מ הוי עבידי דאתו ומ"מ אפשר דלא יבואו:

ואפשר לומר דכאן גרע יותר מנידון הי"א שבמרדכי דס"ל דדבר שבא לעולם ביחד עם דבר שלא בא לעולם דקני. דהתם הבא לעולם הוא בודאי ישנו בעולם והקנין חל עליו בודאי. אבל כאן אין הדבר ברור דהבא לעולם עצמו ישנו בעולם. דמי יודע אם יש לו כלל מצות כאלה שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה:

ועלה דהקשה בספר שער המלך מהא דב"ב (דף קכ"ד) אין הבכור נוטל פי שנים בשבח כו'. ופירש רשב"ם דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כו' הא מתנה גופה כל כה"ג דבכור דמקנה לו דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם לכ"ע קנה עכ"ל. תמוה לי דהא התם מיירי בשבח ששבחו לאחר מיתה. וא"כ לו יהא נמי דדבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם קנה. מ"מ לא עדיף מדבר שלא בא לעולם לר"מ דקנה. ומ"מ לאחר מיחה גם כן לא קנה. ומי נותן לו יפוי כח להקנות כיון דאז לא נחשב שלו. וכמבואר ברש"י קידושין (דף ע"ח ע"ב) וברשב"ם ב"ב (דף קכ"ז ע"ב). וז"ל השיטה מקובצת ב"ב (דף קמ"א) מהא שמעינן דלר"מ מוכר פירות דקל ולא באו לעולם עד שמח לא קנה. ומסתברא ה"ה למזכה למי שלא בא לעולם. והא דתנן אם ילדה אשתו זכר נותן מנה ואתיא לאוקמי כר"מ ההיא בשילדה כבר קודם שמת האב עכ"ל. ועוד דאל"כ תקשה אמה דקאמר שם דתניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהם. רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים כו'. מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא לתת לו פי שנים מתנה קריי' רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידי' אף חלק בכורה עד דמטיא לידי'. ורבי אומר אמר קרא פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט אע"ג דלא מטיא לידי' אף חלק בכור אע"ג דלא מטיא לידי'. ומשמע דאי לאו דפי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט לרבי והוה גמרינן דמתנה קריי' רחמנא גם לרבי הוה אמרינן עד דמטיא לידי'. ואמאי והא רבי ס"ל ביבמות (דף צ"ב) דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ואם כן אמאי צריך להך פי שנים דמקיש חלק בכורה לחלק פשוט. הא אף אי מתנה קריי' רחמנא הא לדידי' אף מתנה כל כה"ג לרבי אע"ג דלא מטיא לידי'. אלא ודאי דהכא שאני. דהכא דמיירי לאחר מיתה ובהא אף למאן דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם. מ"מ בהך דאינו בא אלא לאחר מיתה לכ"ע אינו מקנה. ולכן צריך לי' לרבי למילף מהך דפי שנים דמקיש חלק בכור לחלק פשוט:

והנה מפרש"י בחולין (דף פ"ז) משמע דגם מצות שכבר עשה יכולים לקנות. שרש"י פירש בד"ה ארבעים זהובים שכר ארבע ברכות שענה אחריהם אמן. משמע שכבר ענה שאל"כ היל"ל שיענה אחריהם אמן. ובהא ליכא למימר מה שחלקתי לעיל. דהכא הצדוקי בעצמו ענה אמן א"כ משמע מזה שיכולים לקנות אף מצות שכבר עשה. וזהו דלא כמו שחילק בשלטי הגבורים שמצוח שכבר עשה אין יכולים ליקח רק מצות שיעשה יכולים ליקח:

והנראה לענ"ד לומר בדעת רש"י בזה דאין מזה ראי' למה שכתבתי. דהנה בספר מעדני"ט כתב לא יכולתי לעמוד על דבריו במאי דתלה בעניית אמן עכ"ל. והנלענ"ד דהנה רבי ע"כ לא רצה לתת להצדוקי שהוא יברך אף שהוא הי' אורח. מטעם דאין עונין אמן אחר ברכת האפיקורסין. ולדעת הכ"מ בפ"א מהל' ברכות יהב"ח באו"ח סימן רט"ו היינו אפילו ששמע כל הברכה. ולכן בודאי לא הניחו רבי לברך ושרבי יענה אחריו אמן. וזהו שכתב שכר ד' ברכות שעונה אחריהם אמן. היינו דבשביל עניית האמן שהי' רבי צריך לענות אחרי הברכות לכן קנה ממנו הברכות כדי שלא יצטרך לענות אחריו אמן. ואף שמשמע מדברי רש"י ז"ל בברכות (דף נ"א ע"ב) דהיכי ששומע כל הברכה יכול הוא לענות אמן. אפשר דס"ל דאח"כ גזרו על הכותים וכמבואר באחרונים. וכש"כ על הצדוקים דאמרינן בשבת (דף קט"ז ע"א) ספרי הצדוקים אין מצילין אותם מפני הדליקה כו' שאם יבואו לידי שאני אשרוף אותן ואת האזכרות שבהם כו' שהללו מכירין וכופרין כו'. ואם כן אף ששמע כל הברכה אינו רשאי לענות אמן. כמו התם שאף שרואה כל הספר שנכתב כתיקונו בלא שינוי. מ"מ כיון שידעינן שמכירין וכופרין ואביקו בע"ז טפי שורפין את ספריהם. וכמו כן בברכותיהם אף ששמע כל הברכה אין עונים אמן. ואין לחלק בזה דהתם בספר אם כונתו היתה לע"ז בעת הכתיבה אם כן צריכין לשורפו אף שנכתב כהוגן משא"כ בברכה שעונה אמן רק על מה ששומע לא על מה שמכוין המברך. הא ל"ל. דהכא נמי עונה אמן גם על כונת המברך כמובן. ולכן כיון דאביקו בע"ז טפי אין עונין אמן אחר ברכותיהם אף ששמע כל הברכה:

וכן נמי נ"ל דהא דא"ל רבי לצדוקי כוס של ברכה אתה שוחה. היינו לא ששאל לו אם הוא יברך. שבאמת לא הי' לו לשאול אם יברך או לא. דבשום אופן לא הניחו לו לברך וכ"כ הש"ך בחו"מ סימן שפ"ב סק"ד בד"ה בספר מעד"מ יע"ש. אלא שרבי לא רצה ליתן לו גם לשתות מכוס של ברכה וכמבואר באו"ח סימן קס"ז בט"ז ס"ק י"ת בשם הריקנטי ובמג"א ס"ק מ"ב בשם אבודרהם שאין להאכיל מפרוסת הבציעה לכותי או לבהמה. וכן נמי בכוס של ברכה הואיל ואתעביד בי' מצוה לא רצה רבי ליתן להצדוקי לשתות:

ואליבא דהנך דמפרשים כוס של ברכה אתה שותה היינו שנתנו לו לברך. עלה בדעתי לומר בזה. דהנה מצינו הרבה פעמים שהתפללו על מיתת הצדוקים עיין ברכות (דף י' ע"א) בעובדא דר' מאיר וכן (בדף ז') בעובדא דריב"ל ומשו"ה נמי הכא כשבא הצדוקי לפני רבי להגיד לו הבשורה הי' רוצה רבי להפטר ממנו ממ"נ. דרבי התחכם לתת לו הכוס של ברכה לברך וגם לתת לו ארבעים זהובים אם לא יברך. וא"כ ממ"נ אם לא יקח הכסף אך יהדר לברך א"כ הוא פורש ממינות וכל הפורש ממינות מיית כדאמרינן בע"ז (דף י"ז). ואם לאידך גיסא שבשביל חמדת הממון יפרוש ולא יברך. הא אמרינן בברכות (דף נ"ה ע"א) ואמר רב יהודה שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם כו' כוס של ברכה לברך ואינו מברך. ואם כן גם באופן זה יקצרו ימיו ושנותיו של הצדוקי:

ולפ"ז כיון דמדברי רש"י ז"ל אין ראי' לזה ובשלטי הגבורים כתב מפורש דמצות שכבר עשה אינו מועיל הקנין. ואף במצות שיעשה שכתב שמועיל הקנין. כבר כתבתי שלענ"ד נראה כונתו שמועיל הקנין כדי שיעשה הקונה את המצוה. אבל לא שיקנה את השכר שיהי' שייך להקונה אם המוכר יעשה את המצוה. אם כן בזה שקנה את המצות שכבר עשה אין הקנין מועיל. ולא שייך בזה לומר דלהוי מעות מתנה כמו בהמקדש אחותו. משום דאין הכל יודעים האי דינא דאין הקנין מועיל. ועיין בגיטין (דף מ"ה ע"א) תוספות ד"ה מידי:

והנני ידידו הדו"ש חיים פישל החופ"ק הנ"ל.

תוכן העניינים

תשובה שלמה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה