אור ברסלב
תשובה שלמה - א חלק יורה דעה › סימן כח

תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן כח

סימן כז

בנדרים (דף ע"ב) בעי רמי בר חמא בעל מהו שיפר בלא שמיעה ושמע אישה דוקא או לא כו' וכתב הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל דנקטינן בהך בעיא לקולא דמפר בלא שמיעה משום דאמרי' בגמרא את"ל ומבעיא לי' בחרש כו' וזו ע"ד הגאונים ז"ל שסוברים דכל את"ל פשיטותא היא והרא"ש ז"ל כתב דלא איפשטא ולחומרא נקטינן, והקשה בספר שו"ת משכנות יעקב חלק יור"ד סי' נ"א וז"ל ולענ"ד קשה טובא אמאי לא נפשוט מסוגיא לקמן דאיבעיא להו לר"א אי מיחל חלין ובטלין או לא חלין כלל וגם בברייתא מספקא להו לרבנן בטעמי' דר"א דס"ל דיכול להפר כל הנדרים שתדור אשתו אח"כ וא"כ קשה היכי ס"ד למימר דלא תלין כלל הא ע"כ קודם שישמע אין ההפרה חלה כלל אי נימא דאין מיפר בלא שמיעה ואימת חיילה ההפרה לכי שמע וא"כ ע"כ לכי שמע חיילין ובטלין, דע"כ הא דאמר לכי שמענא מופר כו' היינו שמופר בשעת שמיעה ולא למפרע כיון שאין ההפרה חלה רק אחר שמיעה כמש"כ הר"ן ז"ל שם ולהכי פריך שם ג"כ לכי שמע ליפר לה ואי נימא דכי שמע חיילא למפרע מאי קושי', הא נ"מ לנדרים שעברה משעת נדר עד שעת שמיעה א"ו דזה אין מופר כלל אי אין מיפר בלא שמיעה וא"כ היכי משכחת לה דלא חיילי כלל כו' א"ו משמע דכולה סוגיא דשם דנקט לה לקולא דיכול להפר בלא שמיעה ויכול להתבטל תיכף כשנדרה אף שלא שמע כו' וזו לענ"ד ראי' ברורה ונכונה לדעת המקילין ודעת הרא"ש ז"ל צ"ע עכ"ל:

והנראה לענ"ד לתרץ דברי הרא"ש דהנה יש לחקור בהא דאם הקים הבעל נדרי אשתו הוה הקמה, איזה פעולה עושה ההקם אם היא סילוק דהיינו שהתורה זכתה לו זכות להפר נדרי אשתו ואם מקים נדרה הרי הוא מסלק את עצמו מזכותו זה וממילא קם הנדר ולפ"ז הנדר הוא רק מגרמא דידה לבד, והבעל אינו מוסיף כלום באיסור הנדר בהקמתו, או דנימא דהא דהבעל מקים הנדר הרי הוא מוסיף איסור מצד הנדר בהקמתו והוה כמו שהוא מדירה, ואיסור הנדר הוא גם מגרמא דידי' לאחר ההקם:

והנראה בזה שדבר זה במחלוקת שנויה, דהנה הב"י בסי' רל"ד הביא בשם הרשב"ץ דבעל שקיים נדרי אשתו והלכה לפני שלשה הדיוטות והתירו לה מותר וכן כתב המרדכי בשבת ס"פ כירה סי' שי"ט משם הרא"ם והרא"ש ובהגה' מרדכי שם בשם הר"י. וכן הביא שם בהג"ה מרדכי מרש"י בכתובות (דף ע"א ע"א) ד"ה שנדרה היא ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק לא תבקש פתח לנדרה עכ"ל. וא"כ ע"כ ס"ל דיכולים להתיר לה ע"י פתח גם אתר קיומו של בעל. דאל"כ לא הוה לי' למימר דלא תבקש פתח לנדרה. דהא אף אם תבקש פתת לנדרה לא יתירו לה כיון דקיים לה בעל. וכן כתב בתי' המאירי נדרים (דף ח' ע"ב) ד"ה הוזכר יע"ש. (ובדף כ"א ע"ב) ד"ה הוזכר וכן הוא בש"מ נדרים (דף ס"ט ע"א) ד"ה יש שאלה בשם הרא"מ ז"ל אך שם בהג"ה מרדכי בהג"ה אחרונות הביא בשם רבינו יונתן דאין אדם יכול להפר אחר קיום של בעל. וכן הביא בחי' מאירי לנדרים (דף ח') דיש חולקים לומר שכל שקיים הוא את נדרה אין לה היתר ע"י חכם. וכן כתב הרדב"ז בתשובה חלק ה' סי' שני אלפים קפ"ז שדעתו כדעת המחמירים שלא להתיר אחר קיומו של בעל וכתב עוד שכן נראה דעת הרמב"ם ז"ל וכן הביא ביור"ד סי' רל"ד סעי' כ"ג שתי הדעות, והנראה בזה דהנך דס"ל דאף אחר קיום הבעל יכול החכם או שלשה הדיוטות להתיר לה סברו להו דבהקיום הבעל הוא רק מסלק כוחו וזכותו שזכתה לו תורה להפר הנדר, ואיסור הנדר דרביע עלה הוא רק מגרמתה ומשום הכי יכולים להתיר לה אף אחר הקיום, וכן כתב מפורש בחי' המאירי בנדרים (דף ח' ע"ב) ד"ה הוזכר וז"ל ויראה שהדין כן בנדר שהיה להפרו ביום שמעו ולא היפר ועבר היום או שקיים שאעפ"י שאינו יכול עוד להפר, מכל מקום מותר הוא להזקק בהיתרה מתורת חכם וכל שכן שיש לה היתר בשאר חכמים שאין קיומו עושה בנדרה אלא שעושתהו כנדר אלמנה וגרושה אשר אין לה קצין שוטר ומושל להפר נדרה, אלא שחכם יכול להתירה עכ"ל והנה שם כתב בטעם הסוברים שכל שקיים לה נדרה אין לה היתר ע"י חכם מטעם כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת וכן כתב הט"ז ביור"ד סי' רל"ד ס"ק כ"ו, ובחי' המאירי שם כתב דהטעם הזה אינו כלום, ועי' ג"כ בתשובות מהרי"ק שורש נ', והנה טעם זה היה שייך להנהו דס"ל דבדברים שבינו לבינה אין חכם מתיר אותם נדרים בשום פנים וכמו שמבואר במרדכי גיטין פרק השולח סי' שע"ו בשם רבינו יצחק, אבל להנך דס"ל דלאחר שתיקתו ביום שמעו יכולים להתיר, אך לאחר קיום של בעל אין אדם יכול להתיר ע"ש בתשו' מהרי"ק ובזה לא שייך טעם דכל הנודרת על דעת בעלה הוא נודרת:

אך הנראה בדעתם דס"ל דהא דהבעל מקים את הנדר הרי הוא מוסיף איסור מצד הנדר והוה איסור הנדר גם מגרמא דידי' לאחר הקיום, ומשו"ה, א"א שוב להתיר לה הנדר לאתר שקיים לה בעל דהא חלק האיסור שהוסיף לה הבעל בקיומו א"א להתיר ע"י פתח או חרטה דידה וכן מטין לכאורה הא דכתב בשיטה מקובצת בשם הרשב"א והריטב"א ז"ל בכתובות (דף ע"א ע"א) ד"ה הב"ע כגון שנדרה היא וקיים לה, מסתברא שקיים לה בפירוש כגון דאמר לה קיים ליכי, אבל שתיק ולא הפר לה לא, משום דמצי למימר איידי דטרידנא אשתלאי והיינו דקרי לי' מדיר ואם במקיים דרך שתיקה לא שייך למקרייה מדיר כו' עכ"ל ומדחילקו בין קיים לה בפירוש לשתק משמע דס"ל דבקיים לה איהו הוא דמוסיף לה איסור על נדרה, וכמו שכתבו דקרי לי' מדיר, אבל בשתק ליכא למימר דאיהו מוסיף לה איסור על נדרה ומשו"ה לכ"ע יכול חכם או שלשה הדיוטות להתיר וכמש"כ הרמ"א ז"ל:

ובדעת הרא"ש ז"ל אף שהמרדכי בשבת פ"ג סי' שי"ט כתב שכן פסק הרא"ש בפרק נערה המאורסה דחכם יכול להפר אחר קיומו של בעל נראה דיש שם ט"ס וצ"ל וכן פסק הרא"ם וכן משמע מרהיטת לשונו שם, אך בהרא"ש בפרק נערה המאורסה לא נמצא כן ובפירושו שם (בדף ס"ט ע"א) פי' האיבעיא דיש שאלה בהקם אם אמר לה קיים ליכי ונשאל לחכם על הקמתו מהניא לי' הפרה או לא ולא פי' אם יש שאלה בהיקם אם אתר שקיים לה הבעל אם נשאלים עליו לחכם כמו שפי' הרא"ם והמפרש בנדרים, אך בנדרים (דף ח' ע"ב) איתא דרבינא הוה לי' נדרא לדביתהו אתא לקמי' דרב אשי א"ל בעל מהו שיעשה שליח לחרטת אשתו ופי' שם הרא"ש ז"ל בד"ה הוה לי' נדרא לדביתהו וקיים לה הנדר עכ"ל, ואף על פי כן אתא לקמי' דרב אשי שיתיר לה הנדר ש"מ דס"ל דנשאלין לחכם אף אחר קיומו של הבעל, וכן כתב בתי' רעק"א ביור"ד סי' רל"ד סעי' כ"ג:

ונלענ"ד דהנה אם נימא דהא דהבעל מקיים נדרי אשתו היינו שמסתלק מזכותו וכוחו שיש לו להפר נדרה וממילא נשאר עליה נדרה בתוקפו, מצד הסברא יכול הוא לקיים לה אף קודם שנדרה דהא אינו עושה שום פעולה בהנדר דנימא דאינו יכול לקיים הנדר שלא בא לעולם, דהא הוא רק מסלק זכותו, וזכותו הא יכול לסלק בכל עת שירצה. אך אם הא דמקיים נדרי אשתו הוה כמו שמדירה הוא ובקיומו הוא מוסיף כת בהנדר. אי נימא הכי, מצד הסברא אינו יכול לקיים קודם שנדרה, דהא אם אין הנדר בעולם על מה יחול קיומו ובמה הוא מדירה כל זמן שלא נדרה היא, ואי אפשר לו להוסיף כח במה שאינו עוד בעולם.

ולפי זה אם הרא"ש ז"ל ס"ל דאף אחר קיומו של בעל יכול החכם להתיר לה נדרה א"כ ס"ל דהא דהבעל מקיים נדרי אשתו היינו שמסלק עצמו מזכותו שיש לו להפר והוא אינו מוסיף כל שום כח וחיזוק בהנדר א"כ לשיטתו אזיל שכתב בנדרים (דף ע"ב ע"ב ובדף ע"ה ע"א) בטעם הא דאי אפשר לקיים קודם שתידור דקים לן שלא היה בלבו לקיימו שמא תדור דברים שהוא מצטער ובוש עליהם ואינו חפץ בקיומו והוי כמו נדר בטעות עכ"ל, והא דנקט בלשונו דהוה כמו נדר בטעות היינו לא שמוסיף על נדרה, רק דעצם הסילוק שמסתלק מזכותו שיש לו להפר לה זוהי נדר בטעות, א"כ לולי כמו נדר בטעות היה יכול לקיים אף קודם שתידור וכ"כ בהגה' גליון מהרש"א ביור"ד סי' רל"ד סעי' כ"ח וז"ל ולפ"ז במפרט אם תדור מכבר זה יהיה קיים הסברא דמועיל עכ"ל, ולא תקשה ע"ז מחה שכתב הרא"ש בגיטין פ"ד סי' ת' וז"ל ואפשר אפי' אם יבטל הבעל דעתו ויתן לה רשות לדור על דעת אחרים אינו מועיל כיון שסתם אשה על דעת בעלה היא נודרת ותלה הכתוב, הפרתה בבעל יכול הבעל לחזור ממה שנתן לה רשות עכ"ל ומשמע דאף על נדר ידוע א"א לו לבטל דעתו וליתן לה רשות לדור על דעת אחרים דאל"כ היה לו לומר דאף בהקם א"א לו לקיים נדרה קודם שתדור, א"ו משמע דמיירי בנדר ידוע ואפ"ה כתב דיכול הבעל לחזור ממה שנתן לה רשות ולהפר לה אח"כ, דהתם שאני חדא דהתם אינו מבטל דעתו לגמרי כדי שתשאר לגבי נדריה ברשות עצמה כמו אלמנה וגרושה, כ"א שנותן לה רשות לדור על דעת אחרים והנך אחרים הויין במקומו, ועוד אף לבטל דעתו לגמרי כדי שתשאר ברשות עצמה לגבי נדריה אינו יכול באופן זה, דהא הך קיום שמקיים נדריה דאמרינן שהוא מסלק רשותו וזכותו ועושה הנדר כמו נדר אלמנה וגרושה, קיום זה רק אז הוא כנדר לגבי' דאינו יכול לחזור מקיומו וסילוק זכותו זה רק אם הוא באופן שאמרה תורה שיקיים ואז אינו יכול לחזור מקיומו אבל בנתינת רשות לחוד אין זה אותו הקיום שאמרה תורה, והיינו דמסיק הרא"ש שם שאינו דומה לקיים ליכי, ואפשר דקיים ליכי מהני לגבי נדר מיוחד אף קודם שתדור ואין להקשות דא"כ התם בגיטין יאמר לה הבעל קיים ליכי על נדר מיוחד ואח"כ תדור אותו הנדר די"ל דכבר תירץ שם הרא"ש דשמא ישאל על ההקם ואח"כ יפר לה:

ועכ"פ חזינן דלשיטת הרא"ש מצד הסברא יכול הבעל לקיים אף קודם שתדור ורק משום דכל זמן שלא שמע הנדר תרי קיומו בטעות ומטעם זה אף אם כבר נדרה ג"כ אינו יכול להפר כל זמן שלא שמע הנדר משום דקים לן דלא היה בלבו לקיימם שמא נדרה דברים שהוא בוש בהם והוה קיום בטעות ורק כששמע אז יכול לקיים הנדר, וא"כ עיקר קיום הנדר תלוי בשמיעתו, ולפ"ז מתורץ קושית בעל משכנות יעקב דנהי דבתחילה נקט סתמא דגמרא דלר"א יכול להפר אף בלא שמיעה וגם רבנן מספקי להו בהא, אך לפי המסקנא דמסיק דרבנן גמרי מהיקשא דאין מפר כ"א אחר שבא לכלל הקם ולכלל הקם הוא בא רק לאחר שמיעה דקודם שמיעה אף דכבר נדרה א"א לקיים משום דהוה קיום בטעות ורק לאחר שמיעה אפשר לקיים דידע מאי דקיים א"כ עיקר החידוש של ההיקם אינו מה שהנדר כבר בעולם כ"א מה שכבר שמע מהנדר ואינו קיום טעות ובהא גמרי רבנן מהיקשא דמפר רק הנדר שבא לכלל ההיקם והיינו לאחר ששמע, ולפ"ז מהך סוגיא אדרבה אפשר לומר דגם בהפר צריך לשמוע הנדר:

ובשיטת הר"ן נראה לענ"ד דס"ל דבהא שהבעל מקיים נדרי אשתו הוא מוסיף חוזק וכח בהנדר והרי הוא כמי שמדירה דהא כתב בנדרים (דף, ע"ה ע"א) בטעם הא דא"א לקיים הנדר קודם שנדרה וז"ל דדוקא לענין הפרה אמר ר"א מופר משום ק"ו כו' אבל לענין הקמה אדרבה דנהי דאשכחן דנדרים שחלו דחמירי מצי לקיומי מאן לימא לן הכי בנדרים שעדיין לא חלו דלא אלימי עכ"ל, ואי נימא דהא דהבעל מקיים נדרי אשתו אינו רק מסלק כחו וזכותו מאי תליא בהא דאי חמיר הנדר או לא חמיר אך אי נימא דבקיומו מוסיף כח בהנדר שפיר איכא למימר דבנדרים שחלו דחמירי מצי להוסיף בהם כח וחיזוק, אך בנדרים שעדיין לא חלו דלא חמירי מאן לימא לן דמצי לקיים ולהוסיף להם כח וחיזוק:

אלא דאם ס"ל להר"ן ז"ל דבההקם הוא מוסיף כח וחיזוק בנדרה והנה כמו שמדירה הוא א"כ אם קיים לה הבעל אין חכם או ג' הדיוטות מתירים לה כמוש"כ לעיל, והא לא משמע כן מדברי הר"ן בהלכות בכתובות (דף ע"א) דנהי דהא דהביא שם דברי רש"י שמשמע מדבריו שאף אחר ההקם אפשר לה לשאול על נדרה שאפשר דרק רש"י ס"ל הכי והוא רק הביא דבריו, אך הא כתב שם וז"ל ועוד דודאי כי אמרי' וקיים לה איהו לאו דוקא דבשחק לה נמי אמרי' דהוא נתן אצבע בין שיני' כו' עכ"ל דמזה משמע דס"ל דקיים ושתק חד דינא אית להו. די"ל דנהי דס"ל דלענין הא דמשמע דהוא נתן אצבע בין שיניה חד דינא אית להו דגם הא דשתק ולא הפר לה הוא גרם דתשאר בנדרה דהא ביכלתו היה להפר נדרה, אך מ"מ בעיקרא דדינא לא דמי להדדי דבקיים הוא מוסיף כח וחיזוק בהנדר גם מגרמא דידי' ובשותק הוא רק מסתלק מהזכות שיש לו להפר נדרה, ואפשר עוד לומר לאידך גיסא דלשיטת הר"ן גם אם החריש לה ביום שמעו ג"כ הוה קיום והוא מוסיף בזה כח וחיזוק בהנדר וכמו שכתב בתשו' מהר"י מינץ לשיטת הסוברים דאין חכם יכול להתיר אחר הקמתו של בעל דהיינו אף אחר ששמע ולא הפר, וא"כ ניחא הך דכתובות דבשתק נמי אמרי' דהוא נתן אצבע בין שיניה דכיון דגם בשתק הוא כמדירה הרי הוא נתן אצבע בין שיניה:

ובזה ניחא מה שכתב הר"ן בנדרים (דף ע"ט ע"א) ד"ה הפר בלבו וז"ל ונראה בעיני דילפינן לה משתיקה ביום שמעו שהיא מקיימת דטעמא מאי משום דכיון שעבר יום שמיעה ולא הפר גלי אדעתא שהוא רוצה בקיומו של נדר אלמא כל שבלבו לקיימו סגי, אלא דיהיב לי' רחמנא כל ההוא יומא להפרה משום דעד דערבא שמשא לא מוכח מידי שיהא רוצה לקיים דדלמא בתר הכי מפר לה כיון דבתר דעת' בלחוד אזלינן ומינה דכל שקיים בלבו קיים לאלתר דהו"ל כאילו עבר יום שמיעה עכ"ל. דלכאורה אינו מובן דדלמא הא דבשתיקה ביום שמעו הנדר מקוים אינו משום דהוה כמו שקיימו אלא מפני שאין כאן הפרה וממילא הוי מקוים דהתורה אמרה דרק ביום שמיעה יכול להפר ומשעבר היום ושתק ולא הפר ממילא נשאר הנדר, אבל אין זה משום דקיים לה, ואיך אפשר ללמוד מזה דאם קיים בלבו באמצע היום דלהוי קיום דלמא כיון דאכתי אין כאן חסרון הפרה דהא יכול הוא עוד להפר כל יום שמעו קיים בלבו אינו קיום וא"כ נימא דאכתי יכול להפר אף שקיים בלבו:

אך לפי מה שכתבתי כל זה ניחא דכיון דס"ל להר"ן דבההקם הוא מוסיף כח וחיזוק בהנדר וא"כ מצד חסרון ההפרה לח היה עיכוב בשום פעם, דאף דאין כאן הפרה מ"מ הנדר לא נתחזק עי"ז ולא הוסיף כח וכיון דאמרה תורה דאם החריש ביום שמעו דאינו יכול להפר עוד, ע"כ שזהו מפני שכבר נתוסף חיזוק בהנדר מפני ששתק כל יום שמעו, והיינו מפני דמוכח דכיון דעבר יום שמיעה ולא הפר גלי אדעתא שהוא רוצה בקיומו של נדר וכיון דרוצה בקיומו הרי זה קיום מצדו ונתוסף חיזוק בהנדר ומינה ילפינן דאם קיים בלבו אף באמצע היום דהוה קיום ואף דהקיים הוא מוסיף כח בהנדר והוה כמו שמדירה ובנדר הא כתוב לבטא בשפתים וצריך להוציא בשפתיו כדאמרי' בשבועות (דף כ"ו ע"ב) מ"מ בהקם גלי קרא דאף במחשבה מהני:

וניחא בזה מה שהקשה בתוספות רעק"א על משניות נדרים פרק י' מ"ז וז"ל הרי הם קיימים לא אמר כלום כו' כ"כ הר"ן מבואר דליכא לימוד בהקמה אלא דליכא ק"ו, וק"ל דא"כ היאך דחו רבנן הק"ו מהקישא את שבא לכלל הקם מ"מ הא אפשר לקיים שניהם דנלמד הפרה מק"ו דיכול להפר מקודם שנדרה ואח"כ נקיש הקמה להפרה דיכול לקיים קודם שנדרה וצ"ע עכ"ל, ולפי מה שכתבתי בדעת הר"ן יש לתרץ קושיתו, דכיון דס"ל להר"ן דבההקם הבעל הוא מוסיף חיזוק וכח בהנדר א"כ קודם שנדרה אין במה להוסיף חיזוק וכח ומצד הסברא הפשוטה אין לההקם על מה לחול, והנה הר"ן בנדרים (דף ס"ט ע"א) ד"ה ואת"ל כתב וז"ל בהפר מהו מי אמרי' נהי דלא שייכא בי' שאלה אפי' הכי אמרי' דיש שאלה דאתקושי איתקוש או דלמא למילתא דהפרה לא חזיא לי' לא איתקוש עכ"ל, וא"כ מעתה אין לומר עוד דנקיש הקמה להפרה דיכול לקיים קודם שנדרה דכיון דמסקינן דאין שאלה בהפר וא"כ למילתא דלא חזיא לי' לא איתקוש, וכיון שכן הא קודם שנדרה לא שייך הקמה דקודם שנדרה אין לההקם על מה לחול ולהוסיף כח וחיזוק בנדר שאינו עוד בעולם ושוב מצאתי בהגה' תפארת ירושלים שכתב קצת באופן זה אך לא ביאר ככל הצורך:

ובזה נראה לכאו' בהא דאפלגי נמי דהא דיש שאלה בהקם דלשיטת הטור ביור"ד סי' רל"ד דאם שאל על הקמתו אפילו אתר כמה ימים הרי זה יכול להפר, ומסתמא גם הרא"ש ס"ל הכי דהטור מסתמא לא פליג על אביו, וגם מדברי הרא"ש עצמו יש לדייק כן מהא דכתב בגיטין (דף ל"ה ע"ב) שכתב וז"ל וא"ת ידירוה בפני הבעל ויאמר קיים ליכי שאז אינו יכול להפר כו' או שמא ישאל על ההקם ואח"כ יפר לה עכ"ל משמע מזה דס"ל דיכול לשאול על ההקם אפי' אחר כמה ימים דיום אחד אפשר לשומרו שלא יפר לה וכן כתב בקרבן נתנאל שם ס"ק ע' וז"ל והתוס' לא ניחא להו בתירוץ זה דאזלי בשיטתם בכתובות פרק המדיר (דף ע"א) שכתבו שם דאין נשאלין על ההקם אלא ביום שמעו כו' אבל עבר יום שמעו אינו יכול להתיר, וא"כ אכתי קשה להו ידירנה בפני בעלה ויקיים לה הבעל ובאותו יום נשגיח עליו שלא ישאל על הקמתו כו' עכ"ל וכ"כ בתשו' רעק"א סי' מ"ח ע"ש אך הר"ן בנדרים (דף ע"ט ע"א) כתב דדוקא באותו יום שמיעה נשאל על ההקם, אבל ביום שלאחריו אין נשאל על ההקם וכן כתב בכתובות (דף ע"א) בהלכות ולפי מה שכתבתי אפשר לומר לכאו' בטעם מחלקותם דלהרא"ש והטור דס"ל דבהקיום הוא רק מסתלק מזכותו אבל אינו א שום פעולה בהנדר א"כ כיון שכבר נסתלק ואין לו זכות להפר הנדר הרי אין שתיקותו אח"כ בסוף יום שמעו פועל כלום, בהא דשתק בסוף יום שמעו ולא הפר דהא סילוקו שנסתלק מזכותו בההקם שקיים את הנדר היא שגרמה לו שלא יפר, ומכיון שדבר אחר גרם לו שלא הפר אין יום שמעו מעכב, ומשו"ה יכול הוא לשאול על נדרו אף אחר כמה ימים ויפר אז דלשיטת הרא"ש אין עצם השתיקה היא המקיימת אלא חסרון ההפרה היא המקיימת עיין בלשונו (בדף ע"ח ובדף ע"ט) וכיון שדבר אחר גרם לו שלא להפר, הרי מצד הדין יכול עוד להפר אף אחר יום שמעו ושוב אין כאן חסרון ההפרה ולא דמי לשותק ע"מ למיקט דהתם אין לו שום עיכוב מלהפר ומכיון שלא הפר בפועל בלא שום עיכוב נתקיים הנדר, אבל כאן כיון שנסתלק מזכותו בההפרה הרי לא הפר מפני סיבה זו שנסתלק מזכותו, אבל לשיטת הר"ן דבההקם אינו מסתלק מן זכותו להפר רק שמוסיף חיזוק בהנדר וגם הוא ס"ל דאין חסרון ההפרה מקיים הנדר אחר יום שמעו, רק שתיקותו הוא המקיימת ואף שיש עיכוב על ההפרה מ"מ עצם השתיקה מקיימת וגם לשיטתו אין כאן עיכוב על ההפרה דהא בההקם אינו מסתלק מזכותו להפר רק שהוסיף כח בהנדר וא"כ אף שנשאל על הקמתו כיון שעבר יום שמעו בשתיקה שוב אינו יכול להפר, ואין לומר דכאן השתיקה אינה מקיימת דהא משקיים כבר בפועל אין כאן עוד הוכתה לומר דכיון דעבר יום שמיעה ולא הפר דגלי אדעתי' דרוצה בקיומו של נדר דהא כבר קיים בפועל וא"כ אין כאן עוד קיום שני בשתיקתו דאנא הכי קאמינא, כיון דחזינן דאם שתק כל יום שמעו גזרה התורה דאח"כ א"א עוד להפר בשום פנים אף בשותק ע"מ למיקט דסו"ס הרי שתק ומכש"כ לפי מה שכתבתי בשיטת הר"ן דאינו מסתלק מזכותו להפר בההקם, וא"כ אין עיכוב בהפרה מצד קיומו, וכל שעבר יום שמעו אף שנשאל על הקמתו ונתבטלה ההקמה אך הרי יש כאן שתיקה בכל יום שמעו ומשו"ה שוב אינו יכול להפר, ועיין בלשון הר"ן בהלכות בכתובות (דף ע"א) ועוד לפי מה שכתב בתשו' רעק"א סי' מ"ח דאף לשיטת הר"ן אם אחר ההקם הפר לה בו ביום ואח"כ נשאל על ההקם וחכם עוקר ההקם למפרע והוי כאלו לא קיים מהני ההפרה דבו ביום אחר הקמתו א"כ הרי היה אפשר לו להפר בו ביום ומדלא הפר עוד ושתק כל היום הרי כאן עוד הקם בשתיקתו בסוף יום שמעו:

וראיתי בחידושי חתם סופר על נדרים (דף ע"ט ע"א) ד"ה נשאלין על ההקם שכתב דדעת רבינו יונתן שבהג"ה מרדכי היא דיכול לשאול על הקמתו אף אחר יום שמעו שבהגהת מרדכי ס"פ כירה הקשה עליו הר"י מסוגיא ר"פ המדיר דמיירי בנדרה היא וקיים לה בעלה ונותנין זמן חדש שמא תמצא פתח לנדרה ש"מ שיש לה היתר במקום בעל וצ"ל דר' יונתן דס"ל דאין לה היתר אחר קיומו של בעל ס"ל התם משום שמא ימצא הבעל פתח להקמתו בתוך חדש ימים עכ"ד ולפי מה שכתבתי לעיל ליכא למימר הכי דכיון דס"ל לר' יונתן דאין היתר אתר קיומו של בעל הרי ס"ל דבההקם אינו מסתלק מזכות ההפרה שיש לו, אך הוא מוסיף חיזוק לנדרה בההקם, וא"כ אין לו שאלה על ההקם כ"א באותו יום של שמיעה, ואפשר דר' יונתן יתרץ הא דהמדיר דרישא לא מתוקמא בנדרה היא וקיים לה איהו רק בשמדירה הוא, אך רק הא דמדירה שלא תאכל אחד מן הפירות מיירי דנדרה היא וקיים לה איהו, והתם מוציא סתם משום דמסנא סני לה ע"ש:

אך מה שקשה על זה דהרדב"ז בתשו' סי' שני אלפים קפ"ז כתב דהרמב"ם ס"ל דאין מתירין אחר הקמתו של בעל והא בפרק י"ג הל' כ' מהל' נדרים כתב המקיים נדרי אשתו או בתו ונחם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו וחוזר ומפר לה בו ביום וכתב הכ"מ דהרמב"ם ס"ל כהטור דיכול לשאול אפי' אחר כמה ימים וכן כתב הרדב"ז שם דמדכתב וחוזר ומפר לה בו ביום משמע שההפרה צריכה להיות בו ביום, אבל השאלה על ההקם אינה צריכה בו ביום, ולפי מה שכתבתי א"א שיסבור שניהם כאחד דמדס"ל להרמב"ם כהטור דיכול לשאול על ההקם אחרי יום שמעו, א"כ ס"ל דבההקם אינו אלא מסתלק מזכות ההפרה וא"כ היה צריך להיות אפשר להתיר אחר קיומו:

אלא דממה שכתב הרדב"ז ז"ל ראי' דהרמב"ם ס"ל דאין מתירים לה אחר הקמתו של בעל מהא דלעיל גופי' שכתב הרמב"ם המקיים נדרי אשתו כו' ונחם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו וחוזר ומפר לה בו ביום הרי לך בהדיא שאפי' שנחם על הקמתו אין מתירים לה, אלא מתירים הקמתו והוא מפר לה בו ביום עכ"ל אין הדברים מובנים לענ"ד דהא אפשר שמתירים לה אפי' לא נחם על הקמתו ומכש"כ כשנחם, אך מה שכתב דנשאל על הקמתו ומפר לה היינו היכא דהיא אינה רוצה לשאול על נדרה והא הוא יכול להפר לה בעל כרחה, וגם היכא דאין לה פתח על נדרה בכה"ג הוא צריך להפר אבל אה"נ היכא דהיא יש לה פתח על נדרה מתירים לה אף לאחר שקיים לה:

ועל פי הדברים האלה אינם מובנים לי נמי הא דכתב בהגה' מרדכי בשבת פרק ג' וז"ל מי יימר דמזדקיק לי' מכאן היה ר' יונתן מוכיח דאין אדם יכול להפר אחר קיום של בעל דאם לא כן מאי קאמר מי מזדקיק לי' הלא היא תלך לפני שלשה הדיוטות כדאמרינן בסמוך עכ"ל דהא כשאין לה פתח לנדרה נמי בעל מפר ואההיא הקשה מי יימר דמזדקיק לה בעל ובכה"ג כשאין לה פתח אף אי מפר לה בעל ליתסר לה משום מוקצה וכשאין לה פתח לא תלך לפני שלשה הדיוטות כדי שיתירו לה:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה