תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן כא
להרה"ג מהור"ר
משה בנימין טהמאשטאוו
בסלוצק שליט"א
הנה עלה דכתבתי בתשובתי להרב דק' הרעסק נ"י שמדברי הסמ"ג משמע דלא בעינן כונה לספירה מדכתב ואם שכחה ולא בדקה משמע מזה ששכחה שהיא בתוך זמן ספירתה וע"ז כתב כת"ר וז"ל מנ"ל דכונת הסמ"ג שכתב ואם שכחה קאי על הספירה ולא על הבדיקה עכ"ל הנה זה ידוע דהראשונים ז"ל הוו דייקי במילייהו ואם כונת הסמ"ג והמרדכי היתה על הבדיקה היה להם לכתוב ואם שכחה לבדוק או לא היה להם לכתוב כלל ואם שכחה. והיה להם לכתוב כמו שכתבו רבים מהראשונים אם לא בדקה ומאי מהני לן אם שכחה או לא שכחה אלא מדכתבו הסמ"ג והמרדכי סי' תשל"ז ואם שכחה ולא בדקה כל הימים משמע מזה דכונתם דשכחה כל עיקר הא דצריכה לבדוק והיינו דשכחה שהיא בתוך זמן ספירתה דאל"כ היה להו לפרושי דהך שכחה היינו לצדדין דשכחה לבדוק אך לא עיקר ספירתה, ומדכתבו סתמא ש"מ דכונתם היא ששכחו הכל:
ומה שכתב עוד כת"ר דהטעם דבעינן כונה כתב הסדרי טהרה כדמסיק כת"ר דהטעם הוא דבעינן שתחזיק עצמה בחזקת סופרת ז' נקיים ע"י בדיקה אף שבהפסקת טהרה מוחזקת היא ששוב אינה רואה אך בכ"ז בעינן כונה שתחזיק עצמה עי"ז לנקיים עכ"ל במחילה מכבודו שאין הדברים כן דכונת הסדרי טהרה שם ברורה דצריכה כונה לספירת ז' נקיים ומסכים בהא עם המעיל צדקה או שתבדוק לשם ז' נקיים והכל משום כונת ספירה כמו שמסיק שם. וע"ז כתב ג"כ להקשות על דברי הרשב"א ז"ל שכתב דטעם הבדיקה היא כי היכי דלהוו ימים מוחזקים בטהרה. דהא כבר אתחזקה ע"י הפסק טהרה שלה כו' ול"ל הבדיקה דתוך שבעה הא מוחזקת ועומדת היא משהפרישה בטהרה בבדיקות ההפסק וע"כ צ"ל כיון דכתיב וספרה לה לא סגי בלא בדיקה וכמש"ל וע"כ דגזה"כ הוא שיהי' הימים מוחזקים בטהרה ע"י בדיקה שבדקה בז' נקיים עצמן מלבד הבדיקה של הפסק טהרה עכ"ל וכונתו ברורה דצריכה הבדיקה משום כונת ז' נקיים. וכמו שמסיק וז"ל מכל הלין מבואר דבעינן ספירה ועכ"פ שתתן בדעתה שיעלו ימים אלה לנקיים עכ"ל, ואנכי כתבתי שזהו מגדר אחר. דצריכה לדעת רק שימים אלה הם נקיים לא משום כונת ספירה ואף בלא כונה כלל אם ברור לה שנקיה היא סגי ובזה אני מבין כונת הרשב"א ז"ל. דמפסיקתה לטהרה מוחזקת היא לאינה רואה אבל לא לנקיה. ולהתחזק שהיא נקיה ג"כ צריכה עכ"פ בדיקה אחת בתוך ז' ימים אלה אם בתחילה או בסוף או באמצע לפי שיטת הראב"ד בה' בעה"נ והרשב"א ז"ל. וזהו אף בלא כונה כלל שיעלו ימים אלה לספירתה או לנקיים שהיא צריכה כ"א כל שתדע באיזה אופן שנקיה היא סגי לה ותמה אני על כבודו שמערבב דברי הסדרי טהרה עם דברי וכן שהם הם דברי הס"ט בעוד שאין בדבריו שום רמז מזה. דהס"ט ס"ל דבכל יום צריכה לכוין שהוא מהנקיים וכן הבין דבריו בספר חכמת אדם כלל קי"ז סי' י"ב שאם הסיחה דעתה מלמנות אין עולין לה לספירת ז' נקיים. וע"ז קשה לי אמאי לא יועיל כשבדקו ביום ח' כיון דבכל יום צריכה לכוין שהוא מהז' נקיים א"כ כבר הוא נחשב מהנקיים. וזה בודאי א"א לומר דבכל יום נחשב רק למספרו ולמנינו. למשל שיום החמישי מהנקיים צריך להיות דוקא חמישי דזה א"א לומר אף לשיטה זו שצריכה לכוין לספירה. דאל"כ תקשה לדידהו הא דכתב בסמ"ק דאם טעתה במנינה וטבלה ושמשה צריכה למנות עוד ימים ששכחה למנות וימים שמקודם עולין לה והתם הא מקודם כשטעתה וספרה ששה ימים למשל, וסברה שכבר ספרה שבעה ימים מ"מ עולין לה הששה וצריכה להוסיף יום אחד והא מקודם כשספרה בטעות מנחה יום חמישי לששי ויום ששי לשביעי. ואעפ"כ עולין לה יום חמישי לחמישי לא לששי כמו שסברה מקודם אלא ע"כ דכיון שספרה אותו יום הוא עולה לה בכל אופן, אם לא ליום שחשבה מקודם. מ"מ עכ"פ. עולה לה לאחד מימי הנקיים ולפ"ז כיון דלדידהו צריכה לכוין כל יום שהוא מהשבעה נקיים א"כ נהי דלא בדקה בז' ואי אפשר לחשוב יום ז' לשביעי מ"מ כשבדקה בשמיני נחשוב יום ז' לששי ויום שמיני לז'. דהא עכ"פ חשבה מקודם שימים אלה יעלו לה לז' נקיים ואדרבה אי צריכה כונה מגרע גרע לגבי הא. דבשלמא אי לא צריכה כונה לספירתה א"כ ביום ראשון של הנקיים חשבה שמהיום יתחילו הנקיים ובהימים שאחר זה לא חשבה ולא כונה. א"כ כשלא בדקה באחד מאלה השבעה להתחזק לנקיה גמורה שוב אין עולין לה דאיך יעלו לה והיא לא חשבה בם ולא כונה בכל יום כלל שיעלו לה לז' נקיים שלה. רק מתחילת המנין ביום א' חשבה שמהיום יתחילו ז' נקיים שלה ובימים שאחר כן לא חשבה כלל א"א לומר שיום שני שלה יהי' יום ראשון למנינה:
אבל אם צריכה לכוין א"כ בכל יום ויום צריכה לכוין שהוא ממנין ז' נקיים. א"כ נהי דשוב א"א לומר דהוא יום שני למשל יהי' עכ"פ יום ראשון דהא חשבה וכונה בו שיהי' מהנקיים ובמאי תתבטל כונתה ומנינה שחשבה שהוא מהנקיים. ואף שצריכה גם לבדוק עכ"פ פעם אחת בז' הנקיים שמתכונת וסופרת הא בדקה ביום ח' ויעלה ח' לז' ושוב תחשב שבדקה ג"כ באחד מהשבעה נקיים שלה:
