אור ברסלב
תשובה שלמה - א חלק יורה דעה › סימן כט

תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן כט

סימן כח

שאלה האומר ככר זה אסור עלי כבשר חזיר וכנבלות וטריפות אי אסור או לא:

תשובה דבר זה מבואר בתשובות מהר"ל אבן חביב ז"ל סימן כ"ז וז"ל עוד רציתי לעמוד על דעתך בדין אחר שהוא מן הענין להתלמד במקום אתר והוא שמי שאמר לאשתו הרי את אסורה עלי כאמי האם הוא נדר או לא כיון שבסוף דבריו נדר בדבר האסור ודעתי נוטה שהוא נדר ואף על גב דתנן ר"פ ואלו מותרין האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחים לו פתח כו' והכונה שמן הדין אינו נדר אלא שמחמירים עליו להצריכו שאלה ומטעמא דקרא דקאמר כי ידור נדר עד שידור בדבר הנדור ולא בדבר האסור כדאיתא התם בר"פ שבועות שתים בתרא זהו דוקא כשאמר הרי את כאמי או הרי את עלי כאמי או הרי את אסורה כאמי שכל זמן שלא השלים לומר כאמי אין במשמע כל אלו הלשונות שום נדר ולא קבלת איסור והרי נדר בדבר האסור, אמנם כשאמר הרי את אסורה עלי הרי זה נדר והיא אסורה עליו ומשום דהשלים לומר כאמי לא פקע האיסור שקבל עכ"ל, ומזה מבואר דגם באומר ככר זה אסור עלי כבשר חזיר ג"כ אסור משום נדר דכיון דאמר ככר זה אסור עלי הרי זה נדר ומשום שהשלים לומר כבשר חזיר לא פקע האיסור שקבל, וכן כתב הרדב"ז בתשובה חלק ד' סימן ג' שמה שהוסיפו לכתוב כאמו ואחותו אין זה כמתפיס אלא כמוסיף ע"ש:

ובספר מחנה אפרים הלכות נדרים סימן י"א חלק על זה וכתב וז"ל אבל לענ"ד אין נראה כן דהלא מפי' רש"י ז"ל שם בשמעתין נראה דמתני' איירי אפי' באמר לה הרי את אסורה עלי כאמי ואפ"ה לא אמר כלום ואע"ג דאילו לא הוה מסיק בדיבורי' לומר כאמי היתה אסורה מכיון דאמר הרי את אסורה עלי מ"מ השתא דאיתפיס בדבר האסור לא אמר כלום עכ"ל הנה מפי' רש"י שם בנדרים נראה רק דמתני' איירי דאמר הרי את אסורה כאמי, אבל לא אמר אסורה עלי ובהא גם מהר"ל אבן חביב מודה דלא אמר כלום כמו שכתב מפורש שכל זמן שלא השלים לומר כאמי אין במשמע מזה שום נדר כל שלא אמר הרי את אסורה עלי, ומינה ג"כ שאין סתירה לדברי מהר"ל אבן חביב ז"ל מדברי הריטב"א ז"ל בקידושין (דף נ"ד) שהביא שם במחנה אפרים שכתב וז"ל אבל כשתולה אותו בדבר האסור מעצמו כגון שאמר ככר זה אסור כנבלה כחזיר כשקצים וכיוצא בהם לא אמר כלום ואפי' משום ידות נדרים ליכא עכ"ד דהתם נמי דייק וכתב שאמר ככר זה אסור כנבלה ולא אמר ככר זה אסור עלי כנבלה דאז אפשר דגם הריטב"א מודה לדברי מהר"ל אבן חביב דהיה אסור עליו כיון שאמר אסור עלי כבר אסור עליו ומשום שמסיק כנבלה לא גרע, אבל אם אמר ככר זה אסור אין כאן עוד נדר ומשו"ה משמסיק כנבלה ותולה אותו בדבר האסור מעצמו משו"ה לא אמר כלום אלא דבמשנה למלך פרק א' הל' ז' מהל' נדרים הביא לשון הריטב"א ז"ל ככר זה עלי אסור שלא אוכלנה כנבלה יע"ש, וכן כתב הריטב"א מפורש בפי' על הלכות נדרים להרמב"ם ז"ל בר"פ שני דנדרים:

