תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן י
לידידי המופלג בתוד"ה חו"ב ויד"א מהור"ר
משה שליט"א.
בדבר מה שכתב שבמקום שהוא מתעכב שם עתה עפ"י פקודת הרופאים לרחוץ במעינות הרפואה בבתי האוכל שמה שיש להם אוכלים מרובים ושוחטים עופות הרבה ואין להם באפשרות לתלוש הנוצות בידים ע"כ מולגין העופות ביורה רותחת והנוצות נופלות והא הרמ"א ביור"ד סי' ס"ח סעיף י"א פסק שאין למלוג שום דבר רק אחר מליחה ולכן הם מולחין העופות תחילה קודם שיסירו הנוצות ואח"כ מולגין כדי שיפלו הנוצות, אי שפיר דמי או אם ימחה בידם:
הנה בספר שו"ת חתם סופר בחלק יור"ד בליקוטים סי' ס"א כתב וז"ל אודות העופות בנוצתן שהורה א' שצריך להסיר הנוצות קודם שרייתן יפה הורה והדמיון לטלפי רגלי הבהמה אינו עולה יפה דא"כ יאמר גם במליחה שתועיל ע"ג הנוצות כמו שמועיל על גבי טלפי הבהמה ולא אאמין שיטעה בזה שום אדם כי נוצות העוף הוא גשם נפרד מגוף העוף ומפסיק בין המלח והמים שלא יפעלו בגוף משא"כ הטלפים שהם מחוברים לגוף הרגל עכ"ל, אמנם הדברים מבוארים להפך בדרכי משה יור"ד סי' ס"ח ס"ק ט' וז"ל וצ"ע אי מלח תרנגולת עם נוצתן אי מהני בה מליחה כמו בשער או לא וראיתי שנוהגין למלוח התרנגולת עם הנוצות ולמלגן אח"כ עכ"ל מהר"ם לובלין בתשובותיו סי' כ"ט כתב וז"ל מה ששאלת בדין תרנגולת שהודחה ונמלחה כשיעור בנוצתה כ"ו עכ"ל וע' בפרי מגדים סי' ס"ח בשפתי דעת ס"ק כ"ו שהביאום וכתב וז"ל זה אמת ויציב דמהני מליחה ע"ג נוצה כמו ע"ג שיער עכ"ל, מזה חזינן שהדבר פשוט למלוח כן העופות כשהם בנוצתם:
ומה שכתב הח"ס שנוצות העוף הוא גשם נפרד מגוף העוף ומפסיק בין המלח והגוף, אפשר לומר בזה כיון דטבע המלח שמושך אליו הדם ומכיון שהנוצות מחוברות בגוף מושך המלח את הדם אליו דרך מקום חיבור הנוצות בהגוף, והא גם השער הוא עצם נפרד מהגוף ולא מפלגינן בין שערות ארוכות לקצרות א"ו דכיון דטבע המלח למשוך אליו הדם ואם השערות מחוברות להגוף עושה המלח פעולתו דרך מקום חיבור השערות:
ובזה מדוקדק לשון המחבר ביור"ד סי' ע"א סעיף א' וחוזר ומולח על השיער שאין השיער מעכב על ידי המלח להפליט דם דכונתו פשוטה דכיון דטבע המלח להפליט הדם גם דרך השיער הוא מושך הדם ואף שהשער הוא עצם נפרד מפליט הדם דרך מקום חיבורן להגוף:
ובסברא זו יש לתרץ מה שהקשה בספר אלי' רבה, דהנה באו"ח סימן תצ"ט סעיף ג' כתב דמותר למלוח ע"ג העור מליחה קלה, וכתב המגן אברהם שם בס"ק ד' דצ"ל דמונח העור בשפוע דאל"כ הו"ל כלי שאינו מנוקב עכ"ל, והקשה בספר אלי' רבה שם וז"ל וצ"ע דהא ביור"ד סימן ע"א כתב בהדיא דאין מליחת העור מעכב הדם לצאת שהרי מותר למלוח הראש והרגלים על השער עכ"ל ונראה לענ"ד דהא דאין העור מעכב הדם מלצאת היינו משום דהעור מחובר להבשר והמלח עושה פעולה להוציא הדם, וא"כ אם מלח מצד השני של העור דהיינו דהעור מפסיק בין המלח לבשר אין העור מעכב הפלטת הדם אלא המלח עושה פעולתו דרך העור ומוציא הדם מן הבשר כיון דהעור מחובר לבשר, אבל למלוח הבשר ויניח הבשר על העור אז המלח מוציא דם מן הבשר ודרך העור אין הדם נפלט לחוץ דאין מי שיפליט ממנו הדם, דהא המלח הוא בין עור לבשר והעור איננו מחובר להבשר, וזה ברור, ומצאתי אח"כ כעין זה בספר מחצית השקל:
ונראה ראי' לזה דהא קיי"ל דמליחת העצם מועיל למוח שבו ואם מלח בכלי עצם אטו לא נחשב לכלי מנוקב א"ו כיון דהעצם רק מפסיק בין המלח להמוח והוא מחובר להמוח ע"כ המלח עושה פעולתו גם בעד העצם. אבל אם מלח הבשר כדין והניחו על העצם אז בודאי העצם מעכב מלזוב הדם לחוץ. ובזה לא נצטרך לומר כטעם שכתב בספר בינת אדם דהא דאין העור מעכב הדם לצאת ה"ט כדאמרי' בחולין (דף קי"ט) דנימא חלחולי מחלחל. דא"כ הא השערות סותמות הנקבים. ועוד הא גבי עצם אין בו נקבים. אלא טעמא דע"י המלח פולט דרך הנקבים הטבעים שבכל דבר. אבל בלא פעולת המלח לא תעבור טפה דרך העור והעצם:
אמנם בלא"ה לא היה לו להמג"א לכתוב דהעור צריך שיהא מונח בשפוע דהא אינו מותר רק לצלי אבל מליחת קדירה אסור עיין בביצה (דף י"א) והא גבי צלי קיי"ל דמולחו כשמונח על השפוד. וא"כ אינו שוהה על העור דנחשבנו לכלי שאינו מנוקב. אך דמולחו למעלה באויר על העור או אם כבר פלט כל דמו ומולחו מליחה קלה כעין מליחת צלי ואז אין נ"מ אם יהא מונח בכשא"מ:
ודברי הא"ר לכאורה נפלאים איך תשיב לעור ככלי מנוקב הא עשו כלים מעורות עיין ע"ז (דף ל"ב) בכורות (דף ל"ג) וחולין (דף קכ"ג) וקרא נמי כתיב וכל כלי עור ואפשר לומר דמשמע לי' כיון דבנשחטה ביו"ט מיירי א"א לחלק בין הופשט ללא הופשט דעדיין העור רך הוא כשהופשט באותו יום וכשעושים ממנו כלים אז כבר הוא קשה ונעבד:
ולפ"ז פשוט דאפשר למלוח ע"ג הנוצות אך ההדחה צריך לעשות לא ע"י עירוי כשראש העוף למעלה דאז לא יגיעו המים כלל אל גוף העוף עי' מש"כ הרא"ש פ"ג סימן ט"ז והמרדכי שם סי' ש"ז אך צריכים לשרות העופות במים היטב דאף דהמליחה מועלת כשהוא על הנוצות היינו מפני שכח המלח הוא שמושך אליו הדם אבל הדחה בודאי בעי על גוף העוף:
אך מה שאני חוכך בזה דבודאי מולחים העופות כשהם שלמים והא כבר אפסקא ביור"ד סימן ס"ט סעיף ד' דעופות צריך למלוח גם מבפנים. והנה אף שבדעבד אם נמלחו כך כתב בפרי מגדים בסי' ע"ב בשפתי דעת ס"ק כ' דאין העופות אסורים בבישול ולא הוה נמלחו מצ"א כיון דלא נקרעו הוה כחתיכה עבה. אך הוא כתב שם דהלב צריך לקרוע ולמלוח אח"כ והבני מעיים יזרוק. בתשו' שער אפרים סי' נ"ט כתב שדינו כנמלח מצ"א יע"ש:
ידידו דו"ש חיים פישל עפשטיין החופ"ק הראזאווא.