עוד כתב כת"ר עלה דהקשתי להסוברים דלא בעינן כונה אמאי לא מהני כשבדקו יום ח'. וכתב ע"ז כת"ר הא הקשה הס"ט בעצמו דמנ"ל להפוסקים דלרב בעינן ספורים לפנינו והם חידשו דאף לרב בעינן ספורים לפנינו וכיון דכן דכל כונת הספירה היא רק תיקון שיהי' ז' נקיים ממש. ואפי' להסוברים דבעינן ספירה בפה ג"כ נ"ל דרק תיקון הוא לכן מועיל גם מה שהפקחות מתקנות אותן עכ"ל. אם רוצה כבודו לדחוק כן בדברי הסדרי טהרה אין אלו אלא דברי נביאות דאין כונתו כלל כן דהוא ס"ל דעיקר היא הכונה בספירה. ואם כונת כבודו לתרץ קושיתי. הן כבר תירצתי אנכי כן. דהעיקר הוא מה שהיא נקיה. ואין הכונה בזה מעכבת ולכן ניחא ג"כ הא דפקחות מתקנות אותן:
ומה שכתב כבודו וז"ל במה שבנה יסודו מדברי החינוך הא אדרבה גם ראית הסדרי טהרה היא מהחינוך דבעינן כונה עכ"ל. הנה אם זאת היא כל תמיהתו מה שהסדרי טהרה גם הוא הביא ראיתו מהחינוך אין כאן חמיה, דנחזי אנן אם ס"ל לרא"ה ז"ל בספר החינוך שצריכה כונה לספירת ז' נקיים שהסדרי טהרה הביא ראייתו ממה שכתב בספר החינוך מצוה ר"ז ואפשר שעיקר דבר זה כיון שהתורה צותה וספרה לה וגו' ואתר תטהר ומכיון שלא בדקה לא בתחילה ולא בסוף אין כאן ספירה עכ"ל. והנה אם נאמר דכונת החינוך היא כדבריו דבעינן כונה לספירה מ"ט סתם מקודם כשמפרש דיני נדה וזבה ונקיט בלשונו שהזבה היתה יושבת ז' ימים נקיים עכ"ל ולא כתב שהזבה סופרת ז' נקיים. ועוד במצוה קפ"ב בדיני זבה מדוע לא זכר מזה שזבה צריכה לכוין לספירת ז' נקיים ואדרבה שם כתב ג"כ רק שצריכה לישב שבעה נקיים אלא שהעיקר בדברי החינוך כמו שכתבתי שאין כונתו כלל שצריכה לכוין לספירת ז' נקיים והא דנקט במצוה ר"ז ומכיון שלא בדקה לא בתחילה ולא בסוף אין כאן ספירה כונתו שאין כאן נקיים שיצטרפו למנין ז' שהיא צריכה. ולישנא דקרא נקט אבל אין כונתו שצריכה כונה לספירה וכמו שכתב מפורש במצוה ש"ל וז"ל ואם תשאל למה חייבונו ז"ל למנות השנים שבע מדכתיב וספרת לך ולא ראינו מעולם שימנה הזב ימי ספורו ולא הזבה ימי ספירתה ואע"פ שכתב בהם וספר לו כו' וכן באתנו הקבלה שצווי וספרת דיובל צריך מנין בפה וצווי הכתובה בזב וזבה אינו אלא השגחה בימים כו', עכ"ל וכונתו היא לענ"ד שצריכה רק להשגיח שיהי' נקיים אף בלא כונה לספירה בכל אופן שתדע שנקיים הם מהני. ומה שכתב בס"ט שם דמ"ש שיתנו לב על הימים ר"ל ע"י בדיקה עכ"ל אמינא אנא דקושטא הוא דכונתו היא דע"י בדיקה. אבל לא בשביל כונת הספירה. כ"א בשביל שתדע שהיא נקיה גמורה:
והנה בסדרי טהרה הביא ראי' מהא דכתב הרא"ה בס' בד"ה בהשגתו על הרשב"א שס"ל דמהני בדיקה באמצע והוא השיג וס"ל דמהני רק בדיקת תחילתן או סופן אבל לא אמצען ומדבריו מייתי ראי' שס"ל דבעינן ז' נקיים ספורים. והנה להסביר סברת הרא"ה דלכאורה מה לי בדיקת תחילה וסוף מה לי בדיקה באמצע כתב בשו"ת חתם סופר חלק יור"ד סימן קע"ח וז"ל דכולהו תנאי דמתני' נדה (ס"ח) ס"ל דמדפסקה בטהרה בה"ש שוב היא בחזקת שלא תחזור ותראה ומ"ע דאורייתא שתספור דוקא הספירה בזה גזה"כ כמו טבילה במים אבל בלי ספירה נמי בחזקת שלא תראה עוד, והנה אותה הספירה אנו מקובלים ממרע"ה מפי הקבלה שאינה צריכה ספירה בפה כו' אך עכ"פ הכנה וכונה לספירה בעי. והנה לר"א דס"ל דחזקה מעלי' היא כאילו בדקו לפנינו מ"מ דברים שבלב אינם דברים ומה מועיל כונה בלב בלי דיבור. אך קיי"ל במחשבתו ניכר מתוך מעשיו מהני דברים שבלב א"כ הבדיקה ביום א' הוה הוראה שמכנת עצמה לספור ולשמור הימים האלה כו' וכן אם בודקת בז' מורה על מחשבת לבה כאלו היום פסקה כונת ספירתה ובזה יי"ח ספירה כו' אבל באמצע אין זה שום הוראה על דבר מה ונהי שהיא בחזקת טהרה וגם במחשבתה כיוונה לשמור נקיים מ"מ דברים שבלב אינם דברים. זו סברת ר"א שהלכה כמותו עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לענ"ד. דאיך שייך כאן למימר דלהכי צריכה בדיקה כדי שתהי' מחשבתה נכרת מתוך מעשיה. דהיכי אמרי' הכי היינו רק בגוונא שאחרים צריכים לדעת כונתו ומחשבתו אמרי' דמעשיו מוכיחין על מחשבתו. וכמו בביצה (דף י"ט ע"א) דאי נקיט מנא ורהיט בין השמשות לאטבולי ואנן מספקינן אי לא ידע דצריך הערב שמש כדי למחות בידו או ידע שצריך הערב שמש ולא נמחה בידו אמרי' מחשבתו נכרח מתוך מעשיו שידע ולכן אין צריכין למחות בידו או בחולין (דף י"ב) גבי קטן דלא ידעינן אם יש לו מחשבה אמרי' מחשבתו נכרת מתוך מעשיו. דהתם המחשבה מועלת רק דלא ידעינן אם ישנה מחשבה אז מעשיו מוכיחים שישנה המחשבה אבל בכה"ג למימר דבעינן שמחשבתה נכרת מתוך מעשיה ובלא"ה דברים שבלב אינם דברים לא אבין איך אפשר לומר כן. דכיון שקבלה בידינו דהך ספירה היא כונה בלב. הא זוהי מצותה שתכוין וכל שמכוונת בלבד דיה. והא איהי מהימנא עליה דהא לא בדידן תליא לדעת. ומי שעובר אחורי בהכ"נ ושמע קול שופר שאם נתכוין לצאת יצא. אטו צריך להיות מחשבתו נכרת מתוך מעשיו שכיון לצאת. הא בדידי' חלי' וכיון שהוא יודע שכיון לצאת סגי' ועי' במג"א סימן תקפ"ט סק"ה וכן נמי הכא כיון שהיא מכוונת ויודעת שכוונה בלבה, מ"ט לא יהי' מועיל. ואמאי צריכין שתהי' מחשבתה נכרת מתוך מעשיה:
גם כבר הקשה הסדרי טהרה דלהנך דס"ל סופן אע"פ שאין תחילתן מוכח מברייתא דטועה בנדה (דף ס"ט) דלא בעי ספורים כלל וא"כ תקשה להפוסקים דס"ל סופן אעפ"י שאין תחילתן ואפ"ה ס"ל דבעינן ספורים הא בגמרא לא משמע כן עכ"ל. והנה הרא"ה ז"ל הא קאמר מפורש דבעינן סופן או תחילתן וא"כ אי נימא דס"ל דבעינן כונה לספירה תקשה לדידי' נמי הך קושי' דהא אי סופן לבד מהני מוכח מברייתא דלא בעי ספורים כלל:
אך לפי מה שכתבתי שהכונה אין מעכבת רק דצריכה בדיקה להתחזק שהיא נקיה גמורה אף שכבר מוחזקת לאינה רואה וכל היכי שבודקת בימים אלה אף בלא כונה מהני אך כשלא בדקה בכל הימים אז צריכה שבדיקתה האחת תתחזק גם שאר הימים לנקיים גמורים כ"ז ניחא, דאז כשבודקת בתחילתן ס"ל להרא"ה ז"ל שזה מורה שכל הז' נחשבו לה כחטיבה אחת ובדיקה ההיא מחזקת כולן לנקיים גמורים. וכן כשבודקת בסופן זה ג"כ מורה שכל הז' נחשבו לה כחטיבה אחת והבדיקה ההיא שבסופן מחזקת כולן לנקיים גמורים אף שבהן לא כונה כלל. אך כיון שחשבה בתחילה שמעתה יתחילו ז' נקיים שלה והבדיקה בתחילתן או בסופן מהני. שהבדיקה בסוף הז' או בתחילתן מורה שכל הז' נחשבו לה לענין אחד שיתחזקו לנקיים ע"י בדיקה זו. אבל כשבדקה באמצע אין זה מורה שעשתה ז' ימים אלה לחטיבה אחת שתהי' הבדיקה ההיא מחזקתן לנקיים גמורים. ולפ"ז גם הרא"ה ס"ל דאינה צריכה כונה לספירה והא דנקיט בלישני' דאנן שבעה נקיים ספורים בעינן. לא נקיט שבעה ספורים לפנינו דהיה משמע דצריכה ספירה ממש. אך כונתו דבעינן שבעה נקיים גמורים שיכולין להיות במספר הז' נקיים שאמרה תורה וספרה לה:
שוב ראיתי בספר שו"ת עונג יו"ט סי' פ"ג וספר שו"ת שם ארי' חלק יור"ד סי' ל"ג שכתבו ג"כ קצת כמו שכתבתי. וז"ל בספר שם ארי' שם אך ראיתי בסדרי טהרה סימן קצ"ו ס"ק י"ח שכתב בשם תשובת מעיל צדקה דכתב דאפי' למ"ד דסגי בבדיקה תחילתן או סופן עכ"פ ספירה בעינן כו' גם הרב בעל ס"ט האריך בזה מאד שם ובסי' קצ"ב ומסכים עמו לדינא שצריכה כונה לספירה שיהי' ימים אלו ספורים לימי נקיים ואם בדעתה היה שלא לספור הימים האלה לנקיים אינם עולים כו' והרבה לפלפל שם בענין זה בלשונות הפוסקים ובהא דאמרי' בש"ס דבעי בדיקה משום דספורים בעינן כו' עכ"ל מזה יראה כת"ר שבחפזה כתב דבריו, אך מה שנראה לענ"ד להעיר בדברי העונג יו"ט והשם ארי' דהנה שניהם הביאו ג"כ ראי' מהך דנדה (דף י"ג) דהחרשת והשוטה כו' אם יש להן פקחות מתקנות אותן. אך שניהם דחו מהא דאמרי' בחולין (דף ל"א) גבי נדה שנאנסה וטבלה דאי אנסה חברתה ואטבלה כונת דחברתה כונה מעליותא היא ועוד בתרומה נמי אכלה דתנן החרשת והשוטה כו' אם יש להן פקחות מתקנות אותן והן אוכלות בתרומה וא"כ כמו דמהני כונה דחברתה לענין טבילה אף לתרומה דבעי כונה. ה"נ מהני כונה לענין ספירת ז' נקיים עכ"ד. הנה כבר כתבתי בתשובתי להרב מהרעסק שאין זה דיחוי. דהתם לענין תרומה דמה' מעלות הוא הא דבעי כונה. הך כוונה אין זה מצוה דבגופו רק תנאי בהטבילה שצריכה כונה והיינו משום דבלא כונה אין זו טבילה הוגנת לתרומה וא"כ כיון דחברתה כונה שתטבול שפיר א"כ הוה טבילה הוגנת גם לתרומה דסו"ס טבלה שפיר בכונה אבל גבי ז' נקיים אי נימא דבעי כונה זוהי מצוה שבגופה לא משום שתהי' נקיה מבוררת רק מצוה בפני עצמה כמו טבילה במים וא"כ בע"כ האי מצוה עליה דידה רמיא וכונת חברתה לא מהני. א"ו דספירה לא בעי כונה וצריכין רק לדעת שהיא נקיה ולכן פקחות מתקנות ותן:
עוד כתב בספר עונג יו"ט וז"ל דלא עדיף ספירת ז' נקיים מטבילה דאמרינן בחולין (דף ל"א) דנדה שנאנסה וטבלה טהורה לבעלה משום דבעלה חולין הוא וחולין לא בעי כונה ומוקמינן לה כר' נתן דקיי"ל כותי' בנפלה מן הגשר ולא כונה כלל להטהר מטומאתה ואפילו הכי טהורה וה"ה נקיים שבדקה ראשון ושביעי וימים שבנתיים לא החזיקה בדעתה שיהי' נקיים מהני. דלא בעינן כונה לנקיים והבדיקה היא רק לראות שפסק ראייתה עכ"ל. והנה מזה ראי' רק דלא בעינן כונה בשביל שהבדיקה תהי' כהוגן אבל אי נימא. דבעינן כונה לספירה לא רק בשביל שתהיה הבדיקה כהוגן רק משום דעצם הכונה היא גזה"כ אין מזה ראי' כמשכ"ל. דהתם לחולין לא בעי כונה ומשו"ה מהני כשאנסה חברתה וטבלה אבל גבי ז' נקיים להנך דס"ל דבעי כונה משום גזה"כ הוא משום דכתיב וספרה לה ולא תלי' בטבילה כלל. ומש"כ והבדיקה היא רק לראות שפסק ראייתה הוא תמוה דהא כבר הוחזקה שפסק ראייתה משהפסיקה בטהרה ומה שמביא שם בעונג יו"ט ראי' מברייתא דטועה כבר הקדימוהו במעיל צדקה ובסדרי טהרה שם:
ולפי האמור נעמוד בסוד קדושים להבין דברי רש"י ז"ל. אשר לכאורה נראים כסותרים זא"ז. דהנה בזבחים (דף כ"ט ע"א) איתא ת"ר אם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו אמר ר"א כוף אזניך לשמוע במחשב לאכול מזבחו ביום השלישי הכתוב מדבר או אינו אלא באוכל מזבחו ליום שלישי אמרת אחר שהוא כשר יחזור ויפסל אמר לו ר"ע הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה כיון שראו סתרו. ופירש"י בזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי סיפרו כו' עכ"ל והא בנדה (דף ל"ט ע"א) דאמרי' אבל ימי הזב והזבה ושומרת יום כנגד יום הרי אלו בחזקת טומאה ופירש"י ימי הזב, ימי ספירו. א"כ בימי ספירו הוה בחזקת טומאה. וראיתי לאא"ז בנודע ביהודה מהדורא תנינא יור"ד סי' קכ"ז שהקשה על דברי התוס' בזבחים שכתבו שבימי ספירו לא מיקרי חזקת טהרה. שהרי משנה שלמה שנינו שלהי נדה (דף ס"ח) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום א' ומצאו טהור כו' ר"א אומר הרי הן בחזקת טהרה ומסיק שם בגמ' דהלכה כר"א הרי דאף בימי ספירתה מקרי חזקת טהרה. ותירץ שם דחזקת טהרה הנזכרת כאן במשנה. היינו חזקת אינו רואה וחזקת טהרה שבזבחים היינו חזקת הגוף שהיא טהורה עכ"ד ודבריו אינם מובנים לענ"ד דאם הך חזקת טהרה דנדה היא שאינה רואה הא הך חזקת אינה רואה אית לה כבר משהפסיקה בטהרה ואמאי מצריך ר"א שבדקו עצמן ביום א' ומצאו טהור שאז הן בחזקת טהרה והא הך בדיקה היא לבר מפסיקת טהרה ומאז היא כבר בחזקת אינה רואה ועוד איך יפלגו ר"י ור"ע אהא ויסברו דאינה בחזקת שאינה רואה הא כבר אפסקה בטהרה, וכונת התוס' פשוטה דאיך קאמר ר"ע דבזב ובזבה הם בחזקת טהרה וכשראו סתרו ונשתנה אח"כ דינם למפרע מה חזקת טהרה שייך כיון דכ"ז דהם בימי סיפורם הם מטמאים בנגיעה ובתשמיש איך שייך לומר דאם רואים נשתנה דינם למפרע. דהא גם מקודם ראי' הוה הכי ואיך מביא מזה ראי' עלה דאם אכלו ביום השלישי דישתנה הדין למפרע:
ולפי מה שכתבתי כ"ז ניחא דהא דאמרי' (בדף ל"ט) דהזב והזבה כו' בחזקת טומאה בימי ספירו היינו כ"ז שלא בדקה היא בחזקת שאינה נקיה ברורה. אף שכבר אפסקה בטהרה ואינה בחזקת רואה דאלת"ה לא שייך למימר שהיא בימי ספירתה מ"מ היא בחזקת טומאה מצד שעדיין אינה מוחזקת לנקי' ברורה כ"ז שלא בדקה להתחזקת לנקי' ברורה ובדס"ח דאמרינן שהיא בחזקת טהרה היינו בחזקת נקיה ברורה כשבדקה ביום א' והוחזקה לנקיה ברורה. וע"ז פליגי ר"י ור"ע וס"ל דאף שהיא בחזקת לשאינה רואה מדאפסקה בטהרה אך בחזקת נקיה ברורה אינה משום דבעי' ספורים לפנינו ועי' בנדה (דף נ"ג ע"א) תוד"ה ומה:
ובזה יתורץ דברי רש"י ז"ל, דהנה בנו"ב שם הקשה נמי לשיטת רש"י דבחזקת טהרה היינו בימי ספירתה, הא ר"ע ס"ל בנדה (דף ס"ח) דאין להם אלא שביעי בלבד אלא דלפי מה שכתבתי לא קשה דר"ע דס"ל דאין להם אלא שביעי בלבד היינו דאין זה נחשב לנקיים גמורים כ"א שביעי משום דבעי ספורים לפנינו וכמש"כ גם בנו"ב, והא דקאמר בזבחים דהזב והזבה הם בחזקת טהרה היינו דכיון דאפסקו בטהרה כבר הם בחזקת שאינם רואים וגם כבר בדקו וספרו ארבעה וחמשה ימים והנך ימים כבר הוחזקו ללקיים גמורים וספורים לפנינו, ואף אם ראו היו צריכים להתחיל זיבה חדשה ולא לומר דהראי' ההיא תפעול שהזיבה הישנה תחזור וניעורה כיון דמזיבה הישנה כבר הם בחזקת שאינם רואים ואף בחזקת נקיים וספורים ימים אחדים, מ"מ אמרי' כיון שראו סתרו וחוזרת וניעורה הזיבה הישנה, ה"נ אם אכלו ביום השלישי אפשר שתחזור ותפסל אף שכבר הוא כשר יחזור ויפסל:
והנני ידידו הדוש"ת חיים פישל עפשטיין אב"ד דק"ק סייני