תשובה שלמה - א· רבי חיים פישל אפשטיין
חלק יורה דעה · סימן ט
לגיסי אהובי הרה"ג מהור"ר
יהודה ליב
נייווידעל שליט:א
אשר כתבת לדחות מה שתירצתי על קושית הכרו"פ מהך דפסחים (דף ע"ג) למ"ד המקלקל בחבורה פטור הא דתניא השוחט חטאת בחוץ לעכו"ם חייב שלש חטאות מה תיקן ומשני תיקן להוציאו מידי אבר מן החי ופירש"י תיקן כו' אבר מן החי לבני נח ובחולין אוקמי הך בחטאת העוף ולהרמב"ם דאין איסור אבר מן החי בעוף לבני נח א"כ מאי תיקן, ותירצתי דנ"מ לגבי הערקום ותיקן אף לישראל דבשאר האיסורים אין נוהג בערקום אך אבר מן החי נוהג בו, וע"ז כתבת לדחות תירוצי דהא במלאכת שבת צריכים שיעור ופחות משיעור אינו חייב על המלאכה אף שהוא עושה המלאכה בשלימות וא"כ א"א לומר כתירוצי כיון דכל המלאכה של שחיטה לא הועילה על דבר חשוב א"כ אמאי חייב הא לענין כל הבהמה המלאכה של נטילת נשמה כמאן דליתא וכל המלאכה לא נקראת רק על שם דבר שאינו חשוב כלל, א"כ אמאי חייב. אלה הם דבריך. והנה בקראי את מכתבך עלה על דעתי לומר דהיכי אמרינן דצריך שיעור היינו שעיקר המלאכה צריכה שיעור, אבל אם עיקר המלאכה יש בה שיעור רק שעל המלאכה ההיא אינם מחוייבים משום אחד מתנאי הדינים אם יש גם התנאי הזה אז חייב אף שאין בהך תנאי כשיעור, כיון שעיקר המלאכה יש בה כשיעור, כמו בנ"ד דהא במלאכת השחיטה יש בה כשיעור רק דמתנאי הדין הוא דצריך שיהי' בו תיקון וא"כ כיון שיש בו תנאי הזה אף שבהתנאי אין בו כשיעור כיון שאז עיקר המלאכה נעשתה בחיוב ובה יש כשיעור לכן חייב:
ולכאורה זהו רק לפי שיטת רש"י ורבים מן הראשונים ז"ל אבל לשיטת הרמב"ם א"א לומר כן דהנה הרמב"ם כתב בפרק ח' הל' ז' מהל' שבת בחובל וצריך לדם שאינו חייב עד שיהי' בדם שהוציא כגרוגרת, ורש"י ושאר מפרשים ז"ל ס"ל דאין צריך שיעור לדם שיצא וע"ש בהרב המגיד, וא"כ זהו רק לדידהו דאף דחובל הוא מקלקל בחבורה ופטור אך כיון שצריך לדם חייב וזהו תיקונו, מ"מ הדם אין צריך שיהי' בו שיעור, אך לשיטת הרמב"ם דגם בהדם צריך שיעור א"כ גם להתיקון צריך שיעור, אבל באמת זה אינו דאף להרמב"ם א"צ שיעור בהתיקון, כיון דבעיקר המלאכה יש בה כשיעור:
דהנה לכאורה יש להבין דהרמב"ם בפרק י"ב הל' א' מהל' שבת כתב המבעיר כל שהוא חייב והוא שיהא צריך לאפר, ולא כתב דהאפר צריך שיהי' בו שיעור, מזה משמע דאם צריך לאפר אף אם הוא כ"ש חייב ולכאורה היה לו להיות חייב רק באופן כשיש בהאפר הך שיעור דמבואר ברמב"ם פרק י"ת הל' י"א מהל' שבת לענין הוצאה, עפר ואפר כדי לכסות דם צפור קטנה, והא כל שיעורי שבת כשיעורן להוצאה כך שיעורן לכל המלאכות, כמש"כ הרב המגיד פרק ח' הל' ט"ו מהל' שבת ועי' בפרי מגדים או"ח בפתיחתו להל' שבת, וא"כ היה לו להרמב"ם לכתוב דהמבעיר חייב כשצריך לאפר כשיש בהאפר כשיעור כדי לכסות דם צפור קטנה, א"ו שאנחנו מוכרחים לחלק ולומר דגם הרמב"ם ס"ל דהיכי דעושה מלאכה שאינו תייב עליה מפני שהוא מקלקל אך כשיש בה תיקון חייב אף שאין בהתיקון כשיעור כיון שבעיקר המלאכה יש כשיעור חיובא, ועלה, לא פליג הרמב"ם ז"ל על רש"י ז"ל, ולכן כשמבעיר הרי המלאכה היא ההבערה ועל כן על האפר אינו צריך שיעור שזהו רק תיקון המלאכה, וכיון שהמלאכה נעשתה בשיעור חיובא אינו צריך שהתיקון יהי' כשיעורו, וכיון שההבערה חייב בכל שהוא תו לא משגחינן בהתיקון אם הוא כשיעור, אבל בחובל לפי שיטת הרמב"ם שחיובו הוא משום מפרק, א"כ עיקר המלאכה היא הדם, ולכן צריך שיהי' שיעור בהדם, אבל לרש"י שחיוב חובל הוא משום צובע, א"כ עיקר המלאכה היא לבר מהדם, שמה שצובע העור הרי המלאכה כבר נעשתה ורק שהוא מקלקל בהמלאכה ההיא ולכן כיון שיש בו גם תיקון כשצריך לדם שיצא הרי הוא חייב אף שאין שיעור בהדם שיצא כיון דעיקר המלאכה כבר נעשתה, וכן כתב בעל המאור ז"ל בשבת פרק האורג דבתיקון משהו חייב, וכ"כ הרמב"ן והר"ן ז"ל בחי' לשבת (דף ק"ו), והיינו שאף כשאין בהתיקון כשיעור חיוב דאל"כ מאי רבותא הא דבתיקון משהו חייב תיפוק לי' דאם יש בו כשיעור חיוב יש בו בעצמו חיוב מלאכה, א"ו דכונתם דאף דבעצם התיקון לבדו אין בו כדי חיובא מ"מ חייב כיון דבעיקר המלאכה יש בה כדי חיוב:
ובר מן דין איני יודע אמאי חשבת לה דלית בה שיעורא כיון דהתיקון דהתיקון הוא אם יאכל העצם ואכילה ע"י הדחק שמה אכילה כמו שס"ל לריש לקיש בשבת (דף ע"ו ע"א) ופסק כן הרמב"ם ז"ל בפרק י"ח מהל' שבת:
ומה שכתבת עוד וז"ל לפי דעתי הדבר פשוט המבשל בשבת עצם פשיטא שאינו חייב משום מלאכת שבת כיון שאין בו כשיעור הראוי לאכילת אדם עכ"ל, ומלתא דפשיטא לך להאי גיסא פשיטא לי לאידך גיסא, עיין בשבת (דף ע"ד ע"ב) אמר רב אחא בר רב עוירא האי מאן דשדא סיכתא לאתונה חייב משום מבשל, וברמב"ם פרק ט' הל' ו' מהל' שבת ז"ל כללו של דבר בין שריפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך הרי זה חייב משום מבשל עכ"ל וא"כ גם מבשל עצם כיון שמועיל לו הבישול לרפותו עד כדי שאפשר לאוכלו אכילה, ע"י הדחק הרי זה חייב משום מבשל, ואף שאין ראי' לדבר, זכר לדבר מיהא הוי בשבת (דף י"ח ע"ב) ואי שדא בי' גרמא חייא שפיר דמי, ואולי יצא לך מהא דאין בעצמות איסור בישול מדאורייתא בבשר וחלב עי' ביור"ד סי' פ"ז סעיף ז', ואין הדמיון עולה יפה דשם מדעצמות אינן בכלל בשר לפיכך אין בהן איסור בישול בבשר וחלב, אבל כאן לו נמי שאינן בכלל בשר, כיון דהבישול מועיל להן חייב משום מבשל בשבת:
ומה שתירצת קושית הכו"פ וז"ל דגם מה שהבהמה אסורה מחמת אסורי תורה זה לא נקרא מקלקל ומתקן הוא שהרי הכשירה והתקינה לאכילה מצד הטבע, ובהאי סברא פליגי המקשה והמתרץ, דהמקשה הקשה מה מתקן הלא גם עתה לאחר שחיטה תהי' אסורה מחמת איסורי תורה, והמתרץ תירץ שזו תיקונה מה שהוציאה מידי אבר מן החי שהוא דבר נמנע לאכול גם מצד הטבע, והרמב"ם לא יפרש כרש"י אלא גם לישראל תיקן, ובמחילה מכבודך שלא דקדקת יפה בזה, הן אמת שזהו ברור שמה שמתקן מצד הטבע הוא תיקון לגבי מלאכת שבת, ודבר זה א"צ לפנים, ואף שהראי' שהבאת מהא דפסחים (דף מ"ז) וביצה (דף י"ב) המבשל גיד בחלב ביו"ט לוקה חמש וא"כ מה תיקן הא הוא מקלקל שבתחילה היה מותר ועכשיו הוא אסור בהנאה אין זו ראיה מוכרחת, דאפשר לומר דאתי' כמ"ד מקלקל בחבורה או בהבערה חייב וע"ש בביצה (דף י"ב) אלא דיותר היה לך להביא ראיה ממה שכתבו התוס' בחולין (דף ט"ו ע"א) ד"ה המבשל להוכיח דמבשל במזיד לר' יהודה לא יאכל עולמית הוא אבל אחרים אוכלים למוצאי שבת דאי לא יאכלו עולמית א"כ היינו מזיד דר' יוחנן הסנדלר, ועוד דבמרובה מוקי דרבנן דפטרו בטבח בשבת מתשלומי ד' וה' כר"י הסנדלר ולא מוקי לה כר' יהודה ובעי נמי התם מ"ט דר' יוחנן הסנדלר ולא בעי מ"ט דר' יהודה עכ"ל וא"כ עדיפא היה להם למימר דאי לר' יהודה במזיד אסור עולמית בין לו ובין לאחרים א"כ איך אפשר לחייב מבשל במזיד לדידי' דס"ל מקלקל בחבורה ובהבערה פטור, א"ו דתיקון בטבע הוה תיקון לחייבו אך עכ"פ לא יפה כתבת בפי' הגמרא דפסחים (דף ע"ג) דלדבריך אמאי נקט רב עוירא הך לישנא שמוציאו מידי אבר מן החי, היה לו לומר שתיקנו לאכילה, דלדבריך לא תקנו כלל מידי איסור אבר מן החי דהא בעוף אין כלל איסור אבר מן החי להרמב"ם, אבל האמת יורה דרכו דאין זה תיקון בטבע דאטו קודם שחיטה אי אפשר לאכול ממנו מצד הטבע, דהא דא"א לאכול ממנו זהו רק יען שאסרה תורה, אך לולי איסור התורה מצד הטבע אטו א"א לאכול מבהמה חיה, ולכן א"א לומר בזה שזהו תיקון מצד הטבע, רק שהוא תיקון מצד הדין, וכיון שבדין לא תיקן כלום, א"כ מאי תיקן, ומשני שתיקן להוציאו מידי אבר מן החי שזהו תיקון מצד הדין:
והנה עצם הקושי' בפשוטא ניחא לפי מש"כ האחרונים דגם להרמב"ם בעוף איסורא איכא ורק מלקות ליכא באמ"ה של עוף:
גיסך אוהבך ודוש"ת חיים פישל.