תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן כ
לכבוד הרב הג' מהור"ר מרדכי מאיר שליט"א.
ע"ד שאלתו, באשה אחת שנהגה תמיד לפסוק בטהרה ז' ימים לראייתה ואירע שיום השביעי היה בשבת ולכן פסקה בטהרה בעש"ק ובדעתה היה בהדיא שלא למנות יום השבת לראשון של הנקיים. כיון שמנהגה תמיד לספור ז' נקיים אחר ז' לראייתה. ויום השבת היה שביעי לראייתה. לכן היתה סבורה למנות ז' הנקיים מיום א' שאחריו. אך אח"כ נתגלגל הדבר שבעלה הוכרח לנסוע תיכף אחר השבת השני ולא תוכל להמתין לטבול עד יום א' לכן חפצה היא להקדים טבילתה ביום ו' עש"ק ובאופן זה יתחילו השבעה נקיים מיום ש"ק לא כאשר סברה מקודם שהנקיים יתחילו מיום א'. ובשבת בדקה א"ע רק שלא כונה שיהיה נמנה לנקיים. זו היא תורף שאלתו
ולכאורה היא פלוגתא ישנה בין הגאון בעהמח"ס שו"ת עבודת הגרשוני ובין חותנו הגאון בעל צמח צדק. דהגאון בעל עבודת הגרשוני כתב באשה שבדקה א"ע לכבוד יום השבת ואח"כ ביום א' בדקה עצמה להתחיל לספור ז' נקיים. ואח"כ ראתה כתם דלאחר שלשה ימים הראשונים תלינן ואם נחשוב מיום א' היה בתוך ג' ימים הראשונים ואם נחשוב מיום שבדקה לכבוד יום השבת נחשב לאחר ג' ימים. ופסק דמחשבין מבדיקתה הראשונה. וחותנו בספר צמח צדק סימן ס"ה כתב דאף דמאן דמיקל לא הפסיד. מ"מ אי קמאי דידי הוי קאתי האי עובדא לא הייתי מיקל משום שמא לא בדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין. כיון שלא היתה בדיקתה לספירת ז' נקיים אלא לנקיות בעלמא לכבוד יום השבת ולא רמיא עליה לבדוק בחורין ובסדקין. ואפי' אם אמרה דבדקה בחורין ובסדקין לא מהימנינן לה דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' עכ"ד. ולפ"ז בנד"ד אליבי' דהגאון בעל עבודת הגרשוני פשיטא דיכולה לחשוב מבדיקתה הראשונה ובספר סדרי טהרה בסימן קצ"ו ס"ק ל"ג הסכים לדעתו בזה וא"כ יכולה היא למנות מבדיקתה הראשונה:
ונראה לענ"ד דאף לדעת הגאון בעל צמח צדק בנד"ד יש להקל דהתם הא בדקה רק לנקיות בעלמא לכבוד יום ש"ק. אבל בנד"ד דבדקה באמת פעם אחת לפסיקת טהרה בכונה. בזה גם בעל צמח צדק יודה דהאי בדיקה נחשבת שפיר בדיקה וכ"כ בספר תורת השלמים בסי' קצ"ו ס"ק י"ד וז"ל ואף שבעל צמח צדק שם מפקפק בזה להחמיר היינו שבדקה שלא במתכוין רק לכבוד שבת וחייש אולי לא בדקה יפה יפה משא"כ אם בדקה במתכוין יע"ש. ואף אם נאמר כיון שביום ראשון לא היתה כונתה לספירת ז' נקיים א"כ דלמא לא בדקה יפה ולא נחשב בדיקה והא המחבר מסיק בסי' קצ"ו סעי' ד' דאין להקל אם לא בדקה כל שבעה ימים רק אם בדקה ביום ראשון וביום השביעי. וא"כ בנד"ד הא לא מחשב בדיקה ביום הראשון. מלבד מה שאין סברא לומר כן דהא בשעת בדיקתה חפצה לבדוק יפה יפה הא כבר כתב אא"ז בדגול מרבבה דאף לדעת הסמ"ג שמחמיר מ"מ אם בדקה באחד מימים האמצעים גם הסמ"ג מודה שעלו לה לספירת ז' נקיים ובנד"ד אף שכת"ר איננו מזכיר במכתבו אם בדקה בימים האמצעים. מ"מ מסתמא עשתה כך כדרך בנות ישראל הכשרות שמרבות בבדיקות ועוד אם בדעתה היה להתחיל למנות מיום א' ודאי בדקה בו ואם כן אין בין בדיקה לבדיקה ה' ימים ושפיר דמי בכה"ג:
והנה מהר"ם לובלין בנדה (דף ב') פירש בדברי רש"י ז"ל דהא דמפקידה לפקידה ממעטת ע"י מעת לעת אינה כ"א אותה בדיקה שבודקת עצמה שחרית וערבית שאז מדקדקת בדיקתה יפה כיון שתקנת חכמים היא משא"כ, בבדיקה אחרת שאינה ממעטת, ודברי מהר"ם לובלין ז"ל הביא המשנה למלך בפרק ג' מהל' משכב ומושב הל' ד' ומדשתק ולא פליג ש"מ דאודי לי', ומשמע דהוא מחמיר יותר מהצמח צדק דאף אם מכונת לבדוק ג"כ אין זו בדיקה כיון שאינה מתקנת חכמים, ובנד"ד אפשר לדידי' דלא מחשב בדיקה כיון שלא בדקה א"ע על מנת לספור ז' נקיים ואינה בדיקה מתקנת חכמים ואינה נחשבת לכלום:
ואומר אני איני כדאי לחלוק על מהר"ם לובלין ז"ל. אך דבריו בפשוטים קשים להולמם, דהא אמרינן בנדה שם (דף ד' ע"ב) טעמייהו דרבנן דלהכי מטמאה מעת לעת משום דקנסינן לה עונה משום דלא בדקה. וא"כ איך יעלה על הדעת דאם בדקה רק לא בדיקה שמחויבת מתקנת חכמים רק בדיקה שהחמירה על עצמה שאין בדיקה זו ממעטת זמן טומאה מאה דאמאי נקנסה הא בדקה, ועוד אם היא התכונה לבדוק בדיקה כראוי אף שאינה מתקנת חכמים איך נטמאה למפרע כיון דסוף סוף בדקה וכן מקשינן שם פשיטא כיון דבדקה עצמה כו' לא מטמינן לה מעת לעת. ועוד דאמרינן שם (דף ו' מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה ובין כל אחת ואחת מדיחה ידה במים ובודקת כו' אמרה לו רבי והלא בדיקה היתה לי בין כל אחת ואחת אמר לה א"כ היא טמאה וכולן טהורות, ותו אמרינן שם מעשה שהיתה גפה כו' אמר לה א"כ היא טמאה וכולן טהורות והא הנך בדיקות שהיתה בודקת בין כל אחת ואחת אין זו מתקנת חכמים. ואף על פי כן אין מטמינן לה למפרע. וראיתי בחי' הרש"ש ז"ל שתירץ קושיא זאת די"ל דס"ל כר' יהודה דאית לי' לקמן (דף י"א ע"א) דאף בשעת עברתן מלאכול בתרומה צריכה בדיקה. וא"כ גם בדיקה זו היא מתקנת חכמים ותמיהני דאיך אפשר לומר כן. דא"כ האיך קאמר לה ר"ג מעיקרא כולן טמאות ורק אח"כ כשאמרה לו רבי והלא בדיקה היתה לי בין אחת ואחת אז אמר לה היא טמאה וכולן טהורות הא היה לו מעיקרא לשאול אותה אם בדקה כתקנת חכמים, כיון דכר' יהודה ס"ל. ועוד לא מבעיא לרב הונא דקאמר (בדף ו' ע"א) דטעמי' דר' יהודה לשרוף שירים שבידה שבדקה עצמה כשיעור וסח אבל לאחר שיעור וסת אף ר' יהודה לא מצריך בדיקה הא הכא קאמר דבין כל או"א מדיחה ידה במים וא"כ הוה לאחר שיעור וסת ואף לר' יהודה אינה צריכה בדיקה מתקנת חכמים רק דמחמרה מנפשה הוית, אלא אפי' לר"ח הא ר' יהודה מצריכה בדיקה לכהנת רק בשעת עברתה מלאכול בתרומה ולא אחר כל נגיעה בתרומה ועלה לא פליג את"ק והא גם לת"ק איכא נפקותא בין נגיעת כל הנשים לאכילת כהנות דמשום נגיעה מצריכה בדיקת שחרית ובין השמשות ומשום אכילה לכהנת הוא מצריכה בשעה שהיא אוכלת ועלה פליג ר"י וס"ל אף בגמר אכילה צריכה בדיקה אבל אנגיעה ודאי כת"ק ס"ל:
ועוד דבירושלמי נדה פרק ב' הל' א' איתא צנועות היו בודקוח על כל חבית וחבית ועל כל ככר וככר וכבר מעשה בטביחה שפחתו של ר"ג כו' והיתה בודקת על כל חבית וחבית. אמרה לו רבי ראיתי כתם ונזדעזע ר"ג אמרה לו בודקת הייתי על כל חבית וחבית ולא נטמיתי אלא על חבית זו בלבד ומדמייתי האי עובדא אהא דצנועות היו בודקות על כל חבית וחבית משמע דלא מתקנת חכמים עבדה הכי כי אם מחמרה אנפשה הוה כצנועות:
לכן נראה לענ"ד לומר. דלא כיון מהר"ם לובלין ז"ל מעולם אם היא מחמרה אנפשה ומכונת לבדוק היטב שאין בדיקה זו ממעטת מעת לעת אלא דכונתו אם בדקה בלא כונת בדיקה רק במתעסקת בדבר אחר ואגב אורחא בדקה את עצמה. האי בדיקה לא מחשבה בדיקה אלא בהך שתי בדיקות שחרית ובין השמשות כיון שמתקנת חכמים היא בודקת אמרי' מסתמא בדקה יפה יפה. ואף שלא כונה לבדוק יפה מ"מ ר אמרי' מסתמא עשתה כדינה כיון שאין לה מניעה מלבדוק יפה יפה. והא אם גם בודקת מתקנת חכמים אם יש סברא לומר שלא בדקה יפה ג"כ אין בדיקה זו ממעטת ע"י מעל"ע אף שהיא מתקנת חכמים כדאמרי' (בדף ה' ע"א) גבי משמשת בעדים שתי בדיקות אצרכוה רבנן חד לפני תשמיש כו' ומ"מ כיון שיש סברא לומר שמתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר ס"ל לרב יהודא אמר שמואל דאינו ממעט כפקידה וכן ס"ל ללוי בירושלמי ואף שהוא מתקנת חכמים:
שוב ראיתי בספר שו"ת חתם סופר חלק יור"ד סימן קפ"ז דכתב ג"כ שלא כדברי מהר"ם לובלין בפשוטו והקיל למחשב חשבון ג' ראשונות מיום שבדקה. ללכת לביהכנ"ס אם אמרה ברי לי שבדקתי יפה:
אלא דצריכה עיונא רבה בהא בנד"ד כיון דלא חשבה את יום ש"ק בחשבון הז' נקיים אם עולה לחשבון הספירה כיון דכבר הביא בספר סדרי טהרה דעת בעהמ"ח ספר מעיל צדקה דס"ל דאפי' מאן דס"ל דסגיא בבדיקה תתילתן או סופן עכ"פ ספירה בעינן שהחזיקה עצמה בחזקת סופרת ז' נקיים וכפשטי' דקרא וספרה לה וגו' ואחר תטהר דמשמע דבעינן ספירה ממש ולולי דאפשר שתסתר המנין הוי בעי ברוכי על ספירתה וכמש"כ התוס' במנחות (דף ס"ה) וכתובות (דף ע"ב) עכ"פ בעינן לפחות שתחשבם למנין נקיים ומתוך כך פסק באשה שהטעוה חברותיה שאף אתר כתם בימי לבונה צריכה להמתין ה' ימים ואח"כ תספור ז' נקיים והיא בתחילה הפסיקה בטהרה תיכף אחר מציאת הכתם ואח"כ כאשר הטעוה התיאשה מהספירה והמתינה עוד ב' ימים ואח"כ נודע לה שאינה צריכה להמתין וחפצה לחשוב הז' נקיים מפסיקתה לטהרה הראשונה והשיב דאינה יכולה לחשוב הב' ימים בחשבון ז' נקיים כיון דהתיאשה מהחשבון ולא כונה לחשבם בחשבון הז' נקיים והגאון בעל סדרי טהרה הסכים לדבריו ולפי זה בניד"ד הא ג"כ לא כיונה לחשוב יום ש"ק בחשבון הנקיים ומעתה לא יעלה להי יום זה לחשבון הנקיים:
ולכאורה משמע כדברי המעיל צדקה מדברי הפני יהושע בתי' לכתובות (דף ע"ב) וכן נראה לכאורה מדברי הרדב"ז בתשו' חלק רביעי סימן כ"ז דכתב דלא בעי ספירה ומעומד כמו גבי ספירת העומר אבל מ"מ משמע מדבריו דכונת ספירה מיהא בעינן:
ולכאורה יש להקשות דאי בעינן כונה לספירה א"כ מדפריך בפסחים (דף פ"א ע"א) ונזיר (דף ט"ו) אר' יוסי דס"ל מכאן ולהבא הוא טמא דא"כ זבה גמורה היכי משכחת לה ודחיק לאוקומי בשופעת אי נמי כגון שראתה כל שני בין השמשות. ואמאי לא משני בפשיטות כגון שלא כונה לספירה. וא"כ משמע דבלא כונה לספירה רק ממילא ג"כ מועיל לה אם לא ראתה. וניחא לי עפ"י דברי התוס' בנדה (דף ס"ט ע"א) ד"ה שבעה שכתבו וז"ל מכאן אין יכול לדקדק דלא בעינן ספורים בפנינו מדטובלת אעפ"י שלא הפסיקה בטהרה ולא בדקה נמי בתחילת ספורים. דאע"ג דלא בעינן ספורים בפנינו בזבה קטנה בזבה גדולה בעינן עכ"ל ובטעמא דמלתא נראה לענ"ד דא"א לומר דדין התורה בהא דנעשית זבה גדולה יהי' תלוי בכונתה אם כונה לספירה אז אינה נעשית זבה גדולה ואם לא כונה לספירה אז היא זבה גדולה. דמשמע מהקרא דרק ראיתה עושה אותה לזבה גדולה ובכונה לא תליא מידי ובשלמא זבה גדולה דכתיב וספרה לה וצריכה ז' נקיים והנקיים עושים אותה לטהורה ובלא נקיים א"א דתטהר לעולם וא"כ כיון שלא בכונה אינם. נחשבים לנקיים כיון דנקיים צריכים כונה ובלא נקיים א"א להטהר מטומאתה כשהיא כבר זבה גדולה אבל בזבה קטנה התם לא חסרון הנקיים עושים אותה לזבה גדולה, כ"א הראיה וכיון דמקצת היום חשיב שימור סוף סוף לא נחשבת זו לראיות תכופות. ואף אי נימא דאינה נקיה מ"מ ראיה ג"כ אינה ושפיר אינה נעשית זבה גדולה. דאל"כ אטו אם לא תכוין לשימור שני ימים או שלשה ימים ג"כ נימא דאין זו שימור כיון שלא כונה בודאי זה א"א לומר כיון דסוף סוף לא ראתה. והתם רק בראיה תליא מלתא הא דנעשית זבה גדולה וכנ"ל:
אבל כד נעיין בזה משמע מהרבה ראשונים דספירה לא בעי כונה, דז"ל הסמ"ג הובא בב"י סימן קצ"ו וכל ז' ימי ספירתה צריכה ליקח בגד פשתן נקי ולבן כו' ואם שכחה ולא בדקה עצמה כי אם ביום שפסקה בו לערב ולמחרתו שהוא יום א' של ספירה בדקה עצמה שחרית וערבית ולא בדקה עצמה עד יום הז' כמו כן שחרית וערבית מותרת וטובלת בלילה עכ"ל מדקאמר אם שכחה ולא בדקה משמע מזה ששכחה שהיא בתוך זמן ספירתה דאל"כ לא שייך לומר שכחה וא"כ ע"כ אינה צריכה כונה לספירה דאל"כ אם שכחה בטלה ספירתה וכן הוא ג"כ במרדכי נדה וכבר כתב בספר סדרי טהרה סימן קצ"ב ס"ק ב' דמדברי הראב"ד והרמב"ן והרשב"א מבואר דס"ל דלא בעינן ספירה כלל דאפי' בלא כונתה שתהי' לספירת נקיים אפ"ה עולין לה כיון שישבה ז' ימים. ועי' בסי' קצ"ו בסדרי טהרה ס"ק י"ח שדחק בדעתם ז"ל:
ובאמת קשה לענ"ד דאי נימא דבעינן כונה לספירה כיון דקרא כתיב וספרה לה א"כ ע"כ הוה כמו ספירת העומר דמצוה עליה רמיא ואין אחר יכול לפוטרה בספירה כשהיא לא תספור ולא תכוין דנהי דאינה צריכה ספירה בפה ממש ומעומד מ"מ זהו בודאי דהיא בעצמה צריכה לכוין וכונת אחרת ודאי דלא מהני ובלא כונה אין לה ז' נקיים וא"כ תקשה מהא דאמרינן בנדה (דף י"ג ע"ב) החרשת והשוטה כו' ושנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן ואי בעינן כונה מה מועיל שהפקחות מתקנות אותן ובודקות אותן כיון דשוטה אין לה כונה ואנן כונה דידה בעינן א"ו דלא בעינן כונה לספירה וכמבואר בדברי הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ובדברי הסמ"ג שהבאתי לעיל
ואין להקשות מחולין (דף ל"א) דאמרי' דכונת חברתה מהני דזהו רק לענין טבילה דמחמש מעלות היא דטבילת תרומה וקדש בעי כונה משום דבלא כונה חיישינן דלמא לא טבלה שפיר ומשו"ה כונת חברתה מהני דכיון שחברתה התכונה לכך שתטבול יפה בודאי טבלה יפה ומהני משא"כ בכונת ז' נקיים דאף דידעינן דהוו נקיים גמורים בודאי ג"כ לא מהני אי נימא דבעי כונה דהתם מוספרה לה ידעינן שצריכה כונה בודאי מצוה עליה רמיא וכונת חברתה לא מהני אי נימא דספירה בעי כונה. א"ו דספירה לא בעי כונה רק דצריכין לדעת דעשתה כהלכתא. ולכן פקחות מתקנות אותן ועושות כהלכתא:
אלא דאף אי נימא דלא בעינן כונה לספירה אולי זהו רק אם בדקה א"ע ומצאה טהורה ולא כונה לספירת נקיים רק סתם אך אם כונה בפירוש דלא תחשב בדיקתה לספירת נקיים בזה אולי דלא מהני. וכמו דאמרינן בפסחים (דף ס' ע"ב) דילמא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר כו' ואמאי הא סתמא לאוכליו קאי אלא שאני היכא דאמר מהיכא דלא אמר. והכ"נ דילמא דאף אם בדקה סתמא בלא כונה כלל מהני. אולי כשכונה בפירוש שלא לנקיים לא מהני ואף אם בדקה יפה יפה וידוע לה בבירור שהיא נקיה מ"מ לא מהני:
אבל באמת הך מילתא צריכה עיונא רבה דהנה בספר סדרי טהרה הביא ראיה דבעינן כונה לספירה מדאמרינן בנדה (דף ס"ט) דאם בדקה בשמיני לא מהני. ואי דלא בעינן כונה לספירה למה אמרו דאם לא בדקה בז' נקיים עד יום ח' דלא עלו לה הז' נקיים ומשלמת על יום ח' עוד ששה ימים וכמ"ש הפוסקים אמאי נימא דיתחילו הז' נקיים מיום ג' אחר יום שפסקה ונמצא ח' להפסקת טהרה הוא יום שביעי לספירת ז' נקיים והא סגיא בסופן אעפ"י שאין תחילתן א"ו דספירה בעינן וכיון דדעתה היה לחנות לנקיים ממחרת יום שפסקה תו לא חזי יום שמיני לאצטרופי בהדייהו עכ"ד:
ולענ"ד נראה דאף אם נימא דבעינן כונה לספירה. ג"כ איני יודע מאי טעמא לא יצטרף עם ו' ימים שמקודם דהנה אם באמצע ימי ספירתה שוב חפצה היא להוסיף על ימי הנקיים ולמנות למשל עשרה ימים נקיים ע"כ דלא אבדה המספר שלה וא"כ מדוע לא תוכל להוסיף עוד יום שמיני למספר הנקיים שמתכונת שיהיו לנקיים ותבדוק בו וסופן לבד ג"כ מהני ועוד אף אם תאמר שאינה יכולה להוסיף בכונה לבד עוד יום אחד על מספר הנקיים מ"מ אם בהשבעה ימים נקיים שהיא מונה ומתכונת אטו מוכרח יום שני להשאר רק שני לעולם ושוב אינו יכול להיות ראשון זה בודאי אינו דזהו בודאי דאשה שהתחילה למנות ז' נקיים וביום א' בדקה עצמה והניחה בקופסא את הבדיקה וככלות מנין הז' נקיים ראתה הבדיקה שהיא טמאה בודאי בטל לה ספירת יום הראשון. וסופרת לה עוד יום אחד לתשלום הז' נקיים וטובלת ומעתה יום השני לנקיים נחשב ליום ראשון א"ו דמנין ז' נקיים אף אי בעי כונה היינו שמועיל לה שכל יום ויום שהוא מונה יהיה נחשב מהז' נקיים ואין נפקותא אם יהיה נחשב ליום א' או ליום ב' וא"כ כשמנתה ז' נקיים ובדקה ביום ח' אמאי לא נימא דתצטרף עם ו' ימים שמקודם ויום ב' לספירתה יהיה נחשב ליום א' דזהו ברור דמיירי כגון שהתכונה לספירה דאל"כ גם אם בדקה ביום ז' לא עלה לה לשיטה זו ובספר תפארת למשה כתב באמת דהא דמשמע בש"ס דביום ח' לחוד לא מהני בדיקה וצריכה תחילה וסוף היינו שאם תרצה לשמש ביום ח' אחר הבדיקה והטבילה אסורה עד הלילה כיון דלא בדקה כל ז' ע"כ צ"ל דיום ח' הוא ז' ואסורה לשמש בו ביום משום דר"ש עכ"ל. אכן מדברי הרא"ש בנדה פרק י' הלכה ה' לא משמע כן. שכתב אבל אם לא בדקה עד יום ח' לא מיקרו סיפורין דבדיקה בתוך ז' בעינן עכ"ל ובטור בסימן קצ"ו כתב מפורש דאין לה אלא ח' בלבד ומשלמת עליו וכ"כ הרמב"ן והרשב"א הביאם במגיד משנה פרק ו' הל' כ"א מהלכות איסורי ביאה וכ"כ במרדכי בשם ספר התרומה והסמ"ג וכ"כ הרא"ה בספר החינוך מצוה ר"ז מבואר מדבריהם דלא כמש"כ בספר תפארת למשה:
ועוד הא בסדרי טהרה כתב שם דלרב בודאי לא בעי כונה לספירה ולהראב"ד והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והרא"ה דפסקו כרב וס"ל דלא בעינן כונה לספירה ואינהו הא כתבו דאם לא בדקה כל ז' רק בשמיני דאין לה אלא שמיני בלבד וא"כ לדידהו מאי איכא למימר אמאי לא מצטרף לששה ימים למפרע כיון דלא בעו כונה:
ואמרתי אל לבי אלכה נא אל רבותינו הראשונים ז"ל לדרוש בטעמא דבדיקות אלה שבתוך ז' נקיים. דלכאורה כיון דלכ"ע הפסק בטהרה בעי וא"כ כבר יש לה חזקת טהרה כדאמרי' בנדה (דף ס"ח ע"א) נדה שבדקה עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה כו' ולאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהורה וא"כ אמאי קאמר ר"א (בדף ס"ח ע"ב) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום א' ומצאו טהור ושאר ימים שבנתיים לא בדקו. ר"א אומר הרי הן בחזקת טהרה ומבואר בדברי הפוסקים שזהו בלבד בדיקת הפסק טהרה וא"כ סוף סוף הם בחזקת טהרה מטעם בדיקת הפסק טהרה ומצאתי להרא"ה ז"ל בספר החינוך מצוה ש"ל וז"ל כן באתנו הקבלה שצווי וספרת דיובל צריך מנין בפה וצווי הספירה הכתובה בזב וזבה אינו אלא השגחה בימים כו' עכ"ל נמצאנו למדים מדבריו שעיקר הספירה היא שצריכה להשגיח שהיא נקיה בימים האלה היינו שצריכה היא לדעת בבירור שהיא נקיה ואינה צריכה להיות לה כונה מיוחדת לספירת הנקיים רק שצריכה לדעת בבירור שאלה הז' נקיים הם לה. בין שכונה לספירת נקיים שלה בין שלא כונה. וכן נראה מדברי הרשב"א במשמרת הבית וז"ל דאנן לאו ספורים לפנינו בעינן כר"ע וכר"י אלא שתספור שבעה מוחזקים בטהרה וכר"א וכדתנן הזב כו' ואם בדקה בראשון לבד אין כאן בדיקת ספורים אלא מדין חזקת טהרה וכן כשבדקה בשביעי ובשאר הימים הראשונים לא בדקה אין הראשונים ספורים אלא מדין חזקה דכל שמפרישה בטהרה ולבסוף הז' בדקה ומצאה טהורה חזקה שכולם יצאו בטהרה עכ"ל. מבואר מדבריו דבעינן רק שיהיו מוחזקים אלה הימים בנקיים ותו לא. ומה שהקשה בספר סדרי טהרה על דברי הרשב"א אלה הא כבר אתחזקה ע"י הפסק טהרה שלה ול"ל הבדיקה דתוך שבעה הא מוחזקת ועומדת היא משהפרישה בטהרה אין זה כדאי לדחות את דברי הרשב"א ז"ל דא"כ תקשה ג"כ אמתניתין גופי' (דף ס"ח ע"ב) הזב והזבה שבדקו עצמן ביום ראשון כו' הרי הן בחזקת טהרה. ומבואר בהפוסקים שזה לבד מבדיקתה לפסיקת טהרה וא"כ אף אי לא בדקו יום ראשון ושביעי הם בחזקת טהרה מפני שהפרישה בטהרה ואמאי קאמר שדוקא אם בדקו ביום ראשון כו' הרי הן בחזקת טהרה:
אלא הנראה לענ"ד לומר בטעמא דהנך בדיקות. דהנה בהך בדיקה דפסיקת טהרה מוחזקת היא ששוב אינה רואה ואי הוה צריכה נקיים שאינה רואה בהם דם. אז היתה כבר מוחזקת בטהרה משהפרישה בטהרה ואז לא היתה צריכה עוד בדיקה. אבל אין אלה נקיים שהצריכתה תורה. התורה הצריכה אותה נקיים גמורים אף מזה שבלא ראי' ודם אשר גם אם תראה לא תטמא מ"מ לענין נקיים מעכבת דאל"כ הא קיי"ל דאין אשה מטמאה מן התורה כי אם בהרגשה. ול"ל הבדיקה כיון דלא הרגישה. א"ו דאף דבלא הרגשה אינה טמאה משום ראיה מ"מ נקיים לא הוו וכן נמי פולטת ש"ז דסותרת מנינה ואף דלמ"ד רואה הוה כמבואר בדף ל"ג ובדף מ"ב מ"מ משום פליטת ש"ז אינם נקיים. והיא צריכה נקיים גמורים. ואף אם לא תכוין לנקיים בכל זאת צריכה היא לדעת שנקיים גמורים הם. ובכל אופן שתדע אין זה מעכב אף בלא כונה לספירה ולכן צריכה בדיקה כדי להחזיק ימים אלה בנקיים גמורים דאף דמפסיקת הטהרה הוחזקה לאינה רואה אך מ"מ לנקיים גמורים לא הוחזקה ולכן לכתחילה צריכה בדיקה בכל יום להחזיקם לנקיים גמורים אך אם בדקה יום ראשון ושביעי ובשארי הימים לא בדקה ממילא שאר הימים ג"כ מוחזקים לנקיים גמורים כיון שבדיקות אלה הם להתברר שהיא נקיה גמורה. וכן מהני ג"כ אם בדקה יום ראשון לבד או יום שביעי לבד דהוחזקה ג"כ שאר הימים דגרירי בתרייהו. אבל אם לא בדקה עד יום שמיני וביום ראשון לא בדקה. א"כ מהיכי תיתי נאמר דימים אלה הוחזקו לנקיים גמורים כיון דלא בדקה את עצמה בהם לנקיים גמורים ולחשוב את יום ח' לסוף הנקיים ג"כ א"א. כיון דבתחילה לא כך חשבה רק חשבה את הז' ימים ביחד בלי יום ח' ולא בדקה בהם כלל. כבר עברו עליה בלא חזקת נקיים אבל אם לכתחילה לא חשבה כלל לנקיים רק שבדקה את עצמה בלא כונה לספירת נקיים ומצאה את עצמה טהורה מ"מ אותו יום עולה לה בחשבון כיון שסוף סוף נקיה היא. ולפ"ז כל היכי שלא בדקה א"ע בכל הימים אז מצריכינן לה שתחשוב שאלה הז' ימים יהיו לה לנקיים ואז אם היתה לה בדיקה אחת בהם כולם מוחזקים לנקיים גמורים ע"י בדיקה זו אבל אם בדקה את עצמה במשך ז' ימים אז אינה צריכה לחשוב כלל שיעלו לחשבון הנקיים שלה דממילא עולין כיון שאינה צריכה להחזיקם בטהרה. כיון שבדקה בודאי נקיים גמורים הם. כן נראה לענ"ד בפי' דהך ענינא. ובזה עולה כהוגן כל מה שהקשו בזה האחרונום אלא שא"א לי עתה להאריך בזה:
ולפ"ז בנד"ד כיון שסוף סוף בדקה את עצמה בודאי בדיקה גמורה ומצאה א"ע טהורה ואף שלא כונה לבדיקת ז' נקיים מ"מ כבר הוכחנו דאין כונה מעכבתה ושפיר יכולה למנות מבדיקתה הראשונה:
שוב ראיתי בספר שו"ת בית דוד סימן ב' שהאריך בענין זה ודבריו דחוקים לענ"ד ודחה דברי הרשב"א ג"כ בהך קושיא שהקשה בסדרי טהרה, ולענ"ד נראה דאין לדחות את דברי הרשב"א ז"ל הברורים בקושיא זו כאשר כבר ביארתי בע"ה, וה' יראנו בתורתו נפלאות. וידריכנו בנתיב אמת:
ידידו דוש"ת חיים פישל עפשטיין אבד"ק סייני