ומה שהקשה עוד מדברי הרא"ש גבי מתני' דכנדרי כשרים עלי לא אמר כלום דפירש הרא"ש וז"ל ואפילו אם אמר כנדרי כשרים ככר זה עלי בקונם לא אמר כלום וכ"כ הטור ובשו"ע אלמא דאעפ"י שאמר ככר זה עלי בקונם כל שהתפיסו בדבר שאינו נדור לא אמר כלום, הנה קושיא זו כבר תירץ בספר כנה"ג דכונת מהרלב"ח היא דבמה שאמר כאמו לדוגמא בעלמא דכמו שאמו אסורה עליו כמו כן הוא אוסר אותה בלשון טוב ואין זה סותר לשון האסור כלל, כמו בדינו של הרא"ש והטור שלשון כנדרי כשרים סותר הנדר מכל וכל עכ"ד ולפי סברתו יש לתרץ נמי הא דהקשה במחנה אפרים שם מהא דפליגי ר"י ור"ש בנזיר (דף ד' ע"ב) באומר הריני נזיר כשמשון לא אמר כלום אליבא דר' שמעון משום דהוי מתפיס בדבר האסור דשמשון לאו נדור הוה ומדסתם ותני לא אמר כלום משמע דלא הוה נזיר כלל ואע"פ שאמר הריני נזיר מכיון שהתפיסו בדבר שאינו נדור עכ"ד דלפי דברי בעל כנה"ג דהא דאמר כאמי היינו לדוגמא בעלמא כמו שאמו אסורה עליו כמו כן הוא אוסר אותה עליו בלשון טוב ואין זה סותר לשון האיסור כלל, והיינו דאיסורא דאמו הוה ג"כ באופן זה כמו שהוא אוסר אותה עליו באותו לשון של איסור בלא שום שינוי, דאי הוה שום שינוי באיסורא דאמו ממה שהיה אוסר אותה עליו באותו לשון אי אפשר לומר דלדוגמא נקטי', דאין זה דומה להאיסור שאוסר אותה עליו ואז היינו צריכים לומר דאוסר עצמו כאיסורא דאמו דוקא, לא כהך איסורא דמשמע מהלשון שאוסר אותה עליו ואז הוה התפסה בדבר שאינו נדור, וא"כ הא דאמר הריני נזיר כשמשון, א"א לומר דהא דאמר כשמשון הוא לדוגמא בעלמא דהא באומרו הריני נזיר קבל עליו נזירות גמורה ואסור הוא לטמא למתים ושמשון היה מותר לטמא למתים א"כ א"א לומר דלדוגמא בעלמא נקטי', דהא אינו דומה להאיסור שקבל עליו בלשון הריני נזיר אלא ע"כ דנקט כשמשון משום דקבל עליו הך נזירות דשמשון מה שלא משמע מהלשון של הריני נזיר גרידא, א"כ כשמשון להתפסה נקט ושמשון לאו נדר הוה והוא מתפיס בדבר שאינו נדור ועי' במהרי"ט חלק ב' חאה"ע סימן ל"ט:

והביא שם במחנה אפרים ראיה לדעת מהרלב"ח ממתניתין דמנחות (דף ק"ג) הרי עלי מנחה מן השעורים מביא מן החטים ואמר ר' יוחנן עלה דאתיא אפי' כב"ה, ואיירי באומר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהל' מעשה הקרבנות וכ"כ בכסף משנה דה"ט דכשאומר הרי עלי מנחה ושאלו אותו ואמר אילו הייתי יודע הייתי נודר ה"ז חייב דאע"ג דכשאומר הרי עלי מנחה מן השעורים אין בנדרו ממש דהוי נדר ופתחו עמו כשאמר מן השעורים, מיהו כשאמר אח"כ אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין ביטל הפתח שנ הנדר והוי כאילו לא אמר בשעת הנדר אלא הרי עליו מנחה לבד עכ"ד, ולפ"ז י"ל דה"ה בנ"ד דאנן סהדי דכונתו של ראובן היה לנדור נדר גמור ואילו היה יודע דהאומר כאמי הוי מתפיס בדבר האסור ואינו נדר לא היה מסיק דיבורי' לומר כאמי וכיון שכן פלגינן דיבורי' והוי כאילו לא אמר אלא את אסורה עלי בלבד עכ"ל ולפי דברי הכנה"ג בכונת מהרלב"ח דהא דאמר כאמי לדוגמא בעלמא נקט, א"כ אין זה ענין להא דהאומר הרי עלי מנחה מן השעורים דהתם אין לומר דלדוגמא בעלמא נקט, וע"כ לכונה אחרת קאמר מן השעורים:

ובמשנה למלך פרק א' הל' ז' מהל' נדרים הביא ג"כ הך ראי' וכתב שמזה יש קצת סיוע לדברי מהרלב"ח דמשמע מזה דראיה גמורה אינה, והנראה בזה דלהכי אין זו ראי' גמורה דאפשר לומר דהא התם בקדשים דהוה במחשבה כמבואר בשבועות (דף כ"ו ע"ב) א"כ אמר אח"כ אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין א"כ הרי מחשבתו מחייבתו במנתה כיון דבלבו היה להתחייב בכך ואף דאם גמר בלבו להוציא בשפתיו אין יכול להקדיש במחשבה לבד כדאיתא התם בשבועות ובתרומות פרק ג' משנה ח' המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר מעשר ואמר תרומה עולה ואמר שלמים שלמים ואמר עולה כו' לא אמר כלום עד שיהי' פיו ולבו שוין:

וכמבואר גם בתוספתא תרומות פרק ג' היה הולך להפריש תרומה ומעשר וראשון ומעשר עני מאימתי מברך עליהן משהפרישן הפרישן אם עתיד לקרות להם שם אין בהם קדושה עד שיקרא להם שם ואם אין עתיד לקרות להם שם כיון שהפרישן נתקדשו וכן מבואר ג"כ בתוספתא מעשר שני פרק ד' ר"מ אומר אם עתיד לקרות להם שם אין קדושה עד שיקרא להם שם ואם אין עתיד לקרות להם שם כיון שהפרישן נתקדשו, א"כ בכה"ג אין קדוש במחשבה לחוד כ"א. צריך גם דיבור היינו דבאמת בקדשים במחשבה לחוד הוה הקדש ואף שכל דיבור מקדימו מחשבה מ"מ כיון שגמר בלבו להוציא ההקדש בשפתיו א"כ הוה כמו שהתנה שלא תועיל מחשבתו לחוד רק בתנאי שיוציא גם בשפתיו ומכיון שקיים תנאו והוציא גם בשפתיו ממילא מועילה מחשבתו לשוי' הקדש וא"כ כשאומר הרי עלי מנחה מן השעורים מכיון שאמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבים א"כ חזינן דמחשבתו היתה להקדיש ורק דהיה תנאי בההקדש שיוציא זה בשפתיו ומכיון שהוציא בשפתיו הרי עלי מנחה שוב מועלת מחשבתו לחייבו במנחה והא דהוסיף מן השעורים אין זה מגרע כלום לבטל מחשבתו שחשב להקדיש מנחה וקיים תנאו שחשב שיצטרך להוציא בדיבור פה הרי עלי מנחה דסוף סוף הרי הוציא זה בשפתיו, אבל אם אמר הרי עלי מנחת שעורים אף דמחשבתו היתה להקדיש אך הוא חשב תנאי שיוציא בשפתיו ותנאו זה לא קיים דהא דאמר הרי עלי מנחת בסמיכות א"א לומר דהדיבור הזה יהי' נחשב שהוציא מחשבתו בדיבור דהא מדקאמר מנחת בסמיכות ע"כ אתה צריך לסומכו לשעורים א"כ דיבורו סותר מה שחישב שיוציא בפיו, וכן נמי אם מתכוין עולה והוציא בשפתיו שלמים דהיינו שחישב להקדיש עולה וגמר בלבו להוציא בשפתיו שמקדיש עולה ובתנאי זה שיוציא מחשבתו בשפתיו אז יהי' מחויב עולה ולבסוף הוציא שלמים וא"כ עדיין מחשבת תנאו לא נתקיים דהא חשב דוקא שיוציא בשפתיו הרי עלי עולה ומשו"ה לא אמר כלום דהא לא נתקיים תנאו שחישב במחשבתו אבל גבי נדרים דאינם במחשבה דהא אמר שמואל שם בשבועות (דף כ"ו) גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו שנאמר לבטא בשפתים ופסק כן הרמב"ם בפרק ב' הל' ו' מהל' שבועות ובפרק ב' הל' ב' מהל' נדרים א"כ בנדרים העיקר מצד הדין הוא הדיבור ואפשר שצריך לדון על כל הדיבור ולא מפלגינן בי' לומר דהא דאמר כנבילה דאינו גורע איסור הנדר, דהא אזלינן גם אתר דיבורו דאם אין בדיבורו כדי לאסרו אף דבכונתו היה כדי לאסרו אינו אסור, ועי' במהרי"ט חלק א' סימן נ"ה:

אך יש להביא ראי' לדברי מהר"ל אבן חביב ז"ל, מהא דכתב הרמב"ם בפרק ב' הל' י"ג וכן האומר לאשתו הרי את עלי כאמי או האומר פירות אלו עלי כבשר חזיר שאין כאן נדר כו' אם היה האומר ת"ח אינו צריך שאלה לחכם ואם היה ע"ה צריך שאלה לחכם ומראין בעיניו שאשתו אסורה ושאותן פירות אסורות ופותחין לו פתת ממקום אחר ומתירין לו נדרו כדי שלא ינהגו קלות קלות ראש בנדרים עכ"ל, וכבר עמדו ע"ז מפרשי רבינו דהא בגמ' אמרי' דרישא לא בעיא שאלה, וא"כ כשאומר הרי פירות אלו כבשר חזיר אף בע"ה אין צריך שאלה:

ואשר נראה בזה דהנה המשנה למלך כתב דדינו של מהר"ל אבן חביב תלוי בזה אם עיקר נדר האמור בתורה היינו שמתפיסו בדבר הנדור ואם לא התפיסו רק שאמר ככר זה אסור עלי הוא מדין יד או דנימא דאף כשאומר ככר זה אסור עלי הוא עיקר נדר, דלפי מה שכתב הר"ן בשבועות ר"פ שבועות שתים דהיכא דלא התפיס חל מדין יד אין מקום לדברי מהרלב"ח דנהי דהיכא דהוא לא גמר דבריו אנו גומרין דבריו אבל היכא שהוא גמר דבריו מה לנו ולצרה לגמור דבריו באופן שהוא לא גמרם, ולפ"ז האומר הרי את אסורה עלי כאימא פשיטא דלא מהני כלל כיון שהתפיסו בדבר אסור, אך כפי מ"ש הר"ן בפ"ק דנדרים דהאומר ה"ז אסור עלי הוי נדר גמור משום דבידו של אדם לאסור על עצמו דבר המותר בלא התפסה יש מקום לדברי מהרלב"ח דהאומר הרי את אסורה עלי כאימא דאסורה אף שהתפיסה בדבר האסור כיון שאף אם לא היה מתפיס היתה אסורה לפי שיש ביד אדם לאסור על עצמו דבר המותר בלא התפסה עכ"ל, והנה בנדרים (דף י"ד) רמי מתני' דקתני פותחין לו פתת ממקום אתר וברייתא קתני דלא אמר כלום ומשני אביי לא אמר כלום מדאורייתא וצריך שאלה מדרבנן ורבא אמר הא בת"ח הא בעם הארץ, ויש להבין במאי פליגי אהדדי, והנראה בזה אליבא דהרמב"ם דהנה בשבועות (דף כ' ע"א) פליגי אביי ורבא דאביי ס"ל דמיתפיס בשבועה כמוצא שבועה מפיו דמי ורבא ס"ל דמתפיס בשבועה לא כמוציא שבועה מפיו דמי, והנראה דהרמב"ם מפרש כמו שפירשו עוד ראשונים דלאביי מיתפיס בשבועה ומיתפיס בנדר עיקר שבועה ונדר הוא ורבא ס"ל דעיקר נדר הוא בלא התפסה, וא"כ לשיטתם אזלי דלאביי אין לעם הארץ לטעות בנדר זה יותר משיש לטעות לת"ת, ולכן קאמר דמדרבנן צריך שאלה בין בת"ת בין בעם הארץ כדי שלא יקל את ראשו בכך משום דהקפדה על אשתו דבר המצוי הוא, אך לרבא דס"ל דעיקר נדר הוא בלא התפסה א"כ ס"ל לסברת מהר"ל אבן חביב דמכיון שאומר הרי זה אסור עלי גרידא כבר נאסר עליו ואף שמתפיס ואומר כבשר חזיר לא גרע מכיון שכבר אמר שיעור הדיבור שאוסרו בנדר, ולפ"ז לדידי' אף כשאומר הרי זה עלי כבשר חזיר ג"כ איכא למיחש דאם נאמר דלא בעי שאלה לחכם כשאומר כן משום שמתפיס בדבר האסור אף הוא יטעה ויאמר דאם אמר נמי ה"ז אסור עלי כבשר חזיר ג"כ מותר. ובכה"ג כיון דקאמר אסור עלי כבר נאסר וע"כ צריך שאלה גם כשלא אמר אסור עלי כ"א ה"ז כבשר חזיר גרידא ודבר זה איכא למיחש רק בעם הארץ לא בת"ח, וכמו דאמרי' התם גבי הנודר בתורה דת"ח אינו צריך שאלה ועם הארץ צריך שאלה, וכמו שכתב הר"ן שם ד"ה הא דמסקינן משום דבנודר בתורה איכא גוני דמתסר כדאמרי' בסמוך וההיא פלוגתא לעם הארץ לא משמע לי' ואתי לאיחלופי משו"ה אמרי' דאפי' בההוא גונא דשרי צריך שאלה לעם הארץ עכ"ל, והמשנה למלך בפרק א' הל' א' מהל' נדרים כתב שדעת הרמב"ם היא דעיקר הנדר האמור בתורה הוא שיאמר דבר זה אסור עלי, וא"כ ס"ל להרמב"ם כסברת מהר"ל אבן חביב דהיכא דאמר ד"ז אסור עלי כבשר חזיר הרי זה אסור עליו, דמכיון שאמר אסור עלי כבר אסרה, אך אם אמר ד"ז כבשר חזיר הרי זה מתפיסו בדבר האסור ולא אמר כלום, אך מכיון דאיכא גוני דמתסר כגון כשאמר אסור עלי ועם הארץ אינו יודע ומבחין הנפקותא בין הני לשונות לכן צריך שאלה לחכם גם בגונא דאמר ה"ז עלי כבשר חזיר גרידא, וא"כ פסק הרמב"ם כרבא דמכיון דאיכא גוני דמתסר ועם הארץ אתי לאיחלופי לכן צריך שאלה ולפ"ז ליכא תו לחלק בין האומר לאשתו הרי את כאמי או כשאומר על הככר ה"ז כבשר חזיר או כנבלות וטריפות בכל אופן איכא גונא דמתסר ועם הארץ אתי לאיחלופי ולכן צריך שאלה ושפיר פסק הרמב"ם לפי שיטתו דאף האומר פירות אלו עלי כבשר חזיר שאין כאן נדר אם היה הנודר עם הארץ צריך שאלה לחכם כו' כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים היינו כדי שלא יטעה וינהג קלות ראש גם בנדרים האסורים מדינא:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה