אור ברסלב
תשובה שלמה - א חלק יורה דעה › סימן כז

תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין

חלק יורה דעה · סימן כז

סימן כו

נדרים (דף ע"ה ע"א) האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני כו' כו' ר"א אומר מופר וחכמים אומרים אינו מופר, איבעיא להו לר"א מיחל חלין ובטלים או דלמא לא חלין כלל, למאי נפקא מינה כגון דאחפיס אחרינא בהדין נדרא, אי אמרת חלין הויא תפיסותא אי אמרת לא חלין לא איכא מששא כו' תא שמע אמר ק ר"א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין רועין ועומדין לא כל שכן ש"מ לא חיילין ורבנן לא דרשי ק"ו והא תניא יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר, אין בעלמא דרשי ק"ו ושאני הכא דאמר קרא אישה יקימנו ואשה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר ואת שלא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר:

ולכאורה צריכים להבין מאי ראי' מייתי ר"א ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין זרועין ועומדין לא כל שכן, וכן מה שהקשה ורבנן לא דרשי ק"ו והא תניא יכול כו' אמרת ק"ו מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר, הא התם הסיבה הגורמת דהזרעים יהיו טהורים וכן הא דלא תהי' מכורה עכשיו עודנה קיימת, דהא אף עכשיו הם זרועים ועומדים וגם היא עתה נערה וא"כ הא דטהורין היינו משום הסיבה דעכשיו דגם עתה הם זרועים לא משום סיבת הזריעה דמקודם וכן גם גבי נערה לכן אינה מכורה לא משום דנעשית נערה מקודם כ"א משום דגם עכשיו היא נערה, אבל כאן הא הך הפרה אזדא לה, וכיון שבשעה שהפר לא היתה יכולה לפעול מנין לנו שחפעול עתה כשכבר אזדא לה:

והנראה בזה דהנה צריכים להבין עיקרה דהך איבעיא דמאיזה טעם מספקא לי' אי חלין ובטלין או לא חלין כלל, אלא מה שעולה על הדעת בהאי ענינא דהנה גבי חכם שמתיר הנדר קיי"ל דחכם עוקר את הנדר מעיקרו וגבי בעל קיי"ל בנזיר (דף כ"ב ע"א) דבעל מיגז גייז וגבי חכם אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו וגבי בעל מצי מיפר למקצתו ולא לכולו לרבים מהראשונים דס"ל כן, משום דגבי חכם שמתיר בפתח או בחרטה, אין ההיתר על הנודר דנימא שהותר במה שהיה אסור, אלא שעיקר הנדר מתבטל והוי עוקר דיבורו במה שנדר כמי שאינו, וההיתר חל על הדיבור מצד שהוא כבר נתבטל לא על האיש הנודר, דאין כאן עוד איסור דנימא דהותר בו, וכיון שכן אם הדיבור נתבטל הרי הוא בטל כולו ומעיקרו הוא כמו שלא היה דיבור מעולם, אבל גבי הפרת הבעל אין הדיבור במה שנדרה מתבטל, דהדיבור נשאר כמקדם, דהא חזינן דבמה שעברה מקודם שהפר לה בעלה צריכה להביא קרבן ולוקה אף שאח"כ הפר לה כמבואר בנדרים (דף פ"ג) ובנזיר (דף כ"ב) א"כ אין ההיתר מצד שהדיבור נתבטל דהדיבור נשאר בתוקפו ולא נתבטל כ"א במה שמיפר נתחדש היתר על גופה במה שהיה אסור לה מקודם וא"כ הפרתו הוה שינוי בה דנעשה דבר המשנה אותה מכפי מה שהיתה מקודם דעד עתה היה עליה האיסור מצד הנדר ועכשיו יש עליה הפרת הבעל שמסיר האיסור מעליה:

ועל פי הדברים האלה אפשר לישב דברי הרמב"ם שכתב בפרק י"ג הל' ב' מהל' נדרים וז"ל וכיצד מיפר אומר מופר או בטל או אין נדר זה כלום וכיוצא בדברים שענינם עקירת הנדר מעיקרו כו' שאין האב והבעל מתיר כמו החכם אלא עוקר הנדר מתחילתו ומפירו עכ"ל שכבר עמדו בזה רבים דאדרבה הא קיי"ל חכם עוקר את הנדר מעיקרו ובעל מיגז גייז ובשיטה מקובצת נדרים (דף פ"ג ע"א) ד"ה האשה שנדרה בנזיר (ובדף פ"ז ע"ב) ד"ה ולר' עקיבא כתב דהרמב"ם ס"ל באמת דבעל מעקר עקר והניח שם בצ"ע ובכסף משנה כתב דהרמב"ם חולק על הרא"ש שכתב דחכם עוקר את הנדר מעיקרו לגמרי והבעל אינו מפר אלא מכאן ולהבא הלכך אם עברה על נדרה ואח"כ הפר לה בעלה לוקה מה שאין כן בחכם כו' עכ"ל, וזה אינו מובן דהא הרמב"ם כתב ג"כ מפורש בפרק י"ב הל' י"ט מהל' נדרים נדרה ועברה על נדרה קודם שיפר לה אביה או בעלה, אף על פי ששמע בו ביום והפר לה הרי זו חייבת על דבר שעברה אם מלקות מלקות ואם קרבן קרבן עכ"ל וכבר הקשה כן במשנה למלך שם, וכן כתב הרמב"ם בפרק ט' הל' י"א מהל' נזירות האשה שנדרה בנזיר ונטמאת בתוך ימי נזירותה ואח"כ שמע בעלה והפר לה ה"ז מביאה קרבן טומאה וכן בפרק י"ג הל' ט"ו מהל' נדרים האשה שנדרה ושמע אחר והתפיס עצמו בנדרה ואמר ואני ושמע אביה או בעלה והפר לה שלה מופר וזה שהתפיס עצמו חייב עכ"ל והוא מנזיר (דף כ"ב ע"א) דמזה פשיט שם דבעל מיגז גייז, וא"כ דברי הרמב"ם נראים לכאורה כסותרים.

ונראה שכונת הרמב"ם היא כמו שכתבתי לעיל ומה שלא פירש כאן בפי' המשניות נדרים סוף פרק עשירי פירש בפי' המשניות בנזיר ריש פרק רביעי וז"ל וממה שצריך שתדעהו שהאשה שנדרה בנזיר ושמע אותה אתר ואמר ואני אח"כ בא בעלה והפר לה זה שאמר ואני חייב בנזירות אע"פ שהופר נדרה לפי שהבעל כשהפר אינו עוקר מן הנדר אלא מה שתלוי באשה בלבד והוא מה שאמרו בזאת הכונה בעל מיגז גייז ולא מיעקר עקר עכ"ל, ולפי זה כונתו היא דהבעל עוקר את איסור הנדר מן האשה ועליה אין עוד שום איסור מן הנדר, אך אין הבעל מתיר עיקר הנדר כמו החכם שהחכם אין לו כת להסיר האיסור מן הנודר רק בהיתר הנדר כולו, ולפי כונה זו אין החכם עוקר את הנדר מן הנודר דהוה משמע דהנדר נשאר כמקדם דהיינו דהדיבור לא נתבטל רק שעוקרו מן הנודר, כי אם החכם מתיר את הנדר גופי' דיבור הנדר נתבטל ועל כונה זו אמרו שחכם עוקר את הנדר מעיקרו היינו שנתבטל עיקר הנדר אך כאן באב ובבעל שכתב הרמב"ם שעוקרים הנדר היינו שעוקרים אותו מן האשה ועי"ז הותרה אף שעיקר הנדר לא נתבטל דהיא נשתנית וההיתר תלוי בה, ולא שהותר הנדר גופי':

ומעתה גם הרמב"ם ס"ל דבעל מיגז גייז וניחא הא אם עברה קודם שהיפר בעלה שמחוייבת או קרבן או מלקות משום דאף שהבעל עוקר את הנדר משורשו ממנה ואין עליה עוד שום איסור מצד הנדר הזה, אך עיקר הדיבור לא נתבטל וקודם שהיפר לה היה עוד גם עליה איסור הנדר בתוקפו וע"כ חייבת:

ובזה יבואר הא דאיבעיא להו לר"א מיחל חלין ובטלין או לא חלין כלל דהא דאמרי' דהבעל בהפרתו אינו עושה פעולה דיתבטל הנדר מעיקרו כ"א שפעולתו היא רק שמסלק איסור הנדר מן האשה יש לחקור באיזה אופן הוא מסלק את איסור הנדר ממנה דאי נימא דהוא רק מונע אותה מלקיים את הנדר והתירה נתנה לו זכות שיכול למונעה מלקיים אף שבעצם הדבר אינו עושה פעולה שיהי' הדבר לה בהיתר מצידה רק שכיון שהוא מונעה מלקיים אז אין עליה חיוב לקיים, וא"כ באופן זה מיחל חלין עליה ואח"כ בטלין מצד הפרתו, דבאופן זה צריכה הפרתו לעשות את הפעולה רק כשיש עליה איסור הנדר אז אח"כ באה ההפרה ומונעה מלקיים, ואף כשההפרה היא כבר בעולם מ"מ לא עדיף מאילו היה מיפר בפועל ביחד עם חלות הנדר שגם אז היתה פעולת ההפרה רק אחר גמר ההפרה כמו שמשמע מדברי התוס' בנדרים דף פ"ב ע"ב) ד"ה האשה יע"ש וא"כ כשתפס אחרינא בהדין נדרא הוה תפיסותא, דהא חל עליה איסור הנדר ואח"כ תלה עליה המניעה לקיים מצד הפרת הבעל, אך אי נימא דהא דמסלק מעל האשה את איסור הנדר אף דאינו מבטל את גוף הנדר היינו שהפעולה שהוא עושה בהפרתו הוא מתיר לה לגמרי לעבור על הנדר א"כ הוא מחדש בה שינוי כזה שגורם שאיסור הנדר לא יחול עליה כלל, ובאופן זה לא יחול עליה כלל איסור הנדר וכשתפיס אחרינא בהדין נדרא לא איכא מששא דהא לא היה עליה איסור כלל מצד הנדר אפי' רגע אחד:

וא"כ אי נימא דלא תלין כלל היינו דבהפרתו עושה שינוי בהאשה דנתחדש עליה הדין דאין חל עליה איסור הנדר כלל א"כ השינוי הזה הוא עודו עליה, ושפיר מביא ר"א ראי' לסברתו מהא דמה זרעין טמאין כיון שזרען בקרקע טהורין זרועין ועומדין לא כל שכן ש"מ לא חיילין וקפריך נמי לרבנן דהא דרשי ק"ו מהא דתניא כו' מכורה כבר יוצאה אינה מכורה אינו דין שלא תימכר דהא הכא נמי כיון דאמרת לא חיילין היינו דפעולת ההפרה עושה פעולתו בהאשה גופה שנתחדש עליה דין חדש שלא יחול עליה איסור הנדר וההשתנות הזאת לא פסקה מעליה עוד וגם עכשיו היא באופן זה שיש עליה פעולה זו מצד ההפרה וגם רבנן הוו מודו לר"א בהא אי לאו משום דאמר קרא אישה יקימנו ואישה יפירנו את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר, וא"כ גזרת הכתוב שהשינוי הזה שנתחדש עליה שאיסור הנדר לא יחול עליה צריך הוא להעשות בשעה שהנדר יכול לבא לידי הקם ולא מקודם:

תוכן העניינים

תשובה שלמה - א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה